בית יעקב על כתובות ו

מקום שהטומאה יכולה לצאת מטמא משום גולל. ועוד דאפשר דבעינן דוקא שיהיה מקום להטומאה לצאת ברחב ד' דוקא דהא בתוספתא נקט רחב ד', וא"כ משכחת לה שיש לטומאה מקום לצאת בנקב שהוא רחב טע"ט שאינו מטמא משום קבר סתום ומשום גולל מטמא כיון שאין רחב ד'. וגם אין להקשות כיון דמדינא אינו מטמא משום גולל הן לפי' הר"ד ממינץ בערג מטעם שהיה קבור בקרקע הן לפי' ר"ת א"כ מאי רבותא שהיו מדלגין ע"ג ארונות די"ל כיון דאין היתר רק מטעם סתם ארונות יש פותח טפח מן המת להכיסוי שאין בו משום טומאה טמונה שבוקעת ועולה כשאין בו פ"ט טמא משום מת עצמו שהטומאה בוקעת ולכתחילה אין לסמוך על זה רק משום כבוד מלכים התירו לסמוך על סתם ארונות והנה לכאורה קשה מה שהקשו התוס' דמדלגין ע"ג ארונות הא הגולל מטמא משום אוהל הא כיון דבלא"ה צ"ל דמיירי שהיה המת רחוק מן הגולל פ"ט דאלת"ה מטמא משום מת עצמו כמש"ל התוס' לפי' ר"ת וא"כ גם מהגולל ל"ק כיון שיש תחת הגולל פ"ט ולא יהא הגולל אלא כמת עצמו הא ודאי אם המת דבוק לתקרת הבית אין הטומאה בוקעת לחוץ כיון שיש תחתיו פ"ט. וי"ל דקושית התוס' היא משום חלק הגולל המונח על הדופק דליכא תחתיו פותח טפח א"נ י"ל דהתוספות סברי דהארון לא היה מכוסה בעפר ולא הי' דבר חוצץ ואז הארון עצמו מטמא באוהל

דף ה ע"א בגמ' אבל משום אקרורי דעתא וכו'. [התוס'] לעיל דף ב' בד"ה ותינשא בא' בשבת הוכיחו מכאן דמשום ברכה לא מיקרי עבריין כו' דאלת"ה מה נ"מ ע"ש. ולפעד"נ לתרץ דהא נ"מ ביש אונס בד' כגון שהי' פתו אפויה כמבואר לעיל דף ג' דאשה ניסת בכל יום דהא מוקי הא דקתני ובשני לא יכנוס ואם מחמת אונס מותר בפתו אפויה אלמא בפתו אפויה מותר בשני משום דא"א להמתין עם המת עד יום ד' א"כ ה"נ אם היה פתו אפויה ומת ביום א' מותרת להינשא מיד ביום א'. ולפ"ז יש נ"מ בכה"ג בניסת ביום א' משום אונס דאי איכא משום אקרורי דעתא ממתינין עם קבורת המת עד לילה ונבעלת בליל ב' שילך ביום ב' לב"ד. ואי ליכא חשש אקרורי דעתא לא משהין המת ונבעלת ביום א' שילך לב"ד ביום ב' כיון דליכא חשש אקרורי דעתא

בתוס' ד"ה אי הכי פי' בשלמא. ולפעד"נ לתרץ דמקשה א"ה ממתניתין דמתניתין אלימא לי' לאקשויי ולכך מקשה ממתניתין דקתני ואלמנה ליום ה' ומקשה בשלמא אי חיישינן לאקרורי דעתא וברכה דנקט לא חשיבא כלל א"ש המשנה דבתולה נישאת ברביעי היינו רק הנשואין דהביאה הוא בלילה משום אקרורי דעתא וממילא הא דנקט במשנה ואלמנה ביום ה' היינו רק הנשואין והביאה בו' משום ברכה דאדם אבל אי נימא דל"ח לאקרורי דעתא קשה ממתניתין אי ברכה דדגים לא חשיבא א"כ ע"כ בתולה ניסת ביום ד' היינו שבועל גם בד' א"כ אלמנה ליום ה' היינו ג"כ שתבעל בה' מה"ת תשתנה אלמנה מבתולה כיון דברכה דדגים לא חשיבא דהא הר"ן כתב דלכך עשו יום קבוע באלמנה משום דעשו יום קבוע בבתולה וא"כ היה להם לקבוע כמו בבתולה יום ד' או שלא לקבוע יום כלל ועכצ"ל דברכה דדגים חשיבא ובתולה דנישאת ליום ד' דקתני ע"כ לבעול בה' ומקשה שפיר א"כ אלמנה משום ברכה דדגים תינשא בד' כמו בתולה ומשני ברכה דאדם עדיפא

ע"ב בתוס' ד"ה מהו לבעול אע"ג דתניא ומפרישין חתן מן הכלה לילי שבת וכו' ובעי היכא הילכתא דאיכא למימר דפליגי בי' ר"י ור"ש. ויש בזה הרבה תמיהות. א' קושית המהרש"א וז"ל מיהו למאי דבעי למימר את"ל הלכה כר"י מקלקל הוא אצל הפתח או מתקן הוא קשה אכתי מה דבעי לי' ע"כ מתקן הוא דאי מקלקל א"כ הך ברייתא כמאן. ב' קשה מ"ש התוס' דא"ל דפליגא בי' ר"י ור"ש מ"מ קשה האיך ס"ד לומר דדם מיפקד פקיד הא בהדיא קתני בברייתא דלעיל מפני שהוא עושה חבורה. ג' קושית רש"י בד"ה ואת"ל הלכה כר"י על הגירסא ישנה שבש"ס עד שהוצרך למוחקה ע"ש. ד' דקאמר לפתח הוא צריך למה צריך הוא לפתח הא בתולה חשובה מן הבעולה כמ"ש רש"י בהדיא בד"ה ואת"ל הלכה ר"י. ה' קשה בתוס' ד"ה את"ל הלכה כר"י שכתבו וז"ל פי' דר"מ א"ל מקלקל בחבורה פטור קושיות המהרש"ל ומהרש"א ע"ש מה שדחקו. ולתרץ כל הנ"ל נראה דהנה התוס' ד"ה לדם הוא צריך כתבו דאפשר בהטי' להוציא דם ולא לעשות פתח. ועיין בש"מ שבהטי' כזו אין הכל בקיאין ויש הטי' אחרת שלא יעשה פתח ולא יוציא דם. ע"ש בש"מ והנה הסברא זו שכתבו התוס' דאפשר בהטי' להוציא דם ולא לעשות פתח הוא רק אי דם מיפקד פקיד אבל אי אמרינן דם חבורה מיחבר שא"א להוציא דם רק בעשיית חבורה ע"כ א"א לעשות חבורה בלא עשיית פתח וכן משמע מהרשב"א שהביא הש"מ ע"ש ומבואר הוא דתקנ"ח הוא שתנשא בד' בשביל ט"ב והתוס' כתבו דלדם הוא צריך לראות שהיא בתולה ומבואר הוא דבטענת בתולים הוא ע"י דם או ע"י פ"פ וטענת פ"פ הוא יותר טובה מט"ד דדם אפשר ממשפחת דורקטי היא א"נ אפילו יש דם יש לחוש לדם ציפור או דם צדדין. והנה ודאי פשיטא שאם ירצה לבעול ביום ד' בהטי' שלא להוציא דם ולא לפתוח פתח ודאי דאסור דמבטל תקנות חכז"ל שתיקנו הנשואין ביום ד' בשביל ט"ב ולפ"ז האיבעי' הוא כך דם מיפקד פקיד וממילא יכול להוציא דם בתולים אפילו בלא חבורה וממילא אפשר לעשות הטי' ולהוציא דם אף שלא לעשות פתח ובלא חבורה אבל ודאי אם בועל בעילה גמורה לעשות פתח ואז ודאי דעושה חבורה ומוציא דם חבורה ג"כ רק שאי אמרינן דם מיפקד פקיד אפשר ג"כ להוציא דם בלא עשיית פתח וחבורה או חבורה מיחבר כלו' שא"א כלל להוציא דם בלא פתח וחבורה. והנה אם נאמר מיפקד פקיד ואפשר לדם לבוא בלא חבורה א"כ אפילו אם בועל בעילה גמורה שעושה חבורה לאו פסיק רישא הוא אבל אי חבורי מיחבר פ"ר היא ואת"ל מיפקד פקיד בעי אם לדם הוא צריך כלומר מה הוא צריך לתקנות חכמים שתקנו ביום ד' שיהי' יכול לטעון ט"ב וכן במקום שאין ב"ד קבועין שאשה ניסת בכל יום ואפילו בשבת יכול לבוא לב"ד כמבואר ברא"ש ופוסקים אי סגי כשיהי' יכול לטעון ט"ב בט"ד וא"כ יכול לבעול בהטי' כזו שיוציא דם בלא פתח או לפתח הוא צריך היינו שחכמינו ז"ל תיקנו שיהי' דוקא ביאה גמורה לעשות פתח שיהי' יכול לטעון ג"כ טענת פ"פ כי הבועל בהטי' א"א לידע זה כמבואר בדף י' שאמר לו שמא הטית וא"כ אם לפתח הוא צריך לתקנת חכמים וצריך שיתכוין לבעול ולעשות פתח ופתח א"א לבוא בלא חבורה חייב משום חובל כיון שמתכוין לעשות חבורה וכיון שאפילו לפתח הוא צריך אם האיסור רק מטעם חובל א"ש הגירסא ישנה שמחקו רש"י ואת"ל מקלקל הוא מקלקל בחבורה הוא דאפילו אי מיפקד פקיד כשבועל בעילה גמורה עושה חבורה ולמ"ד בחבורה חייב אסור וא"כ בכל צדדי האיבעיא תלי' בפלוגתא דר"י ור"ש וסבירא לתנא דברייתא כר"י דאוסר בדבר שאינו מתכוין וכר"ש דמקלקל בחבורה חייב וגם תני שפיר מפני שהוא עושה חבורה