בית יצחק חושן משפט י

בדומי' לאהבתו את עמו. וה' נראה אלי בסנה במדבר. ויאמר משה אסורה נא ואראה את המראה הגדול הזה (שמות ג' ג') ר' יוחנן א' ה' פסיעות פסע משה באותה שעה (מד"ר שם) וכונת הדברים, כי באותה שעה גמר בעדו לעשות את אחי' לעם ולגאול אותם מיד לוחציהם ויען כי נחלקו המצרים בימים ההם לחמש מפלגות או כתות, לכהנים אשר להם המלך, ללוחמים ואנשי החיל, לסוחרים, לאכרים, והאחרונה היתה מפלגת הרועים, אשר להם נחשב אז משה רבנו, כי הי' רועה את צאן יתר חותנו. בחשבו להעמיד עצמו בראש עמו ולהיות להם למושיע, פסע בפעם אחת ה' פסיעות לעלות מהמפלגה האחרונה החמשית, אל המפלגה הראשונה מפלגת הכהנים אשר להם המלך יחשב. ותהי זאת עבודתו להעלות עמו את כל העם ולעשותו לממלכת כהנים וגוי קדוש. וא"ר יצחק מהו כי סר לראות, אמר הקב"ה סר וזעף הוא לראות בצערן של ישראל במצרים, לפיכך הוא ראוי להיות רועה עליהם (שם) ועל אשר עבד עבודה רבה והצטער על ישראל נקראו על שמו שנאמר ויזכר ימי עולם משה עמו ושם משה נאחז ונאחד עם עם ישראל עד אשר הי' שניהם למושג אחד, וכזכרו ימי עולם יזכר במשה ועמו. איה המעלם מים את רעה צאנו איה השם בקרבו את רוח קדשו (ישעי' שם) כי שרתה שכינה על משה העלותם מים, ולתת בהם רוח קדשו, להיות לעם סגולה לאלקי שמים וארץ

(ז) הדבר הב' אשר נתן משה נפשו עלי' הוא התוה"ק, כי כאשר יצאו ישראל ממצרים ויהי' לעם, הביאם לפני הר סיני ויתן להם תורה ומצות אשר יחי' בהן. ומשה עלה אל האלקים, וישב בהר ארבעים יום וארבעים לילה, ויעמוד בין ה' ובין ישראל להגיד להם דבר חק ומשפט. כי אחרי שנהי' ישראל לעם, הי' מהכרח להורותם הדרך ילכו בה והמעשה אשר יעשון, למען לא יהי' כיתר גויי הארץ בימים ההם, אשר לא למדו דעת וילכו אחרי ההבל ויהבלו. ומשה נתן נפשו בעד עמו, וילמדם תורה ויראת ה', וראו כל עמי הארץ כי שם ה' נקרא עליהם, ותאורנה עיניהם באור התוה"ק, ויאמרו רק עם חכם ונבון הגוי הגדול הזה. ובאין תורה אין דעת ובאין דעת לא יקום עם. כאשר אמר הנביא. נדמו עמו מבלי הדעת (הושע ד' ו') כי חדלו מהיות עם, באבדן התורה והדעת. וע"כ אמרו חז"ל משנגנז הארון נגנז גם שמן המשחה (כריתות ה') כי בשני הדברים והמושגים האלה, בארון ושמן המשחה, תרמזנה התורה והמלכות, או התורה והעם, בארון טמונה התוה"ק, ובשמן המשחה ימשח המלך, העומד בראש העם, ולכן אמרו חכז"ל כי בהגנז הארון, ולומדי התורה ודורשי' ימעטו מצב העם נמוג והלום, התורה הוא חיי העם, ובלעדה חי' לא יחי' וע"כ כשאמרו מלאכי השרת לפני הקב"ה, רבש"ע חמדה גנוזה יש לך ואתה מבקש לתתנה לבשר ודם, עמד משה נגדם, ויוכיח לעיניהם, כי לבני אדם ואך לבני אדם נכתבו התורה והמצות, (שבת פ"ח) ואמרו חז"ל בחגיגה י"ב א"ר אלעזר אור שברא הקב"ה ביום הראשון, אדם צופה בו מסוף העולם ועד סופו כיון שהסתכל הקב"ה בדור המבול ובדור הפלגה שמעשיהם מקלקלים עמד וגנזו לצדיקים לעתיד לבא שנאמר וירא אלקים את האור כי טוב, ואין טוב אלא צדיק שנאמר אמרו צדיק כי טוב (ישעי' ג') ביום הראשון בעוד הארץ היתה תהו והוא קו הירוק המקיף את כל העולם שממנו יצא חשך (חגיגה שם) אמר הקב"ה יהי אור, ונגלל החשך מפני האור וה' פעמים כתב כאן אורה כנגד חמשה חומשי תורה (בראשית רבה פ' ג') כי באור הזה תאור לנו התוה"ק, ותבהיק מסוף העולם ועד סופו, ועל מי לא יקום אורה, וכאשר נאמר בזוה"ק, דאגליף תמן אורייתא לאנהרא לבר, יהי אור דהוא א' גדול רזא דנפיק מאור קדמאה, ולולא תשכו עיני יושבי תבל, כי אז קראו מעל הספר הגדול, ספר הבריאה, את כל דברי התורה, והי' רואים באור העולם מסופו ועד סופו כי הי' השמים נגללים לפניהם, לראות באור בהיר אור יקרות מה ה' דורש מאתנו, אכן דור המבול ודור הפלגה בגאון לבם שכחו את ה' ולא ראו את האור, וחשכו המאורות הגדולים ובענני חטאתם הקדירו את השמים הטהורים, ע"כ נגנז האור מפניהם, עד שעמד משה נביא ה' והאיר פני תבל. ובהר סיני ענהו ה' בקול, ונראה האור הגדול אשר הי' צפון וטמון, וכל העם רואים ושומעים באמור ה'. אנכי ה' אלקיך, ונפקחו עיניהם ויקראו מעל ספר הבריאה את כל דברי התורה הזאת, וידעו הקשר והיחס אשר בין התורה והבריאה כלה

(ח) הדבר הג' אשר נקרא עלי' שם הרועה הנאמן, ודאג בו לטובת ישראל, הוא הדין, או כאשר יקראוהו חז"ל בלשון רבים, הדינים. וכאשר הטיב משה לעמו בתתו למו תורה ומצות, כן שם לו חק ומשפט, ומשפטים ישרים משפטים אשר יחי' בהם. ואלה המשפטים שנו ממשפטי העמים. כי המה, משפטי העמים מגמתם להשקיט כל ריב ומצה, ולכונן מעשה איש ואיש בעבודה או במסחר וקנין על אדני המשפט, ותכליתם להסיר און ועמל, אכן משפטי התורה אם כי יפעלו גם הם כמוהם לישר הדורים ולשום מעקשים למשור, יוסיפו עוד לזרוע זרע השלם לקרב לבות הרחוקים ולשרש אחר סבות הריב והמחלוקת ומטעם זה צוו שופטי ישראל על הבצוע כמאמר ר' יהושע בן קרחה בסנהדרין ו' ע"ב, והוכיח הדבר מהא דכתיב אמת ומשפט שלום שפטו בשעריכם, איזהו משפט שיש בו שלום הוה אומר זה הבצוע. כי לפעמים לא יושג התכלית הנדרש מהמשפט ולא יבא השלום לרגלי', ע"כ היתה המצוה על השופט לבצע ולפשר למען אחד וקשר המשפט והשלום ויהי' תואמים מלמטה, וצדק ושלום נפגשו. וכמאמר חז"ל, אתה כוננת משרים אתה כוננת ישרות לאוהבך שע"י המשפטים שנתת להם, כשהם עושים מריבה זע"ז באים לידי משפט והם עושים שלום (מדרש רבה פ' משפטים) ורשב"ג אומר על שלשה דברים העולם קיים על הדין ועל האמת ועל השלום, כי שלשה אלה דין אמת ושלום יחד יתאחדו להקים מוסדי עולם, כי במקום המשפט שם האמת ותולדות שניהם הוא השלום

(ט) גם תולדות המשפטים אשר לתוה"ק לא יתאימו, עם תולדותיהן אשר נולדו על ברכי מחוקקים מעם אחר. ופרטים אחדים אחשוב ומהם נדין לכלם. המשפט בין אדון לעבדו, מה גדלו ומה רמו בזה משפטי התורה המלאים רחמים וחסד ואשר יחוסו על העבד האומלל מקנת כסף אדונו, ובעוד העמים העצומים בימים עברו חשבו את' הובד כבהמה ולא הענישו את אדונו אם הזיקו בגופו, והיונים והרומים וכל העמים לא נקמו נקמתו אם המיתו אדונו, כתבה התוה"ק, וכי יכה איש את עין עבדו או את עין אמתו ושחתה לחפשי ישלחנו תחת עינו. ואם שן עבדו או שן אמתו יפול לחפשי ישלחנו תחת שנו (שמות כ"א כ"ו כז) וחז"ל אמרו יוצא בשן ועין וראשי אברים שאין חוזרים. (קדושין כ"ד א'). כי אין רשות לאדון להכות את עבדו ואין לו המשפט רק לעבוד בו. ונפלאו בעיני דברי קצוה"ח בסי' קע"א באמרו שמה ש"כ התוה"ק, לעלם בהם תעבדו (ויקרא כ"ה א') הוא עבודת עבד, ועבדה בפרך, ובאמת לר"ע דאמר לעלם בהם תעבדו מצוה, אין מצוה רק לעבוד בו, אכן עבודת פרך אינה בכלל המצוה והרמב"ם שהורה כר"ע בפ"ט מה' עבדים ה"ו, לא כתב שם בהלכה ח', רק מותר לעבוד בע"כ בפרך, ולא כלל עבודת פרך בכלל המצוה. וסוף דבריו מלאים חסד ורחמים וכ' אעפ"י שהדין כן, מדת חסידות ודרכי חכמה שיהי' אדם רחמן ורודף צדק ולא יכביד עלו על עבדו ולא יצר לו, ויאכילו וישקהו מכל מאכל ומכל משתה. ודברי' שם מלאים מוסר ודעת ואהבת אדם. וסופם הלא הם, ישראל השפיע להם הקב"ה טובת התורה, וצוה אותם חקים ומשפטים צדיקים רחמנים הם על כל וככה הוקירה התורה משפטי איש ותחס על עבד ואמה עד כי נקם ינקם מכה עבדו ואמתו בשבט ומת. ומשפט כזה לא הי' לכל גוי בימים הראשונים. וע"י הלחץ אשר לחצו אדונים את עבדיהם, קמו העבדים וישליכו עולם מעל צואריהם, ונהייתה מלחמה בעיר ובמדינה, כאשר תספר התולדה פעמים רבות. וכאשר נודעה מלחמת העבדים בשערי רומה, ותוה"ק דאגה לטובתנו ולטובת העבדים, ותשמר אותנו מעשות להם כל און. ועבד ישראל נבן בית נחשב, ולא ימכר ממכרת עבד וכצאתו העניק יעניק לו אדונו מכל אשר ברכו ה'. ובזה יזכר כי עבדים היינו במצרים ויוצאנו ה'

