בית יעקב על כתובות פה

כגון ביומא דמשלם י"ב שנים ואח"כ קידשה וכשחשיכה נעשה גדולה ושוב לא הוי דבר שלא בא לעולם דזמן ממילא קאתי משא"כ לרבה מקשה שפיר מאחר דבטעות אשה אחת אפילו רב מודה ולדבריו תקשי לרב ממתניתין דמודים חכמים דהא רב ל"ל כלל הך סברא דגדלי בהדה משום סברא דהוא עדיף מינאי וע"כ הוא מטעם דא"א בועל בעילת זנות ומקדש בביאה מקשה שפיר לרב כיון דס"ל לכ"ע אדם בועל לפי הס"ד דמדמה קידושי קטנה לתנאי

בתוס' ד"ה בההיא קאמר רב הקשו דמצריך ביבמות צריכותא אחרינא היפך מדהכא. ועוד קשה לי בהא דיבמות דאמר התם אחולי אחליה לתנאי ופי' שם התוס' משום דא"א בועל בעילת זנות ע"ש מאן האי מ"ד דאביי לא ס"ל כלל אחלי' כמ"ש התוס' בד"ה אלא טעמא דרב ורבה ס"ל אדם בועל ב"ז ועולא ס"ל דבתנאי הטעם דאחלי' ובקטנה הטעם משום ב"ז וא"צ לצריכותא כמ"ש המהרש"א בתוס' ד"ה בההיא. ועוד יש לדקדק דהמקשן אמר הטעם כיון דכנסה אחליה והתרצן משני כיון דבעיל אחלי'. ומקודם נתרץ הא דהקשה התוס' בהא דמצריך ביבמות צריכותא אחרינא להיפך מצריכותא דעביד בכתובות. דהנה הרשב"א והר"ן מחולקין בהא דאמר אביי לא תימא טעמא דרב משום דאחלי' לתנאי דהרשב"א סובר דלא מהני מחילה בתנאי דמומין רק שמקדשה בביאה ופי' בהא דקאמר לא תימא כיון שכנסה וכו' אחלי' לתנאיה כיון שבעל לשם קידושין וכו' ולכאורה משמע מדבריו דהס"ד דאחלי' לא ידע מסברא זו דא"א בועל ב"ז. והר"ן סובר דמהני מחילה אפילו בתנאי דמומין. והנה לדעת הרשב"א קשה דהא צריך כוונה שיתכוונו לשם קידושין ודלמא ע"ד קידושין הראשוני' הוא בועל כמו קידשה בפחות משוה פרוטה ובעל דלמאן דס"ל דאין אדם יודע דאינה מקודשת ועכצ"ל דס"ל דאין אדם בועל בעילת זנות אפילו לפי הטעם דאחלי' לתנאה דהא דאין אדם בועל ב"ז מוכח מהא דקטנה רק שאמר ל"ת טעמא דרב גם משום דאחלי' לענין שיתחייב בכתובה רק דטעמא דרב משום דא"א בועל ב"ז ונ"ל כתובה כמ"ש הרשב"א והנה המהרי"ק שורש ל"ב סובר ג"כ כרשב"א רק שכתב דא"צ קידושין מחמת הביאה רק שנתרצה בקידושי כסף והקידושי כסף חל להבא ע"ש ולפ"ז א"ש דביבמות אזיל אליבא דרבה ואליבא דרבה ג"כ הטעם משום דאחולי אחלי' כיון שכנסה סתם ולא אתני כמ"ש הר"ן ע"ש והמקשן סובר כשיטת רשב"א אף דאחלי' בשעת כניסה אינה מקודשת רק בביאה שאחריו משום דא"א בועל ב"ז ונתכוין לשם קידושין ושמואל סובר ג"כ סברא דאחלי' רק דסובר אדם בועל ב"ז וע"ד קידושין הראשונים בעל ואינו מתכוין לקידושין חדשים וממילא דנוכל ללמוד מזה לענין קידושי קטנה דודאי בועל לשם קידושין דא"א בועל ב"ז לרב כמו בביאה שאחר מחילת תנאי ולא הי' יכול לעשות הצריכותא משום שבתנאי אתנאי סמוך דבהא דאתנאי סמיך כתב רש"י בד"ה דאיכא תנאי כיון דמינסבה לי' ולא כתב כיון דמקדשה לי' וע"כ הטעם דמשום הקידושין אולי חושבת לפייס אותו שלא יקפיד אבל בשעת כניסה לביאה חושב שבודאי אין לה מום דחזקה דא"א בועל ב"ז שייך ג"כ באשה דהא בשניהם בעינן כוונה לשם קידושין ולזה סומך דודאי אין בה מום כיון שיודעת שיש בה האיך נתרצית להיבעל ב"ז דכשיודעת שב"ז היא ודאי דלכ"ע דאינה עושה ב"ז אלא ע"כ דאין לה מום וזהו דוקא לאביי דל"ל סברא דאחלי' לתנאיה משא"כ ביבמות דאזלא אליבא דרבה דס"ל דאחלי' כיון שלא התנה בשעת כניסה כמ"ש הר"ן וכיון דשניהם יודעים שנמחל התנאי דהא לא אתני שוב א"צ לגלות לו אף אם יש בה מום וממילא לא סמיך דעתו לומר כיון שלא גילתה לו ודאי אין בה מום דהא א"צ לגלות וכיון דלא סמיך דעתו ודאי דבעל לשם כוונת קידושין וממילא דה"ה בקטנה שבועל לשם קידושין. ומתרץ לי' התרצן כיון דבעל אחלי' לתנאיה פי' דהביאה הוא קידושין דודאי מתכוין לשם קידושין דכיון דאי יש בה מום לאו קידושין כלל הוא משא"כ בקטנה דאיכא קידושי דרבנן אפשר דאינו מתכוין לקידושין בשעת ביאה כמ"ש התוס' שם א"נ דהביאה אינה סיבה לקידושין כלל רק למחילת התנאי והקידושין אינה מכח הביאה דרב ג"כ סובר אדם בועל ב"ז רק משום שנתרצית ממילא הקידושין קיימין משום קידושי כסף אף שלא נתכוין בביאה לשם קידושין כמ"ש המהרי"ק כיון שהכסף נותן מעיקרא לשם קידושין בריצוי בעלמא סגי כמו במקח טעות דמהני כשנתרצה ובקידושי קטנה ליכא כסף כמ"ש התוס' דבקטנה ליכא קידושין הראשונים מהטעם שכבר קנתה הכסף מדרבנן משום קידושי קטנות וכ"ז שלא מיאנה הכסף דידה הוי ואין לה במאי להתקדש ובכתובות אליבא דאביי דלא ס"ל סברא דאחולי ולא הי' יכול לעשות הצריכותא דעביד ביבמות דאלימא לי' הסברא דאתנאי סמיך דשייך שפיר מטעם שכתבתי כיון דא"א בועל בעילת זנות סומך דודאי לית בה מום כמש"ל

