בית יעקב על כתובות פ

לה להתיר עד שיחול דהיינו אחר שיתקיים התנאי ויראה הוא לקיים התנאי דלמא לא ירצה החכם להתיר אח"כ ותאסר לעולם בפירות ובקישוט וכן כתב בספר הפלאה. ולפ"ז אתיין דברי רש"י שפיר דסד"א כיון דתני המדיר שלא תטעום ושלא תתקשט משמע דגוף הנדר היה שלא תטעום ותתקשט ועוד דאכתי לא ידע דר"כ דבאומר יאסר תשמיש עלי אסור ואף דע"כ מיירי בתלאו בתנאי בתשמיש או במזונות בזה שפיר כתב רש"י דודאי לא תבקש פתח לנדרה כיון דא"א לה בלתי אם יתקיים התנאי מקודם ותיאסר בפירות לעולם וזה כוונת רש"י במה שכתב כיון דניחא לה למישקל וכו' כוונתו כיון דאכילת פירות חשיבא אצלה עד שניחא לה להתגרש בשביל זה ודאי לא תבקש פתח לנדרה מיראת אכילת פירות וכפי' התוס' לא ניחא לרש"י לפרש ועוד דלדברי התוס' דמיירי בפירשה ונדרה תחתיו ולישנא דסתם דאמר שמואל לא משמע הכי ועוד דלדעת התוס' קשה לשמואל אליבא דר"י דאמר בעניות ושלא נתן קצבה ומשמע דמחויב לגרשה מיד ולשמואל קשה אמאי לא תמתין אולי ימצא פתח ולזה הוצרך רש"י לפרש דתלינהו דל"מ שוב להקשות לשמואל מר"י דבעניות שלא נתן קצבה שפיר יוציא לאלתר כיון דליכא חשש שמא ימצא פתח לנדרה ולכך לא קשה אלא מה דמקשה הש"ס לר"י הא קישוט לאו עינוי נפש הוא אף שתלתה בתנאי אם תשמש מ"מ כיון שמותר לה תמיד לשמש רק שתאסר בקישוט דלאו עינוי נפש הוא ודאי שא"י להפר ומשני דהבעל דתלינהו לקישוט בתשמיש דגוף הנדר היה על התשמיש ותלה התנאי בקישוט דאמר יאסר תשמיש עלי אם תתקשט ומייתי לדרב בהכי דאז הוי שפיר עינוי נפש ויכול להפר ובזה מקשה שפיר ותתקשט ותאסר דבזה שוב אינה יריאה מלהתקשט דהא אם תתקשט ותאסר ולא ימצא היתר ע"כ תתגרש והיא גם עכשיו רוצה בזה ומקשה שפיר והוכרח לתרץ סברא דמיסני סני ותמה אני על רב בעל הפלאה שנחית לסברא זו ולא תירץ כן דברי רש"י וליישב שיטת התוס' שקשה לדבריהם דמאי משני בנדרה היא לשמואל והטעם דתצא משום דא"י לסבול ועכצ"ל לדבריהם דגם קישוט א"י לסבול כלל וכמ"ש התוס' בד"ה ותתקשט ולכאורה תמוה דהא שמואל גופי' אמר לקמן לר"י דעניות י"ב חודש ועשירה ל' יום שכן נהנה מריח קישוטיה משמע דיכולה לסבול זמן זה וכצ"ל לפרש סוגית הש"ס לדבריהם דלא הי' יכול להקשות בפשיטות לשמואל דס"ל בעניות שלא נתן קצבה יוציא מיד ואין ממתין י"ב חודש עד שתמצא היתר דהנה לשיטת התוס' בד"ה ותתקשט דעד השתא ס"ד שיש עינוי וכו' שאין לה להמתין כלל וכצ"ל מ"מ צ"ל דאף בדבר שאין בו עינוי נפש דאף אין לה להמתין דאלת"ה קשה הא שכתבו בד"ה ולא תתקשט דלא פריך אמאי יוציא הואיל ויכולה לסבול דא"כ לרב נמי תיקשי וכו' ע"ש וקשה דמ"מ תיקשי באמת לרב למה יוציא כיון שיכולה לסבול אלא ודאי דעכצ"ל דאף דליכא עינוי נפש אין לה להמתין ולפ"ז י"ל בכוונתם דודאי אין צריך להמתין כלל בקישוט ומ"מ לא הי' יכול להקשות על שמואל מר"י אמאי חייב לגרש מיד בעניות שלא נתן קצבה ולא אמרינן דתמתין עד י"ב חודש כמו במפרש דהנה בנדרים דף ע"ט משמע דדוקא ניוול של יום אחד לא חשיב עינוי אבל של ימים הרבה חשיב עינוי נפש כמ"ש התוס' בד"ה ר"י אומר ע"ש וא"כ מצינו לומר דכן הוא השיעור דבעניות לא חשיב עינוי נפש עד אחר י"ב חודש ובעשירות למ"ד יום ומ"מ אף בתוך זמן זה א"צ לסבול מניעת קישוט אף שעה אחת אף דלא הוי עינוי נפש ולכך כשמפרשת בנדרה בעניות יב"ח ובעשירות ל' יום כיון דליכא עינוי נפש לא שייך לומר הוא נותן אצבע דהא א"י להפר כלל אבל בסתם שהיא אסרה בקישוט לעולם דהוי עינוי נפש שיכול להפר שייך לומר דהוא נותן אצבע וחייב לגרשה לאלתר דאין לה לסבול בקישוט אף שעה אחת אף דלא הוי עינוי נפש ולזה הוצרך הש"ס להקשות מברייתא דאפי' מניעת קישוט לעולם לא הוי עינוי נפש ולא בינו לבינה וא"י להפר וא"כ לא שייך כלל לומר הוא נותן אצבע וע"ז משני שמיירי בלא"ה בתשמיש שיכול להפר ושייך לומר הוא נותן ובהס"ד דאמרינן דהוי בינו לבינה ג"כ י"ל דתליא בשיעור יב"ח בעניות ובעשירות ל' יום וכן הא דמסיק דקרי לה מנוולת תליא ג"כ בשיעור זה ומש"ה במפרשת נדרה א"י להפר אבל בסתם ושייך שוב לומר הוא נותן אצבע וצריך לגרש מיד מטעם שא"צ לסבול מניעת קישוט אף יום אחד אף דליכא עינוי נפש ולא קריאת מנוולת לר"י כנ"ל לפרש בפשיטות לשיטת התוספות אבל לבתר דמסיק הש"ס דמיסני סני באמת אמרינן דעד יב"ח יכולה לסבול. עוד נ"ל לפרש לפי שיטת רש"י דהנה לכאורה קשה בהא שכתבו התוס' בד"ה ולא תתקשט וז"ל אבל לא פריך אמאי יוציא וכו' בפשיטות היה להו להתוס' להקשות דא"כ מאי משני הש"ס דקרי לה מנוולת דא"כ ממ"נ אי קרי לה מנוולת אף תוך יב"ח ומחויב לגרשה מטעם זה אפילו במפרש יוציא ויתן כתובה ואי לא קרי לה מנוולת עד אחר יב"ח מטעם זה וא"כ אפילו בסתם תמתין יב"ח ועכצ"ל לפי שיטתם דמכח מה שקרו לה מנוולת א"י לכופה לגרשה רק דמחמת שקרו לה מנוולת יכולה להתקשט ותאסור עצמה בתשמיש תיכף ולא חשיב כגרמה מעצמה איסור תשמיש כיון שעשתה כן מחמת אונס קריאת מנוולת אבל במפרש שיודעת שבזמן שדרך לקישוט דהיינו בעניות י"ב חודש ובעשירות ל' יום תתקשט ותיפוק שם מנוולת וגם אין לה אונס כיון דכן דרכה תמיד לפסוק מקישוט זמן כזה ואין חוששת בקריאת מנוולת כשיודעת שתחזור ותתקשט בזמן כזה לכך אם עברה וקשטה בתוך הזמן ואסרה עצמה בתשמיש הוי כגרמה לעצמה האיסור ואין כופין ומשני שפיר ולכך הוצרכו התוס' להקשות דא"כ לרב נמי תיקשי. ולפ"ז י"ל שיטת רש"י מכל הקושיות הנ"ל דהנה הר"ן הביא שיטת רש"י וכתב שתלתה במזונות ולכאורה קשה דמה סני להר"ן למיתפס לשון הש"ס שתלתה בתשמיש וכן קשה על הש"ס שתפס שתלתה בתשמיש והוצרך להביא הא דר"כ אמאי לא אמר שתלתה במזונות דמיירי מיניה במתניתין ולתרץ נראה דהנה התוס' בד"ה כגון דתלינהו הקשו דלוקי בתלאה בפירות ותי' דאכתי קשה ותתקשט ותאסר לר"י יום אחד ע"ש והקשו המפרשים דמ"מ לוקי בתלאה בלא תשאל ולא תשאיל המבואר בדף ע"ב שיוציא מיד ולדידי ל"ק דלא שייך כלל לומר שתלאה רק בדבר שלא נשנה ברישא במתניתין דאז שייך לומר סיפא ארישא קאי אבל לומר שתלאה בדבר שלא נישנית במשנה קודם אין סברא כלל. ולפ"ז א"ש דמקודם דלא ידע דר"כ משכחת לה איסור תשמיש באשה עד דמסיק ומייתי הא דר"כ ולכך מפרש הר"ן בהס"ד דמיירי בתלתה בליהנות דקתני ברישא דמתניתין ולפ"ז שפיר כתב רש"י בד"ה בנדרה היא דהיא לא תבקש פתח דהא ודאי דלא מצי למימר שאמרה קונם טעימת פירו' אם אהנה מבעלי דהא גבי הא דמקשה הש"ס הא משועבד לה הקשו המפרשים הא אפילו קונם מפקיע מידי שיעבוד ג"כ קשה דא"כ האיך מצי לגבות הכתובה ועיין בש"מ שכתב דגבי בע"ח שאלמוהו ע"ש וא"כ היכא שאסרה היא עצמה נכסיו בקונם ודאי דגם כתובה אסורה לגבות מנכסיו כמו שאסורה לגבות מזונות מנכסיו וא"כ ודאי דלא כייפינן להוציא וליתן כתובה דמה מרווחת ויכולין לומר לה דהא אם תגבה כתובה ג"כ תאסר בטעימת פירות וא"כ תקח מזונות ותאסר דאין הפרש כלל