בית יצחק חושן משפט קז

אחר שיכתוב שאר יריעות שהרי כ' הש"ך סי' ר"פ ס"ק ט' לענין ספר תורה שבלו יריעות ובאו להחליפן שטוב שהסופר הראשון יכתבם אם אפשר. ותחלה הביא בשם הרא"ש ורבינו ירוחם שמה שהוא מחזיר יהי' כמדת כתב הראשון ועכ"פ נראה דעת הש"ך דאין לעשות ס"ת מב' סופרים לכתחל' וכן איתא להדיא בסמ"ע סי' של"ג ס"ק כ' שכ' וז"ל דספר שנכתב בכתיבת יד שני סופרים הוא מנומר ומקרי מקולקל. ואיך והינו אנשי החברה לעשות שלא כדברי הש"ך ז"ל אשר מפיו אנו חיין על כן הדבר ברור שאינם יכולים לחזור וליתן לסופר אחר וכ"ז לא נצרכא אלא להעדפה דכיון שהתחיל במלאכה אין יכולים לחזור ואין לומר דכל יריעה ויריעה הוי מלאכה לעצמה דהרי מבואר בסי' של"ג דמקבל לכתוב ספר אחד הוי דבר האבוד. וכ' הסמ"ע דספר שנכתב בשני סופרים הוא מנומר ומקרי מקולקל א"כ ע"כ הקבלה היתה על כל הספר. על כן כל המלאכ' הוי אחת כמו שוכר אומן למאה ימים ומשלם לו בכל יום וע' ב"ב דף פ"ז ע"א ברשב"ם שם לענין מסלע לגורן ע"כ בודאי אין יכולים לחזור

(ב) ומה שטוענים שנתן להם ג' יריעות שיש בהם מטליתים קטנים אם לדין יש לומר שסברו וקיבלו אחרי שכבר נתנו תשלומי היריעות והי' להם לעיוני. אך כבר כ' הנתיבות סי' רל"ב ס"ק א' דבעי דוקא נשתמש ול"ב מה שיכול להבחינו. הגם שהמ"ל פ"א ממכיר' מחלק דבנתן מעות הוי מחיל' ביכול להבחינו לבד. ומה שהקש' בשער המשפט סע"ז מסוגיא דגרוטאות דזה דוקא לאביי אבל רבא לא ס"ל כן עיין בספרי ליו"ד סי' ק"נ אות א' ב' ג' שתרצתי הכל בט"ט. מ"מ כיון שהרבים מוחזקים בשאר היריעות יכולים לומר דלא מחלו. והגם דיכול להטיל עליהם קבלת חרם מכל מקום כיון שהסופר מרוצה לעשות גם כן ג' יריעות אחרות ע"כ אם יקפידו יעשה כרצונם ועיין בתשובת זקיני הח"צ סימן מ"ה דמותר להחליף ומייתי דברי ספר חסידים עיין תשובת נטע שעשועים סימן כ"ה ותשובת בית שלמה סימן קמ"ב ואם לא נכרו המטליתים מה טוב להניחם. אמנם זה פשוט דל"ה מום בגוף המקח לבטל המקח מחמת כן כיון שאפשר להחליפם כמ"ש כת"ה דלא דמי לכותל רעוע והכי אם קנה בית שעוד צריכים לבנות הבית והעלי' ויהי' כותל שיצטרך לחזור ולבנות יהי' ביטול מקח ודוקא בקונה בית בנוי ומתוקן כותל רעוע מום במקח כמ"ש כ"ת בשם הנתיבות ואין להאריך בפרט זה יותר. ולדינא הדבר ברור שחליל' לאנשי החבורה לתת הס"ת לסופר אחר לכתוב. והנני ידידו דו"ש

סימן עט

ב"ה. פרעמישלא תרל"ו לפ"ק: להרבנים החריפים מ' צבי יצחק ומ' צבי הכהן דומ"ץ בק"ק דינאב נ"י

ע"ד היי"ש שליאוויטץ שעשו בק"ק משזופים על חג הפסח והקאמער שבו השזופים הי' סגור במפתח ומנעול כראוי ובלילה אחת עצאו בבהמ"ד דק"ק קוויטעל שהי' כתוב עלי' איך שהמנעל מהקאמער שיבר איש אחד והחמיץ השזופים ולאות ולמופת תלוי חתיכ' מהמנעל בהביהמ"ד וכשילכו לשם יראו שמונח שם נייר עם קמח על הרצפה ותיכף הלך לשם הנאמן וראה שהמנעל נשבר ומצא קמח לערך ליטרא אבל הנייר מהקמח לא הי' פתוח והי' רחוק מהחביתין ויצא קול שעשה זאת גיסו של בעל השזופים יען שבעל השזופים עשה קלאגע בפלילים ע"ד מכירת היי"ש כי בעל השזופים מחזיק אוראנדא. ובס"ה הי' נ"ד חביתין וכ"א הי' מחזיק ג' קארץ אך ביען שמקצתם לא היו מלאים לא נחשב רק נ"ה קארץ וג' חביתין הי' עליהם קרום לבן מדופן לדופן עד שניכר שלא נעשה דבר שאם עשו דבר הי' הקרום נתקלקל או ניכר על הקרום ועל שאר החביתין הי' ג"כ קרום אך לא הי' מכסה על פניו כולו וכשבאו לב"ד לא שאלו הב"ד להנחשד אך שאמר להב"ד אבל אם אני אשתה בפסח לא יהי' שום חשש ואמנם חוץ לב"ד אמר בפני אחד שהשליך ב' ליטרות קמח ובפני אחר אמר ששפך יי"ש חמץ א' טאפ ושוב אח"כ הוגבה עדות בב"ד ואמר הנחשד ששיבר המנעל והניח הקמח על הרצפה ולא פשה שום דבר בהחביתין אך שעשה זאת להפחידן שיהי' להם ד"ת על אשר מסרו אותו בפלילים ע"כ השאלה

