בית יעקב על כתובות עה

דאחי אמאי אין שומעין לו וכעין שהקשה בש"מ בד"ה והשתא דאמרת בע"ח הן אמת (דקושית הש"מ) לפענ"ד לא קשה כלל קושייתו דלמ"ד שמין באב אפי' אי בע"ח דאבא כיון דהתקנה הי' שלפי שומת האב בותרנותו או בקמצנותו וכיון שאמר נתברר קמצנותו אבל אי נימא דשמין בנכסים ודאי דאין שומעין לו אי בע"ח דאבא הוא וכיון שהיה סובר מקודם דאין שומעין לו לכך היה סובר דבע"ח דאבא הוא ומשום הכי אין שומעין לו ואחר שאמר לו דין זה דאל יתפרנסו אמר בפשוט דאינו כת"כ לענין זה גופא

בתוס' ד"ה והא מעשים בכל יום אע"ג דרב מספקא לי' וכו'. ונלפענ"ד לתרץ דהנה הא דבעי רב אי גובה במכרו או משכנו האחין לכאורה קשה דמאי קמיבעיא ליה במשכנו לא יהי' פרנסה רק כדין מלוה ע"פ הא מלוה ע"פ מוקדם קודם למלוה שבשטר מאוחר להרבה פוסקים בסי' ק"ד בח"מ ואין לומר דמשכנו היינו משכונא מוחזקת דהיינו מכרו ועוד דלשון אחים ששיעבדו משמע אפילו שיעבוד בעלמא וגם במכרו קשה מאי טעמא דרבי יוחנן דלא תגבה ממשעבדי דהא פרנסה אית ליה קלא וככתובין דמי כמבואר בגיטין דף נ"א וקיי"ל דבמוכר שדהו בעדים דגובה משום דאית ליה קלא וגם קצוב הוא ולא שייך בהו הטעם דאמרו במזונות לפי שהן כתובין ולפי שאין קצובין דפרנסה קצובין וכתובין. לכן נראה דהאיבעיא הוא כך דהנה יש עוד טעם במזונות דלא טריף משום חשש צררי כמבואר בכתובות דף ק"ב וע"ש בגמרא ותוספות ולזה בעי רב אי שייך חשש צררי בפרנסה כמו במזונות אי דדמי לכתובה דחשש צררי אינו מבטל טריפת משעבדי ובהא פליגי ר"י ס"ל דשייך חשש צררי גם בפרנסה ולכך אפילו משכונו אינו גובה דגרע משאר מלוה ע"פ מוקדם משום חשש צררי. ולפ"ז מיושב ג"כ דלא תקשה וכי יחלוק ר"י על רבי היכא דלית ליה תנא דמסייע ליה ולפי הנ"ל ל"ק דטעמא דצררי מבואר בכתובות ד' ק"ב דאין הכרח לומר טעמא דצררי רק למאן דס"ל בגיטין דף נ"א טעמא דכתובין אבל למאן דס"ל טעמא דקצובין אין הכרח לומר טעמא דצררי ופלוגתא דתנאי הוא בגיטין בטעמא דכתובין וקצובין וס"ל לר"י דרבי דאמר מוציאין י"ל טעמא דקצובין וממילא לא ס"ל טעמא דצררי ולכך ס"ל דמוציאין לפרנסה אבל ר"י דס"ל בגיטין טעמא דכתובין מוכרח לטעמא דצררי ולכך לא טרפה אפי' לפרנסה. ואי תקשה דא"כ להס"ד דמוכיח מהא דשני' ויתרה דלא חזר בו ר"י דשמעה ולא קיבלה ולפי הנ"ל קשה דהא שם גבי שני' ויתרה מיורשים הוא ונגד יורשים לא חיישינן לצררי י"ל דכיון דהראשונה ניסת ונפלה לה הירושה בעודה תחת בעלה וידו עדיפא מידה חשיב כבא לגבות מלקוחו'. ועוד נראה דלפמש"ל ד' ק"ב בטעם החילוק שבין יורשים ללקוחות לענין צררי והוא כיון דצררי לאו מטעם פרעון הוא רק שחוששין שנתן לה מטלטלין למשכון ובודאי אף אם תודה האשה שנתן לה משכון שיהיה המשכון בידה עד שיתפרע לה מזונותיה אין צריך להחזיר עכשיו דהא מזונותיה אין לה קצבה משום רפואה וכיון דאפילו אם תודה א"צ להחזיר לאו כפירת ממון הוא בשעה שבאה ליטול מזונותיה דכל שבועות המשנה הוא דוקא להיות נשבע ונוטל ואין שבועה זו בכלל נשבע ונוטל ולכך מחויבים ליתן לה ואין טעמא דצררי מועיל לפטור היורשין כיון דאפילו אם אמת הוא מחויבין ליתן לה עכ"פ רק שיכולין לתבוע אותה בסוף ולבסוף היא חשיבא למוחזקת ולא מהני טעמא דצררי להוציא מידה משא"כ בלקוחות א"י לטרוף כשיש משכון תח"י ולכך אין מוציאין ולפ"ז הכא שבאה לגבות מאחותה מחלק ירושה שלה הפרנסה ודאי דאינה יכולה כשיש משכון תח"י דהפרנסה דבר קצוב הוא ולכך כמו שאין גובין מהלקוחות אין גובין מחלק ירושתה אף שאינה רק יורש. ולפ"ז יש ליישב ג"כ קושית התוס' דהכא לא שייך לומר דפרנסה אינה כתנאי הכתובה רק כשהדין תלוי משום שהיא ת"כ מתק"ח וחכמים תקנו כן כמו לענין משעבדי שחכז"ל לא תקנו ממשעבדי בכל תנאי כתובה שהוא מתקנת חכז"ל כמו בנין דוכרין ושאר דברים חיובים שבאין מחמת תקנה אינן ממשעבדי רק התוס' כתובה גביא ממשעבדי שאינו מפני התקנה רק הוא כתב לה מפני תיקון העולם וכן גבי מטלטלין דהא דפרנסה גובה ממטלטלין נראה שהוא מפני שחכז"ל תקנו שתהיה הבע"ח דאחי והוי כמו מתני' אף דמטלטלי דיתמי לא משתעבדי לשום בע"ח משא"כ במזונות עשאוהו כבע"ח דאבא הלכך שייך ג"כ לומר פרנסה אינו כתנאי כתובה דאינו ככל החיובים של תקנות חכז"ל שעשאוהו כבע"ח דאבא ואינה גובה ממטלטלי משא"כ בפרנסה דעשאוה כבע"ח דאחי לגבות ממטלטלי וכן לענין אל יתפרנסו ששאר תקנות תקנו שאין הבעל יכול לבטל ובתקנת פרנסה תלוי בדעת האב משא"כ בטעמא צררי מחמת תנאי ב"ד לחוד לא חיישינן לצררי דהא כתובה ג"כ תנאי ב"ד וחששא דצררי לא מפסיד טריפת משעבדי ודוקא גבי בתו מפסיד חששא דצררי ממשעבדי משום דבתו ניחא ליה בהרוחה וזה שייך יותר גבי מזונות מלגבי פרנסה ולא היה להם לומר פרנסה אינו כת"כ רק פרנסה אינו כמזונות דהא אפי' הי' כת"כ הי' גובה ממשעבדי כיון דלא שייך גבי' הרוחה וע"כ הא דאמר פרנסה אינו כת"כ לענין משעבדי היינו אף דליכא חשש דצררי כגון בהודה האב וס"ל דמ"מ מזונותיה אינו גובה משום דהכתב שכתב הוא רק מכח תק"ח ותקנת חכז"ל לא היה כנגד משעבדי מפני תקון העולם ופרנסה אינו כת"כ דבע"ח דאחי היא ולא שייך בזה התקון העולם וע"ז מקשה שפיר דבכה"ג מעשים בכל יום הוא והא דבעי רב מרבי היינו במקום דאיכא חשש צררי כנ"ל

דף ס"ט ע"א בגמ' בת יורשת הוי. והא דטורפת ממשעבדי הוא משום כיון דיורשת הוי כמוכר דבר שאינו שלו. ולפ"ז נראה דלאמימר אפי' מכר מטלטלין טורפת משא"כ אם נאמר דבע"ח הוי אינה טורפת מטלטלין המשועבדים כמו שאר בע"ח

בגמרא למיגבי לבינונית ואף ע"ג דבע"ח דינו בזיבורית רק משום נעילת דלת תקנו בינונית ובאשה הדין בזיבורית ואפי' מיני' משום דיותר ממה שאיש רוצה לישא וא"כ מה"ת תהי' פרנסה בבינונית יותר מכתובה. ואפשר לומר כיון דפרנסה אינו כתנאי כתובה והיא בע"ח דאחי עשאוה כשאר בע"ח ובשאר בע"ח אין חילוק בין חיוב של הלואה לשאר חוב שאין בו נעילת דלת דנעילת דלת לאו דוקא כמ"ש התוס' בב"ב דף קע"ה בד"ה לא מן היורשין ע"ש תדע דהא אפילו חוב של מתנה גובה בינונית כנ"ל

ע"ב במשנה המשליש מעות לבתו. הר"ן כתב דמיירי שמעכשיו זוכה אותן אלא שציוה אותו שיקחו לה מהן שדה ומש"ה אי לאו משום דמצוה לקיים דברי המת נותנין לה מיד והן שלה לגמרי וכו' ע"ש. ולכאורה קשה לי כיון דאי היתה רוצה ליקח המעות בחיי המשליש היו נותנין לה מיד ואחר שמת לא יתנו לה משום דרוצה לקיים דברי המת הא התוס' בב"ב גבי איסר גיורא כתבו שכשהנותן אינו בר ירושה על ממון זה לא שייך מלקד"ה והיינו משום דכבר פסק כחו מממון זה וה"נ כיון דבחייה הי' שלה לגמרי ואין להנותן שום כח בזה ודאי דלא