בית יעקב על כתובות ט

בשבת היינו אף בלא סעודה כגון ביו"ט שחל בשבת וכיוצא בזה אסור בשבת ומקשה שפיר

בתוס' ד"ה מתוך דאסור לשרפו מדרבנן משום מוקצה וכו' ע"ש. קשה לי כיון דכתבו התוס' בביצה דף כ"ח וז"ל דמותר לטלטל מוקצה לצורך אוכל נפש ע"ש וא"כ אפי' אי הוי מוקצה אסור בטלטול מדאורייתא והי' מותר לצורך אוכל נפש והיה מותר בכל דבר צורך היום קצת מטעם מתוך ומכ"ש בדבר שאין איסור רק מדרבנן שי"ל מתוך ועוד דהא מוקצה בטלטול אינו רק משום גזירת הוצאה והוצאה גופה מותר בצורך היום קצת מטעם מתוך ומה"ת יאסר בטלטול

בתוס' ד"ה א"ל אלא דבר הצריך לכל נפש וקשה לר"י דאמר בסוף ביצה מהו לכבות הנר מפני דבר אחר וכו'. וכוונת קושייתם דהא כיבוי מותר לצורך אוכל נפש ושייך ג"כ מתוך כגון בישרא אגומרא וכן שלא יתעשן הקדירה כמבואר באו"ח סי' תקי"ד

בגמרא והא אמר רב נחמן אמר ר"ה מנין לברכת חתנים בי' שנא' ויקח בועז וכו'. וקשה להרא"ש דפסק שלברכת אירוסין בעינן עשרה דא"כ מאי מקשה הש"ס הא בועז אלמן שנשא אלמנה הוי דהא ודאי לענין ברכת אירוסין שהיא ברכת המצות אין חילוק בין בתולה לאלמנה א"כ י"ל דבועז ברכת אירוסין לבד בירך. והא דהונא בר נתן לומד ברכת נשואין מבועז דהיינו בבתולה בעי עשרה י"ל דיליף ברכת נשואין מברכת אירוסין כמו שהרא"ש לומד ברכת אירוסין מברכת נשואין. אלא ודאי דברכת אירוסין שהוא רק ברכת המצות א"צ עשרה וצ"ע גדול

ע"ב בתוס' ד"ה המזכה לעובר וכן מצינו לר"נ בהדיא סברתו הפוכה וכו'. והא שכתבו התוס' מדר"נ מוכח בהדי' יותר ממה שמוכח משמואל הוא משום דבדר"נ א"א לומר דס"ל דעובר חשיב דבר שבא לעולם דא"כ אף קודם שתלד קנה אלא ודאי דחשיב דשלב"ל רק שס"ל דלדשלב"ל עדיף מדשלב"ל

בתוס' ד"ה מאן דלא חתים וז"ל מ"ש מברכת התורה וכו' ולפענ"ד הטעם דרש"י בדף ז' בד"ה שמח תשמח כתב וז"ל וכולה הודאה אחת לא חתמו בברוך וכו' ע"ש ולזה בברכת התורה שיש בה ב' הודאות היינו שבחר בנו מכל עם ולקח אותנו לחלקו וגם הודאה על נתינת התורה לכך יש בה חתימה ג"כ

ברא"ש שם י"ב דברכה זו הוא שבח להקב"ה וכו' ע"ש. ולכאורה קשה דא"כ בביאת פילגש אף בלא קידושין יתחייב לברך ברכה זו ולא מצינו זה ונראה דעיקר ברכה זו נתקן על תפיסת קידושין שאין נתפסין בעריות ובשאר אומות רק בישראל ולכך מזכירין עריות בברכה דלא תפסו בהן קידושין ולכך הזכירו בברכה חופה מחמת דא"א לחופה לתפוס רק ע"י קידושין משא"כ בפילגש שאין בה קידושין

