בית יעקב על כתובות פד

לתנאי דלשעבר כיון דנעשה המעות חוב עליו עיין בספר המקנה שם ולפ"ז י"ל דקושית התוס' דהא דאמרינן ביבמות דאין תנאי בנשואין היינו בתנאי דלהבא בזה ודאי דאין תנאי כנ"ל ולכך בנשואה לא תמאן משום שחששו שלעולם לא יתלו בתנאי דמומין דא"א שותה בכוס אא"כ בודקה וה"ה בכל תנאי דלשעבר יאמרו ודאי דלא כנסה אם לא ידע שקיימה התנאי ויתלו בתנאי דלהבא ויאמרו דאף תנאי דלהבא מועיל בנשואין:

ועוד י"ל קושית התוס' דטעמא דשמואל אף דס"ל ביבמות דאין תנאי מועיל בנשואין והוא משום חזקה דמחמת חיבת חופה וביאה מחל התנאי כמ"ש ביבמות מ"מ אמר דא"צ גט מטעם כיון דחזקה אין אדם מפייס במומין סותר אף חזקה דא"א שותה וה"ה לחזקה זו. אמנם זה שייך דוקא הכא דמיירי במתנה הבעל עם האשה שלא יהיו בה מומין דגבי בעל שייך לומר חזקה אין אדם מפייס במומין של האשה אבל היכא דהיא התנה עליו שלא יהיה בו מומין דחזקה דמחמת חיבת חופה מחלה דשייך בדידה גם יותר ממה שהאיש רוצה לישא אשה רוצה להנשא וחזקה דא"א מפייס במומין לא שייך בדידה דאיתתא בכל דהוא ניחא לה א"כ בתנאי מדידה לדידי' ודאי דלא מהני התנאי משום החזקה הנ"ל דמחמת חיבת חופה וביאה מוחלת התנאי כיון דליכא חזקה דאין אדם מפייס גבה כו' ולפ"ז א"ש דביבמות דממאנת דהעולם יראו שמחמתה נתבטל הנשואין ויתלו העולם שמחמת תנאי שמדידה לדידי' נתבטלו הנשואין ויאמרו שאף מדידה לדידי' מהני תנאה בזה ודאי דאין תנאי מטעם הנ"ל:

ועוד י"ל דהנה יש לחקור דאם הקידושין היו שלא בתנאי רק הנשואין היו בתנאי דבנשואין ג"כ בעינן לשם נשואין כמבואר לעיל דף מ"ח נכנסה עמו לסתר לשם נשואין הוי כנשואה ונכנסה עמו ללון ע"ש וא"כ לכאורה מהני התנאי אם התנה בשעת כניסה לנשואין שלא תהיה כניסה זו לשם נשואין רק ע"ת זה דאם לא נתקיים התנאי שנתבטלו הנשואין ואינה רק ארוסה. אמנם נראה דהנשואין לא נתבטלו אף אם לא נתקיים התנאי כמו בחליצה לקמן גבי חליצה מוטעת משום דא"א לקיימה ע"י שליח משה"נ הנשואין דהיינו יחוד דא"א לקיימה ע"י שליח לא מהני תנאי וכן הוא בב"י להדיא בסימן ל"ח בשם רבינו ירוחם וז"ל מוכח ביבמות שאם קידשה בלא תנאי ובעל בתנאי לא הוי תנאי ופי' ג"כ הא דאמרינן ביבמות אין תנאי בנשואין. ואחר כתבי את זה מצאתי בספר הפלאה שכ"כ אך תירוצו אין עולה יפה. ולפ"ז י"ל דהנה כמו דבעינן בקטנה ונערה קידושין ע"י אביה כמו כן בעינן נשואין לדעת אבי' דזכי לי' רחמנא לאב למימסרה לחופה כמבואר בקידושין דף מ"ה נתקדשה לדעת אביה ניסת שלא לדעת אביה אינה אוכלת בתרומה ולפ"ז אם נתקדשה לדעת אביה ומת והשיאוה אמה ואחי' דהוי קידושין דאורייתא ונשואה דרבנן אינה יכולה למאן בקידושין רק בנשואין שהן דרבנן ולכך נשואה אינה ממאנת דאתי למימר יש תנאי בנשואין כגון דלפעמים יהיו הקידושין ע"י אביה ומת והשיאוה אמה ואחי' דא"י למאן רק מנשואין ואז כשיראו העולם דאתמול הי' לה דין נשואין ועכשיו כשמיאנה נעשה ארוסה יאמרו שיש תנאי בנשואין כלומר שע"י התנאי שבנשואין לבד נתבטלו הנשואין ואמת לא מהני תנאי בנשואין ולכך אפילו כשקידושין ונשואין דרבנן א"י למאן דלא פלוג רבנן. והמקשה שהקשה מנכנסה לחופה ולא נבעלה משמע דהי' סובר דאין תנאי בביאה ויש תנאי בחופה אף דחופה ג"כ נשואין עושה ולא משכחת ע"י שליח י"ל דהוי ס"ל דמסר מהני להיות כנשואה גמורה וחופה דמהני מטעם דלא גרע ממסירה לשלוחי הבעל ומכש"כ כשמסרה לבעל גופי' והוי כאפשר ע"י שליח משא"כ ביאה שאחר קידושין נשואין עושה אפילו ברשות אב כמ"ש הר"ן בפ"ק דקידושין הי' סובר המקשן כיון דביאה לא משכחת ע"י שליח לא הוי תנאה כעין דמקשה גבי קידושין הא ביאה א"א להיות ע"י שליח ומשני דאיתקש הוויות להדדי ובנשואין אף דחופה ומסירה עושה נשואין וביאה שאחר הקידושין עושה נשואין מ"מ לא איתקש נשואין להדדי ושמואל דמשני אין תנאי גם בחופה לשיטתו דמסירה לא הוי בנשואה רק להוציא מרשות האב ולא להכניסה לרשות הבעל כמ"ש הר"ן בסוגיא דלעולם היא ברשות האב ע"ש משא"כ חופה שמכנסת לרשות הבעל לפיכך אמר שפיר אין תנאי בחופה דלהכניסה לרשות הבעל א"א להיות ע"י שליח אבל הכא דמיירי שקידשה ע"ת אף שניסת אח"כ ס"ל לשמואל דלא אחלה לתנאה בשעת נשואין וביאה דאתנאי שהי' לו עמה בשעת קידושין סמיך

