בית יצחק חושן משפט קיז

בשבת אולי באמת הוא אסור לצאת חוץ לתחום די"ב מילין לכן הוצרך לשנוי' שחלה הבהמה לענין הוצאה ועדיין צ"ע בזה. אמנם הנראה דדוקא בחלה משלחו משלחו ביד אחר. אבל בלא חלה אף שחל בשבת המשלח יוצא חוץ לי"ב מילין דשליח אחד אמר רחמנא ולא שנים וז"ב באופן דעדיין קו' שעה"מ אינו מיושב ודו"ק

נשוב לגוף הקושיא הא דמקשה השתא דרבנן אמרת לא. דילמא המשנה כר"ע דס"ל תחומין דאוריי' הנה המפורשים העירו ליישב דבגמ' אמרו הטעם דאין מעבירין משום דאין עשה דוחה לתו"ע ואף דהוי רק דרבנן מ"מ כל דתיקון רבנן כעין דאורייתא תיקנו והו"ל עול"ת. אך לפמ"ש הריטב"א יבמות ו' דבלאו דמחמר כיון דלאו מלאכה גמורה לחייב עלי' חטאת וסקילה ל"ה רק ל"ת ולא עשה ולפ"ז ה"ה תחומין לר"ע ל"ה רק ל"ת ואס"ד דמתניתין ר"ע הי' לעשה לדחות הל"ת דבשלמא אי לאו דאורייתא כל דתקון רבנן וחמיר כלתו"ע. משא"כ לר"ע ל"ה רק ל"ת וע"כ המשנה לא אתיא כר"ע. ואף דבגמ' אהא דקתני אין מעכבין את התינוקת הא נשים מעכבין מוקמינן כר' יהודה ור' יהודה ס"ל תחומין דאורייתא כמ"ש הרא"ש פ"ד דעירובין מ"מ לענין תחומין ע"כ לא אתי' כר' יהודה דאם תחומין דאורייתא ל"ה רק ל"ת ועשה דוחה ל"ת וכ"ז כתוב באהל דוד יבמות ו' ובשאר מפורשים. ולפמ"ש בספרי בית יצחק לאו"ח סי' נ"ד אות ז' פלפול נחמד והעליתי דר"י ס"ל תחומין ל"ד והא דס"ל חמר גמל הוא מטעם אחר עיי"ש מיושב קושית אהל דוד מר' יהודה דאף דמתניתין ר' יהודה מ"מ ס"ל תחומין ל"ד ודו"ק

(ג) ועדיין תיקש' דילמא מתניתין ר"ע אך הטעם דאין מעבירין התחום משום דל"ה בעידנא כמ"ש הר"ן דה"ה דהי' מצי בגמ' לומר משום דל"ה בעידנא אך המג"א כ' סי' תמ"ו דעשה דרבים כמו שופר דוחה ל"ת ול"ב בעידנא ולכן צ"ל בגמ' דהוי עול"ת ולפ"ז לר"ע דבתחומין ל"ה רק ל"ת עשה דרבים דוחה וכ"כ באהל דוד שם. ואמנם עדיין קשה דהנה קשי' בקרא דפסח דכתיב וישלחו מן המחנה כל צרוע וכו' ויקוץ בהרתו כדמקשה בשבת קל"ב ע"ב ומה שמשני בגמ' שם מחוסר טבילה זה תירוץ אהא דצרעת דוחה עבודה דכיון דאף אם יקוץ לא יוכל לעבוד היום אין דוחה צרעת אבל בפסח ל"ש תירוץ זה דיקוץ בהרת ויטבול ושוחטין וזורקין על טבול יום ולערב מותר לאכול וכבר הקשה כן באור חדש פסחים פ"ד תוס' ד"ה ולא מילה שלא בזמנו (ועיין בספרי ב"י או"ח סי' מ"א אות ג' מ"ש בזה). ומה שתירץ באור חדש דאין שוחטין וזורקין על טמא שרץ תמוהין דבריו דיטבול קודם שחיטת הפסח ושוחטין וזורקין על טבול יום לכ"ע ואף לשיטת הר"מ דבטמא מת שהנזיר מגלח אין שוחטין וזורקין אף לאחר הטבילה זה דוקא בטמא מת ולא בשאר טומאות. וצ"ע בדבריו וליכא למימר דהו"ל עשה ול"ת גם ל"ה בעידנא. דהרי תוס' כתבו בזבחים ל"ג דעשה שיש בו כרת דוחה ללתו"ע ול"ב בעידנא עיי"ש. וכבר ציינתי זאת גם כן בספרי בית יצחק או"ח סי' מ"א אות ה' וע"כ מוכח מקרא הנ"ל דאף עשה שיש בו כרת אינו דוחה ל"ת שלא בעידנא. וזה אין לומר דישחוט ויזרקו קודם קציצה ואח"כ יקצץ שיכול לאכול והוי בעידנא כמ"ש תוס' פסחים נ"ט דהרי קודם קציצה מחוסר מעשה ואין שוחטין וזורקין כמו שאין שוחטין על טמא שרץ קודם טבילה משום שמחוסר מעשה וזה ברור וכיון שמוכח מקרא דוישלחו דעשה שיש בו כרת א"ד שלא בעידנא ה"ה עשה דרבים דלא כמג"א. מיהו י"ל דדוקא עול"ת ושלא בעידנא אינו דוחה כגון בצרעת משא"כ ל"ת גרידא וה"ה עשה דרבים אינו דוחה לל"ת שלא בעידנא ומ"ה באמת אין מפקחין את הגל בשופר