(א) תשובה מ"ש כ"ת דאינו נאמן שחימץ השזופים דאאמע"ר וגרם היזק הוא מעשה רשע יש לפקפק כיון דבודאי פשה מעשה רשע ושבר מנעל של חבירו והרי בא ומלא פתוח ל"ש אאמע"ר כמ"ש זקיני ח"ץ סי' ג' דהיכא דיש ריעותא לפנינו כגון פנוי' שנתעברה ל"ש אאמע"ר ונאמנת לומר לפסול נבעלתי עיי"ש ה"ה הכא וע' תשו' ברית אברהם ח' אה"ע ר"ס י"ג שהקשה על הח"צ מדברי ההמ"ג פט"ו מא"ב ה' י"א שכ' דה"ט דאינה נאמנת לפסול הולד משום שאאמע"ר והרבה פלפלתי בענין זה. אך אף לח"צ י"ל בנ"ד אינו נאמן גם ע"ז שהוא שבר המפתח ואף דע"כ אחד שבר כיון דכמה גנבי איכא בשוקא אם אומר שהוא עשה אינו נאמן לעשות עצמו רשע. מ"מ מה לי אם הוא עשה או אחר כיון דע"כ נעשה מעשה ומונח קמח חיישינן שהאמת כדברי הקוויטל כמבואר באעה"ז בסי' קט"ו סעי' ו' ברמ"א בשם פסקי מהרי"א דהיכא דיש רגלים לדבר נאמנת לומר טמאה אני לך ול"ש אאמע"ר. ובכן י"ל דהיכא דנעשה מעשה כגון שבירת דלת והנחת קמח הוי רגלים לדבר. אמנם הפ"י כ' בגיטין בסוגיא דהמטמא בטעמי' דמ"ד א"א אוסר דשא"ש דלצעורי קא מכוין אף דהוא אומר שכוון לעבוד ע"ז אמרינן אאמע"ר ואינו נאמן ומה"ט כ' דבשוגג ל"א לצעורי קמכוין כיון שאינו מע"ר ולפ"ז ה"ה בנ"ד י"ל לצעורי קמכוין ובשגם דהוא שונא שלו אבל לא עשה מידי אך אמר לצעורי' או להפסידו. והנה בדברי הפ"י יש לדון לפמ"ש המ"ל פ"ד ממלוה דהיכא שבודאי עשה מעשה הרשע אלא שאנו מסופקין אם עשה בידיעה נאמן לומר שעשה בידיעה אם כן כשמנסך יינו של חבירו לפני עדים בודאי עשה מעשה הרשע אך שאנו מסופקין שמא לא כוון לע"ז רק לצערו והוא אומר שכוון לע"ז הי' ראוי להיות נאמן מיהו גם המ"ל הניח הדבר בצ"ע ועוד יש לחלק קצת. אך לפמ"ש זקיני הח"ץ דהיכא דיש ריעותא לפנינו ל"ש אאמע"ר א"כ במנסך יינו של חבירו לפני עדים הרי ריעותא לפנינו ע"כ נלע"ד דגם הח"ץ לא כוון דהוי ודאי איסור רק דהוי ספק עכ"פ. ובזה ניחא דלא תיקשי על הח"ץ מדברי ההמ"ג שהבאתי לעיל ועכ"פ בדברי הפ"י דס"ל דל"ה אפי' ספק דמה"ט מותר היין צ"ע

(ב) והנה מעלתם כתבו סברא דל"ש אאמע"ר כיון שרצה להציל חבירו שלא יעשה איסור כמ"ש תוס' ב"מ ג' גבי אם ירצה לומר מזיד הייתי וכבר הרגישו כעין זה גם על הפ"י שהובא לעיל בטעמא דאמרינן לצעורי קמכוין שכ' דאאמע"ר דשמא הוא כוון להציל לחבירו שלא ישתה איסור ומ"ה אומר שניסך ועיין ביש"יע יו"ד סי' ד' הנדפס סוף ה' שחיטה בשם בן הגאון המחבר. ובאמת שם ל"ק דאם כוון לטובה למה אמר שהוא מזיד והרי בשוגג ודאי נאמן לשיטת הפ"י וה"ה בנ"ד אס"ד שכיון להציל מאיסור למה אמר שהוא החמיץ בכונה. אך שי"ל דזה ל"ש שיתחמץ בשוגג והוכרח לומר מה שעשה ששיבר המנעל עיי"ש

