בית יעקב על כתובות נב

השוכר את הפועל לכך פירש טעמא דאינו משלם ע"פ עצמו דאי היה משלם ע"פ עצמו הוי בשעת העמדה בדין ככופר בכפירת כלי דאילו היה מודה הוי משתעבדי לי' כל המטלטלין מש"ה כשתבעו עכשיו בב"ד הוי כתבעו כלי ולכך חייב ק"ש ואפי' לשיטת הרשב"א בקידושין שכתב הטעם בהא דשל"ד במטלטלין שירדה תורה לסוף דעת המלוים שאין להם סמיכת דעת על המטלטלין ע"ש נראה דבקנס שהוא מלוה הכתובה בתורה ושהתורה שיעבדה כל כסף ומיטב ודאי דכל המטלטלין משועבדים ויש ראיה לדברי הרמב"ם מב"ק דף ק"ד ע"ב מוקי לה באין גזילה קיימת ולא משלם הבן חומש משום דאין חיוב ק"ש על כפירת שיעבוד קרקע ע"ש דקשה ממ"נ אי ליכא יחוד כלי אפי' האב אינו משלם חומש ואי איכא יחוד כלי אפילו הבן משלם דהבן ג"כ מחויב להחזיר המשכון שהופקד אצל האב אלא ודאי דלא בעינן יחוד כלי כלל למאי דשיעבודא דאורייתא דמעות קונות מדאורייתא ועכצ"ל דמדאורייתא אשתעבדו נכסי ולמ"ד שיעבודא דאורייתא ורש"י לא גרס שם הא דרב ושמואל ואפי' לתוס' דגרסי צ"ל דאחר שעמד בדין ושיעבדו הב"ד הנכסים ש"ד. ולפ"ז מיושב קושית המהרש"א על מה שפרש"י דלרבנן רק בו"פ, קא תבע ובשבועות קאמר הש"ס דלרבנן אף בו"פ קא תבע ולפי דברינו ניחא דכאן בש"ס קאמר ר"פ ור"פ הוא דס"ל דשל"ד וא"כ צריך דוקא יחוד כלי וס"ל לרש"י כשיטת התוס' בב"ב ס"פ ג"פ דמאן דס"ל דשל"ד אפילו שיעבוד בפי' בשטר לא מהני ע"ש והיינו דאין קנין לשיעבוד מן התורה ולפ"ז לא משכחת לה יחוד כלי רק בקנין גמור שמוכר לו הכלי לגמרי בעד החיוב של האונס ופיתוי בק"ג במעות או במשיכה וא"כ צ"ל דרק בו"פ קא תבע דאא"ל דגם קנס קא תבע הא מבואר בח"מ סי' ר"ג ס"י דבמקנה דבר שאינו מועיל קנין עם דבר המועיל די"א דנתבטל בו הקנין וי"א דקונה והט"ז סי' רט"ז סעיף ה' כתב וז"ל דכל זה לגבי מתנה אבל לגבי מכירה לכ"ע בטיל דזה יוכל לומר כיון שכללתו אותם בסך אחד היתה המכירה א' וגם שוה בעיני הרבה ולא אקח אחד מהם כפי שומת האנשים וכו' ע"ש וא"כ אי גם קנס קא תבע א"כ היחוד כלי הוא ג"כ על הקנס ועל הקנס לא מהני קנין מטעם דשלב"ל וא"כ על הבו"פ ג"כ לא מהני הקנין כיון דבב"א הוא ויכול לומר הלוקח אני צריך לכל הכלי וע"כ הוצרך רש"י לומר דרק בו"פ תובע משא"כ בשבועות דאמר הש"ס דאף בו"פ תובע הוא ר"י ור"י ס"ל דמעות קונות וש"ד ולא צריך יחוד כלי כנ"ל וא"כ י"ל דגם קנס תובע. ולפ"ז מיושב נמי דא"צ למחוק הגירסא דממונא הוי וחייב עליה ק"ש מה שדחקו בזה התוס' בד"ה א"ל ממונא הוי ע"ש די"ל דאביי סובר דאמאי דא"ל רבה ממונא הוי לק"ש הוי בלא יחוד כלי וכנ"ל ולכך מותיב לי' מברייתא דוכיחש וע"ז משני דממונא הוי להורשה לבניו מה שאמרתי לך דמחייב ק"ש היינו ע"י יחוד כלי ומה שאמרתי דממונא הוי להורשה לבניו דאם לא הי' לו דין ממונא להורשה לבניו לא מהני יחוד כלי דאי קנס לאו ממונא הוי להורשה לבניו מכ"ש דלא הוי ממונא לקנותו לאחרים וכיון דזה לא קנה הקנס ממילא לא קנה זה הכלי דהא לא חשיבי מעות כלל לקנות בזה הכלי אבל כיון דהוי ממונא להורשה א"כ מהני יחוד כלי דקנה במעות הקנס וחייב ק"ש וס"ל לרש"י דאפילו אם נקנה לו הכלי מחמת קנין מעות לא מיקרי עוד קנס וקנה להרמב"ם דס"ל דמלוה קונה או בהנאת מחילת מלוה ולא כמ"ש התוס' בד"ה מאי לאו כשעמד בדין ע"ש ומש"ה חייב ק"ש ביחוד כלי וע"ז הוקשה לו ממתניתין דא"י להורישו ותירץ דהוא אמר דממונא הוי לשאר קנסות או באונס ופיתוי כשעמד בדין ובגרה וא"כ משכחת לה דחייב ק"ש ע"י יחוד כלי אבל בלא יחוד כלי אפי' עמד בדין ובגרה ומתה פטור מק"ש מטעם קרא וכיחש וא"כ ל"ק קושית התוס' על רש"י אמאי ל"ק רבה דממונא הו"מ אפילו באונס ופיתוי לענין הודאה ולפי הנ"ל ניחא דרבה הוצרך לומר לענין הורישו לבניו דמועיל לענין ק"ש משא"כ חיוב הודאה דאינו מועיל לענין ק"ש לפרש"י ובזה נ"ל לפרש קושית התוס' בד"ה ונשבע והודה לר"ש מהו שהקשו וז"ל דה"ל למיבעי אליבא דרבנן אם פי' דקנס תובע וכו' ע"ש וצ"ל ע"כ דקושיתם היא רק לפרש"י דהא לשיטתם הוי האיבעיא רק לר"ש דמתניתין מטעם דלא הוי ממונא להוריש כמ"ש התוספות בד"ה או דילמא ע"ש ולפי הנ"ל גם לשיטת רש"י ל"ק דעיקר האיבעיא לר"ש דס"ל בב"מ דמעות קונות ולא צריך יחוד כלי מיבעיא לי' שפיר אי מחויב ק"ש או לא אבל לרבנן אליבא דר"ל דס"ל דמשיכה קונה ולא מהני מעות הלואה לקנות שיעבוד מטלטלי כמש"ל צריך דוקא יחוד כלי לקנין גמור וממילא מחויב ק"ש כיון דכופר לו הכלי ולכך הוי ניחא ליה טפי למיבעיא אליבא דר"ש ואף דלרבנן דמדרבנן ומעלה מעל היה יוכל ג"כ למיבעיא בעיא כגון במשך לו כלי למשכון וכמ"ש התוס' ואפשר דעדיין לא פשיטא לדין זה כיון דלא ידע מן הברייתא דומעלה מעל דמיניה מוכח לר"ל דין זה דמייחד לו הכלי דמהני

ועתה נבוא לתרץ בתוס' ד"ה מאי לאו כשעמד בדין אלא לר"ע דלא מחייב ק"ש אלא כשנוטלו ממנו וחזר והפקידו אמאי פוטר ר"ש הכא הואיל ועמד בדין ונוטלו ממון גמור הוא וכו' ע"ש. ועיין מהרש"א שהקשה דהא לר"ש כ"ע מודי דמעות קונות. ותירץ דמכל מקום הקושיא לרבנן דל"ל לרבוייא מקרא דומעלה מעל הא משיכה קונה ע"ש. והנה בב"מ דף מ"ח הקשו התוס' ג"כ קושיא זו ותי' כקושית מהרש"א כאן ע"ש. ולכאורה קשה על דבריהם מה שתי' מהרש"א כאן וגם קשה דלמה שינו בדבריהם דכאן תירצו תירוץ אחר. ולפעד"נ לתרץ דהנה לכאורה יש לתמוה על קושיתם דהא לפי שיטת התוס' אפי' אחר שעמד בדין אי מודה מיפטר א"כ משכחת לה שיחד כלי אחר שעמד בדין שכבר מתו העדים דאז הוי מודה ומיפטר ויחד לו כלי דכשיתחייב בדין פעם שנית ע"פ עדים שיהיה הכלי קנוי לו ואילו לא הי' גלי רחמנא וכיחש הוי ממון גמור אחר שעמד בדין וחייב ק"ש וכיון דגלי רחמנא וכיחש דאי מודה מיפטר כמ"ש התוס' בד"ה דאחין בעי למיהוי ע"ש וממילא לא מהני יחוד כלי דכיון שאינו מקנה לו הכלי מיד והוי דשלב"ל דדילמא מודה ומיפטר כמ"ש התוס' בד"ה ר"ש פוטר ע"ש ולכך פטור מק"ש ועכצ"ל דקושית התוס' היא אליבא דשיטת רש"י דס"ל דחייב בהודאה אחר שעמד בדין ומקשה התוס' שפיר דממון גמור הוא אחר המשיכה ולפ"ז א"ש דלא היו יכולין לתרץ דר"ש ס"ל דמעות קונות מכח תי' מהרש"א דא"כ תקשי לרבנן ל"ל קרא דומעלה מעל כיון דע"כ בנוטלו וחזר והפקידו משא"כ בב"מ דשם קושייתם היא אליבא דמסקנא דר"ש פוטר לרבה במודה אפילו אחר שעמד בדין מקרא דונתן ומק"ש מקרא דוכיחש פטור אפילו בעמד בדין ובגרה וע"כ מיירי שהיה היחוד בשעת העמדה בדין אחר שבגרה שאל"כ בלא קרא דוכיחש פטור דהא ליכא יחוד כלי כיון דהוי דשלב"ל כיון דמודה ומיפטר מקרא דונתן וע"כ מיירי שהיה יחוד כלי אחר שבגרה ומכל מקום פטור משום דמעיקרא קנס וע"ז מקשי התוס' שפיר הא בעמד בדין ובגרה אחר משיכה ממון גמור הוא ותירצו שפיר דלר"ש מעות קונות ול"ק שוב לרבנן ל"ל ריבוי דומעלה מעל דז"א דהא בעינן הריבוי היכי דעמד בדין גרידא דאי לאו הריבוי דומעלה מעל היינו ממעטין מוכיחש היכא דעמד בדין