בית יעקב על כתובות מז

דף ל"ח ע"ש ור"ש ורבה ל"ל קרא דכל חרם כמבואר שם וס"ל לרבה לכך לר"מ אפילו במזיד דחייב דר"מ ל"ל קרא כדי רשעתו למלקות וממון ומוקי לה למיתה ומלקות כמבואר לקמן דף ל"ח ואין לנו שום קרא שלא לחייבו ב' רשעיות רק קרא דלא יהיה אסון דכתיב גבי ממון וקנס חידוש הוא ולא ילפינן מממון לכך ס"ל לר"מ אפילו במזיד מיקטל ומשלם משא"כ לרבנן דס"ל קרא דכדי רשעתו למלקות וממון וס"ל כאביי דיליף רשע רשע לקמן דף ל"ה וסוברים דעדים זוממים קנסא הוא במכות דף ד' דאמר רבה תדע דהא לא עשו מעשה כו' ע"ש. ולפ"ז כיון דקרא דכדי רשעתו בעדים זוממים כתיב דהוא קנס דמלקות פוטר וממילא ה"ה מיתה דמקרא דרשע רשע איתקיש מיתה למלקות והרי כתיב בתורה דמלקות ומיתה פוטר אפילו בקנס דקרא דכדי רשעתו בע"ז דהוא קנס כתיב. א"נ ס"ל לרבנן דקרא דכל חרם בדף ל"ח דמרבה באא"ע שאף בקנס מיקטיל ולא משלם והאי קרא במיתה במזיד מיירי וממילא דח"מ שוגגין דלא נלמד רק מקרא דחזקי' דמכה בהמה ישלמנה ומכה אדם דכתיב גבי ממון לכך בקנס דחידוש הוא לא מצי למיליף מממון חייב לרבה ואליבא דכ"ע אמר רבה ובלא התרו מיירי וקמ"ל דאליבא דרבנן עכ"פ בלא התרו בו חייב. ולפ"ז יכולין לפרש הא דאמרינן אבל שבת דבעי התראה לא וכו' כפרש"י לענין פטורא דממונא קאי ובלא אתרו ביה דה"א דוקא מחתרת דלא בעי התראה פוטר מממון אבל שבת דבעי התראה ולא התרו ביה חייב ממון כהנך תנאי דלא ס"ל הא דתני דבי חזקי' דהרבה תנאים ל"ל הא דתנא דב"ח לשיטת רשב"א הובא בתוס' מי איכא למ"ד ע"ש ולשאר שיטות שהביא התוס' שם ע"ש ומתניתין דהדליק את הגדיש שהקשו התוס' מיירי באתרו ביה קמ"ל רבה דהלכתא כתנא דבי חזקיה והצריכותא משבת למחתרת עכצ"ל לענין קנס כמ"ש התוס' דלענין ממון א"א לפרושי דמתניתין מפורשת היא דבא במחתרת פטור מממון. וגם י"ל שיטת רש"י דגם צריכותא דמחתרת לענין ממון דהנה באמת מצינו תנאי דאמרו להדיא דניתן להצילו בנפשו אף שהוא איסור שעה פוטר מממון דבסנהדרין דף ע"ג דתניא ר"י בן שאול אומר רודף שהיה רודף אחר חבירו כו' דאמרינן התם טעמו דמוכיח זה מקרא דלא יהיה אסון ענוש יענש אף שהוא רודף ע"ש ומדקאמר ר"פ ר"י בן שאול היא משמע דפליגי רבנן עליה כו' ע"ש וכן מוכיח בש"מ שכתב בד"ה מאי לאו אסון דין אסון דלר"ש נמי צריך לפרש קרא דאם לא יהיה אסון דהיינו שלא נתכוין כלל דאלת"ה נהי דס"ל דנתכוין להרוג את זה והרג את זה חייב מ"מ קשה דהא ה"ל רודף ושיבר את הכלים כו'. ולכאורה תמוה דהא בסנהדרין ד' ע"ב מוקי להאי קרא ביכול להצילו בא' מאבריו ע"ש ועכצ"ל דמקשה אהנך תנאי דפליגי אר' יונתן בן שאול ולפ"ז שפיר קמ"ל רבה דלא נימא דהנך תנאי דפליגי אריב"ש וס"ל דאפילו ביכול להצילו באחד מאבריו ניתן להצילו בנפשו והטעם דחייבו רחמנא בממון אם לא יהיה אסון ולא פטרו מטעם רודף משום דניתן להצילו בנפשו הוא רק איסור שעה ומתניתין דמחתרת ריב"ש הוא ואשמועינן רבה דכ"ע מודים דפטור ג"כ מממון מקראי דלא יהיה אסון ולא פטרינן מטעם רודף דמיירי בלא מתכוין כלל כמ"ש הש"מ כנ"ל אך קשה אם נאמר דרבה ס"ל דח"מ שוגגין חייבין קנס אפילו לרבנן הא בדף ל"ה אמרינן דרבה כר"מ ס"ל ומתרץ ליה כר"י והיינו דמוקי ליה למתניתין בלא התרו בו ולפי הנ"ל קשיא בתו דפטרי במתניתין מקנס. אמנם נראה לתרץ ויתיישב גם כן קושית התוס' בדף ל"ה בד"ה מי איכא למ"ד שהקשו