בית יעקב על כתובות סה

שטר דחיישא לזילא דשכיח טובא באורך הזמן וגם פוחתין מעצמן באורך הזמן בלי שום אונס ולא יהיה לה נאמנות בלא שטר לתובעו ולפ"ז מקשה הש"ס דהרי אפילו מחמת חשש זילא ולא יהיה לה שטר אוסר ר"י מכ"ש במחלה לגמרי ומשני דהכא גרע משום דלא ידעה דתמחול כנ"ל וא"ש גם כן מה דלא נקיט הדין בקרקע דבקרקע אפילו לא נתן רק למשכון א"א בלא שטר דמאין תהיה לה נאמנות שהוא משכון כשלא יהיה שטר משכונא בידה משא"כ במשכון מטלטלין נאמנת שהן משכון בידה בלא שטר רק מחשש אונסא אסור דהא דאמרו לעיל אתפסוהו מטלטלין היינו משום דלא היה רק על יום אחד דבמ"ש יכתוב לה וביום אחד לא חיישי לזילא כמבואר באה"ע סימן ס"ו ולפ"ז אפילו בקרקע אסור בשלא קיבל אחריות אונסא וזילא ואין מותר רק לייחד לה קרקע באחריות ולא ייחד לה קרקע רק כדי שלא תגבה משאר נכסים משועבדים וכן שלא יהיה יכול לדחותה לקרקע אחרת. ומה שהוכיחו התוספות בד"ה אבל קיבל עליו אחריות דמותר בקרקע אפילו לא קיבל עליו שום אחריות מהא דאמר כתב לה שדה שוה מנה במאתים וכו' הוא תמוה לפע"ד לפמ"ש שם

בתוס' ד"ה אבל קיבל עליו אחריות שמא יאמר לה טלי וכו' דוקא בלא קיבל וכו' ע"ש. והקשה המהרש"א למה לי טעמא דתיקון העולם הא איכא טעמא דטלי ע"ש. ולפעד"נ ליישב דהנה בלא"ה תמוה הא שהקשו התוס' חשש דטלי דבשלמא תחילת התקנה של שמעון בן שטח היה שיהיה לכתחילה באופן המועיל שלא תהיה קלה בעיניו להוציאה כמו שתקנו מנה ומאתים מטעם זה וא"כ כמו שאם רצתה למחול כל הכתובה לר' יוסי רשאי כיון שאינה מקפדת על שתהא קלה בעיניו מכ"ש כשמיחד לה רק כשאינה מקפדת אם תהי' קלה בעיניו כשיאבד דהא כשאינו מקבל אחריות דמי ממש לפרעון וכמו שרשאי למחול לר"י כמו כן רשאי לקבל פרעון ולא שייך בזה כלל לומר לא ידעה ומחלה ועכצ"ל דקושית התוס' היא אליבא דס"ד דר"י כר"מ ס"ל דאסור ומה"ת אומר לעשות כתובה מטלטלין א"כ בפשיטות היה לו להקשות דאמאי מותר באחריות לת"ק ואח"כ מצאתי בספר הפלאה שכתב כן ולפ"ז ל"ק קושית מהרש"א דלא הוי מצי להקשות דלמה לי טעמא דתיקון העולם דהוי מצי למימר דתיקון העולם הוא מטעם זה שלא יאמר לה טלי והא דפירש רש"י מחשש אבידה הוא לפי המסקנא דאסור אפילו מרצונה כיון דלא ידעה ומחלה וזה לא שייך רק בחשש אבידה דלא ידעה אבל בחשש טלי לא שייך לא ידעה דהא יודעת היא ומקבלת מרצונה ולר"י מותר אפילו במחלה

בא"ד בדלא קיבל עליו אחריות איכא למיחש. והא דמעיקרא כשתקנו הקלתות לא חששו שיאמר טלי אף שחששו שיאמר לכי לבית אביך הוא מטעם שכתבו התוספות שם שלפעמים כשהיה דחוק למעות היה מפייסה ע"ש. אך מ"מ תימה מה שכתבו דשם מיירי בלא קיבל אחריות דא"כ תקשי שם למה לי התם טעמא דטלי הא בלא"ה אסור וחשש דאמרינן הכא דשמא יאבדו או יוזלו. וליישב דבריהם וגם מה שהקשיתי לעיל דמה"ת חיישי רבנן לאבידה יותר מלזילא לכן נראה דשם מיירי שאתפסוהו למשכון כמ"ש הפוסקים לעיל דף י' ובמשכון אחריות זילא על הלוה וגניבה ואבידה על המלוה וא"כ ה"נ באשה דבגניבה ואבידה חייבת אף דאשה הוי שמירה בבעלים מ"מ במשכון דהחיוב הוא מטעמא דשמואל דהוי כאילו פירש שאם יאבד המשכון יאבדו מעותיו אף במקום דלא שייך דין שומרים כגון בעכו"ם חייב כמ"ש התוספות בב"מ דף פ"ב בד"ה אימור. אמנם נראה דלענין גניבה ואבידה התלוי בשמירה כשמפסדת כתובתה מחמת שלא שמרה ליכא איסור להשהותה כי כשהיא גרמה לעצמה לא שייך הא דר"מ דאסור להשהות כמ"ש התוס' בב"ק דף פ"ט בד"ה כיון דלא נפישא אונס זילא בלא"ה שייך על הבעל כיון שהוא רק משכון ולהכי חיישי לבסוף שיאמר טלי שהיא לא תתן לו דחיישה שמא יאבד אצל הבעל ויפטר מטעם שמירה בבעלים ועיין בח"מ סי' ע"ב בסמ"ע וש"ך שם ולכך חששו שיאמר טלי ומקודם כשנתנו לה מעות למשכון לא שייך חששא דטלי דהאשה ודאי תתן לו המעות כשיצטרך דבמעות נעשה מלוה ויתחייב כשאבד דבמלוה לא שייך שמירה בבעלים והכא מיירי שייחד לה המטלטלין שלא יהי' לה פרעון אלא מזה ולא קיבל אחריות כלל והא דאמרו רבנן מפני תיקון העולם היינו שלא יאמר טלי כיון שהיא לא תתן לו שאם תשאיל המטלטלין להבעל יהיה פטור מטעם שמירה בבעלים אבל בקיבל אחריות שתתן לו שאין לה לירוא מגניבה ואבידה כיון שהאחריות על הבעל לא שייך חשש דטלי וכמ"ש התוס' ולשמא יוגזל ויופטר מליתן כתובה ויהיה בעילת זנות לא חייש ת"ק כל זמן שלא הוזל דאשה לא חיישא להכי וסמכה דעתה ורבי יוסי חייש לזילא דאשה ג"כ חיישא ולא סמכה דעתה ונתיישב הכל ול"ק שוב קושית התוספות בדף נ' מהא דאתפסוהו מטלטלין דשם כיון דלא אתפסוהו למשכון רק שיכתוב לה שטר אחר שבת לא שייך חששא דטלי כיון שבע"כ יצטרך ליתן לה המשכון כשיכתוב שטר שוב לא שייך חששא דטלי ורב אמי שצוה להתפיס המטלטלין סובר דהלכה כת"ק דלא חייש רק לחששא דטלי אי נמי י"ל דהכא ג"כ איירי בייחד למשכון רק שמיירי שאינו נותן לה שטר כתובה כלל רק שנותן לה משכון בידה ור"י סובר כר"מ שאסור להשהות בלא שטר וחייש לזילא אף שחייב באחריות דזילא מ"מ לא יהיה לה שטר בידה כשיוזלו המטלטלין. ולשיטת רש"י ג"כ נראה ליישב דרש"י בד"ה היו אח"כ כותבין בדף פ"א כתב וז"ל ולא היו משעבדין נכסיהון לאחריות וכו' נראה מדבריו דהיינו שלא כתבו בשטר שיעבוד נכסים ולזה היו הנשים יראות שלא יהיה להן ממה לגבות דהיורשים ימכרו הנכסים ויטמינו המעות ולא תוכל לגבות ממשעבדי ולזה היו נותנין לה הקלתות וחשו שיאמר לה טלי שהנשים ודאי לא יתנו לו כשיצטרך הבעל אף שקיבלו אחריות כיון שאין להן שיעבוד נכסים דהא לא נתנו לה שטר לגבות ממשעבדי דהא מהאי טעמא לא רצו מעיקרא להנשא לבעל משא"כ הכא מיירי שיש שטר בידה רק שמייחד לה מטלטלי לבטחון ומניח השטר בידה ומאמין לה ודאי שתתן לו כשקיבל אחריות כשיצטרך דהא השטר בידה וליכא חשש טלי רק חשש דאבידה וזילא שתפסיד כתובתה מהדין ויהיה בעילת זנות לת"ק באבידה דלא ס"ל לת"ק סברא דהיא גרמה באבידה ור"י חייש לזילא ולא ידע דמחל אבל ודאי דיכולה למחול אחריות דמשעבדי דתיקון שמעון בן שטח לא היה רק לכתחילה בכדי שלא ייראו הנשים מלהנשא לבעל אבל בדיעבד יכולה למחול אחריות שיעבוד נכסים כמ"ש בחידושי לאה"ע סי' ס"ו ע"ש

דף נ"ח ע"א ברש"י קיבל מסר והלך קיבל עליו הבעל את המומין לסמפון ליכא למיחש כו' לכאורה תמוה דהא בקידושין דף מ"ה כתבו תוס' בד"ה ונמצאת זרה למפרע וז"ל ואף ע"ג דלא שייך הכא לא משום סמפון וכו' אפ"ה לא חילקו חכמים בין ארוסה לארוסה וכו' ע"ש ולפ"ז קשה מה בכך שקיבל עליו את המומין הא לא חילקו בין ארוסה לארוסה ואפי' נבדקה מהמומין ארוסה לא אכלה אמנם באמת אין