בית יעקב על כתובות נט

קסבר ר' יוסי שכתבו בתי' שם וז"ל ומיהו רבה לא קאמר אלא דילמא

בא"ד וקשה דרב אסי חייש לסימפון בהגעת זמן טפי מבמסר כו' ובפרק אע"פ דף נ"ח אמרינן איפכא דקאמר מאי בינייהו קיבל מסר והלך פי' מסר האב דלמ"ד משום סימפון איכא וכו'. ולפעד"נ לתרץ דהנה הש"מ כתב לחלק בין הא דאמרי' בדיקת חוץ לא שמיה בדיקה ובמסר לשלוחיו מהני בדיקה וכתב דבבדיקת שלוחיו עדיף מבדיקת חוץ ע"י קרוביו וזה דחוק מאוד לכן נלפענ"ד הטעם דהנה המג"ש והפנ"י הקשו מ"ט בתרומה חייש לסימפון ולענין טומאה לא חיישינן לסימפון וע' בפ"י שתי' דלענין טומאה שכבר מתה סמכינן ארובא משא"כ לענין תרומה חיישינן שמא ימצא בה סימפון הרי היא זרה לפנינו בודאי מש"ה חששו טפי. ולפ"ז מיושב קושית הש"מ הא דמהני בדיקת חוץ ע"י מסירת שלוחיו ובדיקת חוץ ע"י קרוביו לא מהני דנראה הא דלא מהני בדיקת חוץ ע"י קרוביו לתרומה אינו החשש דשמא לא בדקו הקרובים יפה רק החשש הוא דלמא אתייליד בה איזה מומין אחר הבדיקה וכשימצאו קודם הנישואין נאמר מחמת חזקה כאן נמצאו וכאן היו שבודאי קודם אירוסין נולדו בה המומין כמבואר לקמן דף ע"ו דבעודה בבית אבי' צריכה להביא ראי' וע' בב"ש באה"ע סימן ל"ח דאף הקידושין צריך להחזיר ויוצאה בלא גט הרי מבואר לענין שתצא בלא גט לא סמכינן אבדיקת קרובים ואמרינן דקודם אירוסין נעשה המום כיון שרואין בה המום וחזקה אין אדם מפייס במומין ולכך אסורה לאכול בתרומה אף שנבדקה ע"י קרוביו דחיישינן דלמא יולדו בה מומין אחר הבדיקה ונחזיק אותה בזרה למפרע שתצא בלא גט ויאמרו שזרה אוכלת בתרומה דהא עיקר החשש הוא רק משום שלא יאמרו העולם דבשביל איסור לא חיישינן כלל דסמכינן ארובא דהא מותר לטמאות עצמו מטעם זה וזהו שאמרו בדיקת חוץ לאו שמיה בדיקה והוא מטעם זה כיון דלא מהני לענין גט לא מהני ג"כ לענין תרומה כיון דמכל מקום יש חשש שיאמרו זרה אוכלת בתרומה לכך לא אכלה והמשנה ראשונה ס"ל דלא חיישינן לשמא יתייליד מומין אח"כ ולכך ס"ל דבדיקת חוץ שמיה בדיקה משא"כ במסר דהוי כנשיאה ממש וממילא אם יולדו בה מומין וימצאו בה אחר נישואין דהא כשימצאו בה אמרינן מחמת חזקה כ"נ כ"ה שאח"כ נולדו כיון דמסירתה לכל הרי נכנסה לרשות הבעל דקתני על הבעל להביא ראי' ולכך מהני בדיקת שלוחים בשעת מסירה כיון דנעשה נשואה משא"כ בהגיע הזמן דדין ארוסה עלי' וכשימצא בה מומין קודם הנשואין מחזיקין לה בקודם אירוסין ותצא בלא גט ונמצאת זרה אכלה בתרומה ולפ"ז מיושב קושית התוספות דבדף נ"ח דאמרינן דא"ב קיבל מסר והלך הוא להמסקנא דהכא דמסירה לא מהני רק לירושתה ועיין בר"ן דמסירה לא מחשיב אותה כנכנסה לרשות הבעל. והא דאמרינן בנכנסה לרשות הבעל דהבעל צריך להביא ראי' אמר רבא לקמן דף ע"ו בטעם משום דאיכא תרתי חזקה והיינו חזקת הגוף וחזקה דאין אדם שותה בכוס אא"כ בודקה וכיון דקתני נכנסה לרשות הבעל ע"כ אפי' בנכנסה לחופה ולא נבעלה דהא בחופה ג"כ נכנסה לרשות הבעל היא וע"כ הא דאמר חזקה אין אדם שותה אין הכוונה דדוקא בבעל רק דא"א מכניסה לרשות עד שבודקה וזה נקרא שותה בכוס. ולפ"ז למאן דס"ל דמסירה ג"כ דין נשואה יש לה דמסירתה לכל וממילא איכא חזקה במסר ג"כ דודאי בודק אותה ע"י שלוחין כיון דבזה נקראת כבר נכנסה לרשות הבעל ודאי בודק אותה אבל למ"ד דמסירה לא הוי כנשואה כלל כמ"ש הר"ן בהדיא דלא הוי כנכנסה לרשות הבעל ממילא ליכא חזקה דא"א שותה במסירה לשלוחין ואין בודק אותה כלל רק בהגיע הזמן משום דנותן לה מזונות בדיק לה משא"כ במסר למאן דס"ל דמסירה לא הוי כנשואה לא נתחייב במזונותי' ולא הוי כנכנסה לרשות הבעל לא בדיק לה ורב אף דסבר מסירתה לכל ואפ"ה סובר חוץ מתרומה צ"ל דסובר כר"א בכתובות דף ע"ו דלא ס"ל כרבא דהטעם הוא משום דא"א שותה רק משום מנה לי בידך וא"כ אינו בודק כלל ולכך אסורה לאכול בתרומה משום סימפון

