בית יצחק חושן משפט קב

סימן עג

ב"ה. לבוב יום ג' חקת תר"ס לפ"ק שלום וברכה להרב הגאון החריף ובקי המפורסים מוה' אהרן זאב וואלף ווייל נ"י אבד"ק קיעב במדינת רוסיא

השגתי יקרתו זה כמה ולאשר לא נודעו לי פרטי הדברים עד כה לכן אחרתי עד עתה

ע"ד הצווא' של הרב המנוח מהרש"ל ז"ל שצוה ליתן הוצאות הקבור'. ב' ציוה ליתן לזוגתו סך שבעה מאות רובל כסף רק שתמתין עד שיבואו הניירות הנמצאים לגוביינא ולא כל הניירות רק כפי השערת הרב הגביר ר' שבתי שמחהאוויטש. ג'. יתנו מאה רובל לבנו זלמן לקיים ירושה דאורייתא ד'. מהמותר שישאר יתן חמשים ר"כ להרב ר' יעקב מאיר מבריסק וכל מותר הכסף ישלח להחבורה הקדוש' שבעד יתומים העזובים בארץ הקדוש' בירושלים שתחת הרב הגאון ר' ישעי' ליב דיסקין נ"י ופוטר אני את ידידי אשר הרבה להטיב עמדי הגביר רש"ש מכל טו"ת מכל יורשי וכל מה שעשה עשוי וחתם א"ע בחתימתו. ושוב כתוב על הצואה הנ"ל תחת החתימ' הנה ילדה אשתי בן זכר כ"ז שיתן לו ד' חיים יהי' מותר המעות המובא למעל' לשלוח לא"י לחבור' מחזיקי יתומים בטל רק הכסף ינתן לבני משה שיחי' ואך מאה ר"כ לבד ינתן להחבור' הנזכרת לא"י למען יכתב שמי שמה כפי השטאטוטען שלהם לזכר עולם ואם ח"ו ימות בני משה שיחי' טרם ישא אשה בלי ז"ק אז ישאר הפונקט שינתן הכסף להעניים היתומים שבארץ ישראל בתוקפו וחתם בשני' שמו שאול לעווין וכתב ג"כ שלזוגתו יתנו כתוב' לא סך שבעה מאות כמובא למעל' רק אלף ר"כ והנה עתה מת הילד הנ"ל ונסתפקו האפוטרופסים אם ליתן המותר להחבור' עבור היתומים או ליתנם להיורש בן הרב המנוח כדין נכסי לך ואחריך לפלוני אם הראשון ראוי ליורשו אין לשני כלום דירוש' אין לה הפסק. והנה נגבה עדות פה ק"ק בב"ד והעיד ר' יעקב מאיר גאלדבערג בת"ע באוליונ"ע איך שזה כמו ששה או שבעה שנה קודם שנסע הרב המנוח לקארילסבאד אמר לו הרב המנוח שהוא אינו בקו הבריא' ולכן נוסע לקארילסבאד והרגיש בעצמו שנחלש מאוד ואחרי שאינו יודע מה יקרה עמו ע"כ הוא מוסר קאווערט ובתוכו מונחים ניירות ועל הקאווערט הי' כתוב אדרעסע ואם ח"ו יארע לו איזה סיבה ישלח את הפקדון להאיש אשר נכתב שמו על הקאווערט. ואם הי' מונח צואה בתוך קאווערט זה בעת שמסר לידו הפקדון אינו יודע כלל ואח"כ כשחזר הרב ר' שאול לביתו לקח כמה פעמים את הקאווערט לביתו גם כל מה שמונח בתוכו ואחר יום או יומים חזר ונתן לידו את הקאווערט וכל משך זה הזמן לא ידע מאומה מהצוא' בבירור רק עפ"י השערה בעלמא דימה שמסתמא מונחת שם צואה ג"כ אבל ר"ש לא אמר לו מאומה משום צואה כלל רק אחר פטירת ר"ש הלך עם הקאווערט להנגיד ר' מאיר נעחאליש וראו שמונח שם ניירות וצואה ומסר הכל להגבירה פיגא לעווין בשעת המסיר' מהקאוועט בפעם האחרון אשר מאז עד שעת פטירתו לא לקח מידו הקאווערט הי' הרב ר"ש תש כח מאוד ואעפ"י שהלך לביהכנ"ס בכל יום בכ"ז הי' תש וחלש

