בית יעקב על כתובות ז

דבכל צדדי האיבעיא עושה חבורה כשבועל בעילה גמורה ואינו פטור רק מטעם דבר שאינו מתכוין למאן דמיתסר או למאן דפוטר מקלקל בחבורה וא"ש ג"כ קושית מהרש"ל ומהרש"א בד"ה את"ל הלכה כר"י וק"ל. ולפ"ז אפשר לתרץ קושית התוס' דהא התוספות הקשו נהי דמקלקל פטור הא מ"מ אסור מדרבנן ותירצו דמותר משום מצוה ולפ"ז במקום שהאשה ניסת בכל יום שיכול לטעון טענת בתולים למחר לכך אף משום מצות נשואין יכול לבעול בהטי' דרוב בקיאין הן וחבורה לאו מצוה היא מ"מ בעילה גמורה ג"כ מצוה היא דהא כשיבעול בהטי' לא יהי' נאמן לטעון ט"ב למחר וא"כ בעילה גמורה ג"כ מצוה היא. וא"ל כיון דהשתא קיימינן דלדם הוא צריך וא"כ אפשר לבעול בהטי' כזו להוציא דם בלא פתח. דז"א דהא כתב הש"מ דאין בקיאין בהטי' זו ולכך התירו סתם ביאה משא"כ אחר תקנות עזרא שאינה ניסת רק בד' ועבר ולא בעל בד' שאין לו בד' בשבת שאז הבעילה גמורה לאו מצוה היא כלל דהא אפשר למיבעל בהטי' שהכל בקיאין שלא להוציא דם ולא לעשות פתח כיון דא"צ לט"ב וכיון דאין בהבעילה גמורה שום סרך מצוה ואסורה בשבת לכך אסרו אפילו יחוד דמחמת בעילה ראשונה שיצרו תקיף יש לחוש שיבוא לבעילה גמורה וא"ש הכל

בתוס' ד"ה דם מיפקד פקיד אבל גבי מילה משמע דאיכא איסורא דאורייתא וכו'. עיין פ"י שהקשה דהי' להם להוכיח מדאצטריך קרא למשרי מילה ע"ש. ולפעד"נ דלק"מ דבגוף המילה יש בו ג"כ איסור תולש מהמחובר כשחותך חתיכת עור דלא גרע מעוקר שער ואח"כ מצאתי בש"מ שכתב בהדיא דחייב משום תולש ע"ש. ולזה הוצרכו להוכיח ממציצה. אך קשה דה"ל להתוס' להוכיח מהא דשבת ק"ו למאן דס"ל דמילה לא הוי מתקן ומוכח מדאצטריך קרא למישרי מילה דמקלקל בחבורה חייב מוכח דמילה חייב מטעם חובל דאי מטעם תולש ודאי דמקלקל פטור אפשר לומר דבכל המלאכות שנעשו ע"י חבורה מקלקל חייב ודוחק א"נ כיון דאפי' לפי תי' עיקר הוכחת הש"ס ממציצה כמ"ש בסמוך לכך נקטו ההוכחה ממציצה

בתוס' ד"ה לדם הוא צריך ואע"ג דהוי מלאכה שא"צ לגופה וכו'. לכאורה קשה דאי נימא דזה הוי אצ"ל כיון שא"צ להדם רק בשביל שלא יתלכלך א"כ קשה הא דאמר במציצה הוא מלאכה דאורייתא הא מלאכה שא"צ לגופה היא דא"צ להדם רק כדי שלא יסתכן הולד. ולפמ"ש הריב"ש סימן רצ"ד א"ש דבכל שבנטילה הוא משביח הדבר כגון נטילת צפרנים שנתייפה הדבר בנטילתן חייב דבמשכן הי' ג"כ גוזז השער להשביח העור ע"ש שהאריך. ולפ"ז א"ש דבמציצה כשנוטל הדם משביח בריאות התינוק חייב משא"כ הכא אינו משביח אותה מה שנוטל הדם ממנה דכל שהיא בתולה משובחת ואדרבה מקלקל אותה

בגמרא במקלקל הלכה כר"י. בספר הפלאה הקשה הא בשבת כ"ו אמרינן דמילה הוי כתיקון דמה לי לתקן מילה ומ"ל לתקן כלי ע"ש בתוס' דתיקון מצוה הוי תיקון א"כ גם בעילת מצוה הוי כתיקון. ולפעד"נ דל"ק כלל דשא"ה דגוף החבורה הוא המצוה כמו המילה והבער' בת כהן מיחשב תיקון משא"כ הכא נהי דהביאה היא מצוה מ"מ החבורה לאו מצוה היא דהא אפשר בהטי'. ואפשר דכוונתו כשבועל במקום שאשה ניסת בכל יום דהחבורה ג"כ מצוה לידע שהיא בתולה שיהא מותר לדור מעה

בתוס' ד"ה את"ל הלכה כר"י דטעם שניהם דפטורין בשאר מלאכות שבת הוי משום דבעינן מלאכת מחשבת וכו'. ולכאורה קשה הא מלאכה שא"צ לגופה ג"כ אינו פטור רק במלאכת שבת ולא בשאר איסורין וע"כ מטעם מלאכת מחשבת ואפ"ה פטור מלאכה שאצ"ל בשבת אפי' בחבורה ועכצ"ל דהטעם במלאכה שאצ"ל לאו משום דבעינן מלאכת מחשבת רק משום דלא הוי דומיא דמשכן ולא חשיב מלאכה כלל

דף ו' ע"ב בגמרא מאי לאו דאי לא בעיל מצי בעיל. ופרש"י דאי לא בעיל בעילה גמורה ע"ש. הקשו המפרשים דהא עיקר ללישנא בתרא דדם חבורי מיחבר האיסור הוא רק משום לדם הוא צריך ופי' התוס' לעיל בד"ה לדם הוא צריך וז"ל דצריך לראות אם היא בתולה ע"ש וכיון דכבר בעיל ומצא דם שוב א"צ להדם וא"כ אין לו פשיטות מכאן. ולפעד"נ לתרץ דפריך דע"כ מוכח דמיפקד פקיד דאי חבורי מיחבר א"כ אמאי שרי דהא בביאה שנ' א"א בהטי' דאפילו בהטי' איכא דם כיון דכבר התחיל הדם לצאת כמ"ש התוס' בנידה ר"פ התינוקת בד"ה ר"א וכן בדף י"א בד"ה שלא פסקה ע"ש ופסיק רישא הוא וא"כ אמאי שרי נהי דס"ל דמקלקל בחבורה הוא א"נ מלאכה שאצ"ל הוא כיון שא"צ להדם וס"ל כר"ש מכל מקום הא לכתחילה אסור כמו שהקשו התוס' לעיל בד"ה ואת"ל הלכה כר"י וכאן לא שייך תי' התוס' דהא שרי משום מצוה ובביאה ב' ליכא מצוה כמ"ש התוס' בדף ז' בד"ה א"ל אנא ע"ש ועכצ"ל דדם מיפקד פקיד ואף דפתח ממילא קאתי זה ל"ק דפתח ודאי דלא הוי פסיק רישא בהטי' דאפילו בביאה ראשונה כשבועל בהטי' אינו עושה פתח ומכ"ש בביאה שנ' בהטי' ומוכח ממילא דמותר לבעול בתחילה בשבת ומקשה שפיר

בגמרא אלא אמר רבא תנאי היא וכו'. תמוה לי חדא דהא עיקר הקושיא הוא לשמואל דס"ל כר"ש ואפ"ה ס"ל דאסור ועכצ"ל דלפתח הוא או לדם הוא צריך ודם חבורי מיחבר כמ"ש התוס' בד"ה לעולם רב ס"ל ע"ש ומקשה שפיר ממתניתין דחתן פטור מק"ש דמותר לבעול וע"כ או דס"ל לתנא דדם מיפקד פקיד ולדם הוא צריך או להנאת עצמו צריך. וא"כ קשה מאי משני דה"מ ר"ש היא דהא שמואל כר"ש ס"ל ואפ"ה אוסר א"כ מאי משני תנאי היא הא כיון דאשכחן תנא דמתיר וע"כ ס"ל דמיפקד פקיד או להנאת עצמו הוא צריך וא"כ מנין לשמואל לעשות פלוגתא רחוקה בין התנאים בדבר שלא מצינו פלוגתא ולומר דהתנא ס"ל דחבורי מיחבר דלמא ס"ל דמיפקד פקיד ור"י הוא דבאינו מתכוין חייב או דמקלקל בחבורה חייב דמה"ת לאשוויי פלוגתא במה שלא מצינו. ועוד קשה אמאי לא הביא תיכף הנך תנאים שמביא אח"כ דפליגי בהדיא אי מותר לבעול או לא. ולכן נלפענ"ד דממחלוקת התנאים שמביא אח"כ אין ראיה לשמואל דס"ל דאפילו לר"ש אסור די"ל דהתנא דאוסר למיבעל בשבת ר"י וכמש"ל ולכך מביא הברייתא זו דפליגי בפטור ק"ש דנראה דאם נאמר לפתח הוא צריך או דם חבורי מיחבר ודאי דאסור לבעול אפי' בהטי' כיון דחייב לבעול ביאה ראשונה ביאה גמורה שיהיה יכול לטעון ט"ב וכמש"ל בריש סוגיא שאסורה מדאורייתא דהא עתה ס"ל דלפתח צריך או חבורי מיחבר ואפילו יחוד אסור בביאה ראשונה כמו בנידה ואבילות לעיל וכיון דאינו מתייחד עמה כלל ודאי דחייב בק"ש דאין לו שום טירדא אבל אי לדם הוא צריך ללשון א' או להנאת עצמו הוא צריך ללשון ב' וכיון שאינו צריך לביאה ראשונה שיהיה יכול לטעון ט"ב לביאה שאסורה מדאורייתא רק משום דמקלקל אסור לכתחילה כמ"ש התוס' ודאי דרק ביאה גמורה אסור אבל לבעול בהטי' לבקי ודאי דאין איסור דא"ל דגזרינן דילמא אתי למיעבד בלא הטי'