בית יצחק חושן משפט קיד

ואמנם י"ל דהירושלמי קאי אשוחט בשבת על החמץ וקמ"ל דאף חטאת חייב דהוי מחלל שבת שלא לצורך ודוק

ב"ה דרוש ג' לשבת הגדול תרל"ו פרעמישלא בסוגיא די"ד שחל להיות בשבת פסחים מ"ט

(א) הנה בטעם מחלקותן של ר"מ ורבנן דס"ל לר"מ מבערין הכל מלפני השבת לחכמים אומרי' בשבת מבערין ע"ש בבעה"מ שכ' דר"מ ס"ל א"ב חמץ אלא שריפה ואסור בשבת וחכמים ס"ל השבתתו בכל דבר. וע"ז יש להקשות כקושית הפ"י דלשיטת תוס' פלוגתא דר"מ ורבנן דוקא לאחר זמן איסורו וגם לשיטת רש"י כ' הפ"י דבשבת דא"א לישרף גם ר"י מודה ויבואר לקמן. עוד יש להקשות לשיטת המ"ל פ"א מחמץ דגם מפרר וזורה לרוח הוי מלאכה משום טחינה איך סוברין רבנן דמבערין בשבת ואמנם יש לפרש בפלוגתא דר"מ ורבנן לפמ"ש בחיבורי ב"י או"ח סי' ס' אות ד' דר"מ ס"ל לחמץ ידוע ל"מ ביטול דבקרא כתיב תשביתו וכ' רש"י בדף ד' מדלא כתיב תבערו משמע דהכונה תשביתו היינו ביטול. ואמנם י"ל דקרא מיירי בחמץ שאינו ידוע היינו דיש לבדיקה עיקר מן התורה כשיטת הר"ן וקאי הקרא על בדיקה וביטול ומ"ה לא כתיב תבערו וזה לר"מ דל"א בתר רוב וה"ה דס"ס ל"מ דהוא מטעם רוב ומ"ה קאי קרא על חמץ שא"י. אבל למ"ד ס"ס מהני וכבר כתב הפ"י בריש המסכתא דל"ב בדיקה מדאורייתא דיש ס"ס שמא לא הי' חמץ ושמא אכלתי' וקאי קרא על חמץ ידוע ומשמע מקרא דמהני ביטול מדלא כתיב תבערו ולכן ס"ל לר"מ מבערין מלפני השבת דחיישינן שמא לא יאכלו הכל ואסור לבער בשבת ואי שיבטל כמ"ש רש"י ד' י"ג ס"ל לר"מ בחמץ ידוע ל"מ ביטול ויעבור בב"י ורבנן ס"ל הכל בזמנו אין הכוונה שיפרר ויזרה לרוח דזה ג"כ אסור בשבת אך שיבער ע"י אכילה או ע"י שיתן לבהמה ולכלבים ואי דניחוש שמא לא יזדמנו לו כלבים ובהמות ולא יוכל לבער ויעבור בב"י ס"ל לרבנן דמהני ביטול לחמץ ידוע ור"א ב"צ ס"ל תרומה מלפני השבת י"ל דס"ל דאסור לבטל תרומה ולהפקיר' דהרי אף דס"ל לר"מ דשורפין תרומה טהורה עם הטמאה במשנה דר"ח ע"כ לא פליגי אלא בשש אבל בחמש גם לר"מ אסור לטמא א"כ כשמבטל ומפקיר תרומה ומסלק עצמו משמירה נפסל בהיסח הדעת ע"כ אסור לבטל תרומה וכש"כ למאן דאוסר לטמא אף בשש ואף דמותר לשרפה מ"מ אסור לטמאה וזה דלא כמ"ש תוס' ד' י"ג ויבואר לפנינו וכיון דאסור לבטל תרומה בהכרח לבער לפני השבת שמא לא ימצאו לו אוכלים ויעבור

בב"י

(ב) והנה מ"ש דר"מ ס"ל דלחמץ ידוע ל"מ ביטול אף דמשמע ממשנה דלקמן דס"ל לר"מ דמהני ביטול דהרי ההולך לשחוט פסחו ונזכר שיש לו חמץ אם יכול לחזור ולבער יחזור אם לאו מבטל בלבו. וכ' המג"א דדוקא בעת שמועיל הביטול ומדס"ל לר"מ שם בכביצה אבל בכזית א"צ לחזור וע"כ מהני ביטול מ"מ י"ל דר"מ יסבור בטעם דל"מ לחמץ ידוע ביטול משום הואיל שיכול לחזור ולזכות ואף דלגבי חמץ הו"ל חצר שאינה משתמרת כיון שאסור לשמור כמ"ש בספרי או"ח סי' ס"א אות ד' מ"מ מהני זכי' כשעומד בצדו. משא"כ כשהוא בדרך ואינו עומד בצדו מהני ביטול ומ"ה במשנה דהולך לשחוט מהני ביטול. מיהו ז"א דאח"כ כשיבוא לביתו יעבור משום הואיל ושמא י"ל דעיקר תלוי אם בשעת הביטול יכול לחזור ולזכות לא יצא מרשותו כלל משום הואיל שיכול לחזור ולזכות דל"ה הואיל דאי בעי קנה דע"י הואיל לא התחיל כלל לצאת מרשותו משא"כ אם בשעת הביטול לא הי' שייך הואיל. וכבר יצא מרשותו ל"א אח"כ הואיל דהוי הואיל דא"ב קנה כמ"ש התוס' ד' מ"ו. מיהו צ"ע בכ"ז

(ג) והנה הרי"ף כ' דהלכה כראב"צ דקאי כר"א איש ברתותא ותמה הבעה"מ דהרי ר"א איש ברתותא ס"ל מבערין הכל מלפני השבת בין חולין בין תרומה עיין במלחמות וב"י וט"ז. ויש לפרש ע"ד הפלפול דהנה ר"א איש ברתותא השיב לחכמים לדבריכם אף תלויות לא ישרפו שמא יבא אלי' ויטהרם. והקשה הצל"ח הרי הוי מוקצה כיון דאיתקצאי לבה"ש ואמנם י"ל דס"ל לר"א איש ברתותא ספיקא דאורייתא מהתורה לקולא ורק מדרבנן לחומרא ומוקצה מחמת איסור דרבנן ל"א היכא דנסתלק המוקצה כמ"ש רש"י ותוס' ביצה ל"א והנה זה דמהני ביטול לחמץ ידוע תליא ג"כ אי ספיקא דאורייתא מהתורה לחומרא דמה שכתב הפ"י דהוה ס"ס שמא ל"ה חמץ ושמא אכלת' חולדא הוי ס"ס משם אחד ול"ה רק ספק אחד צותה התורה תשביתו היינו לבדוק מחשש חמץ שא"י אבל לחמץ ידוע בעי ביעור ואי ספד"א רק מדרבנן ע"כ אין לבדיקה עיקר מן התורה ותשביתו היינו ביטול לחמץ ידוע מדלא כתיב תבערו כמ"ש רש"י ד'. ושפיר קאמר הרי"ף מדא' ר"א איש ברתותא אף לדבריכם ע"כ ס"ל ספיק' דאורייתא רק מדרבנן לחומרא כמ"ש וס"ל דמהני ביטול לחמץ ידוע וע"כ ס"ל חולין בזמנן כיון דמהני ביטול לח"י ויש לסמוך על הביטול ועל כרחך לא קאי הכל רק אתרומה כמ"ש הרמב"ן במלחמות. ונמצא דס"ל ממש כראב"צ

(ד) אמנם בעיקר קו' הצל"ח אר"א איש ברתותא שאמר שמא יבא אליהו הרי הוי מוקצה י"ל כיון שיאמר אליהו שהוא טהור לא נאסר מעולם ואגלי מלתא למפרע ול"ה רק כמוקצה שיבש ואין הבעלים מכירין דמבואר בביצה כ"ו דמותר וע' מהרש"א ביצה ו' שכ' דאם נשלם הח' ימים מבהמה ביו"ט אסור משום מוקצה ובצל"ח תפס עלי' דתגלי מילתא למפרע דל"ה נפל וה"ה הכא אם יבא אליהו. ואינו דומה לבכור שראה חכם מומו ביו"ט דשם הי' לו חזקה איסור כמ"ש הטו"ז בסימן תצ"ח ס"ק ט' משא"כ בשאר הוראה. ובאמת אליהו ל"ה כשאר הוראה מיהו יש לעיין בדבר

