בית יעקב על כתובות נא

פרק רביעי נערה שנתפתתה הו"ת סוגיא דנערה שנתפתתה

מקודם נתרץ קושית התוספות בד"ה או דלמא וז"ל והא נמי דפריך לרבה מר"ש דפוטר טעמא דלא עמד בדין וכו' דליקשי איהו לנפשיה וכו'. ולפעד"נ לתרץ דלר"ש יש שני עניינים בקנס דפטור מקרא שבועה דבלא עמד בדין הטעם דהוי כפירת דברים שאין משלם ע"פ עצמו ואחר עמדו בדין פטור מקרא דוכיחש. ולפ"ז ודאי דל"ק לאביי דע"כ צריך ר"ש לומר הטעם משום שאינו משלם ע"פ עצמו בכדי שנדע שהמחלוקת הוא בלא עמד בדין דאם הי' אומר הטעם משום דכתיב וכיחש הי' הטעות להיפך דה"א כיון דנקט קרא דוכיחש דמיירי בעמד בדין דדוקא בעמד בדין פליג ר"ש ארבנן וס"ל דקנס קא תבע משום דקייץ וגם אי מודה מחייב כיון דעמד בדין ופטור משום קרא דוכיחש ורבנן פליגי וכמו דפליגי בברייתא שניה אבל בלא עמד בדין ה"א דסבר כרבנן דבו"פ קא תבע משום דלא שביק אינש מידי דכי מודה ומיפטר וכו' משא"כ לרבה לפי מה דמסיק דיליף מונתן ופריך ת"ל וכיחש ת"ל ונתן וכו' אלמא אע"ג דס"ל לרבה דאחר שעמד בדין הוי ממון לענין להתחייב בהודאה ומ"מ פוטרין אותו מק"ש אפילו לא הוי כתיב וכיחש מכח קרא דונתן ומשום שכיון דלא זכתה תורה לאב עד שעת נתינה א"כ בבו"פ ג"כ פטור מק"ש דהא לא זכתה תורה לאב בו"פ עד שעת נתינה דהא מהאי טעמא אינו יכול להוריש לבניו והרי הן לעצמה קתני כמ"ש התוס' בר"פ דהא לשיטת רש"י אפילו במסקנא דיליף מקרא דונתן אי מודה מחייב כמ"ש התוספות בדיבור זה לשיטת רש"י וז"ל דהא אפילו במסקנא וכו' וכיון דגם בקנס אי מודה מחייב ואפ"ה פטור מק"ש משום קרא דונתן אלמא בק"ש בהורשה לבניו תליא והטעם אבאר לקמן אי"ה א"כ ה"ה בבו"פ דא"י להוריש מקרא דונתן דג"כ פטור מק"ש וכ"כ הפנ"י בהדיא דמקרא דונתן אפי' בבו"פ פטור מק"ש ע"ש (ומ"ש הפנ"י דא"כ מאי פליגי ר"ש ורבנן אי בו"פ קא תבע או קנס קא תבע הא אפילו בו"פ קא תבע פטור ע"ש תמוהין דבריו דהא רבנן לא ס"ל הדרשה דונתן וס"ל דאחר שעמד בדין מוריש לבניו ור"ש לדבריהם דרבנן קאמר למסקנא) ולפ"ז מקשה אביי שפיר דל"ל לר"ש הטעם משום שאינו משלם קנס ע"פ עצמו דאיכא למיטעי דבעמד בדין חייב הו"ל למיתני הטעם משום קרא דונתן דהיה משמע דאף דעמד בדין ואפילו בו"פ דפטור מק"ש ומכ"ש בלא עמד בדין ומשני לדבריהם דרבנן קאמר דלרבנן יש להם לפוטרו בלא עמד בדין מטעם לא שביק אינש מידי דקייץ. ומה שהקשו עוד התוס' על רש"י דה"ל לומר דממון הוי להתחייב בהודאה. נלפענ"ד לתרץ וגם ליישב מה שהקשה המהרש"א על רש"י שכתב דרק בבו"פ תובע לרבנן ובשבועות אמרינן אף בו"פ תובע וגם ליישב הגירסא דממונא הוי ומתחייב עלי' ק"ש שדחקו עצמם התוס'. ומקודם ניישב קושית התוס' בד"ה שאינו משלם ע"פ עצמו ומה שהקשו דהא בעינן יחוד כלי. והנה בספר הפלאה תירץ דיחוד כלי לא בעינן רק למ"ד ש"ד והוי ש"ק דאינו חייב ק"ש ויחוד כלי הוי כמחילת שיעבוד ע"ש. והוא תמוה דל"ל דנקט ר"ח יחוד ולא אמר ר"ח סתם שמחל לו השיעבוד כמו במודה במקצת דחייב שבועה במחילת השיעבוד. ועוד דהא התוס' כתבו דמהני יחוד כלי למשכון ובמשכון לא הוי מחילת שיעבוד כלל דאטו בשט"ח ובמשכון נמחלה השיעבוד קרקע. לכן נראה לתרץ דהנה הרמב"ם לא פסק כלל דבעינן יחוד כלי ותמהו עליו ולתרץ דבריו נראה דס"ל דהא דבעינן יחוד כלי הוא דוקא אי נימא דשל"ד ומבואר לקמן ד' פ"ו דאמר