בית יצחק חושן משפט קטו

ומדאורייתא כיון דמותר באכילה ובהנאה הוי מקלקל דאורייתא ול"ה רק איסור בעלמא ואתי עשה ודחי. וראב"צ ס"ל גם כן מקלקל פטור, וזה יתכן לחד תי' בכריתות כ' דראב"צ לא מיירי בנפח ול"ה מקלקל שם אבל לר"י דס"ל בנפח שוב ס"ל לראב"צ מקלקל חייב ע"ש

מיהו רחוק בעיני שיהי' שורף החמץ בשעה ו' מקלקל. וע' בשיטה דר"ח ס"ל לר"מ שורפין תרומה טהורה עם הטמאה. ואמרינן שם מחלוקת בשש. וס"ל לר"מ כיון דאסור מדרבנן מותר לטמא בידים ומ"ה כשיטתי' דס"ל דל"ה מקלקל לענין שבת כדכתיבנא לעיל. ומ"ה אסור לבער בשבת. ולפ"ז איך נימא אם רבנן כר' יוסי ס"ל דאין לשרוף בשש עם הטמאה וה"ה דהו"ל מקלקל בשבת ומ"ה מותר לבער בשעה ו' ואף לשיטה דס"ל מקלקל אסור מה"ת (ע' בספרי ב"י או"ח סי' צ"ו אות ט') מ"מ כיון דל"ה רק איסור בעלמא אתי עשה ודחי לה

(ח) עוד יש לבאר בגוף מחלוקתן. הנה הר"ן כ' בסוף יומא לענין חולה בשבת דמותר לשחוט בשבת לחולה ולא להאכילו נבילות דבנבלה עובר על כל כזית וכזית ובשחיטה בשבת עובר בפ"א ולפ"ז יש להקשות אמאי הוכיח ר"ע דתשביתו מעיו"ט דאי ביו"ט מי שרי. הרי י"ל עשה דתשביתו דוחה לתו"ע דיו"ט דאף דאין עשה דוחה לתו"ע מ"מ כיון דבעשה דתשביתו כל רגע עובר כמ"ש המג"א סי' תמ"ב א"כ חמור יותר מיו"ט דלא יעבור רק פעם אחת כמ"ש הר"ן הנ"ל ונ"ל ליישב דהנה סברת המג"א דתשביתו עובר כל רגע משא"כ במילה אינו מובן ע' מ"ש בספרי בית יצחק חאו"ח סי' נ"ט אות ב'. ואמנם יש לומר דהפ"י כתב בשיטת רש"י דמחלוקת ר"י ורבנן דאין ביעור חמץ אלא שריפה היא בשעה ששית והתוס' הקשו דף י"ב דתשביתו לאחר זמן איסורו. וכתב הפ"י דכוונת התורה תשביתו שיהי' בסוף שעה ששית מושבת ועומד א"כ בשלמא בעשה דמילה שצותה התורה לעשות ולמול כל יומא הוי מצוה אחת. משא"כ בעשה דתשביתו שצותה התורה שיהי' בשעת אך חלק מושבת. כל עוד שאינו מושבת עובר כל רגע וכן מצאתי כתוב בתשו' הרי"ם סי' ו'. א"כ כ"ז אם הפי' תשביתו מעי"ט וכונת התורה שיהי' בשעה י"ב מושבת שלא יעבור אף רגע בב"י. אבל אם הפי' תשביתו ביו"ט הוי כמצות מילה בשמיני ואינו עובר רק פעם אחת ביום. ושפיר קאמר ר"ע מצינו להבערה שהיא אב מלאכה דאין עשה דוחה לתו"ע ולפ"ז אליבא דאמת דתשביתו מעיו"ט ועובר כל רגע לכאורה דוחה שבת כמו דעדיף נבלה מחילול שבת לענין חולה. ומ"ה ס"ל לרבנן דהשבתתו בזמנו. דעשה דתשביתו דעובר בכל רגע חמיר משבת כמ"ש המג"א דמה"ט קדים למילה אמנם גוף דבר זה שעשה דתשביתו דוחה שבת לא נהירא וגם דברי הר"ן אינם מובנים ועיין מ"ש בספרי ב"י או"ח סי' צ"ה אות ב'

