בית יעקב על כתובות פח

שקביעת הזמן היתה כשתאמר א"ר לקיים ומיושב גם כן דל"ת מסימן קכ"ג סעיף ג' באומר ע"מ שתתן ולא קבע זמן דאסורה להתייבם משום שלא קבעו זמן ולא נתבטל בפועל עב"ש שם ולפמ"ש א"ש דהכא חשוב כקבע זמן דהיינו עד הזמן שתהי' יכולה לכופו כנ"ל דאף בחייו יש קביעת זמן לבטל הקידושין

שם בחיי המקדיש. עיין בח"מ ס"ק נ"ב שהקשה דהכא משמע דלאח"מ לא מהני מחילה ובטור גבי קידש ע"ת ובעל שכתב וז"ל אם מחלה הרי נשואין גמורין ואי לא מחלה הרי עדיין יכולה למחול משמע דמהני מחילה אפילו לאח"מ ולפעד"נ דהנה מבואר בח"מ סי' רמ"ג באומר ע"מ שתכתבו השטר או ע"מ שתתנו ר' זוז שהנותן יכול לחזור הרי מוכח דהתנאי אף שהוא לטובת המקבל אין המקבל יכול לומר בע"כ של נותן הריני כאלו התקבלתי או הריני כאילו כבר קבלתי השטר ועכצ"ל דיש בתנאי זה ג"כ טובת הנותן שיניח לעצמו רשות לחזור קודם שיתקיים התנאי ולפ"ז ה"נ כשחוזר הבעל או שמת קודם שיתקיים התנאי שאין התנאי יכול להתקיים אין האשה יכולה לומר בע"כ של בעל הריני כאילו התקבלתי ועוד כיון דעיקר התנאי דע"מ שאתן הוא שיתן הבעל ולא על קבלת האשה כמ"ש הרשב"א בחי' לגיטין גבי נתינה בע"כ דשמי' נתינה אף שהמקבל לא זכר מ"מ נתקיים התנאי כיון שהתנאי לא פי' רק על הנתינה ולא על הקבלה והרי הוא נתן א"כ ה"נ מה בכך שהאשה אומרת הריני כאילו התקבלתי ויש קבלה מ"מ אין כאן נתינה דודאי כשמקבלין מהנותן בע"כ לא חשיב כנתינה מהנותן רק כשפייסה חשוב ולא כנתינה ולא נתקיים התנאי דע"מ שאתן. ולפ"ז יש בתנאי דע"מ שאתן ב' עניינים תנאי להנותן שכל זמן שלא נתקיים יהיה יכול לחזור בו ותנאי למקבל שיהי' יכול לחזור בו קודם קיום התנאי. ולפ"ז א"ש דודאי בע"כ של הבעל או לאחר מיתת הבעל נתבטלו הקידושין מטעם הנ"ל אבל אחר שבעל דקיי"ל דא"א עושה בעילתו ב"ז וגמר ובעל לשם קידושין רק היכא די"ל אתנאי סמיך ולפ"ז הזכות שיש להבעל שלא יגמרו הקידושין עד שיתקיים התנאי וכשלא יתקיים יתבטלו הקידושין ודאי גמר ובעל לשם קידושין אף אם לא יתקיים התנאי אם האשה לא תרצה לחזור בה כדי שלא יהי' בעילת זנות דלגבי התנאי שבידו לא שייך לומר אתנאי סמיך משא"כ נגד האשה יכולין לומר לא גמרה להתקדש אף שלא יקיים התנאי דאתנאי סמיך שהבעל יקיים עוד התנאי ויתן לה וממילא אחר שבעל שנתבטל זכות הבעל בהתנאי מטעם הנ"ל רק שזכות האשה נשאר יכולה לומר מוחל אני זכותי בהתנאי שהוא לטובתה ואיני מקפדת על טובתי דכל תנאי תלוי בהקפדת של מי שהוא לטובתו וכשאינו מקפיד חשיב כאילו נתקיים:

