בית יעקב על כתובות לה

משום דלא פסיקא לי' דהא בזרק לפנינו ס' קרוב לו ס' קרוב לה וב' אומרים קרוב לו וב' אומרים קרוב לה דאז נשאר הדבר בספק כמש"ל ומש"ה לא הי' יכול למיתני הולד ממזר ודאי כיון דמיירי בכה"ג דאיתרע חזקת א"א וחזקת פנויה מקשה שפיר מ"ש רישא ומ"ש סיפא

בגמ' בדרב המנונא קמפלגי כו'. וקשה להבין מה ענין ניסת ואח"כ באו עדים לצרף לרב המנונא. גם להבין הפלוגתא להאמינה שלא בפניו כיון דר"ה בהדיא אמר חזקה דאין אשה מעיזה בפניו ועיין בתוס' ד"ה א"ל דר"ה שדחקו עצמם. ולפעד"נ לפרש דהנה הא דהפה שאסר הוא הפה שהתיר לא מטעם מיגו הוא לחוד דהא גבי אוקמינהו לשבונייהו מאבראי לסוף אתי שבונייהו בודאי דליכא מיגו דהא לא הי' אפשר להם לומר לא נשביתי דהא א"כ יבואו שבונייהו לפני ב"ד ועכצ"ל הכוונה בהפה שאסר דהנה ע"א נאמן במקום דלא אתחזיק איסורא וכוונתו לומר כיון דלא אתחזיק בשבי' ע"פ עדים רק על פי' ולא מיקרי אתחזיק ונאמנת מטעם ע"א נאמן באיסורין אפילו בזה שנוגע לעצמו כמו בשאר איסורין דילפינן מנדה דנאמנת ואף דהחמירו בשביה ואמרו דאין אדם נאמן ע"י עצמו משום מעלת יוחסין זהו דוקא באתחזקה בשבי' ע"פ עדים אבל בנתחזקה בשבי' רק ע"פ נאמנת והפה שאסר הוא הפה שהתיר כלומר כיון שלא אתחזקה רק ע"פ הפה שאסר נאמנת ג"כ להתיר וכיון שאמירתה היתה בשעה שלא אתחזקה עדיין והיתה נאמנת אז מהני נאמנותה אף לאחר שבאו עדים ואמרו שנשבית כמ"ש הרא"ש בקידושין דף ס"ד דאם אומר יש לי בנים בדלא אתחזיק באחים דנאמן אף אם אח"כ באו עדים ואמרו שיש לו אחים וה"נ דכוותי' וזהו בשבי' אמנם בא"א דהוא דבר שבערוה והר"ן בגיטין בסוגיא דשליש כתב וז"ל דאין ע"א נאמן בדבר שבערוה אפי' במקום דלא אתחזיק לא איסור ולא היתר וכתבתי במקום אחר דאין ע"א נאמן בדבר שבערוה אפילו בס' השקול רק כשיש לו מיגו או חזקה או רובא ובאתחזיק לא מהני רובא וחזקה והטעם לזה כי הנה דבר שבערוה מממון ילפינן וכמו דלא מהני רובא וחזקה בממון להוציא מחזקה כמו כן לא מהני בדבר שבערוה ומיגו ג"כ לא מהני להוציא אשה מחזקת בעל או מחזקת א"א כמו דלא מהני מיגו להוציא בממון ובמקום דליכא חזקת ממון מהני רובא וחזקה ומיגו כמו באבידה כמו כן מהני בדבר שבערוה בלא אתחזיק ולכך מהני גבי קדשתי את בתי מטעם חזקה כיון דלאו דבר שבערוה חשיב כיון שלא בא להוציא מחזקה רק לברר החזקה כמ"ש הר"ן ואמר שם הטעם דע"א נאמן מטעם חזקה דאין אדם חוטא וחזקה זו לא שייך רק כשהוא בעל המעשה שנותן גט ומתירה וכמו כן מהני מיגו בלא אתחזיק ולפ"ז א"ש דהנה לכאורה קשה דאמאי נאמנת לומר מת בעלי ובנתגרשה אינה נאמנת הא התוספות בב"ב כתבו דגם בנתגרשה איכא חזקה דדייקא דלמא יוזמו העדים ולעיל אמרינן מיתה א"י להכחישתו וגירושין יכולה להכחישתו ופריך ומי חציפה כולי האי ומשני הנ"מ היכא דליכא עדים א"כ הכא דליכא עדים ודאי דא"י להכחישתו ויראה ודייקא מה"ת לא תהי' נאמנת בנתגרשה כמו במת ועכצ"ל הטעם במת דנאמנת כמ"ש הרמב"ם פי"ב וי"ג מה"ג דמיתה הוי מילתא דעבידא לגלויא וגירושין לא הוי מילתא דעבידא לגלויא אף שא"י להכחישתו מ"מ לא מיקרי עבידא לגלויא רק היכי דגלוי לפני כל העולם. וזהו כוונת הש"ס מאן דס"ל דגם בא"א אם משניסת ל"ת ס"ל דסברת ר"ה שייך אפי' שלא בפניו כלומר אפי' שלא בפניו יודעת היא שא"י להכחישתו ממילא דיש לה חזקה דדייקא כיון דבשעת אמירתה לא הוחזקה בעדים בא"א והי' לה ג"כ חזקה דדייקא והיתה נאמנת מטעם ע"א כיון שיש לה חזקה ולא הוחזקה בא"א כנ"ל מש"ה אפילו באו עדים אח"כ שהיתה א"א מותרת כמו שהבאתי לעיל דברי הרא"ש גבי יש לי בנים והוא מטעם דכ"מ שהאמינ' תורה לע"א הרי הוא כשני' אם לא שבאו שנים ומכחישין אותו אז נאמנים יותר ממנו אבל שאר דברים לא מהני לבטל מה שעשאו התורה כב' ומאן דס"ל דתצא ס"ל דשלא בפניו לא שייך כלל סברא דדייקא מש"ה כל זמן שלא באו עדים אח"כ מותרת מטעם מיגו דמהני בלא אתחזיק אבל כשבאו עדים שוב לית לה מיגו ותצא כיון דגם חזקה דדייקא ל"ל ובדבר שבערוה אפילו בלא אתחזיק א"נ ע"א רק כשיש לו מיגו או חזקה וגבי תרי ותרי לעיל שייך דייקא כיון שיראה שיוזמו העדים שאומרים נתגרשה וממילא ישארו עדים שאמרו לא נתגרשה ואף אם תעיז אז פני' ותאמר נתגרשה תהי' מוכחשת מפי עדים

בתוס' ד"ה עידי טומאה למאי דמסיק עידי טומאה מ"ל עידי שבי' מ"ל עידי א"א. וקשה דהא בגיטין דף פ"ח אמרי' בעולה אין חוששין לה דלמא פריצתה חזי לה ע"ש א"כ יש חילוק בין קול דטומאה לקול דקידושין וצ"ע

ע"ב בגמרא דאיכא דררא דממונא כו'. המ"ל בפשיטות דגבי ר"י כשטוען לקוח א"נ יותר בטענת לקוח מטענת שלא היתה של אביך מעולם משא"כ גבי עדים דמיגו דידהו אי בעי שתקי ואילו היו שותקין לא היו קורעין להשטר וכשאומרים אנוסים קורעין להשטר הרי נאמנין בטענתן יותר מטענת מיגו וע' הטעם בש"מ בסוגיא זו דכשאינו מקוים נאמנין מטעם עדים וטובא קמ"ל דע"י הפה שאסר נאמנים שוב מדין עדים ולא מטעם מיגו בלבד

בתוס' ד"ה אבל הכא דליכא דררא דממונא כו' קשה לרשב"א דהא אצטריך גבי עדים לאשמועינן דמהני מיגו לפסול השטר דהא אע"ג דר"מ פליג אסיפא כו'. ולכאורה קשה דהא התוס' לעיל דף י"ט בד"ה טעמא דר"מ הקשו על רש"י דליפלגו בלוה גופא ופי' דר"מ סובר דכמו דלא אמרינן בלוה מיגו כמו כן ס"ל לר"מ דלא אמרינן מיגו בעדים ע"ש ולפ"ז י"ל דהוצרך הש"ס לומר סברא זו לר"ל דס"ל דכי היכי דפליגי בעדים פליגי בלוה וא"כ קשה דה"ל למתניתין לאשמועינן בלוה גופא דמהימן במיגו מכ"ש בעדים דאלימי וכעין שהקשו התוס' שם על רש"י ואז לא הי' צריך רישא דמודה ר"י דבלוה הוא ג"כ לנפשי' ולכך הוצרך הש"ס לומר שיש ג"כ סברא דעדים גרוע דליכא דררא דממונ'. ולפ"ז יש לתרץ ג"כ קושית התוס' שם על רש"י שהקשו דליפלגו בלוה גופא די"ל דקמ"ל דרבנן סברי דאפי' בעדים דליכ' דררא דממונא מהני מיגו וא"ל דהא כבר שמעינן ממתניתין דהרבה פעמים אשמועינן בברייתא מאי דאשמועינן במתניתין

דף כ"ד ע"א בגמ' אבל א"א דאיסורא כו'. אף דדבר שבערוה רק מממון ילפינן ומה"ת יהי' ס"ד דעדיף מממון נראה דהנה מעדים דנאמנים אף להוציא כגון בשובר ליכא למגמר דעדים הוא לעלמא משא"כ בא"א דהוא לנפשי' וכמו שמחלק הש"ס לעיל רק הקושיא הוא ממודה ר"י ובזה שפיר אמר משום דשם ממונא הוא להחזיק ודבר שבערוה דמי להוציא ממון

בתוס' ד"ה וכן ב' אנשים אבל בב' נשים משמע דלא פליג ר"י כו'. לכאורה קשה דהא ר"י אפילו בעיקר דין שבי' פליג בד' ל"ו וס"ל דשבוי' בקדושתה קיימא ואפילו אי איכא עדים מותרת להנשא לכהן וכן מצאתי בספר הפלאה שעמד ע"ז.