(ה) והנה קשה לי בסוגיא הנ"ל דאר"א איש ברתותא אף לדבריכם שמא יבא אליהו לר"ל דס"ל היסח הדעת פסול הגוף ול"מ ביאת אליהו לטהר כדס"ל בפסחי' ל"ד. אך י"ל כמ"ש תוס' שם דבתלוי' גם כן משמרה שלא תגע בטהרות אחרות ול"ה היסח הדעת. ודברי התוס' מבוארין בירושלמי כמ"ש בגליון שם ובתשו'. ובלא"ה י"ל דתלי' צריך לשמור לר"א דס"ל אם היתה מונחת במקום התורפה יניחנה במקום המוצנע. אך לר' יהושע ס"ל אם היתה במקום המוצנע יניחנה במקום התורפה וא"צ שמירה ור"א איש ברתותא אומר משום ר' יהושע. וקשי' לדידי' הרי הסיח דעתו. וע"כ צ"ל דעדיין משמר שלא תגע בטהרות. אך לפמ"ש בספרי סי' קי"ג אות ד' להקשות על תוס' הנ"ל ולדעתי אדרבה אם א"צ שמירה לא נפסל כלל בהיסח הדעת מיושב ג"כ קושיתי הנ"ל אך בעיקר הדבר דמה שא"צ שמיר' כגון תלוי' לר' יהושע לא נפסל בהיסח הדעת עדיין צ"ע וצריך ביאור רחב

(ו) והנה יש לפרש כלוגתא דר"מ וחכמים במשנה דר"מ ס"ל הבערה לחלק יצאת ואסור לבער חמץ בשבת ולכן מבערין הכל מלפני השבת דאסור לבער בשבת וחכמים אומרים בזמנם דס"ל הבערה ללאו יצאת ול"ה רק ל"ת לבד ואתי עשה ודחי ל"ת. אלא דקשי' אראב"צ דס"ל חולין בזמנן. והרי ר"א ס"ל בכריתות כ' בחותה גחלים להתחמם חייב שתים וס"ל הבערה לחלק יצאת ואיך מבערין בשבת. אמנם יש לומר דבהכי פליגי דר"מ ס"ל מבערין הכל מלפני השבת דס"ל אף שאר הבערות אסור בשבת דאחשבי' כמ"ש הפ"י פסחים ה'. ורבנן ס"ל דשאר הבערות מותר וכן ס"ל לראב"צ וטעם סברתם דבא"ח הקשה פסחים ה' איך יליף מקלקל חייב בהבערה מדאסר שריפת בת כהן דילמא משום דאחשבי' רחמנא להבערתה דכתיב באש תשרף. ועי' מה שהשיב הגאון בעל נוב"י והובא שם ומזה מוכח דמאן דיליף מקלקל חייב בהבערה ע"כ לא ס"ל סברת אחשבי' ושפיר יליף מהבערת בת כהן. והנה ראב"צ ס"ל בכריתות כ' מקלקל בהבערה חייב וע"כ לא ס"ל סברת אחשבי' ולכן כשיטתי' ס"ל דחולין בזמנן וכן ס"ל לחכמים. ולפ"ז יסבור ר"מ דמקלקל פטור ולא מוכח מהבערת בת כהן ולכן ס"ל גם שאר הבערות אסור

