בית יעקב על כתובות עב

בתוס' ד"ה [ר"ה אמר] וריב"ח סבר כר"ל וכו'. מוכח מכאן דס"ל להתוס' דיכולה לומר בכל יום היום א"נ וא"ע ולמחר יכולה לחזור ולומר הריני ניזונת ועושה ובזה שפיר כתבו התוס' דס"ל כר"ל דלר"ה א"א להיות מורדת ממלאכה דכיון שאינה רוצה לעשות מלאכה באותו יום ממילא לא יתן לה מזונות באותו יום וחשיב כאומרת א"נ וא"ע וכיון די"ל כן לא חשיב' מורדת כלל. אבל להך דיעה דס"ל באה"ע סימן ס"ט דכשאומרת א"נ וא"ע עוקרת התקנה לגמרי וא"י לחזור בה ולפ"ז כל זמן שאינה אומרת א"נ וא"ע רק שאינה רוצה לעשות היום וממילא הוא אין נותן לה מזונות וממילא למחר כשתרצה לעשות מחויב ליתן לה מזונות ורפואה כיון שלא עקרה התקנה בפי' לומר לא ניחא לי בתקנתא דרבנן שתיקנו מ"י נגד מזונות לא נתבטל התקנה ולכך כשאינה רוצה לעשות מלאכה בלא אומרת א"נ וא"ע שלא עקרו עדיין התקנה שמבואר בסי' פ' באה"ע דהדין דכופין אותה בשוטים לעשות מלאכה אף שיכולה לומר א"נ וא"ע וכיון שע"כ יצטרך לכופה בכל יום כשאינה אומרת א"נ וא"ע ואין אדם דר עם נחש בכפיפה שפיר יש לה דין מורדת. והפנ"י הקשה דאפשר לומר שהיא אינה רוצה לעשות מחמת שיודעת שבעלה לא ירצה שתחזור על הפתחים ויתן לה מזונות ע"ש וזו אינה קושיא דא"כ לא תוכל לומר א"נ וא"ע מטעם זה ועוד דכשיודעת כך הרי תאמר א"נ וא"ע וכשהבעל לא ירצה שתחזור על הפתחים ממילא יתן לה מזונות אף שלא תעשה

בא"ד ומורדת ממלאכה היינו ממזיגת הכוס וכו'. ומ"מ נראה דחשיב איני זן ואיני מפרנס מורד נגד מלאכה של האשה שכתבו התוס' בד"ה באומר איני זן משום דכ"ז שאינו נותן לה מזונות אינה חוששת לעשות שום מלאכה דאפילו בעבד כנעני א"י לומר עשה עמי ואיני זנך ומכ"ש באשתו ולכך חשיב איני זן נגד מלאכות אלו ג"כ אף שלא נתקנו נגד מלאכות אלו

בא"ד שיכולה לסבול תשמיש וכו'. עיין מהרש"א שהקשה דלמא באמת מיירי שא"י לסבול תשמיש ומ"מ הוי מורדת מטעם דאין לו פת בסלו וכו'. ולפעד"נ ליישב בפשיטות דאא"ל דמיירי בחולה גמורה שאי אפשר לסבול לה תשמיש וע"כ מיירי במורדת שאומרת כשאבריא לא אתרצה לשמש הוי מורדת משום דאין לו פת בסלו וא"כ קשה הא כבר שמעינן מנדה ולמה נקיט תרי גווני לאשמועינן חד עניינא אלא ע"כ דבחולה קמ"ל באם מונעת ממנו עכשיו תשמיש ואדרבה אומרת לכשתבריא לגמרי תשמש וקמ"ל דהוי מורדת כיון שיכולה לסבול ומונעת ממנו הוי מורדת

בא"ד לעולם לא תעשה לעצמה ובמאי תהא ניזונת וכו'. לכאורה קשה דהא מ"מ י"ל מלאכות אלו לא נתקנו נגד מזונות ותקנה קדומה היא. ומ"מ נראה דפטורה מכל מלאכות כשאמרה א"נ וא"ע דהא בודאי כשאינה זנה אינה מחויבת לעשות אילו מלאכות דאפילו בעבד כנעני א"י לומר עשה עמי ואיני זנך וממילא כשאומרת א"נ וא"ע שעוקרת לתקנתא דרבנן והוי כאילו לא נתקן כלל מ"י נגד מזונות מ"מ אינה מחויבת לעשות אילו מלאכות אף שהן מצד התקנה הקדומה כשאינה זנה. ולפי זה משכחת לה מורדת ממלאכה כשרוצה לזונה ומוחל לה עשיית צמר שאותן מלאכות מחויבת לעשות כשזונה אף שעקרה עשיית צמר. וכשהיא אינה רוצה לעשות מלאכות אלו אף כשזנה בלא עשיית צמר הוי מורדת והמפרשים הקשו לר"י דס"ל שא"י לומר איני נותנת מותר ואיני נוטלת מעה משכחת לה מורדת ממלאכה וממותר ולפענ"ד אין זה קושיא דלא שייך מורדת רק בדבר שהיא ודאי מחויבת לעשות בכל יום ויצטרך לכפות' בכל יום ושייך אין אדם דר עם נחש משא"כ במותר שאינה מחויבת לעשות מותר רק אם יש מותר נותנת לא שייך לומר בזה אין אדם דר עם נחש דמי יודע אם יהיה לה מותר כלל בכל ימיה ועל מותר שתחת ידיה מכבר יכול הב"ד להוציאה מידה דאטו אם תגנוב משל בעלה יהיה לה דין מורדת

