בית יעקב על כתובות סז

דהא לפי מה דאמר ר"ל דר"מ ס"ל דאין אדם מקנה דבר שלא בא לעולם תיקשי רישא דקתני ה"ז עושה ואוכלת דמשמע רק משום שצריכה למזונות אי משום שאינו נותן לה או משום שאומרת שאינה ניזונת ואי תימא דר"מ ס"ל א"א מקנה דבר שלא בא לעולם הא אפי' כשנותן לה מזונות הוא חולין מטעם שהוא דבר שלא בא לעולם ועוד דליתני המקדיש ידי עצמו כמ"ש התוספות בד"ה וא"צ וא"כ מוכח מרישא דר"מ ס"ל אדם מקנה דבר שלב"ל ואי נימא דבגוף המ"י ס"ל לר"ל כר"ה דיכולה לומר א"נ א"כ לא שייך תי' דר"ל משום דמתוך שיכול לכופה וע"כ מוכח דר"מ ס"ל אדם מקנה דבר שלא בא לעולם אלא ודאי דגם בגוף המ"י ס"ל לר"ל דיכול לכופה ואמר שפיר דפליגי אר"ל. ולפ"ז א"ש קושית הר"ן שהקשה דליתני רישא וסיפא בדבר אחד במ"י או במותר דלרב אדא א"ש בפשיטות כמ"ש הרא"ה וקיימתי מסברא דרישא וסיפא איירי דבמה שהקדיש נותן מה שכנגדו וה"ק במ"י במתניתין ברישא דהמקדיש מ"י מיירי שנותן לה מעה מה שתקנו תחת מ"י ואפ"ה קתני עושה ואוכלת כיון שאין נותן לה מזונות א"י לכופה דהא דיכול לכופה היינו דוקא בנותן לה מזונות ואף לר"א דס"ל תקנו מעה תחת מעשה ידיה מ"מ אם אין נותן לה מזונות א"י לכופה מטעם דלא גרע מעבד שא"י לומר עשה עמי ואיני זנך ובסיפא דהקדיש את המותר מיירי ג"כ שנותן לה כנגד מה שהקדיש שנותן לה מזונות שתקנו לר"א תחת מותר וכיון שנותן לה מזונות ממילא יכול לכופה דהא על מותר א"י לומר א"נ וא"נ לכ"ע ולכך הקדש ולכך לא מצי למיתני במעשה ידיה היכא שנותן לה מה שכנגדו היינו מעה לר"א דהא בכה"ג אינו קדוש כדקתני ברישא עושה ואוכלת וגם לרב ושמואל א"ש דהנה בהא דרב ושמואל שאמר לאח"מ הוא קדוש הוא תמוה מאוד דלא מיבעיא להר"ן בנדרים דף פ"ה בהא דמקשה השתא מיהו לא מגרשה שכתב אפילו למ"ד אדם מקנה מכל מקום בעינן שתאמר בפי' לכי מגרשה ע"ש א"כ ה"נ תקשי הא לא אמר לאח"מ ואפי' להתוספות שכתבו בד"ה לכשאקחנו דאין נראה לחלק בין אמר לכשאגרש ללא אמר ע"ש דהתוספות לא כתבו זה רק לפי הס"ד דמדמה אותו לשדה שאני מוכר והיינו כמ"ש הר"ן בנדרים ד' פ"ו שהאשה מקנית המ"י בכל יום לבעל לכך א"צ לומר לכשאגרש כיון שמקדיש לעולם דמי למ"ש הר"ן בנדרים דף כ"ח בד"ה אמר בר פדא דהוי כאלו אמר קרבן מעתה וקרבן לכשיפדה ע"ש ובמסקנא דאמר דלא דמי לשאני מוכר רק מטעם דקונם מפקיע ג"כ לא קשה הא לא אמר לכי מגרשה דהא להמסקנא לא אלמוהו כל כך שיהיה חשוב דבר שלא בא לעולם וחשוב כאילו מקדיש גם עכשיו ולכך א"צ לומר לכי מגרשה ובהס"ד דמיירי שמקדשת מ"י ג"כ לא קשה דשא"ה דאמירתה היה שיקדשו מ"י כשיעשו דהא ההקדש אינו חל עד שעשתה ואז גם כן נתבטל השיעבוד וחל תיכף ההקדש כשאמרה שיחול כשיעשה משא"כ במקדיש מ"י אשתו שאמר שיחול כשתעשה והיא עשתה מחיים ואז אין חל ההקדש ונתבטל מאמר פיה ושיקדשם לאח"מ לא אמר ואפילו היה המ"י בעין כשהקדיש אין קדוש לאח"מ כיון שאין נותן לה מזונות וא"י להקדיש מחיים רק לאח"מ הוא יורש דמי לבן שהקדיש נכסי אביו צריך לומר לכשאירש מאבא מכור לך ועוד דהא כשאין נותן לה אין לה רק דין נכסי מלוג ובהדיא מבואר באה"ע סימן צ' דאם הקדיש או מכר נכסי מלוג של אשתו סתם דאחר שמתה יורש כחה ומבטל בעצמו המכר ה"נ דכוותי' ואמאי הוי הקדש לאח"מ ועכצ"ל כשיטת הרא"ה דכיון שא"י לומר א"נ מעה וא"נ מותר וכן הבעל א"י לומר בהיפך רק שעכשיו אין לו מה ליתן לה גובה האשה המותר בתורת גוביינא בעד המעה ומחזקת תמיד כל ימי חייו למשכון על המותר וכשתעשה יכול ליקח ממנה המותר ולהחזיר לה המעה כסף וכיון שמותר הוא הקדש מיד רק שהאשה גובה מכח שיעבוד שפיר קדוש לאח"מ כיון שכלה השיעבוד וממילא א"ש דלא הוי מצי למינקט בסיפא בגוף המ"י כיון דס"ל דבגוף המ"י יכולה לומר א"נ וא"ע ואין זוכה אחר מיתה רק מכח ירושה לא קדוש אף לאח"מ משא"כ במותר דבאמת גם עכשיו הוא הקדש ומה שהאשה נוטלת המותר בחייו הוא רק מטעם טירפא ול"ק ג"כ קושית התוס' בד"ה אי במעלה שהקשו דגם למ"ד מחיים קדוש ה"מ למיפרך אמאי עושה ואוכלת ל"ק כלל דלמ"ד מחיים קדוש הו"מ לשנויי שהיא רוצה לזונה והיא אינה רוצה לכך ברישא עושה ואוכלת דיכולה לומר איני ניזונת ובסיפא במותר דא"י לומר א"נ מעה לכך מחיים קדוש משא"כ לרב ושמואל פריך שפיר מה"ת לא יקדש מחיים כיון שנותן לה מעה וגם ל"ק קושית המפרשים שהקשו דלוקי המחלוקת דרב ושמואל ור"א במעלה לה והיא אינה רוצה ליטול ופליגי בפלוגתא דר"ה ור"ל ולפי הנ"ל ל"ק כלל דבמותר כ"ע מודי דא"י לומר איני נותנת. ולפ"ז ג"כ ל"ק קושית התוס' שהקשו מאי דוחקי' דרב וכו' דרב מוכיח ממתניתין דמיירי לאח"מ דאי מחיים אמאי נקט סיפא מותר דוקא ה"ל למינקט בגוף המ"י ונותן לה מזונות שהוא כנגד מ"י לרב כקושית הר"ן ורוצה ליתן לה מזונות בלא כפי' על מ"י שאז א"י לומר א"נ וא"ע כמ"ש לקמן א"ו דאיירי לאח"מ ולא יוכל למיתני מ"י כמ"ש לעיל ועל המתניתין גופי' ל"ק למינקט מ"י ובמעלה לה מזונות דלענין דבר שלא בא לעולם זה נשמע מאחר שאתגייר ולא קתני במשנה מותר רק לאשמועינן דבמותר א"י לומר א"נ ולכך קדוש לאח"מ אפי' אינו אומר בפי' לאח"מ. וגם ל"ק קושית רש"י דלוקי באין מעלה לה מזונות ומעלה לה מעה ז"א דהא כשאינה ניזונת יכולה לומר לכ"ע א"נ מותר ואמאי קדוש לרב אדא מחיים ואי איירי שהיא נתרצית ליטול קשה לרב דס"ל דמעה תחת מ"י א"כ אמאי עושה ואוכלת דהא נתרצית ליטול המעה וליתן המ"י בשלמא השתא ס"ל לר"א דמזונות תחת מותר אינה יכולה לומר א"נ וא"ע כיון דהוי נותן לה מזונות אבל לפי קושית רש"י דמיירי באין מעלה לה מזונות גם על מותר א"י לכופה דהא אין נותן לה מזונות ולפ"ז א"ש דברי הרמב"ם שכתב וז"ל המקדיש מעשי ידי אשתו עושה ואוכלת והמותר חולין ואם אמר יקדשו ידיך לעשייתם כל מ"י קדוש לכאורה הלשון תמוה דה"ל למימר סתם הכל חולין דאין אדם מקדיש דשלב"ל. אך לזה י"ל דהרמב"ם בהלכות ערכין פסק דהמקדיש דשלב"ל דהוי הקדש מטעם נדר ולזה אם אינה עושה ואוכלת הוי הקדש כשיבוא לעולם מטעם נדר אבל כשעושה ואוכלת דהיינו שאומרת איני ניזונת וממילא אין הבעל נותן לה לכך המותר מאכילתה מ"י חולין גמורים וא"צ להקדיש לאח"מ כיון שלא אמר בפי' לאח"מ. שוב מצאתי בהפלאה שכתב באופן אחר ע"י הקדמה זו. ואח"כ כתב הרמב"ם דאם אמר יקדשו ידיך הרי כל מ"י קדוש שתמה הר"ן עליו ולפי הנ"ל יש לתרץ דמיירי שמעלה לה מזונות ומעה כמ"ש הב"ש ונראה דבודאי כשנותן לה מזונות ומעה ואינו רוצה לכופה לעשות רק שאם תעשה תהיה שלו בזה ודאי יכול לכופה דהא קודם תקנת חז"ל דמ"י משום איבה דמזונות היה הבעל מחויב במזונות לפי דעת הרמב"ם דמזונות דאורייתא ואפ"ה מציאה והעדפה ע"י הדחק היה לבעל משום איבה דקטטה ובודאי לא גרע גוף מעשה ידיה ממציאה והעדפה ע"י הדחק וא"כ בודאי לאחר שתקנו חכז"ל שיכול לכופה על גוף מ"י לעשות לו משקל חמשה סלעים תחת מזונות ודאי