(א) תשובה תחל' נחקור אם הי' הרב מ' שאול ז"ל יכול לחזור מצוא' הראשונ'. הנה דעת הרשב"א בתשו' סימן תקמ"ג דבמעות לעניים ל"א אמיר' לגבוה כמסיר' להדיוט אבל דעת הטור ביו"ד סי' רנ"ח ובח"מ סי' קכ"ה ובסי' רמ"ג דאמרינן במעות לעניים אמיר' לגבוה וכו' וב"י סי' קכ"ה וסי' רמ"ג חולק על הטור בדריש' סי' קכ"ה ובסמ"ע חולקים על הב"י וכ"כ בדריש' סימן רמ"ג בשם המרדכי ותשו' מהר"ם והארכתי בזה בספרי ליו"ד ח"ב בסימן פ"ו אות ג' ושם באות ד' העליתי דאף בכתיבה אמרינן אמיר' לגבוה וכו' ובסי' פ"ב הבאתי פלוגתא בזה ודעת הסמ"ע סי' ר"נ ס"ק י"א דבהקדיש נכסיו לעניים יכול לחזור כמו שהדין אם עמד חוזר ה"ה שיכול לחזור אבל דעת הנמ"י הובא בנתיבות שם ס"ק ו' דאינו יכול לחזור וז"ל הנמ"י פ' מי שמת הלכך אם עמד חוזר ואע"ג דאמירתו לגבוה כמסירתו להדיוט היינו דלא מצי לחזור אבל הכא מי יימר דאדעתא דהכי הקדיש. ולפי"ז י"ל דלא מצי לחזור מצוא' הראשונ'. אמנם לדינא ודאי יכול לחזור כיון שלא כתב רק מה שיעשו אחר מותו ויותר נרא' דאף הנמ"י לא כוון רק שאינו יכול לחזור בשאר אמירה לגבוה אבל בשכיב מרע דלא ציוה רק לאחר מית' ליתן יכול לחזור בחליו וה"ה דיכול לחזור מצוואתו כל שלא הושלש המעות אדעתא דהכי. ואף דמתנת שכיב מרע והגיע ליד המקבל מתנה אינו יכול לחזור כמ"ש הסמ"ע סי' ר"נ ס"ק מ"ד מ"מ לענין זה אמיר' לגבוה ל"ה ממש כמסיר' להדיוט כמ"ש זקיני הח"צ ז"ל סי' ע"ז דכל יתר כנטול דמי ל"ה ממש כנטול ועיין קהלת יעקב מענה לשון ח"ב אות כ' סי' רפ"ג. ועיין תשו' הרשב"א סי' קמ"ב ח"ג שכתב ג"כ שיכול לחזור עיי"ש בד"ה ומיהו כשעמד חוזר וכפי הנרא' שבא לחלוק על הרא"ה דס"ל שאינו יכול לחזור ובנ"ד שנרא' שהי' בריא בשעת עשיית הצוא' בודאי יכול לחזור מצוא' הראשונ'. אמנם מ"מ יש סברא לומר כיון שלא נכתב בצוא' השני' שאם ימות הבן שייך לעניים רק שכתב שבאופן זה ישאר הפונקט שבצוא' ראשונ' בתוקפו א"כ י"ל דהוי תנאי אם יהי' לו זש"ק הוא נותן לו ואם ימות בלי זש"ק לא יזכה מעולם בהנכסים רק שייך לעניים משעת מיתת ר' שאול כמ"ש בצוא' הראשונ' ולא שייך לומר ירושה אין לה הפסק כיון שלא זכה כלל המוריש וכ"כ במחנה אפרים ה' זכיה ומתנה סי' ל"ט. אך באמת מלשון הצואה משמע דהיורש זוכה מיד כשמת האב ול"ה תנאי שלא יזכה ע"כ שייך לומר ירושה אין לה הפסק

(ב) והנה הר"ן כתב בנדרים דף ל' דכי אמרינן אמירה לגבוה כמסירה להדיוט כקנין ממש של הדיוט קאמר וכמאן דאמר מעכשיו ולאחר ל' יום דמי ובסי' רמ"ח סעיף ז' בהגה"ה ראשונה הביא רמ"א ב' דיעות אם אמר ואחריך מהיום דיעה ראשונה דיש לה הפסק ודיעה שני' דאין לה הפסק וכתב רמ"א וסברא ראשונה נראה עיקר. ולפי"ז בהקדיש לעניים לדידן דאמרינן אמירה לגבוה בצדקה כמבואר ברא"ש שם (והפלא דהרשב"א בתשו' סי' תקס"ג ח"א ס"ל דבצדקה ל"א אמירה לגבוה. והר"ן בנדרים דף כ"ט מייתי בשם הרשב"א בחדושיו דבצדקה אמרינן אמירה לגבוה וכו' וכן הוא בחדושי הרשב"א וכבר הקשה כן בתשו' ושב הכהן ושמא יש לחלק בין קרקע למטלטלין) א"כ ע"כ בצדקה הוי כמעכשיו ושוב יש לה הפסק לפי דברי הרמ"א הנ"ל ומ"ש רמ"א בסי' רמ"ח בהג"ה ראשונה דאפי' הקדישה אחרי' של ראשון אין להקדש כלום והוא מתשו' הרשב"א. הרשב"א לשיטתי' דס"ל דהמקדיש מהיום ולאחר מותו או מהיום ולאחר ל' יום לא קדיש כלל כמבואר ברמ"א סי' רנ"ז סעיף א' וע"כ בלא הקדיש מהיום וכן פ' הרשב"א בחדושיו בנדרים והובא בר"ן שם ובתשו' הרשב"א ח"ג סי' קמ"ב ד"ה עוד אני אומר דלפי מה דקיי"ל כאביי ורבא דהמקדיש לאחר ל' יום יכול לחזור. וע"כ דל"ה כאומר מהיום ע"כ פסק רמ"א דאפי' להקדש אין לירושה הפסק. אבל לפי דברי הקצה"ח סי' רנ"ז סעיף א' שחולק על רמ"א וס"ל בהקדש מהיום ולאחר ל' חל ההקדש רק דהרשב"א פסק כרב דהוי ספק תנאי ספק חזרה א"כ י"ל דסתם הקדש הוי כאומר מהיום ולאחר ל' ולהר"ן ולשטמ"ק בנדרים מהני בסתם הקדש דהוי כאומר מעכשיו ומה"ט כ' הריטב"א דל"מ לחזור בחליו. א"כ לפי"ז דהוי כאומר מעכשיו כבר כתב רמ"א והדיעה הראשונה עיקרית ע"כ לדידן ירושה יש לה הפסק ונתקיים דברי הצואה

(ג) ואמנם מה שכתב הקצה"ח דהרשב"א פסק כרב דהוי ספק תנאי ספק חזרה במעכשיו ולאחר ל'. יש להקשות דהרשב"א בחדושיו לקדושין בריש פ' האומר דף מ' כתב דהלכה כר' יוחנן. וכ"כ הר"ן שם בשם הרשב"א. וכ"כ בתשו' הרשב"א סי' רל"ז חלק א' באמצע תשובה שהביא הקצה"ח וז"ל ורבינו חננאל פסק כר' יוחנן ולי נראה כדבריו דרב ור' יוחנן קי"ל כר' יוחנן אפי' לגבי רב ושמואל וא"כ ליכא למימר כהקצה"ח דהרשב"א מיירי כשחזר מהקדש דס"ל כרב והכא הוא פוסק כר"י וע"כ ס"ל דמעכשיו ולאחר ל' ל"ה הקדש כלל כמ"ש הרמ"א. וזה דוקא במעכשיו ולאחר ל' אבל במקדיש לאחר ל' גרידא דל"ש סברת הרשב"א דל"ה הקדש כלל קודם ל' מהני הקדשו ול"ק מנדרים דף כ"ט מה שהקשה בקצה"ח. דשם מיירי בלאחר ל' גרידא דלא שייך סברת הרשב"א שא"א שיהי' הגוף להקדש ופירות לבעלים שהרי קודם ל"ה הקדש כלל. והנה לדינא א"א לקיים דברי הצואה מטעם הנ"ל שכתב הר"ן דהוי כאומר מעכשיו ודיעה ראשונה דבכה"ג יש לה הפסק דאף שכתב דהוי כאומר מעכשיו מ"מ ל"ה ממש כאומר מעכשיו רק לענין חזרה דל"מ לחזור ולא לענין ירושה שנאמר דהוי כאילו זכה מחיים ול"ש לומר ירושה אין לה הפסק. דאל"כ למעול בבהמה שהקדישה לאחר יום והמכירה אינה מכירה ולהדיא אמרינן בירושלמי בקדושין ר"פ האומר אמורא בשם ר' יוחנן הרי זה עולה לאחר ל' יום מכרה מכור. הגם דבירושלמי שם אמרינן ר' אבהו בשם ר' יוחנן הרי זה עולה לאחר ל' מכרה בתוך ל' אינה מכורה ליידא מילה אמר לאחר ל' לשייר לו גיזה ועבודה אבל כפי הנראה אין הלכה כדבריו עיין ברמב"ם פרק י' מעירוכין ה' ט' וכ"כ בתשו' הרשב"א ח"ג סי' קמ"ב ד"ה ואע"ג. וז"ל אנן לא קיי"ל הכי אלא כמ"ד מכרה מכור מכמה טעמים. חדא דמשמע בקדושין פ' האומר דלכ"ע אתי מעשה ומבטל מעשה כי האי והאי דפרק ארבעה נדרים לק"מ דהתם משום דלא אתי דיבור ומבטל דיבור דהקדש דאלים כמעשה דמסירה (ודבריו צ"ע דנראה כונתו דמכירה הוי מעשה מ"ה מבטל דיבור דהקדש. והרי בירושלמי שם אמרינן הקדש מוקדש ובמה אלים הקדש שני מהקדש ראשון כיון דאפי' הקדיש לאחר ל' אמרינן אמירה לגבוה כיון דס"ל לרשב"א דל"מ לחזור אפי' באומר לאחר ל' ושמא ס"ל להרשב"א דמ"מ אלים הקדש שני שהוא תיכף מהקדש ראשון שהוא לאחר ל'). והנה בנתיבות סי' רנ"ה ס"ק ב' כתב ג"כ דהר"ן דוקא לענין חזרה אמר דהוי כאומר מעכשיו אבל לא שיקנה למפרע באומר לאחר ל' דאם יקנה למפרע א"כ ימעול בו עיי"ש א"כ באומר שלאחר מות הבן יהי' נכסיו לעניים י"ל דירושה אין לה הפסק ולא יתקיים הצואה. ויבואר עוד לפנינו אי"ה

(ד) הנה הרמב"ם פ"ו מעירוכין הלכה ט' כתב באומר שור זה קדוש לאחר ל' יום ושחטו בתוך ל' הרי זה מותר בהנאה הקדישו למזבח הרי זה הקדש למזבח אבל אם אמר ה"ז הקדש מעכשיו לאחר ל' יום ושחטו בתוך ל' הרי זה אסור בהנאה והכסף משנה לא הראה מקורו אמנם בתשו' ושב הכהן סי' כ"ד הראה מקומו מתוספתא פ"ג דתמורה (וט"ס שם נכתב בתשו' פ"ג דמעילה) וז"ל התוספתא שור זה הקדש לאחר ל' יום שחטו בתוך ל' מותר באכילה וכו' הקדישו לשם שלמים אינו מוקדש (והנה מה דשינה הרמב"ם מהתוספתא דבהתוספתא כתוב שחטו אסור באכילה וברמב"ם נכתב אסור בהנאה נראה דהתוס'