בית יעקב על כתובות פו

ג"כ א"ש די"ל אף דודאי ידע הצריכותא שבין תנאי לקטנה דבתנאי י"ל דאתנאה סמיך מ"מ ס"ל בגירשה ואהדרה לא מהני לומר דסמכה דעתי' מחמת דאתני בקידושין הראשונים דודאי אין בה דאפשר חושבת האשה כיון דקידשה סתם וכנסה סתם דא"צ לגלות ולא מהני תנאי דקידושין הראשונים נגד האשה כלל רק נגד הבעל דאמרינן כיון דהקפיד פ"א ודאי דהאי גברא מקפיד במומין דהא אפי' בב' נשים אמרינן סברא זו אבל נגד האשה ודאי דלא מהני כלל לומר סמכה דעתו ולכך בגירשה ואהדרה מדמה הש"ס לקטנה כיון דלא שייך לומר אתנאיה סמיך כמש"ל ומקשה שפיר ארבה אליבא דשמואל דס"ל אפילו בגירשה ואהדרה דלא שייך אתנאיה סמיך דא"צ גט א"כ שמואל האיך יחלוק ארבנן דר"א דהא גירשה ואהדרה דמי לקטנה וס"ד דחכמים לא פליגי עלי' דר"א כמש"ל ותי' התוס' דס"ל כרשב"י או כרב לא שייך הכא דלרבה פליגי רק בפחות מש"פ וכן מר"י אין ראי' דמיירי בטעות אשה אחת ואתי שפיר

דף ע"ד ע"א בתוס' ד"ה תנאי דאפשר דלקיימו וקשה דפרק ר"ג מסיק רבינא לכ"ע יש תנאי בחליצה. והנה התוס' כתבו דאף דמותרת לשוק מ"מ נקרא זיקה דחוק מאוד דלמה חשיבה זיקה כיון שאין זקוק לכלום ומותרת לשוק. לכן נראה דהא דאמרינן ביבמות שם דפליגי ביש תנאי בחליצה הוא מילתא אחריתא דבריש פ' המגרש פליגי ר"א ורבנן במגרש ואמר חוץ לפ' והר"ן והרשב"א כתבו דה"ה אם אמר ע"מ שלא תנשאי לפ' ולא תבעלי לפ' דהאי ע"מ שיור הוא והר"ן פסק דאפילו ע"מ שלא תנשאי שיור הוי וגם בזה פליגי ר"א ורבנן אי הגט פסול או לא. ולפ"ז א"ש די"ל דביבמות מיירי בתנאי כי האי שחלץ לה ע"מ שלא תנשאי ולא תבעלי לפ' דפליגי ר"א ורבנן אי הוי גט ואפי' לר"א מ"מ לפ' ששייר אותה אסורה ואפשר דלא מדמינן כלל חליצה לגט דבגט כריתות בעינן כמו דבעי הש"ס בגיטין שם אי לדמות קידושין לגט משום דבגט שאני דכריתות בעינן או משום דכתיב ויצאה והיתה ולפ"ז בחליצה דלא כתיב ויצאה והיתה ולא כריתות נראה דמהני תנאי כזה אפילו לרבנן דמותרת לכ"ע רק לפ' אסורה ובתנאי כזה יש בו שיור דהא מה"ט פסלו רבנן בגט ובשטר לא בעינן משפטי התנאים ולכך ס"ל לר"א דפליגי אי יש תנאי בזה בחליצה ומהני לאסרו לפ' וממילא יש שיור בזיקה או אפילו תנאי כזה ג"כ לא מהני בחליצה כיון דתנאי דא"א לקיימו ע"י שליח אפי' מאן דפליג אשאר משפטי התנאי' מודה בזה כמ"ש התוס' בכתובות דף ע"ג ע"ש. ורבינא אמר דכ"ע יש תנאי בחליצה כה"ג דע"י שיור זיקה כזו חשיב ג"כ לתפוס בה ואמר רק בתנאי כפול פליגי אף דבשיור א"צ משפטי התנאים מ"מ א"ש דפליגי בתנאי כפול ובדלא כפלי' דבתנאי דע"מ שלא תנשאי יש בו ג"כ דין תנאי כמבואר בר"פ המגרש. והר"ן בקידושין פ' האשה כתב דכשהתנה ולא כפלי' דיש במשמע דבכל הענין יהי' המעשה קיים א"ש במתניתין דסבור אני שהוא כהן וממילא יש עלי' זיקת יבמין. ומה שהביא ראיה מחליצה אחר הגט דמשמע שם אף דמותרת לשוק נקראת זקוקה ג"כ לאו ראי' הוא דהא חליצה פסולה צריכה לחזור על כל אחין כמבואר ביבמות ר"פ ד' אחין ובחליצת אח אחד אסורה להינשא לשוק מיקרי שפיר שיש עלי' עדיין זיקת יבמין ולא קשה ג"כ קושית התוס' שהקשו ביבמות שם דליפלוג בהיתר לשוק