(ד) ונראה ליישב מה שהקשיתי אתוס' זבחים דעשה שיש בו כרת דוחה ללתו"ע ואף שלא בעידנא אמאי אמר רחמנא וישלחו מן המחנה דקאי אפסח לדברי הגמרא פסחים ס"ז. לשיטת רבא עיין בספרי ב"י א"ח סי' מ"א אות ג' הנ"ל. לפי המבואר בזבחים דף ק' דר"ע ס"ל דמטעא לקרובים בע"פ וכ' רש"י כיון שהוא טמא ממילא אזל לי' כרת. והתוס' הקשו מעשה דהשלמה דעשה שיש בו כרת דוחה ללתו"ע ול"א ממילא אזל לי' כרת וכתבתי בספרי בית יצחק א"ח סי' י"ח אות ב' ליישב דשם במחוסר כפורים מיירי ששכח ולא הביא כפרתו ושכחה הוי פשיעה ויש בו כרת ומ"ה עשה שיש בו כרת דוחה. ולפ"ז במצורע דאין כאן פשיעה ויש לו תשלומין בשני אין כאן כרת ומ"ה אינו דוחה ללתו"ע דצרעת שלא בעידנא. אמנם עדיין צ"ע אתוס' זבחים ל"ג הנ"ל דשם ג"כ ראיית קרי אף באונס טמא א"כ לידחי לשני וממילא אזל לי' כרת. משמע הך דזבחים מיירי בפסח שני ואף דקתני ערב פסח מ"מ לשון זה מצינו גם בפסח שני כמ"ש תוס' ר"פ ערבי פסחים עיי"ש

(ה) ושוב נ"ל בגוף הקושיא שהקשיתי בספרי ב"י ונתעורר גם כן באור חדש אמאי מצורעים משתלחים ונדחים מפסח ניתי עשה שיש בו כרת וידחה לתו"ע דצרעת ויקוץ בהרתו ואף דמחוסר טבילה יטבול ג"כ ואח"כ ישחטו ויזרקו עליו ובלילה ראוי לאכול ול"ש תי' האור חדש כנ"ל. ונ"ל ברור דאף בקוצץ בהרת מחוסר צפרים ותגלחת וקרבן מצורע דלא עדיף מנטהר מצרעתו. ומצאתי שוב בתוס' בכורות דף ל"ד מבואר להדי' כן. וכן הוא ברמב"ם פ"י מצרעת בשם התוספתא דמצורע מוחלט בעי קרבן. ולפ"ז תמוהין דברי הגמרא דשבת קל"ב דאמרינן שם מחוסר טבילה והלא אף אחר הטבילה הוא טמא ומחכ"פ ואסור בעבודה וצ"ל דהגמ' קאי על מצורע בימי הסגרו דאז ל"ה רק מחוסר טבילה כמ"ש הברטנורא פ"א דמגילה משנה ז' דלענין טבילה הוא שוה למוחלט. ואף דמשמע מברטנורא דבעי להשלים ז' ימי הסגרו אף דנטהר באמצע ולפ"ז ה"ה אם יקצץ באמצע מ"מ מיירי הגמ' דשבת שיקצוץ ביום ז' מימי הסגרו ועכ"פ לא קשיא מקרא דוישלחו מן המחנה דקרא מיירי במצורע מוחלט ול"מ קציצה עד שיביא קרבן ויטהר. ואף דגם מצורע מוסגר טעון שלוח כדאיתא במגילה וע' תוס' מ"ק ח' דגם רש"י חזר בו מ"מ גוף קרא לא מיירי במוסגר רק דשלוח למוסגר ילפינן מכל ימי במגילה

ובהכי יתיישב מה דקשה לי בפסחים ס"ז דאמרינן יאסר זב ואל יאסר מצורע וכו'. ואמרינן שם מאי חומרא דמצורע מזב שכן טעון פריע' ופרימה ואסור בתשמיש המטה. וקשי' הרי מצורע מוסגר נמי טעון שלוח וא"צ פריעה ופרימה ואם יאסר זב מאין נדע מצורע מוסגר. וגם לענין תשמיש המטה הוא פלוגתא במ"ק ח' עיי"ש. וע"כ צ"ל ליישב זאת דגמ' קשי' לי' אעיקר הקרא דמיירי במצורע מוחלט דאס"ד דקרא אצטריך למצורע מוסגר א"כ למ"ל כל ימי דאתי' לרבות מצורע מוסגר כדאיתא במגילה ז'. הרי מוכח מקרא גופא דמיירי במוסגר דיאמר זב ואל יאמר מצורע. מיהו ק"ק דילמא לשלוח לא איצטריך קרא דכל ימי רק לענין לטמאה בביאה. מיהו התוס' כתבו שם בפסחים דסוגיא אתיא כמ"ד מוחלט אסור בתשמיש המטה וה"ה מוסגר אסור. ושפיר אמרו בגמ' שכן טעון פריעה ופרימה דהוא במוחלט שאסור בתשמיש המטה דהוא ג"כ במוסגר ודו"ק והרבה יש לדבר בפרט זה ואכ"מ

(ו) נשוב להסוגיא הנה קשי' לשיטת הפ"י שבת כ"ד דמ"ה לא השיב רבא על רב אשי בקושיתו דתינח בנגעים טמאים בנגעים טהורים מאי איכא למימר דס"ל לרבא דבנגעים טהורים באמת קוצץ הבהרת וס"ל דל"ב בעידנא והגם דהפ"י לא ביאר שום סברא. אבל הסברא ע"כ דרבא ס"ל דעשה דרבים ל"ב בעידנא ודוחה אף עול"ת. ונהי דנאמר דלמסקנא ל"ה קוצץ בהרת רק ל"ת ולא עול"ת כדכתב הכסף משנה בפ"י מטומאת צרעת בשיטת הרמב"ם אבל הרי רבא ס"ל דגם יו"ט ל"ה רק ל"ת ולשיטתו עשה דרבים ל"ב בעידנא ומקצת מזה העירו המפורשים. אבל הנלע"ד הנה כבר הקשיתי בספרי ב"י או"ח סי' ל"ו בש"ה להקשות בגמרא דמקשה בנגעים טהורים שיקוץ בהרתו. ולמ"ל זאת כיון דנגעים טהורים אינו מחלל עבודה ול"ה רק עשה כדאיתא בבכורות מ"ה וניתי עשה דרבים וידחה עשה זו ויעבוד בעוד הנגע עלי' דהוה בעידנא וכמ"ש התוס' ביצה ה' דעשה דרבים דחי עשה דהשלמה. ומתוך כך נראה דה"ט דרבא לא השיב על רב ספרא דבאמת עשה דרבים דוחה עשה דצרעת בנגעים טהורים ולא מידחי עבודה מחמתו. ואף דאין עשה דוחה ל"ת במקדש כדס"ל לרבא בזבחים צ"ו מ"מ ע"כ עשה דרבים דוחה עשה הקל אף במקדש שהרי דוחה עשה דהשלמה במקדש כמ"ש תוס' ביצה ה'. ועכ"פ גם רבא מודה לרב אשי דעשה אינו דוחה שלא בעידנא לעשה ולא לל"ת ומיושב המשנה היטב. ובהכי מיושב מה שהקשיתי בספרי בית יצחק לאו"ח סי' י"ח אות י"ז אמאי אינו יוצא מערי מקלט אפי' כל ישראל צריכין לו כדאיתא במשנה דמכות י"א. וניתי עשה דרבים ונדחי ל"ת דיחיד ולהנ"ל ניחא דל"ה בעידנא

ובהכי מיושב מה שיש להקשות לפי מה דמוקי בגמרא המשנה דאין מעכבין התינוקת הא נשים מעכבין כר' יהודה. ור' יהודה ס"ל היכא דכתיב לאמר הו"ל לאו כדאיתא בפסחים מ"ב וביו"ט כתיב לאמר בפ' אמור והו"ל ב' לאוין ועשה דוחה ב' לאוין ואמאי אין מפקחין וכו' ולהנ"ל ניחא דבלא"ה לא דחי דל"ה בעידנא. (ועי' בספרי ב"י יו"ד ח"א סי' קס"ו אות ח' דלר"י היכא דכתיב לאמר איכא גם עשה כמבואר בש"ס פסחים שם)

(ז) והנה הפ"י הקשה בסוגין וגם השאג"א קושיא רבתי בהא דאמרו בגמרא דהא דנשים מעכבין אתיא כר' יהודה ופירש"י דעוברות בבל תוסיף. ולר"י דנשים סומכות רשות אין מעכבין נשים מלתקוע והרי לר' יוסי דנשים סומכות רשות ע"כ אין סומכות בכל כחן כדאמרינן בחגיגה ט"ז שלא יעבדו עבודה בקדשים וכ"כ התוספות יומא ע"ד ואם אין סומכות בכל כחן ליכא בל תוסיף וא"כ אין ראי' דלר' יוסי נשים מותרות לתקוע דבזה איכא בל תוסיף דהרי תוקעים כמו אנשים ולרש"י איכא בל תוסיף. הנה כל זה ל"ק לשיטת הקרבן אהרן הובא בשעה"מ ה' מעשה הקרבנות ובספרי בית יצחק לאו"ח סי' י"ב בשולי המכתב דלמ"ד נשים סומכות רשות מותרות לסמוך בכל כחן דהתורה נתנה רשות לנשים כמו לאנשים עיי"ש שמביא מרש"י חולין פ"ה ומרן פ"ב מסוכה א"כ שפיר מוכח דלר"י אין עוברות בבל תוסיף וה"ה דמותר לתקוע. ורש"י כשיטתי' בחולין פ"ה

(ח) והנה בספרי ב"י הנ"ל הקשיתי על שיטת הקרבן אהרן מש"ס דפסחים צ"א דמקשה למ"ד נשים רשות אמאי דוחה שבת ולהקרבן אהרן דס"ל דהתורה נתנה רשות הדין כמו באנשים חובה ה"ה דדוחה שבת מה"ט כמו דמותרות לעבוד עבודה בקדשים מה"ט. והנה קושיא זו נ"ל דבפשיטות ל"ק דבשלמא בסמיכה כיון דסמיכה שלא בכל כחן לאו סמיכה ע"כ התורה נתנה רשות לסמוך בכל כוחן משא"כ בפסח התורה נתנה רשות להקריב פסח אבל בשבת לא נדחה שבת מפאת כן. אמנם נלע"ד עוד דהנה גוף סברת הקרבן אהרן אינו מובן דאם הוא רשות איך עובדות עבודה בקדשים בשלמא באנשים יבא עשה דסמיכה ודוחה ל"ת בעבודה בקדשים כמ"ש בט"א חגיגה ט"ז משא"כ