בית יעקב על כתובות צו

ומטלטלי דיתמי לא משתעבדי לבע"ח וגם מצד יבם שהוא יורש הכל מחויב להחזיר חצי החוב דבמלוה שעמו פליגי ויפסיד חצי מלוה והאשה תגבה קרקע שלו וגם בחיי האשה יכולין לתבוע החצי מחובו שיאמרו מטלטלין שביק אביהן גבך שאינו משועבד לכתובה לכך עצה טובה הוא שיקנה קרקע בעד חובו ליחד לכתובתה וכמו שאמרו אי פיקח הוא מגבה לי' ארעא והדר גבי לי' מינייהו וה"נ דכוותיה

בתוס' ד"ה ר"מ היא ול"ל דלר"מ דיתמי נמי משתעבדי לכתובה וכמקרקעי דמי דא"כ אפילו ל"ל דר"נ דין הוא שתגבה ממנו כאילו הוא מקרקע. והקשה המהרש"א דמאי ראי' הוא אימ' דמקרקע נמי בעינן דר"נ ע"ש. ובאמת היא תמי' גדולה דמ"ש בהא שכתבו התוס' הטעם דלהכי גבי מטלטלי משום דיבם הוי כמיני' ובמיני' הוי מטלטלי שוה לקרקע ופשיט' לתוס' בזה דבעינן דר"נ ובזה דאם נאמר דאפי' מטלטלי דיתמי משתעבדי לכתובה קשה להו דא"צ לדר"נ. ולפעד"נ לפרש דאם נאמר דאפי' מטלטלי דיתמי משתעבדי לכתובה לר"מ סברי התוס' דה"ה למקבל מתנה והא דביבמות מיירי אפי' במתנת ברי רק אח"כ דמסקי דלא משתעבדי מטלטלי דיתמי דחקו עצמם דמיירי ביבמות שם במתנת שכ"מ. אבל מעיקרא הי' ס"ד דהתוס' דמיירי במתנת ברי דמתנה שוה ליתמי. ובח"מ סי' ק"ד מבואר דאם שיעבד מטלטלי אג"ק דיכול לטרוף אפילו מהמעות שנתן במתנה להמקבל וע' בתומים שם בסי' ק"ז שכתב דיכול המלוה שנשתעבד לו מטלטלין אג"ק לתבוע להמוכר קרקע ללוה והלוה נתן מעות להמוכר ונשתדף או שלקחה מהלוה מ"מ יכול המלוה לטרוף מהמוכר המעות שלקח מהלוה בעד הקרקע כיון שהמעות שקיבל נשתעבדו לו אג"ק והביא סברא זו בשם מהרי"ט ע"ש. ולפ"ז כתבו התוס' שפיר דאם נאמר דלר"מ מטלטלי דיתמי משתעבד לכתובה וה"ה למקבלי מתנה ודאי דא"צ לדר"ן דהא יכולה אשה לומר ליבם כשלוה מבעלה אחר הנשואין שלה לא יהי' אלא כמו שנתן לך בעלי המעות שלוית במתנה דבזה לא שייך שיעבודא דר"ן היית צריך להחזיר לי המעות כיון שנשתעבדו גוף המעות כיון דמטלטלי משתעבדי לכתובה שוה לשיעבוד מטלטלי אג"ק דיכולה לטרוף המעות וכמ"ש התומים בשם מהרי"ט כנ"ל ובודאי אפילו המעות אינו בעין יכול לתבוע דהוי כמזיק שיעבודא ומשתרשי ליה דודאי חייב כמבואר בסי' ק"ד בח"מ בש"ך וא"צ לדר"ן משא"כ אם נאמר מטלטלי דיתמי לא משתעבדי וא"א ליבם לבוא מכח טרפ' על המעות שקיבל אולי קבלם במתנה רק מחמת שקיבלם בחוב ותובעת החוב כיון שנתחייבת לבעלי ובעלי חייב לי ובזה ודאי דבעינן דר"ן ובלא דר"ן לא חשבינן ליה לחייב דמצי אמר לה לאו בע"ד דידי את כנלפע"ד

דף פ"ב ע"א בתוס' ד"ה פומבדיתא רמאה וא"ת ומה רמאות עשה כו' ועוד דמה תיקון וכו'. ולפעד"נ ליישב דהא קיי"ל כרבנן דמטלטלי לא משתעבדי אם לא כשקדמה וזכתה ונמצא כל זמן שלא זכתה לא שייך הא דר"י דבמטלטלין לא אמרי רבנן כלל לא ימכור והכא משמע דמטלטלין הוי דהא אמר משוך פרה וכו'. וא"כ י"ל דרמאות עשה שאמר לו אנא אפלוג בנכסי ואח"כ הניח לאשה לתפוס דלאחר מיתה ג"כ מהני תפיסה לשיעבוד כמ"ש התוס' בד"ה ובתלושין ע"ש והלוקח רצה לגבות מהם מטעם דנהי דמהני תפיסה לשיעבוד מ"מ הא אפילו כבר נשתעבדו המטלטלין קודם המכירה ומכרן היורש אין האשה יכולה לטרוף מטלטלין המכורין. ולזה אמר ר"י ששיעבוד על היבמה אלים שאפי' מכרן אינו מכור ולזה כיון שכל זמן שלא הגיעו המטלטלין ליד היורש לא נעשו של היורש לגמרי דהא לתפיסת האלמנה מועיל שיחול השיעבוד שלא יחול מכירה כלל ומה מכר ראשון לשני כל זכות שתבוא לידו וכשם שמועיל תפיסה מהיורש כך מועיל תפיסה מהלוקח דכיון שתפסה וחל שיעבוד האלמנה דמי כאילו נפקע למפרע מכירת היורש וזביני' לאו זבינא ולזה א"ל עכשיו שפיר אפליג לך מהשתא קודם שתזכה אשה בהן וממילא לא שייך הא דר"י והוצרך לטעם דהוה דבר שלא בא לעולם דהיבם בעצמו יכול לחזור בו והא דלא אמר ר"י הטעם משום דבר שלא בא לעולם עיין בהר"ן

בתוס' ד"ה הא דאמר מעכשיו וכו' ואע"ג דרב מספקא ליה כו' אי תנאי הוי או חזרה הוי כו'. וליישב נראה דמבואר בח"מ סי' צ"ד דבקנין סתם הוי מעכשיו דבכדי לא הוי עביד ע"ש. וא"כ החילוק מבואר דשם בגט י"ל דחזרה הוי ודעתו שלא תתקדש ותתגרש עד אחר למ"ד משא"כ בקנין אא"ל דחזרה הוא דא"כ קנין בכדי הוא דהא אחר ל' הדרא סודרא למרי' ולכך אמרינן דודאי נתכוין לתנאה ומיירי רב גבי שדה זו לכשאקחנה קנויה לך שהיה בקנין סודר כנלפע"ד

בא"ד וי"ל דר"י לטעמי' וכו'. והא דלא אמרינן גופא מהיום ופרי לאחר זמן כמו בב"ב דף קל"ו בקרקע מבואר בתוס' ביבמות דף צ"ג ע"ש

בגמ' השתא יבם ואח"כ חילק כו'. לכאורה קשה הא יבם ואח"כ חילק דלא עשה כלום הוא מטעמא דר"י כיון דאמרי רבנן לא ליזבן וממילא במטלטלין לפי מאי דקיי"ל כחכמים דמטלטלי לא משתעבדי לכתובה מכירתו מכירה משא"כ חילק ואח"כ יבם דהוא מטעם דשלב"ל אפי' במטלטלין לא עשה כלום וא"כ היה צריך לשני דינין דיבם ואח"כ חילק ודאי דלא אמר רק במקרקע וחילק ואח"כ [יבם] אמר במטלטלי ומאי מקשה

ע"ב בגמרא כתובתה על נכסי בעלה הראשון מ"ט וכו'. א"ל דהקשה מ"ט היינו מ"ט תקנו על נכסי בעל הא' ה"ל לתקוני על נכסי בעל השני הא על זה לא תי' הש"ס כלום דמה בכך שהקנו לו מן השמים דכמו שתיקנו כתובה על נכסי איש בנשואה מטעם שלא תהא קלה בעיניו להוציאה ה"נ ה"ל לתקוני כשהקנו לו מן השמים דמה הפרש יש בין מקנין לו מן השמים או שהאשה בעצמה מקנית לו. לכן נראה דקושית הש"ס היא מ"ט לא יתחייב לה היבם ליתן כתובה אחרת כאילו ניסת לאחר וכתובה שמגיע לה מבעלה הראשון יהי' צ"ב. ועל זה מתרץ כיון דע"כ היא אשתו שהקנו לו מן השמים לבועלה בע"כ כאילו הוא בעל הראשון וחשיב כאילו בעל הא' קיים דלענין כתובה לא חשיב היבם כאחר כמ"ש התוס' בדף פ"א בד"ה מאן שמעת לכך אינו צריך ליתן כתובה אחרת

בגמרא אבל הכא דכתב לה דקנאי ודקנינא אימא סמכה דעתה קמ"ל. פי' קמ"ל משום סמכה דעתה רק הטעם משום איבה דכשמיחד תאמר עיניך נתת בגירושין כדאמר לעיל (בדף פ"ב)

בתוס' התם הוא דלא כתב דקנאי וקשה לרשב"א וכו'. פי' שהתוס' הבינו בדברי רש"י דביבמות כשמיחד מן הסתם ליכא קבלת אחריות ובאשתו כשמיחד איכא קבלת אחריות וע"ז מקשה דבדף נ"ו משמע דאפי' באשתו כשמיחד בסתם ליכא קבלת אחריות שמקבל אחריות בפירוש ועוד הקשו דאם נאמר דבסתם יחוד באשתו איכא קבלת אחריות כיון דכתב דקנאי ודאיקנא בכתובה הא' א"כ ביבמתו נמי נימא נהי דלא כתב דקנאי ודקנינא שיהיה אחריות שלה על נכסיו מ"מ מה"ת לא יהיה לה אחריות