בית יצחק חושן משפט קיג

דמאן דס"ל קרא דלא ילין קאי לאימורי חגיגת ט"ו כדסבירא ליה לרב כהנא בפסחים ע"א ל"ש לומר דאינו עובר אפסח משום ל"ת רק אם עובר על לא ילין דמאי ענין פסח לחגיגת ט"ו. ומאן דס"ל דקאי לאימורי פסח כדס"ל להרמב"ם ז"ל שייך לומר דא"ע רק אם עובר בלא ילין. והנה דברי הרמב"ם תמוהים מגמ' פסחים ע"א הנ"ל

ודע דלר' אושיעא דס"ל בחולין דלר"ש אין מלקות אותו וא"ב נוהג בקדשים דהו"ל התראת ספק שמא לא יזרוק ושחיטה שא"ר ל"ש שחיטה ולא ס"ל כל העומד לזרוק עד שיתקבל בכוס אף היכא דהזבח כשר המצוה לזרוק א"כ קשי' אמאי לר"ש בשוחט לשמו חייב והרי הו"ל לפ"ע שחיטה שא"ר והתראת ס' שמא לא יזרוק. ודא קושיא רבתי לר' אושיעא עיין בש"ס בחולין פ' ותוס' ב"ק ע"ו

ונ"ל ליישב דר' אושיעא יסבור דר"ש מודה בקדשים דשחיטה שא"ר שמה שחיטה כקו' תוס' בחולין ודוקא באו"ב ס"ל דל"ש שחיט' דעיקר אותו וא"ב בחולין כתיב כמ"ש תוס'. והא דפוטר ר"ש בשלא לשמו הוא מטעם הנ"ל דא"ע בלא ילין וזה דוקא בשחיטה פסולה אבל בשוחט לשמה כיון דבידו לזרוק ויהי' מוזהר בלא ילין עובר בלא תשחוט. וזה ישוב נכון. וזה אין להקשות איך מלקין על לא תשחט הרי הוי התראת ספק שמא ישאול על הקדישו דמוקמינן לי' אחזקה כמ"ש התוספות גיטין ל"ג

מיהו קשי' לי איך מלקין להשוחט אם יש לאחד מבני חבורה חמץ שמא ימשך האחד שיש לו חמץ מהפסח לר' שמעון דס"ל בפסחים פ"ט דיכול למשוך עד שיזרוק ואין לומר דמוקמינן אחזקה דהרי הרמב"ן כ' בגיטין ס"ד דחזקת פנוי' לא מהני רק לגבי דידה ולא לגבי חברתה רק אם נ"מ לדידה גם כן בחזקה אם כן ה"ה הכא ל"מ חזקת בן חבורה לגבי השוחט ובשלמא לרש"י דגם בן חבורה עובר הואיל ומהני חזקתו לגבי דידי' מהני חזקתו לגבי השוחט אבל לתוס' דאינו חייב רק השוחט קשי' כנ"ל וצ"ל דאף אם ימשוך אחר שחיטה כיון דבשעת שחיט' הי' בן חבורה שפיר חייב השוחט. וזה אין להקשות שמא ישאול בן חבורה על הקדשו די"ל דאין בן חבורה יכול לשאול על הפסח דאפי' שותפין שהקדישו אין יכולין לשאול עד שישאלו כולם וכ"ש דבני חבורה שנתמנו על פסח שהקדיש אחד דאין יכולין לשאול על הקדשים וזה ברור לדעתי. והגם דבשותפין עדיין צריך ראי' אבל בבני חבורה הדבר ברור

