בית יצחק חושן משפט קה

(א) תשובה מה שכתב כ"ת דכיון דראובן אומר שרוצה שכירות שני אלפים ושמעון שתק שתיק' כהודא' דמיא וחייב ליתן ב' אלפים ומדמה זאת לדין המבואר בסי' פ"א סעיף ז' מי שהתנה עם בחור ללמוד עם בן חבירו בפני אבי הבן ואבי הבן שתק שתיק' כהודא' דמיא שכתב בנתיבות הטעם כיון שעושה מעש' בשל חבירו ושתק חבירו הוי כהודא' ורצוי וה"ה הכא גם שם י"ל אם הבטיח יותר משווי' יותר משתות אין מחויב ליתן (דלא כמו שנרא' ממחנה אפרים ה' שכירות ס"ס ט"ו) דדוקא כשאינו רוצה לשלם כלל ל"ש לומר לא חשש להשיב כמ"ש המחבר שם כיון שחבירו עשה מעש' והוי כגזלן אם לא ישלם שכר פעולה ע"כ נתרצה משא"כ כשהבטיח יותר משוי' יכול לומר בדעתי הי' לשלם כפי שוי' ולכן לא חששתי להשיב ומה שהביא כ"ת ראי' מש"ס ב"מ מ"ט דאמרינן שם אם הבטיח הבן ליתן מזונות לפועלים לא סמכו פועלים דעתייהו ומ"ה יכול לחזור ומקש' א"ה אפילו התחילו במלאכ' ומשני ודאי סמכו דעתייהו אמרי מימר אמר קמי אבוה וניחא לי' ומה בכך והלא שתק אביהן וע"כ שתיק' כהודא' דמיא משם אין ראי' דהרי אביו שלח אותו לשכור פועלים והוא הבטיח בפירוש מזונות וסיפר לאביו ושתק ודאי מחויב ככל שהבטיח שליח משא"כ באומר לחבירו הוי סרסור בענין זה והוא ירצה יותר מהשווי בכפלים והוא שותק יכול לומר אשלם כפי שוי' ולא יותר דעל המותר לא חששתי להשיבך ואין ראי' ממה שכתב הנתיבות שם פ"א ס"ק ה' הנ"ל באחד שאמר לחבירו הנני לוקח חפץ זה בסך זה והנני משכו לקנותו בסך זה ומשכו בפני חבירו ושתק הוי כהודא' ורצוי ושם אף אם הבטיח יותר משוי' מחויב לשלם דשם הוא גלוי מעשה ולוקח משל חבירו ואם לא ישלם כמו שאמר הוי גזלן וכן אם הבטיח פחות משוי' למה הניחו ליקח החפץ משא"כ בפועל כשרוצה לשלם לפי שוי' אם על סך מרוב' הי' לו להמתין עוד שיבטיח לו בפירוש

(ב) ומה שהביא ראי' מלשון התה"ד הובא בסמ"ע סי' שי"ב ס"ק ח' בראובן ששכר לשמעון לילך בשליחותו בי' דינרין ואח"כ אמר שרוצה ג"כ הוצאות הדרך וראובן לא הי' בביתו להודיע לו דא"צ ליתן והדמים מודיעים ומשמע דאם הי' ראובן בביתו ושתק כשתבע הי' מחויב אין כאן שום משמעות דכונת התה"ד דאם הי' ראובן בביתו אם הבטיחו מחויב ליתן לו ואם אמר שלא יתן בודאי כשהלך הסכים ע"ז אמנם אולי הי' שותק הי' ג"כ דו"ד אם שתיקה כהודא' ועוד הרי הקצה"ח הקש' על הת"ה דהרי היכא דשינו מהמנהג ל"א הדמים מודיעים ותירץ בנתיבות דלדברי שניהם הי' שנוי עיי"ש ועכ"פ כיון שהמנהג לשלם ההוצא' ע"כ אמרינן שתיק' כהודא' לקיים המנהג משא"כ בנ"ד וכי המנהג לשלם לסרסור מרבנות כמה אלפים כמו שקונה עיר וכפר והלא אינו אלא פועל ומי שמע כזאת ע"כ לא נימא בזה שתיקה כהודא'. אך מ"ש שיש גילוי דעת שהרי שמעון אמר שאינו יכול ליתן בפעם אחת ב' אלפים משמע דשלא בפעם אחת הוא מסכים וזה עדיף משתיקה מ"מ אין זה מקרי הבטחה דהוא אמר דבפ"א אין לו סך כזה אבל אין זה הסכמ' בפירוש על ב' אלפים. גם מה שטוען שהי' תנאי בפירוש שיתן לו שני אלפים חתימות שלא יאכלו בשר בלא משכורתו וכיון שלא פעל כזאת מגיע לו לנכות משכורתו ואף דראובן טוען שלא הי' צריך לזה מ"מ ינוכה לו שכרו כמבואר בסי' של"ד בשכרו להשקות שדה ואתי מיטרא בחצי היום דאין משלם רק בעד חצי יום דפועל אינו כאריס