בתוס' ד"ה ושמואל אמר צריכה גט והא דתנן ביבמות גבי מת בעלה של גדולה כו'. ונראה לפענ"ד לתרץ דהנה הא דתי' התוס' דשמואל כרשב"י א"נ כר"י ס"ל ע"ש קשה לי מרשב"י אין ראיה דסבר לי' כוותי' דהא לאביי קידשה בטעות היינו טעות נדרים וברש"י ד"ה במאי קמפלגי כתב וז"ל לדידך דאמרת דלאו בתנאי פליגי במאי פליגי ע"ש משמע דלאביי ניחא די"ל דרשב"י לא פליג רק בטעות נדרים א"כ אין ראיה מהא דרשב"י לקטנה דתנאי שאני ומר"י ג"כ אין ראיה דהא שם ג"כ בטעות איירי ואפילו אי מיירי ג"כ בקדושי קטנה מ"מ כיון דאיכא למימר הא דר"י שהיה בנה מורכב על כתיפה שהביאה הי' בלא עידי יחוד והרא"ש הי' מצריך עידי יחוד דוקא א"כ אין ראיה משם לשמואל דשמואל פליג ארב אפילו באיכא עידי יחוד להרא"ש. והא דאמר לקמן לאפוקי מתנא דר"י ס"ל דטעמא דר"א דאמר לכ"ע צריכה גט הוא מטעמא דאחליה לתנאיה וא"צ עידי יחוד ואמר שפיר לאפוקי מדר"י דמיירי ג"כ בתנאי. לכן נראה דהנה בהא דאמרי ביבמות דף ק"ט דגדלי קידושין בהדה כתב הנ"י והרשב"א דה"ל בשעה שניתן הקידושין כאילו התנה עמה הרי את מקודשת לי לאחר שתגדל וכמו במקדש לאחר ל' יום דמקודשת אפי' בנתאכלו המעות ע"ש. והנה המ"ל בפ"ד מה' אישות הלכה ז' כתב דקטן שקידש אחר שהגדיל או בגדול שקידש קטנה אחר שתגדיל דדמי לאחר שתתגייר כיון שעכשיו אין קידושין תופסין ודוקא במחוסר שנים דאינו אלא מחוסר זמן לא הוי דשלב"ל אבל במחוסר שערות הוי כמחוסר מעשה כיון שאינו בידו הוי כדשלב"ל ע"ש ולפ"ז א"ש דרב לטעמי' ושמואל לטעמי' דשם האיבעיא לרב דס"ל אדם מקנה דשלב"ל ולכן בעי אי גדלי קידושין בהדה ופשיט רב מסברא דלא אמרי' גדלי קידושין בהדה משום דאמרה הוא עדיף מינאי. ועיין בהרי"ף שנסתפק להלכה דגדלי קידושין בהדה. ולפ"ז י"ל דשמואל פליג ארב בהאי סברא דאמר התם ביבמות דאמרה הוא עדיף כו' וס"ל דטעמא דר"מ דגדלי קידושין בהדה דס"ל כר"מ דאדם מקנה דבר שלב"ל ושמואל גופיה פסק שפיר לדינא דצריך גט משני משום דפסק לעיל דף נ"ט כר"י הסנדלר דא"א מקנה דשלב"ל וקטנה שלא מיאנה ע"כ מיירי שלא הביאה ב' שערות דאי אחר שהביאה ב' שערות א"י למאן ולכן לא מהני קידושין הראשונים דמשום שערות הוי דבר שלב"ל כמ"ש המ"ל וע"י הביאה אפילו בעידי יחוד ג"כ אינה מקודשת דבעילה שנייה לא הוי לשם קידושין דע"ד קידושין הראשונים בעל ולא קשה שוב מה שהקשו התוס' דלשמואל מ"ט דר"ג ול"ק ג"כ ממשנה דמודים חכמים חדא די"ל דהנך תנאים ג"כ ס"ל אדם מקנה וגדלי קידושין בהדה ועוד די"ל דהמשנה איירי שפיר הביאה שערות