בית יעקב על כתובות מב

דלא ילפינן כל התורה מחובל הוא רק מטעם דפירכא למה דחובל שכן הותר מכללו. ולפ"ז ג"כ ודאי דנדחה המלקות דחובל גם משום שאר ממון כמו דאמרינן גבי ממון לחומרא שכל חיוב ממון דחבלה דוחה לכל הלאוין ה"ה די"ל דממון אחר דוחה לאו דחבלה שהוא קל. ובדף ל"ה מבואר דאם הכהו הכאה שאין בה ש"פ וקרע שיראין דחייב מלקות לר"י ואין הממון דוחה לאו דחובל לר"י אלא ודאי דס"ל דממונא לחומרא. אך זה איכא למידחי קצת דאימר דתרתי בעינן ואפילו לאו דחובל שהוא קל לא נדחה רק מפני ממונא דחבלה שהוא חמור שיש בו ה' דברים ולא מפני שאר דברים. אבל ז"א דעיקר הפירכא דה' דברים היינו כיון דחזינן שהחמיר הכתוב בהעונש שחייבו בה' דברים י"ל ג"כ דהחמיר בו ליתן עליו עונש ממון שהוא חמור ממלקות וכיון דלאו דחובל הוא איסור קל יש ליתן עליו עונש קל דהיינו ממון לפי הס"ד דממונא לקולא ויש ללמוד מיניה אפי' בממון אחר וא"כ היה לו למידחי ג"כ ממון דקריעת שיראין ללאו דחובל בהכאה שאין בו ש"פ ושם מבואר דלקי בכה"ג א"ו דממונא לחומרא ופסק הרמב"ם שפיר. וקושיא השלישית שהקשה הר"י על ר"ת דאמאי לא ניליף בושת ופגם מקנס וחובל ועדים זוממין קושיא זו שייך אף למ"ש דהא יכולין ללמוד בושת ופגם מהנך שלשה שדוחין המלקות של לאוין החמורין שלא הותרו מכללן. ולתרץ נראה דהנה דברי התוס' הכא שכתבו שיכולין ללמוד מהנך שלשה במה הצד והיינו כיון שיכולין לומר ג"כ קנס יוכיח הן סותרין מ"ש בד"ה אלא עולא תחת תחת גמר שכתבו וז"ל דלא ס"ל רק בהנך שלשה כיון דלא מייתר קרא דתחת רק בקנס ע"ש ולפמ"ש כאן קשה דמ"מ נלמוד לכל התורה במה הצד מהנך שלשה. וליישב זה נראה דכללא הוא דכשיש שני כתובים על דבר א' דאין מלמדין רק אם הנך שני כתובים מיצרך צריכי שאין לא' במה שבחבירו אז למידין במה הצד. ולפ"ז הא שכתבו התוס' בד"ה אלא עולא דמצינן למימר דדוקא בהנך תלת ס"ל דממונא משלם ותליא בסברא אי ממונא לחומרא שרחמנא החמיר העונש בממון. ולפ"ז הפירכא במה הצד שפריך הש"ס בילפותא רק מעדים זוממין וחובל דמה להנך שיש בהם צד חמור וכיון שיש ג"כ ריבוי בקנס לנגד לאו דאחותו יכולין לומר קנס יוכיח וללמוד לכל התורה ולפ"ז אילו לא היה נכתב רק קנס וחובל לא היינו יכולין ללמוד עדים זוממין מיניה במה הצד דהא יש לפרוך מה להצד השוה שכן עשו מעשה משא"כ בעדים זוממים שלא עשו מעשה ואי הוה כתיב קרא מפורש גבי קנס ועדים זוממין לא יליף חובל מינייהו משום דאיכא למיפרך שכן לא הותרו מכללן וכיון דכולהו צריכי לאו שני כתובין הן וממילא יכולין ללמוד לכל התורה במה הצד מהנך תלת וממילא התוס' לא כתבו דמצינן למימר רק בהנך תלת אך אם נאמר דממונא לקולא דהפירכא הוא שכן יש בהם צד הקל והיינו בחובל שהותר מכללו ובע"ז שלא עשו מעשה ובזה ודאי דיכולין למימר קנס דאחותו תוכיח שאין שום צד הקל באחותו שהרי עשו מעשה ולא הותר מכללו וכיון דהיינו יכולין ללמוד ג"כ חובל במה הצד מעדים זוממין וקנס דליכא שום חומרא בלאו דחובל ומ"מ כתבינהו רחמנא גבי חובל וממילא ב' כתובין הן וא"י ללמוד לכל התורה דב' כתובין אין מלמדין. ולפ"ז לא כתבו התוספות דדוקא בהנך תלת רק בהצד דממונא לקולא משום דאין מלמדין ומקשי שפיר לעיל על ר"ת דלר"ת קשה מאי מקשה הש"ס מנ"ל לעולא ואבושת ופגם פריך לפי' ומאי מקשה הא י"ל דממונא לחומרא וממילא צריך לכתוב כל השלשה דאי הוי כתב קנס וחובל לא מצינן ללמוד ע"ז דפרכינן מה לקנס וחובל שכן עשו מעשה וכן אי הוי כתוב קנס וע"ז מצינן למיפרך מה להנך שלא הותר מכללו וכיון שצריכין למיכתב כל הני תלת ממילא מצינן למיליף לכל התורה כיון דכולה מיצרך צריכי לא הוי ב' כתובין ומקשה הר"י שפיר על הר"ת. אמנם לפמש"ל דדברי ר"ת לא קאי רק בהצד דאי ממונא לקולא וכבר כתבתי בהצד זה קרא דחובל מיותר והוי ב' כתובין ולא מצינן למילף אפי' מכולהו. אך על מ"ש המפרשים על דברי תו' בין על תי' א' ובין על תי' ב' דמ"מ קשה על המקשן שרמי מתניתין אהדדי דאין לוקה ומשלם דמאי מקשה הא אין לוקה ומשלם הא בקנס רבי קרא דקושיא ראשונה הי' רק על קנס דעל בו"פ מקשה אח"כ. וכן קשה על ר"י דהיה לו לתרץ כן מתניתין דהכא. ולתרץ נראה ובזה יתורץ ג"כ קושית התוס' בד"ה ורמינהו דה"ל להקשות ארישא דממזרת ומקודם נתרץ מה שהקשו התוס' על הירושלמי בד"ה ועל אשת אחיו דמבואר שם בירושלמי דקנס א"י למחול מהא דיתומה ומפותה. והנה בספר הפלאה כתב לתרץ דהא דא"י למחול קנס הוא מטעם דקנס הוא דשלב"ל משום דלמא מודה ומיפטר וכיון דמודה בקנס ואח"כ באו עדים כשלא חייב עצמו בכלום חייב לא הוי דשלב"ל ולכך ביתומה ומפותה דאין מחייב עצמו כלום בהודאתו לא הוי דשלב"ל ומהני מחילתה משא"כ במתניתין דמיירי בנתארסה ונתגרשה דבושת ופגם לאביה לשיטת הרמב"ם דא"י למחול ומחייב עצמו בהודאתו בבושת ופגם ופטור מהקנס אף שבאו עדים אח"כ הוי שפיר דבר שלב"ל ויכול למחול. ודבריו תמוהין דבהדיא אמרו בירושלמי במתניתין דיתומה ומפותה דפטור רק מבו"פ וקנס א"י למחול. ועוד קשה לשיטת הרא"ש דפסק בנתארסה ונתגרשה דהבושת לעצמה. ועוד דהא הירושלמי הוכיח זה מהא דבגרה עד שלא עמד בדין דהרי הן לעצמה ושם ודאי דאפי' ליכא בו"פ הוא לעצמה. ונראה לפענ"ד דהא דקנס א"י למחול ודאי דאין הטעם משום דשלב"ל דע"ז הקשה בש"מ קושיא אלימתא דהא יכול לסלק עצמו מדבר שלב"ל הא למה זה דומה למתנה עמה שלא יירשנה וה"נ כיון שלא זינתה עדיין יכולה לסלק עצמה ע"ש. ולפ"ז נראה דתליא בפלוגתא דבב"מ דף מ"ג פליגי רב ושמואל במתנה עמש"ב ואמרינן התם דאף דבדבר שבממון תנאו קיים מ"מ באונאה כיון דלא ידע דמחיל. וכתבו התוס' דמאן דס"ל דלא מהני תנאי בירושה הוא משום דלא ידע דמחיל דאימר תמות היא קודם ומקשי שם התוספות האיך תוכל למחול הכתובה הא לא ידע דמחיל ותי' כיון שתהי' קלה בעיניו להוציאה ידעה ומחלה א"נ לשמואל ואביי דלא מחלקי בין ידעה ומחלה או לא. ולפ"ז אמרינן בירושלמי שפיר דקנס א"י למחול דבקנס ודאי חשיב לא ידעה משום דלמא מודה ומיפטר דהא אפי' דשלב"ל חשיב מה"ט. ולפ"ז תליא במחלוקת אי מתנה עמש"ב תנאו בטל במקום דלא ידע דמחיל. ובזה פליגי הירושלמי והש"ס דילן. ולפ"ז א"ש נמי הא שאמר השתא דאתית להכא אפ"ת בנערה ביתומה ומפותה דקשה הא כיון דאמר במפותה אצ"ל בשוטה ובוגרת ומפותה ג"כ מחלה הכל וא"כ מה חידוש ביתומה ומפותה א"ו דהתרצן הראשון סובר דבעינן דוקא בוגרת ומפותה שקנס א"י למחול ולכך בעינן בוגרת שאין לה קנס והתרצן השני דמתרץ ביתומה ומפותה ס"ל כשמואל ואביי דמתנה עמש"ב מהני אפילו בלא ידעה ומחלה. ועוד נראה דיש לחלק בין ידעה דאיכא עדים דאז כיון דבאמת לא מהני הודאתו במקום דלא מחייב עצמו בכלום והוי כיודעת שנתחייב לה ולכך במתניתין דמכות בהתרו בי' ידעה מהעדים ומהני מחילתה משא"כ במתניתין דהכא איכא לאוקמי בלא ידעה כלל מהעדים דחשיב כלא ידעה דמחיל. ולפ"ז מתורץ ג"כ קושיא הנ"ל על המקשן דלמא שא"ה דגלי קרא די"ל דס"ל