(י) ובין איש לרעהו רבו המצות אשר צותה התוה"ק, וכלן מלאות השכל ודעת, וכן הזהירה מעשות עול ואון איש לרעהו. מאזני צדק אבני צדק איפת צדק והין צדק יהי' לכם נאמר בתוה"ק (ויקרא כ' ל"ו) וחז"ל אמרו שיהי' הין שלך צדק (ב"מ מ"ט) לבלי יוציא האדם דבר שקר מפי' וישמר לשונו לבלי יגיד דבר אשר, לא כן לבלי יונה את רעהו אף באונאת דברים ונעמו מאוד דברי כלי יקר בביאור המקרא. לא תעשו עול במשפט במדה במשקל ובמשורה (שם), כי ישנו עול אשר כדמות משפט לו ובאמת הוא עול ומשכחת לה במדה במשקל ובמשורה. אם ימכור מדה קטנה ולא יחשוב מחירה יותר מכפי ערכה, ד"מ ימכר ג' רביעי אמה באמה, ולא יקח עבורה רק כערך ג' רבעים ולא יותר, ואם כי לא הונה את רעהו. כי נתן לו כערך כ ספו, בכ"ז און יחשב לאיש העושה זאת, כי הוציא שקר בשפתי'. ואמרתי בזה לבאר דברי המדרש פ' בהר וכי תמכרו ממכר לעמיתך, או קנה מיד עמיתך אל תונו איש את אחיו הה"ד מות וחיים ביד לשון (משלי י"ח), כי כוונתו אף אם בממכר או בקנין לא הונה את רעהו, ורק שיקר לו במדתו או במשקלו, ובאמת לא הסיב לו חסרון או מגרעת, גם את הדבר הזה שנא ה', כי מות בלשונו, בהגידו כזב ודברי שקר. ומלבד כי דבר שקר הוא חטא ואון נגד אחיו ועמיתו, ויחלל בזה הדר כבודו באשר הוא אדם יציר כפיו של הקב"ה, וחונן ממנו לדבר ולהגיד מחשבות לבו לרעהו, ואיך מתן ה' זה יהפך לאכזב והי' הוא ונפשו חטאים. (ושוב ראיתי כי בביאור דברי המדרש הנ"ל כונתי לדעתו הגדולה של מוה' הגאון מאוה"ג זצל"ה שהלך ג"כ בדרך זה בספרו שיח יצחק דף י' בהערה עיי"ש)

(יא) מוצא שפתיך תשמר ועשית כאשר נדרת לה' אלקיך נדבה אשר דברת בפיך (דברים כ"ג כ"ד) תצוה התורה הקדושה ותאמר לבני' אם דברת לרעך והבטחתו לעשות לו דבר, עשה איפוא כאשר אמרת ודבריך יהי' לך כמו אם נדרת לה' אלקיך, וכבר אמר קהלת אל תבהל על פיך ולבך אל ימהר להוציא דבר לפני האלקים כי האלקים בשמים ואתה על הארץ על כן יהי' דבריך מעטים (קהלת ה' א') קודש יהי' לך מוצא שפתיך ודבורך לרעך, ותחשבנו, כנדר לה' אשר לא תאחר לשלמו. הלא חנן ה' לאדם את הכשרון, להודיע מחשבות לב לרעהו, ונתן לו חמשה כלי הדבור, ובהם יגלה מצפונות דעתו ושכלו לבני אדם, ויכירו וידעו גם המה את אשר הגה ברוחו, ועי"ז תרבה הדעת, ויפרצו כשרונות בני אדם לטובה, וקשר האהבה והאחדות יקשר בין יושבי חלד, ומה הוא מעשה האדם שקדמה אשר עבורה נתנה המתנה הזאת אלי' מה הקדים לעשות וישלים לו נדבה ומתנת ה' הוא אל האדם, נדבה היא התכונה הזאת, וטובה גדולה הכשרון הזה מאת ה' הטוב