(ט) עוד יש לבאר בגוף מחלוקתן הנה יש להקשות לרבנן דס"ל בזמנו נהי דהפי' שישבות ע"י פירור וזורה לרוח וס"ל אין טחינה אחר טחינה מ"מ אסור משום שמא יעבירנו ד' אמות ברה"ר כמו שופר מגילה ולולב. וכבר הרגיש בזה בעצי ארזים באה"ע סי' כ"ח ס"ק ס"ב ואף דבשופר אמרינן אין הכל בקיאין בת"ש וילך אצל חכם מ"מ גם בטבילת כלים חששו שמא יעבירנו ושם ל"ש אין הכל בקיאין. ועוד גם בנטילת לולב א"צ בקיאות כל כך יותר מהבערת חמץ

ונ"ל הנה כבר הקשה בטעם המלך על החשש שמא יעבירנו והרי יהי' טועה בדבר מצוה. אמנם בש"ס דסוכה בהא דאר"י בהוציא לולב ברה"ר פטור דהוי טועה בד"מ מקשה והא מדאגבי' נפיק בי' עיי"ש א"כ לשיטת הב"י הובא בטו"ז סי' תמ"ה דבהשליכו לר"ה כבר קיים מצות השבתה שייך לומר משהוציאו לר"ה קיים המצוה ואם אח"כ העביר ד' אמות ברה"ר ל"ה טועה בדבר מצוה דכבר נעשה המצוה אך כבר השיג הטו"ז על הב"י אמנם בסי' ת"מ כ' הטו"ז דלמ"ד דבר הגורם לממון כממון דמי אינו עובר על ב"י אם אינו ברשותו דתשביתו שאור מבתיכם כתיב. משא"כ למ"ד לאו כממון דמי קרא דבתיכם קאי רק על חידוש דגל"מ אבל בממון גמור עובר אף אם אינו בביתו. ולפ"ז לר"מ דסובר בה"ק ע"א כר"ש דגל"מ כמ"ד אינו עובר על ב"י שהוא ברה"ר חיישינן שמא יעבירנו. דכבר כ' רש"י סוכה מ"ג ע"א דהא דל"ח שמא יוציאנו מר"ה לרה"י משום דמפנה חפציו מזוית ונמלך להוציאן פטור וא"ח רק אהעברת ד' אמות ונמצא דלר"מ כשיוציא לר"ה אינו עובר על ב"י ואולי גם לענין תשביתו כן ולכן חיישינן שמא יעבירנו ד' אמות דאינו טרוד בדבר מצוה אח"כ משא"כ רבנן יסברו דהג"ל לכמ"ד ועובר גם אח"כ על ב"י והוה טועה בדבר מצוה ול"ח שמא יעבירנו

מיהו רחוק לומר גם לשיטת הטו"ז סי' ת"מ דכשאינו ברשותו א"ע בב"י שיקיים גם מצות השבתה במוציאו מביתו דזה מנלן שמא כשהי' כבר בביתו צריך להשביתו מן העולם. ומצאתי בשאג"א סי' פ"ג שכתב דגם לרמב"ן דבמוציאו מן הבית א"ע על ב"י מ"מ אינו מקיים מצות עשה דתשביתו ובזה מיושב כמה קו' אך זה דוקא לאחר זמן איסורו אבל קודם זמן איסורו כשמוציאו מן הבית מהני גם לענין תשביתו. וכ"כ בשאג"א ולדעתי הסברא נכונה דכיון דבעי שיהי' מושבת מן הבית בסוף שש כשמוציאו מקודם החמץ מושבת מן בית שלו. משא"כ לאח"ז איסורו הפי' דתשביתו שישביתו בידים והוצאה מבית לא מיקרי השבתה ושפיר כתבתי דכשיוציאו בשבת שוב לא יעבור ולא יהי' טועה בד"מ רק בדרבנן דבדרבנן לכ"ע ל"מ הוצאה מהבית דלא כדמשמע מטו"ז וטועה בד"מ דרבנן חייב קרבן. ושמ' י"ל דבזה פליגי ר"מ ורבנן דר"מ ס"ל טועה בד"מ דרבנן חייב קרבן כדס"ל בסוכה כ"ג דמדאורייתא הו"ל סוכה ראוי'. ומ"ה חייש לשמא יעבירנו. ורבנן ס"ל טועה בד"מ דרבנן פטור מקרבן ומ"ה ל"ח לשמא יעבירנו דאף לאחר שהוציאו מבית עדיין יש מצוה דרבנן. שוב הערני חכם אחד דכל מ"ש בזה ליתא דכיון שעדיין בידו הוי ברשותו ועדיין עובר בב"י אף ברה"ר ולא אאריך בזה לבנות שום דיק דעדיין אינו מיושב אמאי חיישינן בשופר ולולב שמא יעבירנו כקו' טעה"מ

וע' מה שהקשה ר"ע איגר והג' מ' משולם בהא דסוכה דמקשה והא מדאגבה נפק והלא ל"ה עקירה דבעקירה הי' טועה בד"מ. ושמא מקשה שם אי ס"ל לר' יוסי מהלך כעומד כבן עזאי והראב"ן כ' דברשות אחר ס"ל לר' יוחנן כבן עזאי. ע' מ"ש בספרי בית יצחק או"ח סי' נ' ואין להאריך בדבר זה

(י) ואשוב לדברי בעל המאור. הנה מ"ש הבעל המאור דר"מ ס"ל אין ביעור חמץ אלא שריפה תמוה בעיני דהרי ר"מ ס"ל דף ל"א בנכרי שהלוה לישראל על חמצו אחה"פ עובר עליו והיינו משום דהו"ל חמץ של ישראל שעבר עה"פ משמע אבל חמץ של נכרי שעה"פ מותר כר"ש וע"כ ס"ל ג"כ חמץ של ישראל שעה"פ רק מדרבנן כדאמרינן בדף כ"ח דלר"י דס"ל חמץ שעה"פ אסור מדאוריי' גם חמץ של נכרי מותר. וזה הוא כמ"ש במלוא הרועים אות חמץ סי' ח' דהביא ראי' מדף ל"א דר"מ ס"ל כר"י לאח"ז ואדרבה משם מוכח להיפך וכיון דס"ל לר"מ לאח"ז מותר מדאורייתא אין ללמוד דחמץ בשריפה מנותר כדיליף ר"י דף כ"ז דאיכא למיפרך מה לנותר שכן אסור לעולם וכ"כ בא"ח דף י"ג. א"כ איך אפשר דר"מ ס"ל כר"י דא"ב חמץ אלא שריפה וזה תמוה גדולה

(יא) ונראה ליישב דבאמת משמע מדף י"א דס"ל לר"מ לאח"ז אסור מדאורייתא דהרי רבנן ס"ל לא בדק בתוך המועד יבדוק לאחר המועד ופי' תוס' דהוא אחה"פ וע"כ אסור מדאור' דבאיסור דרבנן לא החמירו חכמים לבדוק שלא יתערב חמץ ויאכלנו. ורבנן בר פלוגת' דר"י שם הוא ר"מ כמ"ש רש"י בגמ' שם. אם כן קשי' דר"מ אדר"מ דבדף ל"א מוכח דחמץ שעה"פ רק מדרבנן מדמחלק בין של ישראל לנכרי. ע"כ ליישב זאת צ"ל דר"מ ס"ל חמץ של ישראל אסור מדאורייתא ולא של נכרי כמ"ש הפ"י דילפינן מק"ו מערלה ומה ערלה שלא נעבדה בו עבירה אסור עולמית חמץ שנעבדה בו עבירה אינו דין שאסור עולמית ואם נפרוך מה לערלה שכן לא היתה לו שעת הכושר נימא בב"ח יוכיח. ומ"ה מיושב מה שהקשיתי דר"מ אדר"מ. ור"ש סובר בב"ח אינו אסור בהנאה מדאורייתא כמבואר בחולין קט"ו אין לעשות יוכיח מבב"ח. ומ"ה ס"ל חשעה"פ מותר מדאורייתא והרבה יש לפלפל בפרט זה. ולכאורה י"ל דיליף מק"ו מערלה ואם נפרוך מה לערלה שכן לא היתה לו שעת הכושר שור הנסקל בן פקועה יוכיח הי' לו שעת הכושר באכילה אך לר"מ ל"ל כן דס"ל בן פקוע' טעון שחיטה אך לפמ"ש די"ל בב"ח יוכיח מיושב לר"מ

