בית יעקב על כתובות פז

כאן יתבאר מה ששייך לסוגיא זו מן האהע"ז בסימן ל"ח

סעיף ל"ה ובעל סתם או כנס סתם. עב"ש ס"ק נ"ט שכתב וז"ל אבל ביאה בלא כניסה הוי ב"ז וכו'. אין הכוונה דבבעל סתם אינה מקודשת כלל כיון דע"כ ב"ז הוא דהא הבועל ארוסה בבית חמיו לוקה ודאי ליתא דודאי אמרינן אין אדם בועל ב"ז ומסתמא נתוודע לו המום וידע שנתבטלו הקידושין הראשונים וקידשה בביאה זו ואז לא הוי ב"ז דדוקא ביאה שאחר הקידושין שלא לשם נשואין הוי ב"ז אבל כשהביאה גופה היא הקידושין לא הוי ב"ז לכן נראה בכוונתו דאא"ל הטעם דמחל התנאי והקידושין הראשונים קיימין דא"כ יהיה בעילתו ב"ז כמ"ש הר"ן בקידושין דביאה שלא לשם נשואין אחר הקידושין הוי ב"ז רק הא דצריכה גט בבעל סתם שלא לשם כניסת נשואין לאו משום דאחליה רק מטעם שאין אדם בועל ב"ז ועכ"פ לקדושין איכוין ולפ"ז צריך עידי יחוד משא"כ אי הוי אמרינן דאחליה לתנאי לא היה צריך לעידי יחוד:

עוד כתב הב"ש דאם התנה בשעת ביאה וכו'. לכאורה קשה לפי שיטת התוס' דהא במתניתין קתני המקדש ע"מ אינה מקודשת ומשמע אפי' בקדושי ביאה לכן נראה דדוקא בביאה שאחר הקידושין אז אפילו התנה בשעת ביאה ואפילו כפלי' לתנאיה ואמר אם יהיו בך מומין לא תהיי מקודש' אמרינן מכח חזקה דאין אדם בועל ב"ז שכוונתו לא הי' רק על הקידושין הא' שלא יהיה קידושין ומ"מ רוצה לקדשה בביאה זו שלא יהיה ב"ז ואין לה רק דין ארוסה דביאה אירוסין עושה לכך צריך להתנות דוקא בשעת ביאה בלשון זה שאם יהיה לה מום לא תצטרך גט ואז הוי כאילו פי' שרוצה שיהיה ב"ז וכמבואר בהג"א אבל בקידושי ביאה לחוד אפי' התנה סתם ואמר ה"א מקודשת לי ע"מ שאין בך מום ע"כ על גוף הקידושין מתנה שלא יהיה קידושין אפי' אי ארוסה אית לה כתובה אא"ל שכוונתו היה בהתנאי לענין כתובה כיון שתלה גוף הקידושין בהתנאי משא"כ בביאה שאחר הקידושין שאף שתלה הקידושין בלשון תנאי אפשר לומר שכוונתו על הקידושין הא' והא שהוכיחו התוס' מהריני בועלך ע"מ שירצה אבא באמת לפי הס"ד דפליגי בתנאי צ"ל דמיירי בביאה שאחר קידושין כנ"ל:

עוד כתב הב"ש דאם ידע דלא נתקיים התנאי וכו' דהא י"ל דמחל התנאי וכו' אלא אכתי י"ל לא מחיל רק לענין שיהיה קידושין ולא לענין כתובה וכו' משמע מדבריו שם דבביאה לחוד אפילו ידע ל"ל כתובה לכאורה תמוה מאוד דהא מבואר בכתובות דף ע"ו דאמר חזקה א"א שותה בכוס אא"כ בודקה וראה ונפייס אלמא דכשראה ונתפייס אפילו כתובה י"ל והבדיק' ע"כ אחר החופה דאי קודם לא הוי רק בדיקת חוץ כמבואר בדף נ"ח ולפ"ד הב"ש קשה דאפי' בעיל אח"כ דלמא לא נפייס רק לקידושין ולא לכתובה. לכן נראה דכאן בסי' זה מיירי בתנאי ממון דשאני בשלמא במומין דא"א להתקיים שוב וכשעושה נשואין והאשה לא נתרצה רק לנשואין ע"כ מחל התנאי לגמרי משא"כ בתנאי שתתן לי מאתים זוז דעדיין יכול התנאי להתקיים מה"ת יתבטל התנאי לגמרי ואי משום דא"א עושה בעילתו ב"ז מתכוין שאם לא יתקיים התנאי יהיה הביאה לקידושין ולזה מחלק בין ביאה לכניסה דבשלמא בביאה רל דבועל עתה לשם קידושין וכשיתקיים התנאי יעשה נשואין משא"כ בכנס ולא בעל אפשר לומר דלמה אין ממתין בנשואין עד שיתקיים התנאי וע"כ שמחל לגמרי או אפשר דמ"מ אינו מוחל לגמרי ולכך מספקא ליה ובתנאי ממון שכבר עבר וא"א להתקיים עוד דמי למומין דאמרינן שכבר מחל לגמרי. אמנם קשה מהא דסי' ל"ו ס"ק ס"ג דשם ג"כ משמע דאיירי בתנאי שאפשר להתקיים עוד ואפ"ה אמרינן דמחל ולתרץ נראה דבתנאי שעלי' להתקיים ולענין תביעת כתובה הטעם ודאי דמחלה או שנתרצה שיהיה המעות של התנאי חוב עליו בכדי שיהיה לה כתובה בשלמא בתנאי שעליה אמרינן דלא נתרצה הבעל שיהיה נשואה שיתחייב לה כתובה משא"כ האשה שהנשואין. הוא טובתה נגד הכתובה:

עוד כתב הב"ש דדברי הטור תמוהין וכו'. ולפעד"נ דהנה בלא"ה דברי הרא"ש בעצמו תמוהין שכתב דבעינן דוקא עידי יחוד הא לעולא ע"כ מחלוקת רב ושמואל בכניס ולא בעיל אלמא דבכניסה דלא שייך קידושין אפ"ה אמרינן דאחליה לתנאיה אלא עכצ"ל דהרא"ש קאי על דברי הרי"ף שהביא תחילה דמחלק בין לאלתר ובין לאחר זמן וקאי על לאלתר דלא אמרינן דמחל דמה"ת נשוי פלוגתא בין רבה לעולא בלאלתר לענין מחילה וי"ל דלעולא דאמר צריכה גט בבעילה דוקא הוא משום דאמרינן דא"א עושה בעילתו ב"ז ולכך בעינן עידי יחוד. ולפ"ז לא קשיאין דברי הטור ג"כ דבסי' ל"ט מיירי בבעיל לאלתר דהטעם משום דא"א בועל ב"ז ולכך בעינן עידי יחוד וכאן בבעל או כנס לאחר זמן דהטעם משום דאחולי אחלי' לתנאי' א"צ עידי יחוד כלל והא דלא הביא בסימן ל"ט הדין בלאחר זמן דסמיך על סימן ל"ח. ולפ"ז לא קשה ג"כ קושית הב"י על הטור בסי' ל"ט דלא הזכיר אלא בעיל משמע דבכנס ולא בעיל א"צ גט ובסי' ל"ט נקט ג"כ כנס ולפי הנ"ל לא קשה דבסי' ל"ח מיירי לאחר זמן שכתב טעמא דמחילה לכך אפילו בכנס צריכה גט ובסי' ל"ט דמיירי לאלתר דהטעם הוא רק משום דא"א בועל ב"ז לא מהני כנס

סעיף ל"ו בעל נפש לא ישאנה. עיין ב"ש ס"ק ס' דע"פ הדין היא מותרת. לכאורה קשה דהא מבואר בר"ן פ' מי שאחזו דגירושין בע"מ שתתן דאפי' אמרה שא"ר לקיים התנאי לעולם דיכולה לחזור ולקיים התנאי שתהיה מגורשת למפרע ומ"ש הכא. לכן נראה דהנה לכאורה קשה ממ"ש הב"ש בס"ק ס"א לחלק בין הא דע"מ שאראך דצריך להראות לה מיד ובין הכא משום דהתם אין גבול לדבר משא"כ במ"מ שאתן שהיתה כוונתו ליתן בשעת נשואין ע"ש ולכאורה קשה דא"כ אמאי פסק לאחר י"ב חודש יש לו דין מורד הא כיון שהגיעו היב"ח שהוא זמן הנשואין מחויב ליתן לה לפ"ד הב"ש למה צריך ליתן לו דין מורד הא כיון שאחר י"ב חודש הוי כהגיע הזמן שקבע וכשאינו נותן הוי כמבטל הקידושין ולמה לנו ליתן לו דין מורד ועכצ"ל בכאן אומדנא הוא דניחא ליה שכ"ז שרוצה לקיים עוד הקידושין יקיים כיון שכשתרצה להנשא יש לה דין כפי' עליו לתת עליו דין מורד וגם יכולה לכופו לגרש וליתן כתובה או שיבטל הקידושין שיאמר שלא אקיים לעולם אבל כשאמר שא"ר לקיים לעולם שיתבטל הכפי' כיון שאומר שרוצה לבטל הקידושין אמרי' האומדנא הוא דכשיאמר שא"ר שוב לקיים אז יתבטלו הקידושין דכיון שא"ר שוב לקיים ולכופו לגרש וליתן כתובה ודאי דאין לו מורד כיון שאינו רוצה לקיים התנאי שלא תהי' מקודשת האיך נוכל להוציא מספק דשמא ירצה אח"כ ומש"ה בודאי לא ניחא לה בכך לעייל נפשה בספיקא שתהיה אגודה אצלו לעולם כיון שבאמירה כזו שוב לא היתה יכולה לכופו שוב ובודאי קביעת הזמן הי' שבעת שלא תהי' יכולה לכופו להתירה לאחר דהיינו כשאומר שא"ר לקיים שתתבטל הקידושין. אבל בגט ודאי דהבעל רוצה שיהי' בידה לקיים התנאי לעולם כיון דאם ירצה שיתקיים הגט בלא תנאי בידו הוא לעולם לקיים הגט ועוד כיון דאין קפיד עליה לעולם מה"ת נאמר