בית יעקב על כתובות סח

יכול הבעל לומר לא ניחא לי בתקנתם שהוא לטובתי שאהי' יכול לכופה ואין אני רוצה לכופה רק מה שתעשה מרצונה בלא כפי' יהיה הדין כמו מציאה והעדפה שע"י הדחק ובודאי שיכול הבעל לומר כך וממילא יש לו מ"י דהא כשירצה להעלות לה מזונות ולא ירצה לכופה לעשות רק שאם תעשה תהיה שלו בזה לא יכולה היא לומר א"נ וא"ע וכיון שיש לו ידים בכה"ג ממילא כל זמן שהוא נותן לה מזונות יכול להקדיש הידים ועוד אפילו תיכף כשהקדיש נתבטל הכפיה על מ"י דהא א"י למכור אשתו לאחר שיכוף אותה למלאכה דלא גרע מאמה העבריה דא"י למכור אותה וגם הוא א"י לכוף אותה למלאכת אחרים כיון שאין הידים שייכין לבעל שכבר הקדישן דחשיב כאילו מכר הידים להקדש והוי כאילו פי' שיזון אותה בלא כפיה רק שתתן להקדש אם תעשה ובזה יכול לכופה אפילו לדידן ומש"ה פסק הרמב"ם שפיר דאם אמר יקדשו ידיך כל מ"י הקדש, אך לפ"ז קשה מאי קאמר ופליגא דר"ל. ואחר העיון ל"ק כלל דע"כ מוכח דר"ל פליג אר"ה דהא ר"ל ע"כ ס"ל דמעה תחת מ"י כרב אדא כמ"ש התוס' בד"ה מתוך וא"כ ע"כ מוכח דפליג אר"ה וס"ל דאפילו נגד מ"י שרוצה לכופה אין יכולה לומר א"נ מעה וא"ע דאז א"ש רישא דמתניתין וסיפא וכמש"ל בפירושא דרב אדא דרישא וסיפא מיירי במעלה מה שכנגדו דהיינו ברישא מיירי שמעלה מעה ויכול לכופה משום שא"י לומר א"נ וא"ע ואפ"ה תנן עושה ואוכלת דכיון שאין נותן לה מזונות עושה ואוכלת דלא גרע מעבד כנעני אבל אי לא היתה צריכה לאכול כגון שהיה נותן לה מזונות אף שרוצה לכופה למ"י היה הקדש אבל אם נאמר דר"ל ס"ל כר"ה דיכולה לומר א"נ מעה וא"ע דלר"ל המעה תחת מ"י וברישא מיירי לר"ל שמעלה מעה כמש"ל והיא אינה רוצה ונותן מזונות א"כ לא שייך כלל עושה ואוכלת דקתני דהא משכחת לה אפי' כשאוכלת משל בעל כגון שא"ר ליתן לה מעה כסף רק באופן שיכופה למעשה ידיה ואז יכולה לומר א"נ מעה וא"ע ומ"י חולין ואי נוטלת המעה ברצונה ע"כ מ"י הקדש וכך הוה למתני דעושה ונוטלת מעה דלישמע מיניה דיכולה לומר א"נ מעה וא"ע אע"כ מוכח דפליגי אר"ל ואפילו אי נימא כמש"ל דהמקדיש ידים מבטל הכפיה א"כ א"י לומר א"נ מעה וא"נ מ"י אם לא שאינו מעלה לה מזונות ושפיר קתני עושה ואוכלת זה אינו דמ"מ מוכח מהמסקנא דבאמת ס"ל לר"מ אדם מקדיש דשלב"ל וכר"א ע"כ ס"ל דמוכח ממה שאמר מקודם שיכול לכופה דלא שייך רק אי ס"ל כרב אדא ומסברא זו לא חזר ולהמסקנא לא הוי כהקדיש ידים ומוכח ג"כ דס"ל כרב אדא דמעה תחת מ"י כמ"ש התוס' ד"ה מתוך וכיון דמיירי בהקדיש מ"י ולא הידים שפיר מוכח דפליג אר"ה וס"ל דא"י לומר א"נ מעה דבלא"ה לא שייך לומר עושה ואוכלת כמש"ל

ועתה נבא לתרץ שיטת רש"י בד"ה לעולם במעלה שכתב דה"ה דהמ"ל במעלה מעה ואין מעלה מזונות אלא משום רב וכו' וע' מהרש"א מ"ש בזה אא"ז וקשה לפי' המהרש"א דא"נ וא"ע. דקאמר רב הוא על המותר א"כ לרב מיירי רישא באינה רוצה ליטול מעה וה"נ בסיפא וא"כ הוי שפיר סיפא דומיא דרישא וגם הלשון דחוק לומר א"נ וא"ע דאמר רב היינו מותר. לכן נראה ליישב דברי רש"י באופן אחר ויתיישב ג"כ קושית התוס' בד"ה אי במעלה דא"כ קשה רישא גם קשה דהל"ל במעלה ומעלה וא"ר ליטול ופליגי בפלוגתא דר"ה ור"ל. ולתרץ נראה דרש"י ס"ל כשיטת רב ולפ"ז ל"ק קושית התוס' ד"ה אי במעלה די"ל דהפי' במעלה ומעלה היינו שהיא א"ר ליטול ולזה לא היה יכול להקשות מרישא דברישא מיירי במ"י יכולה לומר א"נ משא"כ בסיפא במותר מקשה שפיר מ"ט דמ"ד לאח"מ קדוש כיון שא"י לומר ומשני דמיירי במעלה לה מזונות ואינו מעלה מעה שאין לו דרב ושמואל דסברי לאח"מ קדוש דס"ל דמותר תחת מעה וכיון שאין לו ליתן מעה הוא שלה ולכך לא קדוש רק לאח"מ ור"א ס"ל דמזונות תחת מותר וקדוש מחיים דבמותר א"י לומר ולזה מקשה רש"י דהל"ל במעלה לה מעה ואינו מעלה לה מזונות ופליגי כמו דפליגי בש"ס דרב ושמואל סברי דמעה תחת מותר ור"א ס"ל דמעה תחת מעשה ידיה ולכך סבר רב ושמואל דמותר לאח"מ קדוש כיון דמיירי במעלה מעה וא"ר ליטול דאף לר"י דס"ל דא"י לומר איני נותנת מותר היינו כשניזונת או אפילו כשאומרת א"נ דברשות קעבדא כמ"ש הרא"ש בפ' מציאת אשה מטעם כיון דברשות קעבדא אבל כשאין לו ליתן מזונות ודאי דיכולה לומר שאינה רוצה ליטול מעה ולהחזיק לעצמה אפילו מציאה דאימר לא יהיה לה בזמן אחר ולכך לאח"מ קדוש משא"כ לר"א דס"ל דמעה תחת מ"י וס"ל כר"ל דאי"ל א"נ וא"ע מ"י והרי היא שכורה לו בעד המעה ויכול לכופה למ"י כי במ"י הדין דכופה רק דכשא"ל כתב הרא"ה דא"י לכופה שתעשה מ"י משום דלא גרעה מע"כ שא"י לומר עשה עמי ואיני זנך וכיון דמיירי בספקה דהא איכא מותר וע' ש"מ שפי' מותר היינו המותר ממזונותיה ודאי כיון שנותן מעה ובמ"י יש שיעור מזונות שהבעל והב"ד יכול לומר לה עשה וזון לעצמך ממעשה ידיך דבספקה ס"ל להרבה פוס' שי"ל צאי מ"י במזונותיך והוי כמעלה ומעלה ודיו לבא מן הדין להיות כנדון דהא בעבד עברי ג"כ אף שא"י לומר עשה עמי ואיני זנך מ"מ ודאי כיון שנתן לו השכירות שלו שיכול לומר עשה עמי וזון אותך ממ"י והמותר יהיה שלי דעבדי אתה א"כ בודאי גם באשה יכול לומר כן כיון שנותן לה המעה והרי היא כעבדו וממילא המותר שלו והוי הקדש מחיים דכל יום הוא חיוב בפ"ע כמבואר בש"מ משא"כ לרב ושמואל דסברי מזונות תחת מ"י וכגון דאין מעלה מזונות וממילא א"י לכופה שתעשה ודאי דיכולה לומר אפי' במותר אינו נוטלת מעה כיון שאין נותן לה מזונות ליכא איבה דכל מ"י צריכה למזונות ואף דאיירי בספקה, ודאי דהכל שלה כשאינה ניזונת אלא אפילו למ"ד דיכול לומר בספקה מ"מ צ"ל לה צאי כל מ"י במזונותיך כיון שאם יופסד המ"י לא ישלים לה וממילא המותר שלה. ואי תקשי אי נוקי במעלה מעה ואין מעלה מזונות שא"י לכופה ואין קדוש לאח"מ רק מטעם ירושה א"כ אמאי קדוש לאח"מ הא לא אמרה לאח"מ י"ל דס"ל כמו שמבואר בשיטה דמותר פירושא לאח"מ והוי כאילו פי'. וע"ז תי' רש"י ז"ל מדרישא בניזונת דהא לפי קושית רש"י רב נמי ס"ל דמזונות תחת מ"י וע"כ צריך לאוקמי רישא בניזונת כדי להוכיח דינו דיכול לומר איני ניזונת לכך אוקמי סיפא נמי בניזונת

ועתה נבוא לתרץ קושית התוס'. דהנה הא שהקשו בד"ה הכא אין בידה הא בידה לומר א"נ וא"ע. ולפמש"ל לק"מ כיון דביד הבעל לומר שאינו רוצה לכופה על מעשה ידיה רק מה שתעשה יהיה שלה א"כ ממילא אינו בידה להקדיש מעשה ידיה. ולפ"ז יש ליישב קושית התוס' בד"ה ר"ע אומר יפר שהקשו והא לא הוי דברים שבינה לבינו. ויש ליישב דשפיר הוי דברים שבינו לבינה דלר"ע דס"ל דהעדפה שע"י הדחק לאשה ולא ס"ל איבה דקטטה ממילא יכולה לומר א"נ מעה כסף וא"נ מותר לר"ה אמר רב וא"כ כשלא יפר יש לחוש שתאמר א"נ מעה וא"נ מותר ואף שכתבו התוס' דלא חיישינן שתאמר א"נ וא"ע דלא שכיח אפשר דדוקא להפקיע מחיוב המזונות לא שכיח אבל להפקיע ממעה ולא יתן המותר שכיח ואם לא יפר לא תוכל לחזור בה