ר"כ לר"פ לדידך דאמרת פריעת ב"ח מצוה אמר לא ניחא לי דליעבד מצוה מאי א"ל מכין אותו עד שתצא נפשו וכיון דליכא שיעבוד נכסים כלל ודאי דל"ד לפקדון וגזילה דהא אינו תובע ממנו שום דבר רק עשות מצוה אבל אי ש"ד שהנכסים נקנין לו לשיעבוד ודאי דחייב אפי' בלא יחוד כלי דהא יחוד כלי למשכון הוא ומהני כמ"ש התוס' בד"ה מאי לאו ע"ש ומשכון בשעת הלואה אינו קונה רק לשיעבוד בעלמא ואפ"ה חייב ק"ש אלמא קנין שיעבוד חשיב להתחייב עליו ק"ש וכיון דש"ד בכל הנכסים מ"ל אם תובע ממנו חפץ א' מכלל הנכסים המשועבדים לו מדאורייתא או שיחד לו חפץ א' לשיעבוד דודאי אי אמר לו שור שבשורי מכור לך ואח"כ כפר ונשבע דחייב ק"ש אף שהשור אינו מיוחד ואף שלא נשתעבדו לו עד אחר שעמד בדין מ"מ כיון שהב"ד הגבו לו המטלטלין דמי לפקדון שתובע ג"כ חפצים משא"כ אם של"ד דאין הב"ד יכולין להגבות לו מטלטלין אף כשיתחייב אפילו בשעת תביעה אין להתובע חיוב כי אם מצוה ול"ד כלל לפקדון ואף דבב"מ הוא אליבא דר"י ור"ל דס"ל דש"ד נראה דהנה הא דקיי"ל ש"ד היינו דוקא בקרקעות אבל במטלטלין הרבה פוס' ס"ל דשל"ד וממילא לא שייך במטלטלין גביית ב"ד רק דמכין אותו לקיים מצוה כמ"ש התומים בסימן ע"ו ס"ק ז' ולענין ק"ש לא מחייב ק"ש על שיעבוד קרקעות רק על שיעבוד מטלטלין. והא דבמטלטלין של"ד יש בו מחלוקת הפוסקים דהרמב"ן ס"ל דאפילו במטלטלין ש"ד רק דרבנן עקרו לשיעבודא. ונראה דתליא בהא שכתבו התוס' בד"ה מאי לאו כשעמד בדין וז"ל דאפי' יחוד כלי למשכון מהני ע"ש ובב"מ דף מ"ח אמרינן דלר"ל דס"ל דמשיכה מפורשת מן התורה לא משכחת לה יחוד כלי רק בנטלו וחזר והפקידו אלמא דאפילו במשכון שהוא רק קנין שיעבוד סגי לר"י במעות ולר"ל בעינן משיכה דאלת"ה משכחת לה יחוד כלי במשכון בלא חזר והפקידו ועיין בנמ"י בסוגיא דהילך בב"מ דמשכון לא נקנה למשכון רק במעות ולא במשיכה וחולק על התוס' דהכא דס"ל דגם במשיכה מהני לשיעבוד של המשכון עכ"פ מוכח דבעינן קנין גם לשיעבוד נכסים ולכך גבי קרקעות דמהני בהו קנין כסף ומשתעבדי מדאורייתא בעינן משיכה לר"ל וממילא אף השיעבוד מטלטלין ע"י מעות אבל במטלטלין דבעינן משיכה לר"ל לא נשתעבדו רק ע"י משיכה. ולפ"ז א"ש בב"מ. דף מ"ח דמייתי סייעתא לר"ל מקרא דלא אהדר תשומת יד דבשלמא לר"ל א"ש משום דלא מהני יחוד כלי מדאורייתא רק בנוטלו דהא מדאוריי' בעינן משיכה לר"ל וממילא אף השיעבוד במטלטלין לא נקנה במעות משא"כ לר"י קשה מ"מ לא אהדר קרא לתשומת יד דהא אפילו יחוד כלי לא בעי לר"י שכל המטלטלין נקנין לו לשיעבוד על המעות וכיון דלא אסיק לר"י בתיובתא מקרא מוכח דלאו ראיה גמורה הוא מהא דלא אהדרי' קרא ומה"ט פסק הרמב"ם שפיר דלא בעינן יחוד כלי כיון דפסק כר"י דמעות קונות ממילא אף בלא יחוד נשתעבדו לו כל המטלטלין ואף דחז"ל עקרו קנין מעות היינו דוקא לענין משעבדי משום פסידא דלקוחות אבל לענין מיני' לא עקרו והוי דומיא דפקדון שתבעו חפץ משום דש"ד

ועוד דלענין ק"ש אוקמוהו אדאורייתא כמו גבי מעילה בב"מ שם דמייתי קרבן מעילה ע"י קנין מעות אף שעקרו חז"ל קנין מעות ולפ"ז ל"ק קושית התוספות בכאן דהכא אליבא דר"ש קיימינן דס"ל מעות קונות וס"ל בקנס ש"ד דמלוה הכתובה בתורה היא וממילא כל המטלטלין משועבדים אפי' בלא יחוד כלי דבשעת ביאה נשתעבדו ובשעת ביאה כמתן מעות דמיא כמבואר בע"ז פ'