אמנם הסמ"ע בסי' רמ"ג כתב שם הטעם משום דהוי פטומי מילי בעלמא לגבי לוקח ע"ש משמע דאילו היה התנאי גמור מהמקבל ומהלוקח אמרינן דלא הוי תנאי רק נגד הלוקח שהלוקח יכול לחזור בו כשלא יתקיים התנאי ולא נגד המוכר כלל וכיון שהתנאי הי' רק לטובת הלוקח וכל מה שהוא טובתו כוונתו אם מקפיד על הטובה כמ"ש הר"ן גבי מומין דמהני מחילה מה"ט דהתנאי הי' אם יקפיד ולזה י"ל אף בע"כ של נותן הריני כאילו התקבלתי כלומר אינני מקפיד וחשיב כאילו נתקיים התנאי משא"כ כשאין תנאי כלל נגד המקבל שהוא פטומי מילי נגד הלוקח אמרינן דהתנאי היה רק לטובת הנותן שיהיה יכול לחזור קודם קיום התנאי מש"ה לא מהני אמירת המקבל הריני כאילו התקבלתי וא"כ לכאורה קשה הכא דתנאי גמור הוה אמאי לא יועיל למחילת התנאי אך הא לא קשה דמ"מ נראה בתנאי שהתנה הלוקח אף דהוי כאילו אמר אם לא אקפיד מ"מ כל זמן שלא נתרצה עדיין ולא נתקיים המקח עדיין שגם המוכר יכול לחזור בו כמש"ל גבי מומין דכ"ז שלא נתרצה הבעל בהמומין שגם האשה יכולה לבטל הקידושין דלא גרע מלוקח סתם שכתב הסמ"ע בסימן רל"ב בח"מ שכ"ז שלא נתרצה המוכר בהמום שגם הלוקח יכול לחזור בו כיון שגם המוכר יכול לחזור בו וה"נ דכוותי'. ולפ"ז הכא כשמת הבעל דחשיב כחזרה או שחזר בו ואמר שלא ירצה ליתן נתבטלו הקידושין אף אם האשה רוצה לקיים שוב ולומר הריני כאילו התקבלתי לא מהני כיון שחזר הבעל קודם שנתרצתה משא"כ כשהבעל נתרצה לקיים הקידושין כשבעל לשם קידושין שהתנאי נתבטל לגמרי נגדו מהני ריצוי של האשה אפי' אחר מיתה כיון שהבעל ביטל זכות ואין להבעל שוב שום זכות בהתנאי נגדו רק נגדה והיא אינה מקפדת חשוב כנתקיים התנאי בחייו

סעיף ל"ז להאריך זמן. ע' ב"ש ס"ק ס"ד שהביא בשם הט"ז שהקשה מהיו"ד סי' רכ"ח בנשבע לשלם לזמן פלוני שא"י להרחיב הזמן. ולא ידענא מאי קשיא ליה דהא בקידושי כסף איירי דהא מבואר בדברי הטור כאן הטעם דמקודשת אפי' נתאכלו המעות ומשמע דאם היה קידושי ביאה דלאו כלום הוא אלמא דלא הוי כאילו אומר הריני כאילו התקבלתי כשמרחיב הזמן דאלת"ה א"כ אפילו קידשה בביאה יכול להרחיב אלא ודאי הטעם דהוי כאילו אמר כשלא אבוא לזמן יב"ח יתבטלו הקידושין הראשונים ומתקדשת בכסף זה אם לא אבוא אחר יב"ח וקידושין אחרים הן משא"כ התם בוודאי כל שאינו מוחל לגמרי לא הוי כלל כאומר התקבלתי

סעיף ל"ט ע"מ שתהי' מותרת לפ'. ק"ל דבב"י מבואר הטעם כיון דבגט דע"מ אפי' רבנן מודי א"כ ה"נ בקידושין א"כ קשה על הרב בהג"ה שבסימן קל"ז הביא היש מחמירין בגט דע"מ כן שיורא הוי א"כ בקידושין הוי ספק קידושין ואתי לידי קולא בקידשה אחר. ונראה דהנה הרשב"א כתב שם דבקידושין אף אי נימא דמועיל שיור מ"מ אסורה להבעל לפלוני רק שהקדושין תופסין בה וכיון שהתנה ע"מ שתהי' מותרת לפלוני משמע מדבריו שתהי' מותרת אפי' להבעל לפלוני וממילא הוי כתנאי שא"א לקיים בסופו דאינו תנאי: ע"כ

דף ע"ד ע"ב בתוס' ד"ה משום שם רע דאי עשה תנאי מ"ש דמ"ד דלא חייש לקלקולא כו'. הריטב"א הוכיח זה מר"מ דחייש לקלקולא מהא דאמר שאין צריך חקירת חכם יחזור הא איכא קלקולא ומה"ט לא רצה להוכיח מזה דהמ"ל דהתנאי היה אם יש לך הנדר עדיין ה"ז גט ובא"ל אינו גט כגון שידע שנדרה ולא ידע אם התירה או שראה אותה נזהרת ולא ידע אם מחמת הנדר או לא ובכה"ג בהיתר חכם איכא קלקולא שעוקר הנדר מעיקרא והרי לא הי' נדר בשעת גט משא"כ בהפרת הבעל שהרי היה לה נדר בשעת גט כיון שלא הפר לה בשעת הגט ולכך הוכיחו ממאן דלא חייש לקלקולא בהיתר חכם

בא"ד דע"כ הכא בעינן תנאי מדמשני התם וכו'. לכאורה מהוכחה דלעיל מוכח דלא חשוב גילוי דעת כתנאי דאי חשיב כתנאי א"כ מ"ט דמאן דלא חייש לקלקולא ואפשר דהוי מצי למימר דפליגי בזה אי חשוב גילוי דעת כתנאי. אבל מהא דמקשה התם מאיילונית ומשני הא מני ר"מ היא וכו' קשה ממ"נ אי חשוב גילוי דעת כתנאי קשה מאיילונית הא לא בעינן כפול ואי ס"ל דלא חשוב גילוי דעת מ"ט דמוציא משום שם רע א"ו דאפי' בליכא תנאי לא יחזיר מטעם שכתבו לעיל

דף ע"ה ע"א בגמ' באשה חשובה. פי' דאשה חשובה מקפיד אפי' בנדר שיש לה היתר דכיון דנדרנית