ע"ב בתוס' ד"ה והא הכא דכטעות אשה אחת אבל תימה כו' תיקשי ליה לדרב אדרב כו'. ולעד"נ לתרץ דהנה הרי"ף פי' דהא דרבה דטעות כעין ב' נשים דהחילוק בין לאלתר ובין לאחר זמן ע"ש. והר"י מיגא"ש הובא בש"מ וכן בעה"מ הקשה על הרי"ף מהא דמקשה הש"ס מקטנה הא שם משמע שהיה לאחר זמן ע"ש בש"מ וז"ל לשיטתם דס"ל בשיטת הרי"ף דהחילוק שבין לאלתר ובין לאחר זמן הוא דלאלתר אמרינן דודאי על דעת קידושין הראשונים הוא בועל כיון שסמוך לקידושי כסף בעיל בודאי לא היה דעתו בביאה לקידושין חדשים משא"כ כשבעל אחר זמן י"ל שמתכוין בביאה לקידושין חדשים ולכן הקשה שפיר מקטנה דגם בקטנה יש לחלק בין לאלתר ובין לאחר זמן לפי טעם זה. ולפ"ז נראה ליישב דרב אדרב לא הי' יכול להקשות מכח קושית הר"י בן מיגא"ש ובעה"מ דרב גבי קטנה שלא מיאנה ע"כ מיירי בלאחר זמן לפי' הרי"ף ורבה מיירי לאלתר אבל ממתניתין מקשה שפיר ולא קשה קושית מהר"י מיגא"ש ובעה"מ דנהי דמתניתין מיירי בלאחר זמן מ"מ מקשה הש"ס שפיר לרבה דתיקשי קושית התוס' בד"ה לשמואל דשמואל היכי מתרץ המשנה ולא שייך תי' התוס' דשם שתי' דס"ל כרשב"י דס"ל אם בעלו לא קנה דלרבה לא א"ש זה דרבה מוקי לה לעיל פלוגתייהו בטעות פחות מש"פ ופליגי באדם יודע ואף דקנין פחות מש"פ גרע מ"מ י"ל דרשב"י מיירי בלאלתר ולכך פליג רשב"י ואומר דלא קנה ות"ק סבר דקנין פחות מש"פ אפי' לאלתר קנה משום דאדם יודע ומנין לשמואל דגם לאחר זמן לא קנה כעין שהקשו התוס' בד"ה צריכה וגם מר"י אין ראי' דאף שהבן היה מורכב על כתיפ' מ"מ דלמא הי' אחר הביאה לאלתר אחר קידושי כסף ונתעברה באותו יום ואיך מצי תנא דסבר כוותי' אפי' לאחר זמן לחלוק על החכמים ור"א דהמקשן הי' סובר דאף ר"א סבר כחכמים רק משום גזירה אוסר כדאמרינן ביבמות דף ק"ט ה"נ מסתברא ע"ש ומשני דחכמים ור"א פליגי בזה וסובר כר"א ואפי' לפי מש"ל דשמואל מתרץ המשנה משום דהקידושין גדלי בהדה וא"א להקשות על שמואל מת"ק מ"מ קשה לשמואל מר"א דפליג על ר"ג בהא דמיאנה ולא ס"ל דגדלי בהדה והי' סובר המקשן דר"א לא פליג הכא על החכמים וכמש"ל ואפי' לפי' רש"י דפי' כעין ב' נשים דהיינו בגירשה ואהדרה