עוד יש לומר דר"מ כשיטתי' דסבירא לי' בע"ז דף ס"ו דכל איסורין מצטרפין זה עם זה דכל שתיעבתי לך הרי הוא בבל תאכל ומ"ה אוסר חמץ שעבר עליו הפסח ועבר בב"י מדאורייתא משום כל שתעבתי לך והרי נעשה בו דבר מתועב ודוקא לר"ש מותר לאחה"פ מדאורייתא דלא ס"ל כל שתעבתי לך דמה"ט אין איסורין מצטרפין. גם יש לומר מעשה שבת יוכיח. ועיין בחולין דף קט"ו או כלאי זרעים יוכיח מה שאין כן לר' מאיר והרבה יש לדבר גם בפרט זה

(יב) וקצת י"ל הא דפרש"י בדף י' ע"ב לאחר המועד משש עד שתחשך ובמנחות ע"ז פירש"י בתוך הפסח. ע' או"ח. דהמהרש"א כ' בשיטת רש"י דקודם פסח יבדוק שאינו עובר בב"י לע"ע משא"כ בתוך הפסח. וכונת מהרש"א דס"ל לרש"י כשיטת התוספות דף כ"א דכשאינו יודע היכן החמץ א"ע א"כ קודם הפסח יבדוק דלע"ע א"ע בב"י ואם ימצא ישרוף. משא"כ בתוך הפסח לע"ע א"ע כשאינו יודע ואם ימצא יעבור עכ"פ רגע אחת קודם שישרוף. ואמנם כבר כ' בישוע"י סי' תל"א דלר"ש דחמץ שעה"פ מותר אינו חידוש מה שעובר בב"י דאם לא צותה התורה שיעבור בב"י מותר לאחה"פ יש לו גל"מ והוי ברשותו ומ"ה אף אם אינו יודע עובר על החמץ כשיטת הטור סי' תל"ד. משא"כ לר"י דחמץ שעבר עליו הפסח אינו ברשותי' גם של נכרי אף אם לא צותה התורה שיעבור בב"י אסור לאחה"פ והוי חמץ אינו ברשותי' והוי חידוש שעובר בב"י ואין לך אלא חדושו דוקא כשיודע מהחמץ ע"ש. ולפ"ז הנה במשנה אינו מבורר מי הם החכמים פירש"י קודם הפסח דבתוך הפסח יבדוק דכשאינו יודע אינו עובר וע"י הבדיקה יעבור רגע אחת כמ"ש בכוונת מהרש"א דגם במנחות דמקשה הגמ' חכמים אחכמים וס"ל דחכמים דמשנה ר"מ ור"מ ס"ל חמץ של נכרי מותר לאחה"פ בדף ל"א. ורק של ישראל אסור משום שעבר בב"י וגם ר"מ ס"ל דגו"ל כמ"ד ב"ק ע"א ול"ה חידוש מה שעובר בב"י דלולא שכתב' התורה הי' מותר לאחה"פ והוי גל"מ ומ"ה עובר אף בא"י כיון דל"ה חידוש ושוב לא יגרע בבדיקה בפסח דגם כשאינו יודע עובר ולכן פירש"י לאחר המועד לאחר ו' ובתוך הפסח. ויתכן יותר בפשיטות דרש"י פי' שם כן משום דקשה מה מקשה דר"י אדר"י דילמא ר"י כשיטתי' דלפני זמנו, אסור וכתב בנוב"י דר"י ס"ל גם בע"פ עובר בב"י. אם כן מש"ה ס"ל דלא יבדוק לאחר ו' דיגרע בבדיקתו דלע"ע אף לאחר הבדיקה יעבור ובאמת ל"ג