בתוס' ד"ה ד"ה צריכה הימנו גט ולא פליגי רב ושמואל אלא בכנס ולא בעל כו' וע"כ פליגי אי אמרינן בכנס אחלי' לתנאי. ולכאורה קשה מכאן לשיטת הרשב"א שהביא הר"ן שכתב דבאחלי' לתנאי אין הקידושין חלין רק כשבעל ומתקדשת בביאה והכא סבר רב דאפי' בכנס ולא בעל מתקדש'. וכן קשה מהא דאמר בדף ע"ו חזקה א"א שותה בכוס אא"כ בודקה וראה ונתפייס כו' ע"ש ומדנקט נכנסה לרשות הבעל משום כ"נ כ"ה מוכח דה"ה בכנס ולא בעל ולרשב"א קשה במאי נתקדש'. ונ"ל דהנה מהרי"ק חולק על הרשב"א דהרשב"א ס"ל דהקידושין הוא בביאה שאחריו והמהרי"ק שורש ל"ב כתב דכיון שנתרצה יכולה להתקדש בכסף דנהי דמחילה לא מהני בתנאי דמומין כמ"ש רשב"א מ"מ מקודשת מכאן ולהבא אחר הריצוי בכסף שבידה שמחויבת להחזיר ולא דמי למלוה אפילו נתאכלו המעות כמו במקדש לאחר ל' יום

ויש להבין במאי פליגי הרשב"א ומהרי"ק דודאי קשה על הרשב"א מה"ת לא תוכל להתקדש בהכסף. לכך נראה דהרשב"א ומהרי"ק לא פליגי לענין דינא כלל ובודאי כשנתרצה בפי' על המומין שראה ואמר לה הרי את מקודשת עכשיו בהמעות או בידוע שמתכוין לכך מודה הרשב"א שמקודשת בהכסף רק הכא מוכרח הרשב"א לומר דלא מהני אחליה אם לא שבעל לשם קידושין מהטעם שאבאר אי"ה ויתיישב נמי קושיא הנ"ל דהנה לכאורה קשה דהאיך אפשר לומר הא אחליה לתנאיה הא לקמן כשרצה הש"ס לומר חזקה א"א שותה בכוס אא"כ בודקה והאי ראה ונתפייס הוא הקשה אדרבה חזקה אין אדם מתפייס במומין לסברא פשוטה אך באמת לק"מ דבשלמא בהא דאמר ראה ונפייס מקשה שפיר כשרואה המום ודאי דאין מתפייס משא"כ הכא דאמרינן כיון שכנסה סתם אחליה לתנאיה וכתבו התוס' דהיינו מדלא אתני ובזה אין טעם לומר חזקה אין אדם מתפייס במומין כיון דעדיין א"י אם יש בה מומין ואדרבה חושב שבודאי אין בה מומין וגם רוב נשים אין בהן מומין רק מדלא אתני אמרינן דודאי אחליה לתנאי שיהיו הקידושין והנשואין תלוין בזה דאם היה רוצה שיהיו תלוין בזה היה מתנה גם בשעת נשואין. ולפ"ז א"ש הכל דהא ס"ל דרב ושמואל פליגי בשני תי' של התוס' בדף ע"ו בד"ה וחדא במקום תרתי דלתי' הא' של התוס' חזקה דא"א שותה עדיף מחזקה דא"א מפייס רק במקום דאיכא חזקת ממון המסייע ע"ש ולכך ס"ל לרב בכנסה דצריכה גט דלענין איסור סמכינן אחזקה דא"א שותה כיון דליכא חזקת ממון ושמואל ס"ל כתירוץ הב' של התוס' שם דחזקה דא"א מפייס עדיף אפי' בלא חזקת ממון ולכך ס"ל דא"צ גט ולומר דאחליה לתנאיה כיון שכנסה סתם ולא אתני דלא שייך בזה חזקה דא"א מתפייס כמש"ל ס"ל לר"א ג"כ כאביי דל"ת דאחליה. ולפ"ז א"ש הנ"ל דל"ק כלל להרשב"א מהא דר"א אליבא דרב דרב לטעמי' דחזקה דא"א שותה וראה ונפייס וכיון דראה המומין ונפייס והרי ידע שנתבטלו הקידושין ואפ"ה הכניס' לחופה ונשואין ע"כ שנתרצה ע"כ שיהיו הכסף הראשונים לקידושין והוי כידוע לכל העולם שנתרצה לקידושי כסף ומ"מ הוכרח הרשב"א לומר בהא דאביי דאמר דאחליה לתנאיה שבעל דוקא דבלא בעיל מנין לנו שנתרצה לקידושי כסף דלמא ע"ד קידושין הראשונים הכניסה לחופה שחשב בודאי אין בה מומין כיון דלא אמרינן דראה ונפייס רק דאחליה לתנאיה כמש"ל

בא"ד וא"ת והא פליגי תנאי לעיל בבעל אי קנו כו'. הנה לפי' הרי"ף שמחלק בין לאלתר ובין לאחר זמן י"ל קושיתם דודאי י"ל מה שאמר דברי הכל לא קאי רק אדרב ושמואל והא דמקשה אביי ורבה לעיל מפלוגתא דתנאי אם בעל קנה עיקר קושיתו הוא דשמואל דלא כמאן אפילו כמ"ד ל"ק דלמא לא אמר רק לאלתר ומנין לנו לשמואל לומר כן אף בלאחר זמן וכעין שהקשו התוס' בסמוך: