בית יעקב על כתובות מח

להן וה"נ במומחין בידי אדם רק שלומד מקרא דלא יפדה דלא מהני. ולפ"ז בשוגגין דליכא עונש רק בידי שמים דמי ממש למומחין בידי שמים דנותנין ממון ומתכפר להן ולא נחשב כב' עונשין כיון שהמעות הן לכפרה משא"כ ממון אחר דודאי אינו מתכפר בעונש שנתחייב בעד הנהרג לכך יש סברא יותר לפוטרו מממון דהוי כשני עונשין. לכך הוצרך קרא אחריני שאינו מועיל אפי' נתינת מעות לפוטרו אפי' מהעונשין

בא"ד דאי סיפא מיירי כשהתרו בו ליפלוג בח"מ גופא והמ"ל ממתניתין. עמש"ל בתוספות בד' ל"ד ד"ה אבל שבת לישב קושיא זו ע"ש

בתוס' ד"ה רבא אמר אתיא מכה מכה ולקמן נמי מצריכינן תרי קראי למיתה וממון וחד למלקות וממון. ולפענ"ד נראה דשפיר מצריכינן שם תרי קראי אף דאית לי' ג"ש דרשע רשע דאי לא הוי כתיב רק לא יהי' אסון למיתה וממון ה"א כיון דקרא ברוצח כתיב ה"א הא דפטריה רחמנא שם לא משום מיתה שחייב רחמנא ברוצח דבמיתה זו בעינן התראה רק הוי אמרינן דפוטרו רחמנא משום רודף דהוי ניתן להצילו דלא בעי התראה כמו שמצריך הש"ס בד' ל"ד בהא דרבה גבי שבת ומחתרת ע"ש והא דמחלק רחמנא בין יש אסון ובין אין אסון הוא כמש"ל בתוס' ד"ה אבל שבת ולא היינו יודעין אפילו מיתה גופה במקום דבעינן התראה מכ"ש מלקות לכך כתוב גבי ע"ז כדי רשעתו וסמיך לי' ארבעים יכנו כדדריש ר"י בדף ל"ג והך קרא לא בע"ז גופא משתעי דע"ז ממונא משלם רק במלקיות אחרים ומלקות ודאי בעי התראה וילפינן ג"כ למיתה דבעי התראה וא"ל דילמא מיירי קרא במלקות דע"ז וממון אחר כגון כשהעידו על בן גרושה וקרעו שיראין של חבירו דע"ז ג"כ לא בעי התראה דיש לומר דמיתורא ילפינן דלמלקות דלא בעי התראה מרשע רשע מחייבי מיתות דרודף ילפינן וע"כ קרא כי אתא למלקות דבעי התראה ואי הוי כתיב כדי רשעתו בע"ז ה"א דוקא באיסור עולם אבל מיתה של איסור שעה כגון מחתרת ורודף אינו פוטר לכך כתיב אם לא יהי' אסון ברוצח וידעינן ג"כ רודף דע"כ הא דפטריה רחמנא כשיש אסון מדמי ולדות הוא מטעם רודף דרודף הוי מיתה ותשלומין לאחד כמ"ש התוספות דף ל"א בד"ה ר"א ע"ש דליכא למימר מטעם מיתה דחייב רחמנא ברוצח דא"כ הוי מיתה לזה ותשלומין לזה אע"כ מטעם רודף פטור ומכח דגם ניתן להצילה ג"כ פוטר אף דלא הוי רק איסור שעה

ע"ב בגמ' אי כר"י קשיא ממזרת. כולם תמהו על הרמב"ם שפסק בח"ל דבעל ולא קידש דאינו לוקה א"כ ל"ק מממזרת. ועוד הקשה הכ"מ פט"ו מה' א"ב על הרמב"ם פ"ח מה' נערה בתולה שפסק אם התרו בו לוקה ואם לא התרו בו אינו לוקה ומשלם קנס דממ"נ אם קידש ובעל אמאי משלם קנס דהא אשתו היא ואי בעל ולא קידש אינו לוקה. ונראה לפענ"ד לתרץ דהנה בקידושין דף מ"ו ע"א בתוס' ד"ה קרא בעי כתבו בשם י"מ דלפי המסקנא מיירי קרא בפיתה לשם אישות וכתב הריטב"א דבנערה שנתרצה האב לקידושין נעשה הקידושין למפרע מדאורייתא ומ"מ כשמעכבת הוא גזירת הכתוב שמשלם קנס כיון שפיתה לשם אישות שלא מדעת אבי' ע"ש ול"ק שוב קושית הכ"מ כיון דמיירי בפיתה לשם אישות הרי קידש ובעל ומשלם קנס ולפ"ז מקשה הש"ס שפיר דקשיא ממזרת דמתניתין ע"כ בחייבי מלקות קמ"ל דמ"מ משלם קנס כדמוכח בתוס' ד"ה ועל הכותית שכתבו וז"ל שלא תני מחזיר גרושתו כיון שבעל ולא קידש אינו לוקה וא"כ ממזרת ע"כ כשיש מלקות מיירי דהיינו בשפיתה לשם אישות ומקשה שפיר וכן בנתינה ע"כ מיירי בהכי דבשבעה אומות אינו לוקה רק דרך חיתון כמ"ש התוס' בע"ז דף ל"ו ואף דרמב"ם בפ"ג מה' אישות פסק דאפי' נתרצה האב אינה מקודשת מ"מ הא פסק שם דבין היא או אבי' יכולין לעכב ומפרש הכ"מ דהיינו בנתרצה האב בשעת קידושין וע"כ הא דמפרש בהא דרב בקידושין דאמר שניהם יכולין לעכב היינו בנתרצה האב בשעת קידושין וע"כ ס"ל ג"כ כפי' הריטב"א דבעי גט מדאורייתא ומ"מ משלם קנס במפותה כשמעכבה היא מלכנוס והא דלא כתב בפ"ג מה"א דבעי גט מדאורייתא שאין דרכו של הרמב"ם לכתוב מה שאינו מבואר בש"ס להדיא. ובזה ג"כ מה שתמה הראב"ד על הרמב"ם בפ"א מה"א דאם בעל שלא לשם אישות דלוקה משום קדישה ממפותה שמשלם קנס ע"ש ולפ"ז לא קשה דהא מאנוסה לא מקשה הראב"ד דהא אנוסה לא הוי קדישה ולא מקשה רק ממפותה. ולפי הנ"ל ל"ק דקרא איירי במפותה לשם אישות דאינו לוקה

בתוס' ד"ה מאן תנא דפליג כו'. לכאורה קשה להבין דבריהם דמה בכך דרבנן לא מצי פליגי ואי קשיא מאי נ"מ בהא דר' נחוניא בן הקנה הא אפילו אם כרת אינו פוטר המלקות פוטרין ז"א הא איכא נ"מ בחובל בחבירו ביוה"כ דלרבנן חייב כמ"ש הרמב"ם דממון דחבלה פוטר המלקות וכרת פוטר הממון ואילו לר' נחוניא בן הקנה פטור דכרת כמיתות ב"ד דמיא ולפעד"נ דקושיא של הש"ס היא כך דהנה בתוספתא פ"ז דב"ק על המשנה דגנב וטבח ביוה"כ דחייב בד' וה' תנא דר"נ בה"ק הי' עושה יוה"כ כשבת. וקשה הא כ"ע עושים יוה"כ כשבת כיון דר"מ תנא בהדיא דחייב ועלה תנא בתוספתא דר"נ בה"ק פליג על ר"מ ולכך מתמה הש"ס מאן תנא דפליג על ר"נ דכולהו רבנן ס"ל דמלקות פוטר מתשלומין ה"ל לתוספתא למינקט דרבנן היו עושים יוה"כ כשבת לתשלומין כעין דמקשה הש"ס ביבמות דף ס"א הא ר"א הוא ולא רבנן בתמי' ע"ש ומשני שפיר אי ר"מ אי ר"י כלו' כיון דר"י ס"ל דא"כ אינו בכלל מלקות א"כ אפי' רבנן דסוברים למלקות פוטר מתשלומין מכל מקום אין עושין יוה"כ כשבת לענין תשלומין כיון דאינו בכלל מלקות ואפשר דתנא דברייתא סובר כר"י לכך לא מצי למינקט ורבנן היו עושין יוה"כ כשבת אלא ר"נ בה"ק הי' עושה יוה"כ כשבת

בתוס' ד"ה הממאנת אין לה קנס כו' וקשה לר"י דא"כ היכי דייקא לקמן כו' דלמא ה"ק כו' דלמא נערה בעלמא כו' ע"ש. ולפענ"ד נ"ל דהנה הא דממאנת אין לה קנס פרש"י הטעם משום. דהיא בחזקת בעולה וע"כ אא"ל דמיירי בסתמא שא"י אם נבעלה אי לא ע"כ קשה פשיטא ודאי כל אשה נשואה בחזקת בעולה היא אלא ודאי דמיירי דאיכא עדים שלא נסתרה ולא נבעלה וכ"כ בש"מ להדיא (אך מדברי התוס' בדף כ"ט ד"ה ועל אשת אחיו שהקשו ממחזיר גרושתו מוכח דאפי' אחר שניסת כשהיא בתולה בכה"ג חייב). ונראה הטעם כיון דר"מ ס"ל דכתובה דאורייתא ונפקא לי' מכמוהר הבתולות כמבואר ברא"ש ומבואר לעיל דף י"א כשניסת אף שיש עדים שלא נסתרה ולא נבעלה אין לה כתובה רק מנה אפי' לר"מ דבהאי מתניתין איירי שם ר"מ וכתב בש"מ הטעם דאבד מן בתולים שלה כיון דבעיני העולם האשה בחזקת בעולה וכיון דבכתובה לר"מ דהיא דאורייתא מכמוהר הבתולות נפקא דכתיב גבי קנס וכיון דהקיש הכתוב קנס לכתובה ודאי כל דלא חשובה בתולה לגבי כתובה לא חשובה בתולה גבי קנס. והנה אם הי' לממאנת קנס ודאי דאף אם נאנסה תחת בעלה הי' חייב דהא אפילו בארוסה גמורה אי לאו דקלב"מ הי' חייב קנס כמבואר לקמן דף ל"ח וא"כ בממאנת דליכא קלב"מ