דף ח' ע"א בגמ' שהכל ברא לכבודו נ"ל ליתן טעם לברכות הללו בזמן הנשואין היות כי זה עשה הקב"ה לקיום המין ואמרו חכז"ל כל מה שברא הקב"ה לא ברא אלא לכבודו דכתיב בקרא כל הנקרא בשמי לכבודי בראתיו וגו' הרי כל אשר ברא בעוה"ז לא ברא אלא לכבודו. ואין בכל הברואים מי שיכיר בכבודו רק האדם והן ישראל כדכתיב עם זו יצרתי לי תהלתי יספרו. ובבריאת אדם הראשון לא היה מספיק עד שברא ענין קיום המין. ולזה בבוא זמן הנשואין שהוא קיום מין האדם בכדי שיהיה ניכר כבודו מכל הברואים שברא ה' לזה מברכין ע"כ הברואים שברא לכבודו ואח"כ מברכין על בריאת אדם שבראו שעי"כ יוכר כבודו בעולם מכל הברואים ואח"כ על בריאת הבנין שהוא האשה עדי עד היינו שיהי' קיום המין שיוכר כבודו עדי עד. ובהיות כי לא ניכר כבוד הש"י רק בהיות ירושלים על תלה דבחורבנה כבודו מחולל לזאת מבקשין על בנין ירושלים למען ייגדל כבוד השם ויושלם כוונת הבריאה שיהי' כבוד להשם. ובהיות שעיקר כוונת הבריאה היה שיהיה האדם ואשתו בגופות מזוככים כאשר היו בראשונה כמו שאמרו תפוח עקבו של אדם הראשון מכהה גלגל חמה לזה מבקשים שישמח ריעים ואהובים כאשר היו בג"ע בלא זוהמא דבזה נשלם כוונת הבריאה. וברכת אשר ברא כי מברכין ברכה זו לפעמים בשעה שאין מברכין שאר הברכות לזאת ברכה זו כוללת שמברכין על הנאת השמחה שיש לאדם כמו שתקנו ברכה על כל הנאה שיש לאדם דאסור ליהנות בלא ברכה ומבקשין שיהיה שמחתינו בירושלים לזאת אף שמברכין שאר הברכות וכבר בקשו זה בברכה שוש תשיש ג"כ מברכין ברכה זו כיון שלפעמים מברכין אותה לבדה

דף ט' ע"א בתוס' ד"ה האומר פ"פ. וז"ל דר"ח גריס וכו'. ופ' התוס' נראה לכאורה דחוק ולפעד"נ לפרש לפמש"ל דב' מיני דמים יש לבתולה. א' דם מיפקד פקיד שיכול לצאת ע"י הטי' בלא עשיית חבורה וגם דם שבא ע"י חבורה. ולפ"ז נראה דהא דפי' ר"ח דבוגרת אין לה דמים היינו דם פקידה אבל אי פתחה סתום ועושה חבורה ודאי יש לה דם חבורה וכן במשפחת דורקטי נראה ודאי דרק דם פקידה אין לה אבל דם חבורה יש לה ולפ"ז י"ל דמסתבר ליה להר"ח דהא דנותנין לה לילה א' היינו דוקא בדם שיוצא ע"י עשיית חבורה דהוי כל הלילה כמכה המוציאה דם אבל כשאינו עושה חבורה רק מחמת דם פקידה שיוצא אינו ראוי ליתן לה כל הלילה כי דם פקידה יוצא בפ"א ע"י בעילה גמורה ולזה מעיקרא ס"ד דהש"ס דבוגרת דאין לה טענת בתולים היינו טענת פ"פ וע"כ דפ"פ לגמרי ואינו עושה חבורה א"כ נהי דיש לו טענת דמים והיינו אם נאמר דבוגרת יש לה דם פקידה דקים להו לחז"ל דמ"מ יוצא דם פקידה ע"י בעילה גמורה דהא אפילו בהטיה כתבו התוס' בד' ה' בד"ה לדם הוא צריך וז"ל דאף בהטיה יוצא הדם פקידה ע"ש מכ"ש ע"י בעילה גמורה אפי' בוגרת מ"מ כיון דאין פתחה סתום ואין עושה חבורה והדם שיוצא הוא רק דם פקידה אמאי נותנין לה כל הלילה ומשני אי דקטעין פ"פ ה"נ וכו' וכיון דבכל בוגרת פתחה סתום ויש לה עכ"פ דם חבורה ולכך נותנין לה לילה ראשונה הב"ע דטעין ט"ד דעיקר ט"ד הוא רק כשאין לה דם פקידה דקים להו לחז"ל דדם פקידה א"א לה להשכבת זרע לחפות דהדם מרובה משא"כ משום דם חבורה א"י לטעון ט"ד דבדם חבורה דמועט אמרינן דחפהו ש"ז כמו שהאריך בזה באה"ע סי' ס"ח בב"ש ס"ק ג' ע"ש

ברש"י בד"ה האומר פ"פ וטענת דמים אין לו וכו'. ובש"מ הקשה דהא י"ל דיש לה דם ומ"מ כשטוען פ"פ אמרינן שנבעלה ומד' לילות הוא דם. ותירץ בספר הפלאה דהא קשה לרש"י דא"כ היה לו לש"ס לתרץ באשת ישראל ומינה שקידשה קודם יב"ח דאז שוב ליכא דם דהא מבואר בנדה ר"פ התינוקות דנתן לה ד' לילות מתוך יב"ח ע"ש וע"כ תחתיו היה. ולפענ"ד נראה דלא תירץ כלום דהא ע"כ מיירי שעכשיו עדיין היא נערה דבוגרת אין לה ט"ב וכיון שהיא נערה ואין בין נערה לבוגרת אלא ו"ח וא"כ ע"כ יב"ח התחילו בימי קטנות ובקטנה אפי' היה הרבה קודם יב"ח הא עד שתחיה המכה תנן ובודאי דנותנין לה עכ"פ הבעילת מצוה של תשמיש ראשון שהיה בימי נערות כדמוכח ר"פ התינוקות: