בית יעקב על כתובות נד

שתבעו על מע"י וכו' דלר"ש דא"ל בהדיא דצריך גט שחרור ס"ל דיוצא בשינו ועינו וכו' ע"ש לכאורה דבריהם תמוהין דממ"נ אם הקושיא היא למסקנא דאיירי בעמד בדין משכחת לה דיחד לו כלי על מע"י דבעמד בדין ודאי הוא מ"י שלו דהא לא הוי אלא מעוכב גט שחרור ומעוכב גט שחרור הוי מ"י לעבד כמבואר בגיטין דף מ"ב ואי קושיתם על לא עמד בדין ל"ק כלל דהא כתבו התוס' דבלא עמד בדין הוי וכיחש רק אסמכתא בעלמא דבלא"ה הוי כפירת דברים ולפי הנ"ל אתיין דבריהם שפיר דדרשא דוכיחש הוי דרשה גמורה לענין דחייב עצמו עם צירוף עדים ומקשה שפיר דבלא עמד בדין בכה"ג לא הוי יחוד כלי אמנם לפי מש"ל דלר"ש ל"צ יחוד כלי ל"ק קושית התוס' הנ"ל:

ועתה נבוא לתרץ קושית התוס' בד"ה א"ה ת"ל וכיחש וכולה מילתא ילפינן מוכיחש, דאף דלא הוי ממון להורישו לבניו ילפינן מהתם וכו' ע"ש. ולכאורה תמוה הא בהדיא מבואר בב"ק דף ע' בגנב וטבח משל אביו ואח"כ מת אביו דאפילו ר"ש מחייב התם דר"ש לא פליג במתניתין רק בטריפה ובחולין בעזרה אבל בהא מודה ומוקי לה התם בדף ע"א בעמד בדין אלמא אחר שעמד בדין אפי' ר"ש מודה דיכול להורישו לבניו והכא מסקנת התוספות דלאביי בכל קנייות א"א מוריש מקרא דוכיחש. והפ"י העיר קצת מזה. ולפע"ד נראה לתרץ דהנה התוס' בב"ק ע"ב בד"ה סיפא כתבו דרבה ור"נ פליגי אסוגיא דהתם וס"ל בכל קנסא יכול להוריש אפילו קודם שעמד בדין רק קנס דאונס ומפתה א"י להוריש משום דאותו דבר שהקנס יוצא ממנו דהיינו הבת א"י להוריש וכו' ע"ש. ונראה דהא דא"י להוריש קנס לבניו הוא מטעם דבקנס הוי דשלב"ל כיון דכי מודה מיפטר והתוס' בב"ב דף קמ"ח בד"ה שכ"מ כתבו וז"ל דאין היורש יורש דשלב"ל והא דיורש פירות דקל היינו לפי שיורש גם גוף הדקל וכן הא דיורש הדירה משום דיורש גוף הבית ע"ש אמנם בח"מ סי' רי"ד בסמ"ע ס"ק כ"ו מוכח דהרשב"א ס"ל דיכול להוריש האויר אף דאין יורש הבית והאב א"י למוכרו מ"מ היורש יורשו. ונראה דתליא בזה דהא דאין היורש יורש דבר שלא בא לעולם הוא למאן דס"ל דאין העובר זוכה אפי' בירושה הבא מאליו אבל לאביי דס"ל בב"ב דף קמ"ב דירושה הבא מאליו שאני ואף דל"ל זכיה במכר ומתנה מכל מקום בירושה זוכה וידוע דלדשלב"ל גרע מדבר שלא בא לעולם ולכך לאביי היורש יכול להוריש אפילו הדשלב"ל ולזה לאביי יכול לירש שאר קנס אפילו קודם העמדה בדין דהיורש עומד במקום האב ממש ואפי' בדברים דלא שייך בהו זכי' רק בקנס דאונס ופיתוי א"י להוריש מטעם שכתבו התוס' כנ"ל ולר"ש אפי' כבר עמד בדין לא אמרינן כיון שכבר עמד בדין כבר נעשה ממון גמור של האב ויכול להוריש דז"א דהא גילה רחמנא וכיחש דאחר שעמד בדין הוא ממש כמו קודם שעמד בדין והדין שוה דבשאר קנסות יכול להוריש אפי' קודם שעמד בדין לאביי דס"ל ירושה הבא מאליו יכול להוריש אפי' בדבר שלא בא לעולם וקנס דאונס ופיתוי אפי' אחר שעמד בדין א"י להוריש כמ"ש התוס' בב"ק בקודם שעמד בדין דהוי זכות בתו ה"נ לאביי אליבא דר"ש אפי' אחר שעמד בדין מדגלי רחמנא וכיחש דפטור מק"ש אלמא דאחר שעמד בדין בקנס חשיב כקודם העמדה בדין ומקרי זכות בתו אף אחר שעמד בדין ומקשה לרבה דאמר בשאר קנסות קודם שעמד בדין א"י להוריש לאחר שעמד בדין יכול להוריש כיון דס"ל לרבה דקודם שעמד בדין א"י להוריש אלמא דלא ס"ל דירושה הבא מאליו שאני ומה שאינו זוכה במכר ומתנה אין היורש יורשו ואפ"ה אחר שעמד בדין יכול להוריש והוי ממון גמור לענין ירושה דלא ילפי מוכיחש לענין ק"ש ולענין שאר דברים חשיב קנס ממון גמור וא"כ גם באונס ופיתוי שוב לא מיקרי זכות בתו וא"כ דאחין בעי למיהוי ותירץ דהא גילה רחמנא ונתן דבקנס אינו מועיל העמדה בדין כלל וכלא עמד בדין כלל דמיא ומקשה שפיר ת"ל וכיחש ת"ל ונתן ומ"ש התוספות בשלמא לדידי כלומר אי הוי סבירא לך דכולא מילתא ילפינן מוכיחש ואפ"ה מצינן בב"ק לר"ש דיכול ועכצ"ל דירושה הבא מאלי' שאני וכו' הוי א"ש

בגמרא כגון שעמדה בדין ובגרה. מכאן קשה לשיטת הראב"ד דס"ל דמפותה כשבגרה שהיא לעצמה דפטור משום דמחלה א"כ קשה הא חשיב בברייתא ג"כ פתית את בתי א"כ ת"ל וכיחש ת"ל ונתן מ"ל דגבי מפותה א"א לאוקמי כשעמדה בדין ובגרה מפני שמחלה וי"ל דמצי לאוקמי כשנתפתתה כשהיא קטנה דלאו בת מחילה ואתיא כרבנן דס"ל דיש קנס בקטנה ומשכחת לה שפיר בשעמדה בדין ובגרה א"נ כשפירשה שאינה מוחלת הקנס כמ"ש התוס' בסנהדרין דף ע"ג

דף מ"ג ע"א בתוס' ד"ה בת הניזונת מן האחין מדאורי' פשיטא לי' דהוי לעצמה וכו'. ולקמן דבעי מ"ט דרב המ"ל מ"ט דר"ש ע"ש. ולפעד"נ לתרץ קושית התוס' דהנה התוס' בד"ה מגיד שא"א מוריש הקשו דל"ל קרא הא מעשה ידיה לא נפקא אלא מלאמה ואמה גופיה אינו עובד את הבן ותירצו דלקטנה אצטריך ע"ש וא"כ י"ל דר"ש סובר כרבה דקרא דוהתנחלתם בפיתוי הבת מדבר וממילא מ"י לאחין אך מ"מ בנערה פשיטא ליה דלעצמה הוא מדאורייתא מטעם הנ"ל ולכך מיבעיא ליה אי מכח תקנת חכז"ל מעשה ידיה לאחין כיון שתקנו מזונות תקנו מ"י והא דקאמר בת הניזונת ולא קאמר נערה הניזונת דהא לא מיבעיא ליה רק בנערה י"ל דנ"מ גם בקטנה במקום דאיכא גוונא דאף בקטנה מעשה ידיה אינו לאחין מדאורייתא דהא אפילו בקנאה ולא גרע מעבד כנעני למ"ד דא"י הרב לומר לעבד עשה עמי ואיני זנך ומשמע בגיטין דף י"ב דלמ"ד אי"ל לוה ואוכל ועושה ופורע ומשמע דכשלותה בשעה שלא היה לה מעשה ידיה יכולה לפרוע ממעשה ידיה שהיה לה אח"כ אף שהרב נותן לה מזונות אח"כ אפילו הכי אין הרב יכול ליטול ממע"י שהמע"י משועבדין למזונות שלוה בשעה שהרב אינו נותן לו מזונות ואין הרב י"ל ביום שאין בו מלאכה צא מ"י במזונותיך וביום שיהי' בו מלאכה עשה לי ולא אפרע הלואתך שלוית ביום שלא היה בה מלאכה דאלת"ה למה ליה להש"ס לדחוק התם בגיטין להעדפה והקדש ניחא ליה בהעדפה הל"ל שעושה ופורע אפילו בשעה שנותן לו הרב מזונות ההלואה שלוה ביום שלא נתן לו מזונות וקמ"ל דאף דהרב גופיה אינו מניחו לפרוע הלואתו ממ"י שעשה בשעה שנותן לו מזונות מ"מ הקדש גופיה ניחא לי' שלא ימות ברעב אע"כ דבזה גם כן קשה דה"ל למינקט סתם עושה ואוכל דמיניה ג"כ הוי ידעינן דיכול לפרוע ההלואה שלוה בשעה שלא נתן לו הרב מזונות דבלא"ה לא ילוה לו שום אדם ובכלל עשה עמי ואיני זנך הוא מטעם דאמר התם מאן פלחי לו דהא שום אדם לא ילוה לו וכן מסברא הוא כך וא"כ נ"מ כשלא נתן אב מזונות והיא לא היתה ספקה במעשה ידיה והוצרכו ללות מזונות ואח"כ מת האב ויש העדפה במע"י שאח"כ לזאת אילו האב עדיין חי לא היה זוכה בהעדפה דהיה משועבד למזונות שלותה ומכ"ש שלא היה יכול ליטול גוף מעשה ידיה ולפ"ז יש נ"מ טובא דאם נאמר דלא תקנו חכז"ל מזונות רק תחת מע"י ודאי דא"י ליטול מעשה ידיה שלה ולפרוע להמלוה שלותה ממנו קודם מותו וליטול מזונות מהם דנהי דהיורשים א"י לירש המע"י