דה"ל לאקשויי לר"י דס"ל ח"מ שוגגין חייבין ממתניתין דבא על בתו דהא ר"י מוקי לה למתניתין בלא התרו ביה ואמאי פטור בבתו ואי סיפא מיירי בהתרו ליפלוג בחייבי מלקות גופא כו' ע"ש ולפמש"ל בדף ל"ב יתיישב דבחייבי מלקות במקום שיש בו"פ חייב ג"כ בקנס לפי סברת ר"ת דבו"פ הוא חובל ובחובל ממונא משלם אף דאיכא מלקות מכח איסור אחר בלאו איסור דחובל כמבואר ברמב"ם הלכות חובל דאפילו חובל ביוה"כ ממונא משלם ולא לקי. וכיון דמלקות נפקע מחמת ממונא דחבלה דהיינו בו"פ חייב ג"כ בקנס מכ"ש לר"י דס"ל ח"מ שוגגין חייבין לא גרע משוגג כיון דמלקות נפקע. והא דהוצרך ר"י לאוקמי מתניתין בלא התרו ביה הוא משום דתני אשת אחיו במתניתין וכתבו בתוס' לעיל בד"ה ועל אשת אחיו בשם הירושלמי דמיירי בנתארסה ונתגרשה וס"ל דקנסה לעצמה וקנס א"י למחול ע"ש והרא"ש כתב בנתארסה ונתגרשה גם הבו"פ לעצמה ובו"פ מהני מחילה וכיון דליכא רק קנס לא שייך תירוץ הנ"ל והוצרך לאוקמי בלא התרו בי' והנה אלו לא נאמר קרא דלא יהיה אסון רק היינו לומדין מקרא דכדי רשעתו ממלקות וממון ומיתה וממון היינו לומדים מג"ש דרשע רשע או במה מצינו ודאי דמיתה לא היה פוטר ממון דחבלה דדיו לבא מן הדין וכיון דהמלקות אינו פוטר ממון דחבלה גם מיתה אינו פוטר ולפ"ז ל"ק ממתניתין דבתו די"ל דמיירי בהתרו בו. ומה שהקשו התוס' דא"כ ליפלגו בחייבי מלקות גופייהו ל"ק בחמ"ל במקום דאיכא בו"פ חייב גם בקנס משא"כ בח"מ דלעולם פטור מקנס ומבו"פ ועוד הוצרך המשנה לשנות ח"מ להביא קרא דלא יהיה אסון לפוטרה אף מבו"פ שהוא ממונא דחבלה דא"א לפוטרה רק מכח קרא זה ובמשנה אף דנקט קנס כוונתו גם בו"פ כמ"ש המהר"ש בדף ל"ב ע"ש ובדף ל"ה מקשה שפיר אי ס"ל לרבה כר"ל קשיא רישא אמאי חייב אשת אחיו בקנס כיון דלית לה בו"פ שמחלה ומתרץ דס"ל כר"י ולר"י א"ש הכל כמש"ל. ואי תקשה דאכתי קשה מרישא דמתניתין דקתני אע"פ שהן בהכרת אין בהן מיתת ב"ד משמע דאילו היה בהן מיתת ב"ד היה פטור ורישא מוקי ר"י בהדיא בלא התרו ביה משמע דאילו היה בהם מיתת ב"ד אף בלא התרו ביה היה פוטר ז"א די"ל דה"ק שאין בהם מיתת ב"ד היינו מיתה דניתן להצילו בנפשו אבל אי היה בגוונא דיש בו מיתת ב"ד דניתן להצילו בנפשו בודאי היה פוטר מממון אפילו לפי הס"ד דח"מ שוגגין חייבין מ"מ בא במחתרת ודאי פטור. ואף דרש"י בסנהדרין שם כתב דהוי ח"מ שוגגין כתב כן לרוחא דמילתא כי לפי המסקנא ח"מ שוגגין ג"כ פטורין אבל ודאי אי היו חייבי מיתות שוגגין חייבין ניתן להצילו בנפשו פטור. תדע דאלת"ה ה"ל להקשות אס"ד דר"י דס"ל דח"מ שוגגין חייבין ממתניתין דסנהדרין הבא במחתרת פטור אלמא דמחתרת חמור מח"מ שוגגין. ומכ"ש לפי הס"ד דהכא דמחתרת חמור מכל ח"מ. ועוד אפשר לומר כיון דבאמת כולה מתניתין פטור לר"י אף בהתרו בו כיון דאיכא בו"פ כמש"ל רק באשת אחיו הוכרח ר"י לומר דא"א לאשכוחי גבי קנס רק בלא אתרו ביה ולזה שפיר מסיים במשנה שאין בהן מיתת ב"ד דאילו היה בהן מיתת ב"ד היה פוטר בכולן מבופ"ג עכ"פ בהתרו בו

דף ל"ה ע"א בתוס' ד"ה ומי איכא למ"ד ח"מ שוגגין וי"ל לענין ממון אחר וכו'. משמע מדבריהם דיותר נראה לחייב בדמי הנהרג עצמו מבממון אחר. ויש ליתן טעם דבשלמא בממון של דמי הנהרג בעצמו יש סברא לחייב בשוגג דהא אפילו במיתתן בידי אדם רצה הש"ס לומר לקמן דף ל"ז ע"ב לדמות למומחין בידי שמים שנותנין ממון ומתכפר