בית יעקב על כתובות לט

בכ"ג שקידש אלמנה דאינו לוקה אם לא בעל וא"כ בשעת קידושין לא עשה איסור כלל והאיך שייך לומר אי עביד לא מהני גם אין סברא לומר דאם בעל אח"כ שיתבטלו הקידושין למפרע עכצ"ל דקושית הש"ס הוא בקידושי ביאה דעביד איסורא בשעת קידושין דעבר על לא יקח בזה שייך שפיר לומר אי עביד לא מהני. והא דמקשה ממתניתין כ"מ שיש קידושין הקושיא היא דמשמע ממתניתין דכל ענייני קידושין תופסין בה אפי' קידושי ביאה ולפ"ז אף לר"ש התמני א"צ כלל קרא דלא יחלל על ממזרים דמה"ת לנו לומר דהוי ממזר דהא בת תפיסת קידושין בכסף או בשטר דוקא באשה דלא תפסי בה קידושין כלל תלוי דין ממזרת אבל זו יש לה בה תפיסת קידושין ודאי דלא הוי ממזרת וכעין שכתבו התוס' ביבמות דף מ"ט ביבמה לשוק ע"ש ואם אין ענין לממזר תנהו ענין לתפיסת קידושין כמ"ש התוס' לר"י. ובזה נ"ל ליישב הא דקשה לי על מה שהקשה הש"ס בקידושין דף ס"ז ע"ב אימא תרווייהו לאשת אב או לאחות אשה והא לכתחילה והא דיעבד ולכאורה קשה כיון דאסור לכתחילה אף בדיעבד לא מהני דהא אמרינן אי עביד לא מהני אך באמת ל"ק כיון דכתיב לא תקח לגלות ערותה מוכח היכא דקידש ולא בעיל דאינו לוקה כמו במחזיר גרושתו דאינו לוקה כשקידש ולא בעיל משום דכתיב לא תשוב לקחתה להיות לך לאשה כדאיתא בקידושין דף ע"ח ע"ש וכן באלמנה לכ"ג משום דכתיב לא יקח ולא יחלל ע"ש וה"נ כיון דכתיב לא יקח לגלות ערותה אינו לוקה בקידש ולא בעיל וממילא יש בה תפיסת קדושין בשקידשה בכסף או בשטר כמש"ל ול"ש שוב אי עביד לא מהני כנ"ל ובאשת אב ג"כ נראה כיון דכתיב לא יקח ולא יגלה דלא מוציאין קרא מפשטא ודרשינן ג"כ עיקר משום דלא יגלה כמו שדרשינן באלמנה לכ"ג דכתיב לא יקח ולא יחלל ואף דדרשינן מקרא דלא יגלה שומרת יבם של אביו היינו משום דכתיב לאו יתירה ולא יגלה ולא כתיב לגלות מ"מ לא מפקינן אותה מפשטא. ומה"ט נ"ל לישב הא דלא תקשי דבאחות אשה דרשינן מקרא דלא תקח דלא תפסי קידושין ובאלמנה לכ"ג דרשינן לאביי מלא יקח דלוקה בקידש ולא בעיל דהוי ליה למדרשיה באחות אשה כמו באלמנה לכ"ג ולפי הנ"ל א"ש משום דכתיב לגלות ערותה דדמי ממש לקרא דכתיב גבי מחזיר גרושתו לא תשוב לקחתה להיות לך לאשה דלא לקי רק בבעל וע"כ לא יקח הכתוב באחות אשה לתפיסת קידושין אתי

בא"ד וא"ת בקידושין סוף האומר. ע' מהרש"א שכתב שתוס' תירצו בקידושין ע"ש. ובמחילה מכ"ת ל"ד דאם היה כוונתם בכאן על הקושיא שהקשו שם בקידושין קשה למה להם לציין בכאן הקושיא על הא דאמר התם הא לכתחילה הא דיעבד ה"ל להקשות על מה שהקשה הש"ס שם מהנ"מ כמו שהקשו שם. לכן נראה דכוונתם בכאן וקושיתם שם הן דיבור א' וכוונתם להקשות כאן על מה שתירצו שם דהא דמקשה הש"ס מהנ"מ הוא לר"י ע"ש וע"ז הקשו כאן דמ"מ קשה ור"ל הא דקאמר בש"ס התם גבי אשת אב הא לכתחילה הא דיעבד דהא באשת אב דיש בה חיוב מיתת ב"ד דהוי ממזר אפילו לר"י ממילא לא תפסו קידושין דהא תפיסת קידושין וממזרות הא בהא תליא רק בח"כ גלי קרא לר"י א"כ ח"מ ודאי הא בהא תליא והקשו שפיר דל"ל קרא על דיעבד דהא כיון דהוי ממזר באשת אב ודאי דלא תפסי קידושין ועיין בסמוך פי' דבריהם במה שתירצו

בא"ד וי"ל דאכתי לא ידעינן ממזרת בשאר ח"כ וכו' וא"א ואחות אשה עד דמייתי הקושיא דר"י ע"ש, לכאורה אין הבנה לדבריהם שהקשו על מה שהקשה הש"ס על אשת אב ותי' דא"א ואחות אשה. ועוד למה הזכירו בדבריהם אחות אשה דהא אחות אשה בהדיא כתיב בה כמבואר שם. ועוד דעיקר הקושיא הוא לר"י כמש"ל בסמוך ואמאי הזכירו בדבריהם ח"כ. ונ"ל בכוונתם דעיקר הקושיא היא על המסקנא דאצטריך היקשא דר"י משום קושיא דאשת אח וא"א והיה קשה להם הא אשת איש דחייבי מיתות ב"ד אפילו ר"י מודה דאין קידושין תופסין כיון דהולד ממזר וא"צ קרא. ואפשר ט"ס בתוס' וצ"ל תיבת וכו' וקושיתם היא ממסקנא כנ"ל וכן היה קשה ל"ל קרא לרבנן דלא תפסי קידושין באחות אשה הא הולד ממזר וכיון דהולד ממזר לא תפסי קידושין. וע"ז תירצו דלרבנן צריך קרא באחות אשה דבלאו קרא אפי' לרבנן לא הוי ידעינן דאחות אשה לא תפסי קידושין בדיעבד דנהי דס"ל דהוי ממזר מח"כ מ"מ ממזר גופה לא הוי ידעינן באחות אשה בלא קרא והיקשא דר"י צריך לא"א ואשת אח כיון דקרא ממזרת גבי אשת אחי אביו כתיב דאין היתר לאיסורן משא"כ באחות אשה וא"א ואשת אח וכן לר"י לא הוי ידעינן אפי' א"א דאין ללמוד מאשת אב ומח"כ רק באין היתר לאיסורה מכ"ש בח"כ דאין ממזר כלל ואף אם הי' מוקמינן דוהיתה לאיש אחר על אחות אשה מ"מ אין ללמוד א"א מאשת אב דיש להם היתר בחיי בעלה ובמקום מצוה משום הכי אצטריך היקשא

דף ל' ע"ב בגמרא מה איכא בין אביי לרבא וכו' בס' הפלאה הקשה דהא א"ב דלרבא דדרש כרת שלי כמיתה שלכם פוטר נמי כרת ממלקות ע"ש. ולפעד"נ דז"א דדוקא מיתה וממון דנלמד מקרא לקמן דף ל"ז מלא יהיה אסון דמשמע דמיתת ב"ד פוטר מממון שייך לומר דכרת פוטר ג"כ מממון אבל מיתה ומלקות דנלמד מקרא דכדי רשעתו לקמן דאי אתה מחייב ב' רשעות דזה קאי על הב"ד משמע דב"ד א"י לחייבו ב' אבל אי חדא בידי שמים וחדא בידי אדם בזה לא שייך לומר ואי אתה מחייב משום ב' רשעות דב"ד רק חדא הוא דמחייבי ובודאי חייב מלקות

בתוס' ד"ה דין ד' מיתות אבל קשה כיון דחזינן כמה עברייני וכו' י"ל דע"י תשובה וכו'. וקשה דעדיין חזינן כמה עברייני מתים על מטתן בלא תשובה לכן נלפענ"ד להיפך דאם עשו תשובה דראוים להתכפר באותו מיתה דין ד' מיתות לא בטלו ונתנו לו העונש בעוה"ז למען יבוא נקי לעוה"ב אבל רשעים גמורים שאין עושין תשובה מקבלין עונשן בעוה"ב לכך אין מקבלין עונשן בעוה"ז כמ"ש ספ"ק דקידושין כל שעונותיו מרובים מזכיותיו וכו' ע"ש

בגמרא מדאגבי' קניא. לכאורה קשה דהא אפשר לאשכוחי בהניח להן אביהן תרומה וכסבורין שהן של אביהן דאין משלמין רק דמי בשר בזול וממילא דהכא פטורין לגמרי דמיתה פוטרה כיון דחיוב לא בא רק אשעת הנאתו ואפשר דרצו להורות הדין בגזל אימת חייב ואימת פטור

בתוס' ד"ה זר שאכל תרומה אין לך אדם שמועל בהקדש. ואף דמשכחת לה מעילה בשלא תחב לו חבירו הא מדאגביה קניא למעול כמ"ש התוס' בקידושין דף מ"ג ד"ה שלא מצינו רק כוונתם היכא דמשכחת מעילה ע"י אכילה דמיתה לא חייב רק במעילה דאכילה וגם בעינן באכילה כזית וזה לא משכחת רק בתחב לו חבירו

בא"ד וי"ל דודאי צריכין להפריש ולפ"ז עיקר כפרה תלויה בהפרשה וכו'. ולכאורה קשה כיון דעיקר כפרה תלויה בהפרשה א"כ קשה לעיל גבי קלב"מ שכתבו תוס' דאין פוטר בתשלומי תרומה משום דתשלומי תרומה הוי כפרה ולפי הנ"ל