(ג) והעיקר בדין זה דאף אם הבטיחו ב' אלפים הדין בסרסור אף אם הבטיחו יותר א"צ ליתן לו רק כפי המנהג כמ"ש הש"ך סי' רס"ד ס"ק י"ד וכ"ת כתב דזה דומה למי שהשתדל בעבור חבירו בשביל חזקת ישוב שכתב בשבות יעקב ח"ב סי' קנ"ז שצריך ליתן כל מה שהבטיח ואינו דומה דשם רגילין ליתן הרבה משא"כ ברב שאסור להתמנות בשביל ממון וכל דיין שנתמנה בשביל ממון אסור לעמוד לפניו ואף שרבים מקילין לעצמם בזה"ז מ"מ הוא מנהג בורות וגם המקילין נותנים להעיר או להבעה"ב ולהסרסור לא שמענו ועיין שבות יעקב שכתב דמה"ט אין נותנין לשדכן כפי שהבטיח משום דהוי קצת אונס שרוצה לקיים כנ"ל דהוא מצוה וה"ה ברבנות דהוי מצוה להורות ולדון ע"כ אינו דומה לשתדלן בחזקת ישוב. וכ"ת מביא דברי תשובות חסד לאברהם חח"מ סי' ט"ו שכתב דבעסק רבנות שהבטיח הרב לאחד לתת מעות יכול לטעון משטה הואיל דהוי דבר מצוה ומחויב הוא למנות רב והקש' עליו מרופא המבואר ביו"ד סי' של"ו ברמ"א ובש"ך בשם הב"ח שמחויב לשלם כל מה שהבטיח ואעפ"י שיש עליו מצוה לרפאותו שכל מצוה דרמי' עליו אם נזדמנה לאחד ולא רצה לקיימה אלא בממון אין מפקיעין מידו החיוב וה"ה ברב אמנם הטו"ז כתב שם הטעם דלאו אדידי' רמיא דהא כל אדם יוכל להתחכם ללמוד רפואות גם כתב דמתחל' לא הי' חיוב עליו ללמוד זה ע"כ מהני התנאי. וזה לא שייך ברב דלאו כל אדם יש לו שכל חד להבין ולהורות וכל אדם מחויב ללמוד תור' לקיים ושננתם וגם כל בעה"ב מחויב להשתדל למנות רב וברופא י"ל עוד טעם דהרי אמרינן בב"ק פ"ה אסיא דמגן במגן מגן שוי' וכתב הסמ"ע סי' ת"כ סעיף י"ט הטעם דחיישינן שלא ידקדק ברפואתו א"כ נהי דאנן פסקינן דמחויב לרפא בחנם והחיוב עליו לדקדק ברפואתו אבל אם לא רצה לרפא בחנם והבטיח לו צריך ליתן לו מה שהבטיח לו דשמא לא ידקדק ברפואתו פעם אחרת. ועיין בנמ"י יבמות ק"ו בשם הריטב"א דגם ברופא א"צ לתת רק כפי הראוי לו. והנה קצת נלע"ד דהיכא דאיכא מצוה אף שהוא יכול לפטור מהמצו' מ"מ אם הבטיחו יותר יכול לטעון משטה. ובזה נכונים דברי הגמרא יבמות ק"ו דאמר חלון ע"מ שתתן לך מאתים א"ל משטה אני בך מי לא תניא הרי שהי' בורח מבית האסורין ואמר טול דינר והעבירני אין לו אלא שכרו דא"ל משטה. ומה ראי' שם הוא מחויב להעביר משום השבת אבידה משא"כ בחליצה הרי הוא רוצה ליבם ואין מחויב לחלוץ וכבר הרגיש בזה בנמ"י. אמנם להנ"ל י"ל מדתני סתמא בברייתא משמע אפילו בורח מבית האסורים מחמת ממון ובעל המעבורת הוא זקן ואינו לפי כבודו דאינו מחויב בהשבת אביד' משום ממון ומ"מ אין לו אלא שכרו הואיל ועשה מצוה וה"ה בחליצ' כנ"ל לחומר הנושא

(ד) ולדינא נ"ל שישומו בקיאים לפי רב העבוד' ולפי חשיבות הסרסור אם בדבריו יכול לפעול כל כך וגם לפי שכר בטלה שבטל עצמו ממלאכתו ויבצעו תמימים ביניהם כמה ישלם לו ובקצה"ח ס"ס רס"ד כתב דבשדכנות צריך לשלם כל מה שהבטיח משום דזה נהנה וזה חסר פרוט' מגלגלין עליו את הכל כמו שנרא' מדברי הסמ"ע גבי המעבורת ודבריו צ"ע דמנא ידעינן דנהנה מהשדכן הוא נהנה מהשידוך ולא מהשדכן בשלמא גבי מעבורת נהנה מהמעבורת וגם במעבורת לא נהנה מהמעבורת רק שהבריח מכס המעבורת משא"כ בשדכן אולי היה עושה שדוך אחר או שאחר הי' שדכן ג"כ נגמר ע"כ למה צריך הנא' שנהנה מהשידוך השדכן רק גורם וכן בנ"ד הוא נהנה מהעיר ומבעה"ב והסרסור גורם להנאה ע"כ צריך ליתן לו כפי שכר פעולה כפי מה ששוה דלא כמשמעות הקצה"ח מ"מ צריך לישום אם הוא איש חשוב ואם דבריו עשו פרי והי' לו הנאה מגוף הסרסור צריך לשלם לו יותר כפי שומת בקיאים וצריכים לישום כמה מגיע לסרסור עבור הזמן שנתקבל לשם וכמה משלמין לסרסור בעסק שעשו מו"מ בסך שמשלמין לרב עם שאר הכנסות במשך שקבלו עליהם לרב ואתם לב נבון לבצע בזה. והנני ידידו

סימן עז

ב"ה. פרעמישלא תרל"ב לפ"ק. להרבנים החריפים מו"ה ליבוש כהן ומו"ה יצחק צבי נ"י יושבי על מדין בק"ק דינאב יע"א

בדברי ריבות בין איש לרעהו ותובע אחד את משנהו איך שמסר אותו אצל הגעמיינדעאמט שהוא מוכר נפט בכיפה שלו. ועי"ז הי' מוכרח לעשות דלתות של ברזל כפי נימוסיהם גם הי' לו הרבה הוצאות ותובע שיחזיר לו ההיזק שגרם לו. והשני משיב שלא מסר אותו על אשר ימכור נפט בחנותו. אך מאשר כי יחזיק בחנותו הרבה נפט ויש לו גם כן שמה דברים מבעירים כגון צינדהעלציל וע"כ הי' ירא לנפשו מחשש שריפה והוא שכן קרוב אליו. ותובע אותו שגם עפ"י ד"ת מחויב לפנות את המזיק מרשותו. גם טוען שהוא לא חתם עצמו על הקלאגע אך ערלים הרבה והסך שהוציא הי' עבור הקאנסענס שנתנו לו יען כי יש לו חנות ברחוב העיר במקום מפורסם ואלצוהו ליקח לו קאנסענס

(א) תשובה לכאור' נראה דמכירת נפט במדה רבה הוא אחריות גדול והרבה פעמים קרה שריפות ע"י כן. וגם עפ"י ד"ת מחויב לעשות כל טצדקי דאפשר להציל מן הדלקות ועל המזיק להרחיק א"ע. וע"כ אם השופטים כפו את המוכר שיעשה לו דלתות של ברזל. לא מיקרי זאת גרם היזק כי גם עפ"י ד"ת מחויב לעשות להסיר את המזיק. הגם כי אין בזה רק הצלה פורתא דברוב פעמים הדלתות פתוחות. מ"מ כל מה דאפשר לעשות מחויב לעשות כמו שאמרו בדיני הרחקת ההזיקות בסי' קנ"ה וכבר נפסק להלכה דכל אדם בביתו צריך לעשות הרחקות מפני השכנים. ואף שעתה מוכרים נפט בכל הכיפות אינם מחזיקים שם רק במדה קטנה. אבל במדה גדול' יש אחריות גדול ויכולים השכנים לעכב עד שיעש' כפי מנהג המדינ' ע"כ אין עליו דין דין מסור אודות הדלתות של ברזל וכ"ת הביאו המחלוקת שבין הפוסקים היכא שלא נתכוין רק להציל את שלו אם יש עליו דין מסור ואמנם בזה כבר פסק הש"ך כדעת מהר"ם שחייב מדין מסור. ולדעתי היכא שהי' יכול להציל את שלו בענין אחר לכ"ע חייב. אמנם בנ"ד שלא גרם לו היזק רק העמדת הדלתות אין זה גרם היזק כדכתיבנא. וגם בדבר הסך שהי' לו הוצאות אם אמת הדבר שלא כוון רק להציל א"ע הוא פטור מתביעה זאת, דלעולם המוחזק יכול לומר קים לי כדברי הפוסקים דאם רצונו להציל א"ע פטור הגם דהש"ך פוסק דחייב. מ"מ מסייע להמוחזק סברת הפוסקים דא"צ לשלם. אמנם יוכלו להטיל קבלה על הנתבע אם הי' כונתו להציל א"ע מחשש דליקה. ונהי דשבוע' אין כאן כיון דהתובע טוען שמא כמ"ש בב"י סוף סי' קפ"א בשם ב"ה דעל מחשב' אין ליתן שבוע' דהוי טענת ספק וכ"כ בנתיבות סימן הנ"ל ס"ק ג' מ"מ קבלה יכולין להטיל. ואם יש רגלים לדבר דכונתו לא הי' להציל א"ע אף שבוע' יכולין הב"ד להטיל כמבואר סימן ע"ה סעיף י"ז ועיין בבאר הגולה סי' תכ"א ס"ק ג' שכתב דיקבל שכוונתו לא הי' לביי שוכתב בחוקי משפט אות מ' דאם לאו בר הכי הוא יכול להשביע שלא כוון לבייש וכ"כ שם אות מ' ס"ק ח' דאם אומר שכיוונו לבייש ישבע שלא כוון עיי"ש

(ב) ובאמת אם הי' מקום בענין כזה לחייב שבועה בהכי הי' מיושב קו' הפ"י במטמא ומדמע שהקש' מה הועילו