בית יעקב על כתובות צ

נוטלת רק מטעם ברי שלה וממילא כתובה דידה הוי כשאין הבעל מביא ראיה ועוד כשדנין הדבר מטעם חזקה בעינן טענת ברי והאב אינו טוען ברי דהא האב א"י לזכות רק מכח חזקה דא"א שותה ובזה א"י לטעון ברי הלכך אליבא דר"מ ודאי דעל האב להביא ראיה להוציא הכתובה מידו אלא אפי' לחכמים דס"ל כשיש מרחץ כמומין שבגלוי דמי והבעל צריך ליתן הכתובה בלא טעם דחזקה רק מטעם דודאי נתפייס וא"צ לטעון ברי וא"כ אי אמרינן דחזקת כ"נ עדיף מחזקת הגוף והמומין הוי קודם אירוסין ובודאי פייס בשעת נשואין כיון דאיכא מרחץ ופיוס במומין לא מהני רק שתעשה ארוסה ע"י ביאה כמ"ש הר"ן וארוסה היא וכתובה דאב וקמ"ל דמודים חכמים דכתובה דידה ועל האב להביא ראיה. והטעם הוא דהא כתבו התוס' דחזקת כ"נ כ"ה לא עדיף מחזקת הגוף רק כשחזקת ממון מסייע ע"כ וא"כ בין אב לבתו דליכא חזקת ממון חזקת הגוף עדיף ונשואה גמורה היא וכתובה דידה ועל הבעל להביא ראיה וא"ש לרבא אבל לר"א דמקשה הש"ס שפיר דאי מיירי בין האב לבתו אם כן קשה מאי קמ"ל פשיטא דכתובה דידה הוי דהא ר"א לא ס"ל חזקה דכ"נ כ"ה ובודאי אין שייכות כלל בשום צד שהכתובה יהיה לאב כיון שיש לה חזקת הגוף. ועוד מה הפרש יש בין הראוין לבוא עמה או באין ראוין לבוא עמה א"ו דמיירי בין האב לבעל א"כ קשה מה"ת יהיה על האב להביא ראיה והוי כמנה לי בידך:

ועתה נבוא לבאר שלא יקשה לר"א דאמר תברא קושיא מהברייתא ומקודם נתרץ קושית התוס' בד"ה תברא אחר שנבאר פי' התוס' בד"ה רישא מנה לאבא בידך וז"ל ועוד דמשמע מהא דשמואל בסמוך דנכנסה לרשות הבעל דעל הבעל להביא ראי' אפי' טוען האב והבת שמא ואינו מטעם ברי ושמא אלא משום דנולד הספק ברשותו וכו' ע"ש לכאורה אין הבנה לדבריהם דא"כ ל"ל לר"א לומר סיפא מנה לי בידך ויש לה חזקת הגוף דמה צריך לחזקה הא ס"ל דכל שנולד הספק ברשותו עליו הראיה. אך באמת התוס' לשיטתם דלקמן בד"ה ותנא תונא כלה דס"ל דאינו מועיל לשמואל סברת כל שנולד הספק ברשותו אלא כשמסייע ליה חזקת הגוף ואז מהני אפילו בשמא ושמא. ולפ"ז א"ש ג"כ הא דאמר רישא מנה לאבא בידך דהיינו דלא מהני חזקת הגוף של הבת לאב. דלכאורה קשה כיון דר"א ג"כ ס"ל מי שנולד הספק ברשותו כשמואל א"כ ל"ל למימר ברישא הטעם דחזקת הבת לא מהני לאב הא ה"ל לומר הטעם משום דנולד הספק ברשותו של האב. ועוד קשה דבסיפא ליסגיא בהביא עדים דמשנתארסה דאז נולד הספק ברשות האב. ועכצ"ל דבהא פליגי רבא ור"א דרבא ס"ל דכ"נ כ"ה עדיף מחזקת הגוף אפילו בברי ושמא ור"א סבר דבבו"ש חזקת הגוף עדיף אפי' נולד הספק ברשותו וא"ש הכל דמתניתין מיירי בין בבו"ש ובין בשו"ש ולכך הוצרך לומר ברישא דחזקת הגוף לא מהני לאב דאי הוי מהני א"כ בבו"ש ודאי היה צריך הבעל להביא ראי' ובסיפא אפי' בשמא ושמא מוציא הכתובה משום דנולד הס' ברשות הבעל וגם אית לה חזקת הגוף דמועיל אפי' בשמא ושמא והא דנקט דעל הבעל להביא ראיה דעד שלא נתארסה היו בה מומין ולא מהני עדים שמשנתארסה נקט זה משום דמתניתין מיירי אפי' בבו"ש ובבו"ש לא מהני עדים שמשנתארסה משום דהוי בו"ש וחזקת הגוף ולא פליגי אלא בפי' דרישא דלרבא משום דכ"נ מגרע חזקת הגוף אפילו בבו"ש ולר"א לא מגרע חזקת דכ"נ כשיש בו"ש לכך הוצרך לומר דברישא ליכא חזקת הגוף אבל בפירושא דסיפא לא פליגי דכ"ע מודים דהוא מטעם נולד הס' מועיל אפי' בשו"ש (ולפ"ז תמוהין לי דברי המחבר בש"ע אה"ע בסימן קי"ז שהביא דברי המשנה כצורתה ולא חילק בסיפא בנכנסה לרשות הבעל בין האב והבת טוען שמא או לא דבאם האב והבת טוען שמא סגי אם מביא הבעל עדים שמשנתארסה היו בה מומין דהא לשיטת התוס' בשו"ש ליכא ב' חזקות דהא חזקת הגוף נגד חזקת ממון בשו"ש כמאן דליתא הוא. וראיה לזה דהא בתוס' ד"ה ותנא תונא כלה פירשו דהראיה מן כלה בבית חמי' ואף דשם בלא"ה איכא תרתי חזקה ועכצ"ל משום דשמואל מוקי למתניתין אפילו בשו"ש ובשו"ש לא הוי תרתי במקום חדא דהא חזקת הגוף בשו"ש הוי כמו לר"י בברי ושמא וכן כתב המהרש"א בפי' דלר"י לא הוי חדא במקום תרתי משום דחזקת הגוף נגד חזקת ממון כמאן דליתא ולכך מייתי הש"ס שפיר ראיה דע"כ צ"ל משום דנולד הס' ברשותו עם חזקת הגוף מוציאין ממון אפילו בשו"ש אבל באם הביא הבעל עדים שמשנתארסה היו בה מומין ודאי דאינו נוטל הכתובה בשו"ש דהא נולד הספק ברשותו של האב וה"ל להמחבר להביא שיטת התוס' אף דהר"ן חולק וסובר דאף בשו"ש ואפ"ה קאמר בש"ס דהוי במקום תרתי מ"מ הו"ל להביא שיטת התוס') ולפ"ז נוכל לומר דגם ר"א דמשני תברא סבר ג"כ כשמואל דהא כמו שהוכיחו התוספות דרבא מסתמא ל"פ על שמואל כמו כן יש להוכיח נמי דר"א סבר כשמואל ועוד דאפושי פלוגתא לא מפשינן וי"ל דר"א סובר ג"כ דכל מי שנולד הספק ברשותו עליו הראיה כשמסייע חזקת הגוף ומפרש ג"כ הסיפא כמו שפי' רבא ור"א דהוא אפי' בשו"ש ומשום דנולד הספק ברשותו ורק בפירושא דרישא פליג משום דלא ס"ל כרבא דחזקת כ"נ יהי' עדיף מחזקת הגוף וכמ"ש וכר"א דס"ל ג"כ הכי וגם סובר דחזקה דידה מהני לאב כרבא ודלא כר"א לכך מוקי רישא כר"י ולפ"ז מתורץ קושית התוספות בד"ה תברא שהקשו דליתני ברישא רבותא טפי דאפילו בנכנסה לרשות הבעל האב צריך להביא ראיה ולפ"ז א"ש דהנה לר"י ג"כ יש לומר דלא פליג על הסברא דנמצא הספק ברשותו כי אפושי פלוגתא לא מפשינן ומה"ת נאמר דפליג ולעיל במשארסתני נאנסתי נוכל לומר דמיירי בלא שהה דלא כמ"ש התוס' בד"ה רישא כ"נ וא"כ א"ש דנקט דוקא עודה בבית אביה דאי נכנסה לרשות הבעל היה האב נאמן משום חזקת הגוף וגם משום דנולד הס' ברשותו של בעל אבל לא היה יכול לאוקמי הסיפא כר"י דא"כ הי' מהני אם הבעל הביא עדים שמשנתארסה היו בה המומין ובסיפא לא הי' יכול למיתני עודה בבית אביה דבזה אפי' לר"ג האב צריך להביא ראיה בשו"ש כיון שהס' נולד ברשותו. ולפ"ז מתורץ קושית התוס' בד"ה ואמאי מנה לי בידך הוא דלר"א לא קשה מברייתא ומודים חכמים דנוכל לומר גם כן הפי' דהברייתא הוא לענין בין האב להבת וה"פ בברייתא ומודים חכמים לר"א כלומר ל"מ לר"מ דס"ל במקום שיש מרחץ כמקום שאין מרחץ דמי ולר"מ אליבא דתנא דרישא הדין בנכנסה כשהביא הבעל עדים שמשנתארסה היו בה מומין פטור דהא לר"י בו"ש וחזקת הגוף לא מהני להוציא דהא לא נולד הס' ברשות הבעל א"כ לר"מ אליבא דתנא דרישא במומין הראוין לבוא מבית אביה אינו נוטל האב והבת כלום ובודאי דעל האב להביא ראיה אפילו נגד הבעל ותנא דברייתא אע"ג דפליגי חכמים במרחץ וס"ל דהבעל חייב ליתן אפילו לר' יהושע ואפילו לא הביא האב ראיה מ"מ מודים שאין האב נוטל ממון דכתובה עד שמביא ראיה דה"א דכתובה לאב משום דלר"י חזקת הגוף הוא כמאן דליתא ואמרינן חזקה דהשתא דמחזיקינן ריעותא למפרע כמ"ש התוספות בד"ה על בעל החמור א"כ ממילא היו הקידושין בטילין רק אח"כ בשעת כניסה ראה ונפייס וקיי"ל דביאה רק אירוסין עושה וה"א דהכתובה לאב קמ"ל הברייתא דהכתובה