בית יעקב על כתובות עד

הא דהמדיר דף ע"ז בהי' לו אח בורסי שאמרו חכמים שיכולה לומר לך איני יכולה לקבל אין הכוונה לומר שמה"ט אין כותבין אגרת מרד עלי' דא"כ הא אפילו באינו בורסי אין כותבין אגרת מרד עלי' ואפילו היא רוצה לחלוץ כמש"ל בסמוך וע"כ לענין למיכפיי' לדידי' לחלוץ הרי מוכח דבכל אמתלא כופין אותו לחלוץ ורש"י ס"ל דאמירתה לאחיך הייתי יכולה ולך א"י היא רק אמתלא קלה

בא"ד דרב איירי בכ"ע וכו' ואף לפי' ר"ת. פי' לא מיבעיא לפי' ר"י שפי' דאין כופין קאי למשנה אחרונה הרי מפורש דאין כופין אותו ואף לפי' ר"ת שפי' כופין קאי למשנה ראשונה מ"מ הדין כך למשנה אחרונה והנ"מ שכתבו התוס' קאי רק על פי' ר"ת

דף ס"ה ע"א בתוס' ד"ה רגילה שאני וכו' דאי בשאינה רגילה בפני בעלה פשיטא דאין פוסקין דאטו יש לנו ליתן לה שאין בעלה נותן לה וכו'. לכאורה קשה דמאי פשיטא הוא זה דהא בדף ע' בתוס' ד"ה והאידנא שכתבו בתי' השני דכשאין בני משפחתה העשירים כמו בעלה רגילין בכך אלא אבי' מתוך עושרו מוותר הלכך יש לה לגלגל עמו וכשאינה עמו יש לה להנהיגה כמו בבית אבי' כו' ע"ש וכן פסק באה"ע סי' ע' ע"ש וא"כ אי לאו דר"א הי' מחויב ליתן לה כמו בבית אבי' כיון שאינה עמו וקמ"ל ר"א דכיון שאינה רגילה מזיק לה היין לתאוות תשמיש ואין פוסקין לה. ויש ליישב דהתוס' כתבו זה שלא ע"פ תי' הב' דלשם. ולתי' הב' בלא"ה לא קשה די"ל דהמקשן הי' סובר לפרש הא דרגילה נותנין לה היינו דרגילה בבי נשא והקשה שפיר על ר"א ולכך הוצרך המתרץ להביא הא דשמואל דמפרש רגילה בבית בעלה. אך עדיין קשה דמאי אמרי' לעיל דמסייע לי' ממתניתין דילמא מתניתין מיירי באינה רגילה כיון דמיירי בעני וכיון דלפי המסקנא קמ"ל ר"א דבאינה רגילה בב' כוסות דאין נותנין לה אפילו כוס אחד ודין זה לא מוכח ממתניתין ואפשר כיון דסתם נשים שותין בפני בעלה כוס אחד ע"כ ממתניתין מוכח דסתם נשים ששותין כוס אחד אין פוסקין לה שלא בפני בעלה אפי' אחד: פרק ששי מציאת האשה

ע"ב בתוס' ד"ה ה"ג בושתה מצער קא בעי וכו'. ה"ה דהמ"ל מריפוי קא בעי אף דבלא"ה חייב הבעל בריפוי מ"מ אם היא רפואה שאין לה קצבה יכול לומר הרי גיטך וכתובתך משא"כ אם הוא חייב מטעם מזיק

דף ס"ו ע"א בתוס' ד"ה מציאתה כהעדפה ומיהו קשה דאמרינן בהאשה רבה גבי לא זה וזה זכאין במציאתה וכו'. ולפעד"נ דדוקא גוף מ"י שיכול לכוף אותה למ"י שנתקן תחת מזונות הוא משום איבה דמזונות דמשום איבה דקטטה לא שייך לתקן שיכוף אותה למ"י אבל מציאה ומותר דא"י לכופה רק כשעשתה המותר ובמצאה מציאה צריכה ליתן לבעל כמש"ל דף כ"ח זהו נתקן משום איבה דקטטה דכשיהי' לה מעות ולא תתן לו איכא איבה דקטטה. ועוד אפשר ליישב דהש"ס מדמה איבה דקטטה לאיבה דמזונות דכמו דלא שייך איבה דמזונות בהעדפה שעושה ע"י הדחק ה"נ ליכא איבה דקטטה במציאה שהוא ע"י הדחק דהא מחלוקתן היא במציאה שע"י הדחק דוקא כמ"ש התוס' לעיל וברא"ש ע"ש