(ז) אמנם יש מקום לומר דאדרבה ר"מ ס"ל מקלקל בהבערה חייב ולכן אנו מבערים בשבת. אף קודם שש וחכמים אומרים בזמנו היינו בשש או קודם דכיון דאז מותר מדאורייתא הו"ל מקלקל וזה יתכן במה דא"ר עקיבא בדף ס' מצינו להבערה שהיא אב מלאכה וקשי' דנהי דס"ל הבערה לחלק יצאת מ"מ יכול להיות דס"ל מקלקל בהבערה פטור ואדרבה ע"כ ס"ל הכי דאס"ד דס"ל חייב במקלקל הא איצטריך קרא להכי ומנ"ל דלחלק יצא כמ"ש תוס' יבמות ו'. וא"כ בשורף חמץ הו"ל מקלקל. ואין לומר דכיון שיש מצוה בהבערתו הו"ל תיקון מצוה כמו במילה והבערת בת כהן דז"א דמשמע מתוס' סנהדרין ל"ה דדוקא בהבערת בת כהן הוי תיקון לגבי בת כהן משום כפרה דידה או במילה הוי תיקון לגבי ולד. וכן צ"ל לפרש"י בשבת ק"ו דמה"ט ס"ל לר"י משאצל"ג חייב בתיקון לגבי אחרים הו"ל משאצל"ג. ותיקון לגבי הולד הו"ל תיקון לגבי אחרים וע"כ משמע דתיקון מצוה בלא תיקון לגבי הולד ל"ה תיקון מצוה והכי משמע בתוס' פסחים מ"ז מדכתבו דחופר לצורך כיסוי הוי משאצל"ג כמו חופר גומא וא"צ אלא לעפרה והרבה יש לדבר בפרט זה

וע"כ צ"ל דכיון דבלא"ה החמץ אסור בהנאה בפסח ל"ה מקלקל במה שמבערו. אך למ"ד לאחה"פ מותר אם כן הו"ל מקלקל דנהי דהשתא אסור מ"מ לאחה"פ מותר. אך י"ל כיון דחמץ מהנשרפין ואפרן מותר הו"ל מתקן דהאפר מותר ומזה הוכיח הגמ' דר"ע ס"ל א"ב חמץ אלא שריפה והאפר מותר. דאס"ד דס"ל כרבנן ורק משום דאחשבי' כקו' הפ"י א"כ שוב האפר אסור והו"ל מקלקל ול"ח מתקן. או שהוכיח הגמ' בדרך זה דל"מ דס"ל לר"י חמץ אסור בהנאה לאחה"פ ול"ה מקלקל. וממילא ס"ל א"ב חמץ אלא שריפה דטעמי' דרבנן דלא ילפי במה מצינו מנותר כקו' תוס' ד' כ"ח משום דס"ל חמץ יש היתר לאיסורו דלאחה"פ מותר וליכא למילף מנותר וכיון דס"ל לר"ע חמץ אסור לאחה"פ ול"ה מקלקל ע"כ ס"ל א"ב חמץ אלא שריפה דאין להקשות על המה מצינו

ובזה מיושב קו' הר"א ברודא שהובא באור חדש שם וכ"ז יתכן שם דמיירי שישרוף ביו"ט אבל בסוגיא דף מ"ט דמיירי בעיו"ט ושורף קודם זמן איסורו בשעה ששית כשיטת רש"י דזמן שריפה בשש דאסור מדרבנן וכשהגיע חצות היום יהי' מושבת ועומד כמ"ש הפנ"י. ונמצא כיון דאז מותר מדאורייתא הוי לי' מקלקל. אך י"ל דר' מאיר סבירא לי' במשנה בנשא מעוברת חבירו לא שותת ולא נוטלת כתובה משום דלא הוי ראוי' לקיימה מצד אד"ר ולא הוי ראוי' לאישות. ועיין במלא הרועים שהקשה מהא דס"ל לר' מאיר בסוכה דף כ"ג דסוכה שאינו ראוי' מדרבנן הוי לי' סוכה הראוי' לשבעה. וכתב דהיכא דאיכא טעם וסברא סבירא לי' לר' מאיר איסור דרבנן לא הוי ראוי מדאורייתא א"כ במקלקל אם לא הוי ראוי מדרבנן לא הוי מקלקל דאיכא טעם וסברא ולכן על כרחך מבערין לפני השבת דאין לבער בזמן מצוה דאורייתא וחכמים אומרין בזמנו יסברו דאיסור דרבנן הוי לי' ראוי מדאורייתא