(ג) והנה התוס' הקשו אהא דהפסח כשר ונימא כל מילתא דא"ר ל"ת אעל"מ ותירצו דבקדשים בעי שנה עלי' לעכב ובתמורה הביאו ירושלמי דיש קרא להכשיר א"כ משמע מירושלמי דלולא הקרא הי' פסול וזה סותר לדבריהם בפסחים ס"ג. ונ"ל ליישב דברי התוס' בפסחים דהא דמצריך ירושלמי קרא לא משום דס"ד לפסול משום כ"מ דא"ר ל"ת דבזה סברת התוס' סגי רק דס"ד דהוי מצוה הבאה בעביר' ואף דהתוס' כתבו בסוכה ל' דהיכי דהמצוה הי' יכולה להיות בלי עבירה ל"ה מהב"ע מ"מ זה דוקא היכי שהעבירה נעשה מקודם אבל כשה עבירה נעשית בשעת המצוה גם תוס' מודה כדמוכח מדבריהם שם שהקשו אטבל דע"כ מיירי שאכל יותר מכשיעור כמ"ש תוס' בסוכה ל"ה דאל"כ בלא"ה הוי אינו שלו וא"כ ל"ה מהב"ב כיון שהי' יכול להפריש ומה הקשו התוס' וע"כ כנ"ל

עוד כ' במק"א דהיכי דלולא המצוה לא הי' עבירה כלל גם התוס' מודו דהוי מצה"בע כיון דע"י המצוה נעשה העבירה אם כן כשעושה פסח על החמץ לא הי' לו לצאת בפסח זה ובאמת מבואר בתוס' דיוצא ולזה מצריך הירושלמי קרא דזבחי. אבל משום כ"מ דארל"ת אין צריך קרא. אבל ק' איך מוכח מקרא דזבחי דלמא קרא מיירי דאין השוחט מבני חבורה נמצא דהשוחט עשה העביר' והמג"א כ' סי' תרמ"ט דאחרים יוצאין אף שהוא עושה העבירה אבל היכא שהשוחט הוא מבני חבורה באמת השוחט אינו יוצא. וצ"ל דאף להתוס' דבני חבורה אין חייבין רק השוחט מ"מ גם בני חבורה עשו עבירה כמו שיבואר. ושפיר מוכח הירושלמי מקרא דזבחי מיהו דלמא קרא מיירי ביש להשוחט חמץ והוא אינו מבני חבורה דל"ה מצהב"ע כיון שהוא אינו עושה מצוה אבל כשהשוחט מבני חבורה דלמא באמת אינו יוצא ידי פסח וצ"ע. (וע' בט"א ר"ה כ"ח)

ולכאורה י"ל דאם השוחט יש לו חמץ והוא אינו מבני חבורה אינו עובר בלא תשחט כיון דכתיב לא תשחט ולא ילין לבוקר זבח חג הפסח ופירש"י דקאי אבשר הפסח דאינו עובר בלא תשחט רק מי שעובר בלא ילין א"כ כשהשוחט אינו מבני חבורה ניהו דכשיש לאחד מבני חבורה השוחט עובר משום שהחמץ שייך למי שעובר בלא ילין אבל כשיש להשוחט אינו עובר וגם בלא ילין חלב חגי אינו עובר כיון דשחיטה כשרה בזר ולא מוטל עלי' רק הקטרת אימורין. אמנם מפשטא דשמעתין לא משמע כן וצ"ל דקרא ה"ק לא תשחט על חמץ אם יש לשוחט ואח"כ מוסיף הקרא דאף אם אין לשוחט רק למי שעובר בבל ילין ג"כ חייב אבל אם יש להשוחט א"צ שיעבור בבל"י דוקא. ולפ"ז מיושב בפשיטות קושיתי לעיל למ"ל לרש"י טעמא דשלא לשמה פטור דשחיטה שאינה ראוי' לא ש"ש ותיפוק לי' דאינו מוזהר בל"י להנ"ל ניחא דאם יש לשוחט חמץ עובר אף אם אינו מוזהר בל"י כנ"ל ומ"ה הוצרך רש"י לטעמו

והנה גוף דבר זה הוא פלוגתא בירושלמי. דסבירא לי' לר"ל דבעי שהשוחט יהי' דוקא מבני חבורה ונ"ל טעמא דר"ל משום דאינו עובר בלא ילין דלא ס"ל כסברתי האחרונה ור"י פליג עלי' דס"ל כמש"ל ולפ"ז לא קאי ר"ל רק כשיש לשוחט אבל כשיש לבני חבורה גם הוא מודה דהשוחט חייב אף שאינו מבני חבורה ודלא כדפירש המפרש ולפ"ז לר"ל דברינו לעיל שרירין וקימין

ולפמ"ש דאף ר"ל דירושלמי מודה כשיש לבני חבורה חייב השוחט אינו סותר ר"ל מש"ס דילן לירושלמי דהא דאמר עד שיהא לשוחט גם כן כוונתו כשהוא מבני חבורה ואח"כ קמ"ל או לאחד מבני חבורה אעפ"י שאין להשוחט ובירושלמי קמ"ל ר"ל דכשהשוחט אינו מבני חבורה אינו עובר וכשיש לבני חבורה גם ר"ל דירושלמי מודה ולא קשה מה שהקשה השואל בתשובת רפ"א סימן קע"ו מש"ס בבלי לירושלמי

(ד) והנה בתוס' ד"ה או לאחד מבני חבורה כ' דאינו חייב אלא השוחט דלא תשחט א"ר ועוד דלאו שאב"מ ודבריהם תמוהים כיון דשחיטת הפסח בעי שליחות כדמוכח בקידושין מ"ב א"כ שלוחו שא"כ והוי כשחיטת בני חבורה ועוברים על לא תשחט גם ל"ה לאו שאב"מ דמה שהוא עושה שליח הוי כמעשה כדמוכח בקידושין שם דלמ"ד של"ע חייב המשלח דחשיב כעושה מעשה וכ"כ הלח"מ בה' עכו"ם פ"ג ה' דהיכא דעשאו אחרים שלוקה ולא הוי לאו שאב"מ כיון שעשאו אחר בשליחותו הוי כעושה הוא וצ"ל בכונת התוס' דכיון דאשלד"ע ל"ה כעושה מעשה ואינ' חייבין בני חבורה וצ"ע על הלח"מ ועיין בחינוך פ' יתרו שתמה על הר"מ ה' ע"ז הנ"ל שמחייב בעושה ע"ז ע"י אחרים והלא אין של"ע ועיין משנת חכמים ומנ"ח שהאריכו בזה והנם דעת רש"י בב"מ ח' דשותפין שגנבו והגביה האחד לדעתו או לדעת חברו דסבירא לי' לרש"י דאף דאין שליח לדבר עבירה מ"מ שותף עדיף משליח והתוס' חולקים ע"ז וס"ל דאפי' בשותפין נמי אשל"ע ובזה יתכן שי' רש"י בסוגיא דס"ל דגם ב"ח עוברין דמיירי דהשוחט ג"כ מבני חבורה והו"ל שותפות ויש שלד"ע אבל התוס' לשיטתי' בב"מ דבשותפות נמי אשלד"ע שפיר כ' דבני חבורה אין חייבין ולפ"ז לפמ"ש הטו"ז יו"ד סי' ק"ס דאף דאשלד"ע מ"מ איסור עביד גם התוס' מודו דב"ח עוברין רק דאין חייבין והנה במ"ש הקצה"ח בסי' שמ"ח דדוקא היכא דשייך מיגו דזכי לנפשי' ס"ל לרש"י דבשותפות ישלד"ע עדיין צ"ע בדעת רש"י בסוגיא. והנה יש לעיין היכא דיש חמץ לאחד מבני חבורה דלדעת התוס' אין בני חבור' חייבין וכתבתי לעיל דהוא מטעם אשלד"ע א"כ לדעת תוס' ב"מ י' השליחות בטל ואמאי יוצאין הרי הפסח בעי שליחות וכן הקשה בישועת יעקב אהע"ז סימן ל"ה והנראה דאף דבפסח בעי שליחות מכל מקום השליחות לא מעכבא ועיין קידושין פ"י מ"ב מ"ש בדברי הירושלמי. ואם יש להשוחט חמץ לא שייך שליחות דהם לא עשאום אותו שליח רק לשחוט ולא על החמץ כמ"ש בישוע"י הנ"ל משא"כ ביש חמץ להבני החבורה ל"ש לתרץ כן דהשחיטה גופא היא עבירה