בתוס' ד"ה והאמר רב למ"ד מתשמיש נמי תיקשי וכו'. ולפעד"נ לתרץ דרב דאמר לקמן דף ע"א ל"ש אלא במפרש אבל בסתם ד"ה יוציא ויתן לא מצי להקשות ממורד מתשמיש דהמ"ל דאין כופין להוציא במורד יותר ממדיר ולשמואל במדיר. אפילו בסתם אין כופין עד אחר ב' שבועות ובאותן שני שבועות מוסיפין ואף דמורד לא חשיב פת בסלו כמו מדיר כמ"ש בתוס'. ד"ה אינו דומה מ"מ אפשר דאין כופין להוציא על פת בסלו רק מוסיפין רק כשמונע לגמרי עד שאינה יכולה לסבול דהיינו ב' שבועות כופין להוציא ולרב דס"ל דבסתם דבמדיר יוציא לאלתר ג"כ ל"ק די"ל דדוקא במדיר כופין להוציא לאלתר דלא חיישי לשמא ימצא פתח לנדרו א"כ למה לנו להמתין ב' שבועות כיון שגם אחר ב' שבועות בודאי לא ימצא היתר משא"כ במורד דאפשר בחזרה אף רב מודה דמורד דמי למדיר בפירש כיון דאפשר בחזרה וכיון דיכול לסבול שבוע או ב' אין כופין ובאותן שבועות מוסיפין. והא שכתבו התוס' דמורד גרע ממדיר היינו בתוך ב' שבועות כשיש ספק שמא ימצא פתח לנדרו והפנ"י כתב דקושיא של הש"ס להס"ד דמורדת ממלאכה פליג אמורדת מתשמיש וז"ל שמוציאה תיכף בלא כתובה ואם נתפייס אין פוחתין א"כ במורד ממזונות כיון דג"כ הדין שיוציא ויתן כתובה אמאי מוסיפין מ"ש מורד ממורדת ע"ש ודבריו תמוהין בעיני דודאי כשהדין שתצא תיכף שלא בכתובה תיכף כשפסקו לה הב"ד שתצא שלא בכתובה איבדה כתובתה אפילו נתפייסה אח"כ כמו במורדת ולרבותינו אחר ד' שבועות או להמסקנא אחר יב"ח דודאי אפילו נתפייסה אח"כ ל"ל כתובה כמבואר באה"ע סי' ע"ז וה"נ במורדת מתשמיש לפי הס"ד דתצא מיד בלא כתובה במורדת מתשמיש שאיבדה תיכף אחר פסק דין ושוב אין לנו מה לפחות משא"כ במוסיפין שיש על מה להוסיף. גם תירוץ דהש"ס לפי פירושו אין לו מקום דבמורדת ג"כ ודאי דא"י להוציאה בלי המלכת ב"ד עם האשה אולי תחזור בה קודם שמוציאה בלא כתובה ואין לו לגרשה בלא כתובה בלא המלכת ב"ד

ע"ב בתוס' ד"ה אינו דומה תדע דהמורד מוסיפין וכו'. וא"ל דהא חזינן דנודרת מתשמיש למאן דס"ל דהיא נותנת אצבע תצא מיד שלא בכתובה ובמורדת פוחתין אלמא דנודרת גרע ממורדת. י"ל דנודרת טעמא אחרינא הוא דאפילו בשאר נדרים שיש בו עינוי נפש י"ל לא ניחא לי באשה נדרנית כמ"ש התוס' לקמן דף ע"א בד"ה ואם אמר אי אפשי ע"ש אך קשה דהיכא דנדר' איהי וקיים לה הוא למ"ד דהוא נותן שכתבו התוס' בדף ע"א בד"ה אבל הכא דאינה סבורה שיתפייס ע"ש אמאי אין מוסיפין

בתוס' ד"ה ואינהו כמאן סברוה ומיהו מסקנא דשמעתין דמשהינן לה תריסר וכו'. נראה לפרש דבריהם שקאי אר"ח שפסקו כרבותינו דהיינו ד' שבועות אף דמסקינן דמשהינן יב"ח ע"כ מפרש דשם אמאיס עלי קאי כמשכ"ת וע"ז כתבו התוס' ומיהו ע"כ מסקנא דשמעתין ע"כ אמורדת דהכא קאי דלא כר"ח כנלע"ד ומ"ש עוד כיון דשניהם חפיצים בגירושין למה נשהה