בא"ד ועוד אומר ר"י דמ"ל דא"ב למ"ד סימפון ליכא כו'. עכצ"ל דלא ס"ל כפי' רש"י בדף נ"ח בד"ה קיבל מסר והלך דהלך היינו שהלכו שלוחי האב עם שלוחי הבעל דאפילו לפר"י בהלך איכא משום סימפון ואיכא משום שמא תשקה. ועיין בספר הפלאה שמתרץ בדוחק. ובאמת הוא פשוט דס"ל לר"י כפי' המפרשים שהביא הש"מ דמסר והלך חדא הוא שמסר האב לשלוחין והלך מהם האב דליכא משום שמא תשקה ומשום סימפון איכא

בגמרא כתובתה מאי היא דאי מתה ירית לה וכו'. מכאן מוכח דלענין מציאתה ומעשה ידיה וקידושיה דאב דלא מיבעיא לפי' רש"י בטעם ירושתה דאחיל לבעל מחמת קירוב נשואין ולפ"ז י"ל דדוקא לבעל אחיל דעיקר האומדנא בין האב להבעל משום אחתוני הוא כמבואר בדף נ"ז אבל לבת לא מחיל אלא אפילו להר"ן ולשאר פוסקים דס"ל דמסר לא הוי כנכנסה לרשות הבעל אבל מ"מ יצאה מרשות האב לענין הפרת נדרים ולענין חנק וא"כ י"ל דגם לענין מעשה ידיה ושאר דברים יצאה מרשות האב במסר מ"מ נלפענ"ד דלא יצאה לענין זה דדוקא בחנק ובהפרת נדרים דכתיב בית אביה ממעטינן מסר דשוב לא הוי בבית אביה אבל קידושין ומעשה ידיה דמקראי אחריני נפקא להו דלא כתיב בהו לישנא דבית אביה זיכה בה האב אף במסרה וראיה לזה דאלת"ה א"כ הי"ל להש"ס לפרש הא דאמר י"ל לכתובתה בפשיטות דקודם מסירה בעודה ארוסה כתובתה של אב ואחר מסירה כתובתה שלה אלא ודאי דלענין כל שבח נעורים לא יצאה מרשות האב

דף מ"ט ע"ב בתוס' ד"ה אכפייה רבא א"נ קצבו בני העיר וכו'. לכאורה תמוה דא"כ האיך מייתי ראיה להא דאי אמיד כפינן דמיירי בלא קצבו ואפשר שמפרשי' גם הא דאי אמיד כפינן דמיירי בקצבו בני העיר שיפרנסו עניים שלהם דאז כופין לאב לפרנס את בני העיר כמבואר ביו"ד

בא"ד דאיכא תרתי לאוי וכו'. קשה לי דא"כ לא א"ש הא דפרוטה דר"י דהא דפטור מליתן לעני הוא רק משום דעוסק במצוה פטור ממצוה ואי איכא לאוי בצדקה ודאי דאין עוסק במצוה פטור מדבר שיש בו לאוין

בגמרא אלמנתו ניזונת מנכסיו וכו'. בש"מ הביא בשם הרא"ה שתמה על זה על מה דהוכיח הגמרא דבנותן מתנה לבנו הוא ואשתו ניזונין מהן מהא דשלח רבין הא בב"ב אמרינן דדוקא התם דבעל במקום פסידא עשאוהו כיורש משא"כ בנותן מתנה דבכ"מ עשאוהו כלוקח אפשר דאינה ניזונת. ועוד קשה לי מה דמשני הגמרא איכא דטרחן דע"כ בלית ליה מיירי כיון דמשום טירפא אתא עלה וא"כ מה בכך דאיכא דטרח הא כל בע"ח גובין ממשעבדי היכא דליכא ב"ח אף דאיכא דטרח. ועוד קשה דאי מטעם טירפא הוא א"כ אי נשא אשה אח"כ א"י לטרוף ממתנה הקודם. ובש"מ הביא הירושלמי דמנסבין ליה אשה אחר המתנה ומטעם דאי לא מסרינן ליה אשה שפחה לשמשו אלמא