(ה) נשוב לדברי התוס' שכ' דבקדשים ל"א כ"מ דא"ר ל"ת ולא בעי קרא להכשיר וקשי' ל"ל לירושלמי קרא להכשיר וצ"ל דבאמת יש כאן ב' מקראות והוי שנה לעכב כמו שהקשה מהרש"א ומה שתי' דקרא אתא לעבור עלי' בשנים כבר הקש' בשער המלך דכל היכי דאיכא למדרש דרשינן ולא מוקמינן בלאוי יתירי ומ"ה ס"ד לפסול ומייתי ירושלמי קרא ולפ"ז קשי' לתנא דבי ר' ישמעאל דיליף דתשביתו מערב פסח מקרא דלא תשחט לעיל ד' ו' וזה ע"כ מיתור' דקרא דאל"כ דלמא משום הפסח איצטריך להשבית כמו שהקשה הפ"י וכיון דלדידי' ליכא יתור קרא למא כ' התורה זבחי וכבר הקשה כן באור חדש ונ"ל דמה שכ' התוס' דבקדשים בעי שנה לעכב לא מסברא כ' כן רק דמוכח מקרא דלעיל ד' נ"ט הקשו אקרא דלא ילין לבוקר זבח חג הפסח דקאי על אימורין והסמ"ג גרס דמקשה על לא ילין חלב חגי עיין מ"ל פ"א מקרבן פסח והלא חלבי חול אין קריבין ביו"ט ומשני בארבעה עשר שחל בשבת ועיין ירושלמי מובא בתוס' דמקשה והלא אין חגיגה באה בשבת ותי' בשעבר ושחט ומזה מוכח דלא אמרינן בקדשים כ"מ דא"ר דאל"כ פסול החגיגה וכ"ז לר"ע אבל לר' ישמעאל דס"ל בשבת קי"ד דחלבי חול קריבין ביו"ט אצ"ל דמיירי בשבת ולא מוכח מקרא ולכן גם לר' ישמעאל מצריך ירושלמי קרא דזבחי ומיושב קו' האור חדש

והנה נ"ל דבר חדש דאף אם נאמר דשוחט את הפסח על החמץ פסול משום כ"מ דא"ר ל"ת וכן משמע קצת שיטת רש"י כמו שדייק הצל"ח מכל מקום בשוחט בשבת על החמץ הפסח כשר דאם הפסח פסול יהי' חילול שבת שלא לצורך א"כ נצמח מאיסור לאו איסור כרת ובזה ודאי ל"א כ"מ דא"ר דענין כ"מ הוא שהתורה לא רצתה שיעשה דבר באיסור ואם ע"י דנאמר לא מהני אז יגדל האיסור והוא לא עבר רק איסור לאו ומזה יצמח איסור כרת ואף לדברי הסוברים דאף היכא דלא יתוקן האיסור במאי דאמרינן לא תעביד מ"מ אעל"מ דלא כמהרי"ט מ"מ נהי דלא יתוקן מ"מ לא יגדל ע"י כן אבל היכא שיגדל ע"י כן הכל מודים דמהני ומ"ה מיושב לשיטת רש"י דהפסח פסול כמו שדייק הצל"ח והרי בירושלמי יליף מזבחי. ולהנ"ל י"ל כיון דקרא לא ילין מיירי בשבת כדמוקי בגמ' נ"ט גם קרא דלא תשחט מיירי בשבת ומ"ה הפסח כשר אבל בחול לא מוכח מקרא. ודרך אגב נ"ל לבאר דברי הירושלמי דקאמר תני חזקי' לא תשחט על חמץ דם זבחי התורה קראת אותן זבחי א"ר מנא אילולי דתניתה חזקי' מצינו דקפסיל וחייבין עלי' חטאת והכונה דאף שפסול מ"מ חייב משום לא תשחט כמו מחמץ את הפסול' שחייב אך מלת חטאת צ"ע וכפי הנראה המפרש מחקו