דף ס"ח ע"א בגמרא מתיבי הבנות ניזונות. לכאורה קשה דמקשה קודם מברייתא ואח"כ מקשה ממתניתין דהכא. ויש ליישב כיון דממתניתין לא הוי קושיא אלימתא כל כך די"ל כדשנינן דכר"י ס"ל ולא הוי קשה לי' רק דמה"ת יחלוק אחכמים שהן רבים משא"כ מברייתא מקשה קושיא אלימתא דהי' סבר מדלא פליג ר"י בברייתא ע"כ דר"י השיא דוקא קאמר משא"כ בלא השיא וא"כ שמואל דאמר אפילו בלא השיא דלא כמאן

בגמרא ומי אמר רבא הכי והתניא רבי אומר בת הניזונת. המפרשים הקשו על פי' ר"ח שהביאו התוס' בדף נ' דלהוסיף על עישור אין שמין דא"כ למה לי' לש"ס לשנויי הא בדלא אמידנא לשנויי תרווייהו בדאמידנא וכאן לפחות וכאן להוסיף נותנין רק עישור. ולפעד"נ דל"ק כלל דהא לבתר הכי מייתי דאמרו לו רבנן לרבי מי שיש לו עשר בנות ובן וכו' ורבי אהדר להו ואם נאמר דמיירי באמידנא ודאי דמי שיש לו עשר בנות לא יאמידוהו שיתן כל נכסיו וכפי האומד כן יעשו ומאי אקשי לי ומאי אהדר להו ולכך הוצרך הש"ס לומר דבאין מכירין אותו ליכא אומד כלל ונותנין לעולם עישור וא"ש מאי דמקשי לי' מי שיש לו עשר בנות ושפיר אהדר להו

בגמ' לדבריך מי שיש לו עשר בנות. לכאורה קשה הא דאמר לדבריך הא לרבנן כ"ש דקשה הא דמי שיש לו עשר בנות. וליישב נראה דלרבנן י"ל דתק"ח כך היא שלעולם נוטלת עישור וכשיש עשר בנות באמת אין לבן כלום כמו שתיקנו גבי מזונות שהבנות ישאלו על הפתחים אבל לרבי מקשה שפיר בזו דאזיל בתר אומדנא ע"כ מה שנוטלת בלא אומד עישור נכסים הוא משום דקים להו לחכז"ל דסתם בני אדם אין נותנין פחות מעישור ולזה מקשה כיצד עושין בעשר בנות הא ודאי אין זה אומד שהאב יתן הכל ולא יניח לעצמו כלום וא"כ מאי נעשה בלא אמידנא בזה

ע"ב בתוס' ד"ה מי אמר רבא והא איתיביה קשה לרשב"א אמאי לא פריך מדפסק לעיל רבא כרבי דאמר בת הניזונת כו' שאינה ניזונת לא עכ"ל. ולפעד"נ ליישב דמרבי לא הי' יכול להקשות דהמ"ל שרבי ה"ק דבת הניזונת לעולם א"צ למחות אפילו בגרה וניסת משא"כ באינה ניזונת פעמים צריכה למחות כגון בגרה וניסת אבל בגרה לחוד או ניסת לחוד א"צ למחות משא"כ מהא דאותבי' רבא לרב נחמן מקשה שפיר דקתני בהדיא בגרו עד שלא נשאו וע"ז מקשה רבא ומשני הא דמחי אלמא בגרה לחוד ג"כ א"צ למחות ואי תיקשי דא"כ לעיל דקאמר ה"נ מיסתברא ג"כ מצי למידחי כך וי"ל דהוא סובר במסקנא דרבא דבבגרה וניסת אין שום סברא שכשניזונת שלא תהא צריכה למחות ולכך מייתי שפיר סייעתא משא"כ מקשה דהכא יותר ניחא לי' להקשות מזה דלא מצי למידחי כלל משא"כ מרבי אפשר לדחות כו'

בגמ' מאי אינה כת"כ. לכאורה קשה דהל"ל בפשיטות דת"כ הן בע"ח דאבא דת"כ הן על האב דככתובה דמי ופרנסה בע"ח דאחי ונ"מ לענין בינונית בשבועה כדקאמר לקמן ואפשר דקודם דידע הא דאם אמר אל תפרנסו בנותי מנכסי דשומעין לו לא המ"ל הכי דהוי סבר דמש"ה אין שומעין לו משום דבע"ח דאבא הוא ומש"ה א"י לבטלו משום דת"כ הוא רק אחר דאמרינן דשומעין לו בעי שפיר אי בע"ח דאבא הוא ואפ"ה שומעין לו משום דהדין דשמין באב וכיון דאמר אל יפרנסו ידעינן השומא או בע"ח דאחי משא"כ לרבי שכתב הר"ן דלרבי אין שמין באב רק בנכסי' ואי בע"ח דאבא שפיר דאין שומעין לו אבל אי בע"ח