עוד יש לפלפל בענין זה אם נימא מתוך שנאמן לעצמו לענין שמחויב לשלם נאמן להפסיד היי"ש כמו דאמרינן בגיטין נ"ד לענין ס"ת. אך זה ל"ש בנ"ד דכיון דלא נכתב בהקוויטל מי עשה זאת ואין לחייבו לשלם ל"ש מתוך. ובלאה"כ לפמ"ש הטו"ז ביו"ד סימן קכ"ג ס"ק ד' דהיכא דיש חזקה טובה ל"מ מתוך שנאמן ודוקא בס"ת שלא הי' חזקה נאמן לאסור משום מתוך. א"כ בנ"ד שיש חזקת היתר וחזקת הגוף דלא נחמץ ל"ל מתוך שנאמן. אך לפמ"ש הר"ש גבי ב' קופות דבתערובות ל"מ חזקה אם ל"א חתיכה נעשה נביל' והובא כמה פעמים בישוע"י ל"מ החזקה בנ"ד. דההיתר הוא היתר רק שאין יכול לאכלו משום תערובות אמנם בזה יש לחלק בין לח בלח ובין יבש ביבש

והנה בנ"ד אין צריך לכל זה כיון שהנחשד חזר מכל מה שאמר הנה אם כי י"ל הואיל ועשה מעשה ברבים ל"מ אמתלא אף לשי' תשו' הר"ן סי' י"ז וסי' ל"ד דאם לא הגיד בב"ד אף באיסורין יכול לחזור ע"י אמתלא מכל מקום היכא שהגיד ברבים ל"מ אמתלא דומיא דהוחזקה נדה בשכנותיה. אולם כבר הקשו מטבח שפשה סימן בראש הכשב ומ"ש לחלק דשם הוצרך לפרסם ה"ה הכא שהוצרך לפרסם דאלו אמר לו בעצמו לא הי' מאמינו ולא הי' מפסיד וגם ע' בחו"ד שכ' דדוקא בהוחזקה נדה שנאמנת בודאי והרי אף בעלה לוקה ומ"ה ל"מ אמתלא אבל בטבח דאינו נאמן נגד חזקת היתר רק מטעם שוי' חד"א מהני אמתלא וכ"שכ בנ"ד דגם זולת האמתלא לא הי' נאמן דאאמע"ר רק אולי לשוי' ספק מהני מטעם סברת הח"ץ בודאי מהני אמתלא וע' תשו' הר"ן סי' ל"ד דעיקר תלוי אם נגמר הדבר ל"מ אמתלא וקודם הגמר מהני אמתלא ה"ה בנ"ד דעדיין לא נגמר דהרי אינו נאמן גם בתחיל' ומ"ה מהני אמתלא

(ג) אך מה שיש לדון כיון שאאמע"ר אינו נאמן כלל שהוא שבר המפתח ושוב מה מהני שהוא אומר ששיבר ולא עשה דילמא אחר שיבר ועשה מעשה החימוץ אך כבר דנתי בתשו' אחת באשה שזינתה ונתעברה ואחד אומר שהוא ממנו והקשה בנוב"י תנינא סי' כ"ח דאיך נאמן לעשות עצמו רשע וכ' דכיון שכבר נעשה מעשה רשע והוא אומר שהוא עשאה נאמן כעין שכ' הר"ן גבי קדשתי את בתי ובא אחד ואמר שקידש אף דאין דבר שבערוה פחות משנים מ"מ הוא אינו רק מברר החזקה ה"ה הכא הוא אינו רק מברר מי הרשע אך שם דחיתי דבר זה לפמ"ש תוס' דאינו נאמן לומר אתה גנבת דגנבים ל"ה נגד חזקה דכמה גנבי איכא בשוקא אך אתה גנבת הוא נגד חזקה ה"ה הכא כמה רשעים איכא בשוקא ואם אומר שהוא הרשע אינו נאמן. ובכאן אני אומר דבנ"ד אם נאמר שאחר עשה ובאמת החמיץ הרי עשה מעשה רשעות גדול אמנם אם הוא עשה רק להפחיד ולצער ובאמת לא החמיץ לא עשה רשעות כ"כ אין לחוש שנעשה מעשה רשעות גדול ומוקמינן כל ישראל בחזקת כשרות. והשזופים בחזקת הגוף ונהי דחזקת היתר אין כאן כיון דקודם פסח הכל היתר מכל מקום חזקת הגוף יש כאן

ועוד אם הוא לא עשה אין להאמין על פתקי אויל כמ"ש ח"מ סימן מ"ו דמה שאינו ביד שום אדם ל"ש לא חשיד לזיופי' וע' בתשו' בית אפרים החדשות כרך קטן נדפס מחדש לענין חרמות הנמצאות ואף שבכאן נמצא המנעל נשבר ונייר עם קמח מונח אמרינן שלא עשה יותר: