בית יעקב על כתובות פג

כו'. משמע דדבריהן הקודמין הן לשמואל ולכאורה תמוה דלשמואל לא היה צריך להביא ראיה מהא דאם אמר א"א באשה נדרנית הא שמואל מוקי לסיפא בקידשה סתם וכנסה סתם ותנא בהדיא תצא שלא בכתובה ודברי הרא"ש תמוהין יותר שכתב בדברי התוס' אלו ובסוף כתב וז"ל אבל דברים שאין בהם עינוי נפש כגון קליות ואגוזים אינה יוצאה בלא כתובה וכו' ואע"ג דאמרינן לעיל שלא תטעום א' מכל הפירות תצא שלא בכתובה היינו דוקא בנדרה תחתיו שהבעל רוצה שתהיה מוראו עליה ולא תידור תחתיו אבל היכא דנדרה מעיקרא אלא בהנך כו' ובזה סותר ראיה הקודמת. ואפשר לומר דהנה בנדרה תחתיו נראה למאן דס"ל היא נותנת דאף לענין ביטול הקדושין מהני בודאי כשכנס ושהה עמה אפי' במומין כמבואר בסימן קי"ז מ"מ לענין נדרים נראה דכשנדרה תחתיו אפילו שהה הרבה לא שייך לומר דמחל לה דדבר התלוי בקפידת הבעל מחמת שמתגנית עליו יכול לומר סבור הייתי עד עכשיו שתוכל להתיר נדרה עוד דכל מה שנתעכב הנדר יותר מתגנית יותר. וראיה לזה מדברי התוס' דף ע"א ד"ה ואם אמר אי אפשי באשה שכתבו וז"ל והא דתנן בפירקן נודרת ואינה מקיימת תצא בלא כתובתה אבל מקיימת לא כו' ואם נאמר דבשהה עמה ולא הקפיד ולבסוף לא קיימה הנדר דמשום הנדר א"י להוציאה בלא כתובה לא הקשו כלום די"ל דמיירי בשהה עמה בנדרה ולא הקפיד ולבסוף לא קיימה הנדר דמשום הנדר א"י להוציאה בלא כתובה רק משום שאינה מקיימת א"ו דלא מהני שהה ומקשה שפיר דלמה ליה למיתני שיכול להוציאה בלא כתובה מטעם דאינה מקיימת דהא יכול להוציא בלא כתובה כ"ז שיקפיד על הנדר אף שמקיימת. והנה בנדר של חרובין שאין דרכן של ב"א להקפיד ומוציאה בלא כתובה מטעם שרוצה שיהיה עליה מוראו וכיון שכבר עבר ההקפדה ושהה עמה אח"כ ומחל לה בודאי שא"י להוציאה בלא כתובה מחמת ההקפדה שכבר עבר ומחל ע"ז. ולפ"ז הוצרך הש"ס לומר הטעם אי אפשי באשה נדרנית ולא אמר טעמא דהרא"ש משום שנדרה בלא דעתו דהקפידה הוא על העבר דלשון אי אפשי משמע שהקפיד על להבא מה שתהיה להבא נדרנית והוא משום דס"ל דלא מהני אפילו שהה עמה דכל פעם יכול לומר דמקפיד על אשה נדרנית ולא מהני שהה ולפ"ז כתבו התוס' והרא"ש שפיר דבקידשה ס' וכינסה סתם לכ"ע ל"ל כתובה היינו דל"ת דרק משום ספק לחוד ל"ל כתובה כדאמר בש"ס הטעם דלענין ממונא לקולא. ולפ"ז אם נודע לו אחר הכניסה ושהה עמה ובעלה דמקודשת בודאי יהיה לה כתובה לזה כתבו דל"ל כתובה אפי' כשמתקדשת בודאי דכיון דנודע לו אחר הכניסה מנדר של עינוי נפש לא גרע מנדרה תחתיו דלא מהני שהה דיכול להקפיד תמיד בכל פעם עד שמתגנית עליו וכיון שהיא הגורמת להוציאה עצמה מתחת בעלה מחמת שא"י לסבול מה שמתגנית עליו מחמת העינוי נפש ל"ל כתובה ולא מהני שהה עמה רק אחר הנשואין לענין ביטול קידושין והא דאמר בש"ס הטעם משום ספק ולא אמר הטעם שכתבו התוס' דלא גרע מנדרה תחתיו הוא משום מומין דקושית הש"ס שייך גם על המומין

בא"ד דתנן וכולן שנמצאו איילונית צרותיהן מותרות ע"ש קושיא זו היא רק לרב אסי דתני נמצאו ביבמות דף י"ב ומטעם מקח טעות אבל לרבא דתני שהיו ע"ש לא קשה מידי ודוק

דף ע"ג ע"א בתוס' ד"ה לא תימא וקשה לר"י דא"כ מאי קאמר ל"ת כו' דהא בהדיא תנן במתניתין תצא שלא בכתובה. ולפעד"נ דהנה לכאורה קשה במאי שכתב רש"י בד"ה אלא טעמא כו' לענין ממונא בתנאי קאי. והר"ן הקשה דהא מכל מקום ב"ז הוא ע"ש מה שתי'. ולכאורה תמוה לי דאיך יכול להתנות שתתקדש לו בלא כתובה דהא כשמתנה שתהיה מקודשת לו בלא כתובה הוי מתנה על מ"ש בתורה ותנאו בטל. אעכצ"ל כמ"ש הר"ן דתנאי קאי שלא יהיו הקידושין הראשונים חלין וממילא אין נישואין רק שמקדשה בביאה זו וממילא לא הוי רק ארוסה ול"ל כתובה. ולפ"ז א"ש דרש"י ס"ל כשמחלה לתנאי קידושין חלין למפרע כמ"ש התוס' דהתנאי הי' כן שאם יכניסנה יהיה מחול התנאי ונשואין גמורין הן וכיון דנשואה היא וממילא אי אפשר להתנות בנשואה שלא יתחייב בכתובה אם יש בה מומין דהוי מתנה על מ"ש בתורה. ולזה כתב רש"י כשמחלה לתנאי דגם כתובה י"ל. ולפ"ז לא קשה די"ל דלא בעיל וסתם מתניתין ר"מ היא ואף דר"מ ס"ל דכתובה דאורייתא מ"מ בלא בעיל ודאי דלא הוי רק מדרבנן דכתובה דאורייתא לא נחייב רק בהשיר הבתולים דנלמד ממוהר הבתולות ור"מ דסתם מתניתין אתיא כוותי' ס"ל בדף נ"ו דלא עשו חיזוק כו' ומהני תנאי ולכך תצא שלא בכתובה ורב דס"ל דף פ"ד דעשו חיזוק וממילא דאין יכול להתנות אף בלא בעיל ואליבא דרב כתב רש"י שפיר דחייב בכתובה דאין תנאי מועיל לפטור מן הכתובה ומכ"ש בבעיל ואליבא דר"מ דס"ל כתובה דאורייתא דהוי מתנה על מה שכתוב בתורה:

עוד נ"ל באופן אחר לתרץ קושית התוס' דמבואר באה"ע סי' ק"ז דבבעיל ושהה עמה אחר הביאה סמכינן אחזקה דאין אדם שותה בכוס ויש לה כתובה ע"ש וזה כוונת רש"י דל"ת דרב בשהה דוקא מיירי דבשהה אמרינן חזקה דא"א שותה ואחלי' לתנאי דראה ונתפייס וממילא גם כתובה יש לה ומתניתין בלא שהה אחר הבעילה מיירי דאז סברא דאחלי' הוא רק ספק כמ"ש הר"ן ולכך פטור מכתובה רק טעמא דרב משום דא"א עושה בעילתו ב"ז ואף שבעל תיכף אחר נישואין והחופה ובא תיכף וטען בעלתי ולא בדקתי דלא שייך חזקה דא"א שותה אפ"ה צריכה גט מטעם דא"א בועל ב"ז וכמש"ל:

עוד נראה לי דהנה מה שתי' התוס' דהכא בבעל ומתניתין בלא בעל קשה דהא התוספות כתבו דאפילו בקידשה סתם וכנסה סתם תצא שלא בכתובה דלא גרע מנדרה תחתיו מכ"ש היכא דהי' תנאי ומחל התנאי דלא עדיף מקידשה סתם ונדרה תחתיו דאין לה כתובה כיון שגרמה להוציא עצמה מטעם דא"א רוצה באשה נדרנית. לכך נראה דלהכי כתב רש"י בד"ה קידשה ע"ת דהתנאי הי' שאין עלי' נדרים לענין שיהי' נ"מ בהא דאמר אביי ל"ת משום דאחליה לתנאי רק משום דא"א בועל ב"ז דבאחלה לתנאי משכחת לפעמים דיש לה כתובה כגון בנדרים שאין בהם עינוי נפש דבתנאי מפורש נתבטל הקידושין ופטור מכתובה ובקידשה סתם וכנסה סתם מקודשת וחייב כתובה וממילא אי אמרינן דאחליה לתנאיה דדמי ג"כ לקדשה סתם וכנסה סתם אית לה כתובה וממילא לא קשה ממתניתין דמתניתין מיירי בנדרים שיש בהם עינוי נפש דאז אפילו נימא דאחליה לתנאיה ואז הוי כקדשה סתם מ"מ פטור מכתובה דלא גרע מנדרה תחתיו כמ"ש התוס' בד"ה ע"מ שאין עלי' נדרים. ולפ"ז מיושב ג"כ מה שהי' קשה להתוס' בד"ה אלא אסיפא ודוק

בא"ד וקשה דביבמות פ' ב"ש כו' אמר שמואל מ"ט דב"ש שאין תנאי בנשואין. ולתרץ קושית התוס' נראה לפענ"ד בכמה אופנים. חדא דהר"ן בקידושין פ' האומר כתב דבתנאי דלהבא וכנסה תוך הזמן דמקודשת בודאי. ואף שמכח חזקה דא"א בועל ב"ז אינו רק ספק קידושין מ"מ הכא מקודשת בודאי כיון שהמעות נעשה חוב עליו עיין באה"ע סימן ל"ח סעיף ל"ו ולא דמי