בית יעקב על כתובות לב

רש"י לפרש ברי דאין לבו נוקפו ובהכי סגי כיון דחזקה דדייקא מרע לחזקה דא"א ולא נשאר רק ספק השקול ואיסורא באשם תלוי וס' דאין לבו נוקפו מהני לסלק איסורא דא"ת אבל ביבמות מיירי שהבעל כאן ואיכא ב' שאומרים מת וב' אומרים לא מת והיא מכחישתו בפניו שוב לא שייך דייקא שהרי כבר הכחישתו ואפילו בגירושין כיון דיכולה להכחישתו לא דייקי מכ"ש הכא כיון דהעיזה בפניו שוב לא דייקי וחזקה דאינה מעיזה לא שייך הכא כיון דעדים מסייעין לה יש לחוש שמא זה הוא. וראיה לזה דכשבעל כאן והיא מכחישתו דלא שייך דייקא מסוטה דף ל"א (תוס') בד"ה כאן בב"א שכתבו וז"ל וההוא דאשה רבה לתרווייהו משום דגברא אתי וקאי ע"ש ודבריהם מחוסרי הבנה ועכצ"ל בכוונתם דבאשה רבה אמר שמואל ל"ש אלא בשותקת אבל במכחישתו ל"ת כו' ולא קאמר דאחר שהתירוה לינשא נשאת לכתחילה ע"כ דשם לא מהני התירו כיון דגברא אתי וקאי לא שייך דייקא וליכא חזקה דמרעא לחזקה ולכך לא מהני זה שתנשא לכתחלה רק ניסת דוקא ולומר דדייקא דיראה שמא יוזמו לא ס"ל לרש"י (ואי תקשי מגירושין יתבאר לקמן אי"ה) וכיון דל"ש דייקא הוצרך רש"י לפרש ברי גמור דמהני כמ"ש הרשב"א דכאן לא שייך ס' הר"ן שכתב בשיטת רש"י דברי גמור בלא"ה מהני כמו אשה שאמרה מת בעלי ע"ש וכיון דל"ש דייקא מוכח דס"ל לרב דברי מהני בלא דייקא כס' הרשב"א ולפ"ז שפיר מקשה מקרא דוקדשתו מוכח דברי לא מהני ומשני איסור כהונה שאני ובתי' הב' משני הש"ס א"נ דופנו בעדים ולא חזר מתירוץ הא' דאיסור כהונה שאני דודאי דדופנו בעדים ג"כ לא שייך רק בכהן דהא לא כתב רחמנא רק בכהן רק דבתי' הא' אמרו בכהן תצא ובתי' הב' רק דופנו בעדים וכן הא דמשני בבאו עדים ואח"כ ניסת כרמב"י לא חזר מתי' הא' רק בתי' קמא לעולם תצא אפי' ניסת בהיתר אף דבישראל ל"ת וגילה לנו רחמנא דבישראל ל"ת רק במקום שיש איסור כרת כמ"ש הרמב"ם דרק ס' דיש בו איסור כרת אסור מדאורייתא וגילה רחמנא דס' איסור כהונה חמור כמו ספק כרת בישראל. ולפ"ז צ"ל הא מני רמב"י דלרבנן אפי' בס' כרת ל"ת בטוען ברי ולפי המסקנא פסק הרשב"א קיים דבטוען ברי מהני בלא דייקא לכן לא הביאו הפוס' דסוגיא דוקדשתו דקיי"ל כרבנן:

באופן אחר יש ליישב סוגיא הנ"ל דהמקשן היה לו הוכחה מברייתא כיון דלא כתב איסור דוקדשתו רק בכהן ולא בישראל משמע דבישראל מותר מכח דתרי ותרי ס' דאורייתא הוא דאי רבנן ומדאורייתא אוקמי אחזקה דא"א א"כ אף בישראל אמאי לא אסרינן וגם קשה מאי קמ"ל דדופנו אלא ודאי תרי ותרי ספק דאורייתא הוא והא דל"ת מטעם דבס' מהני כשאומרים ברי אבל אחר שלבו נוקפו אסור וא"כ א"ש דבכהן אסור מדאורייתא דבשלמא בישראל מותר דהן מותרין מטעם ברי דידהו כשניסת לא' מעידיה ובניה ג"כ מותרים מדאורייתא אף דבניה א"י לטעון בברי לא הן ולא הבעלים שניסת להן מ"מ מותרין מדאורייתא דס' ממזר מותר מדאורייתא משא"כ בכהן שהולד ס' חלל דאסורין מדאורייתא לכך אסורה מן התורה משום הבנים דהא ודאי כשימות הבעל ותנשא למי שטוען ס' יהיה הולד ס' ממזר כמבואר באה"ע סימן קי"ז ע"ש ומה"ת לא יהי' הולד מן הראשון ג"כ ס' ממזר כמו השני דהא הולד מהראשון טוען ס' כמו מהשני. וא"ש דמוקמינן קרא דוקדשתו בכה"ג דאף לדידהו אין איסור כיון שטוען ברי מ"מ הב"ד מחויבין לראות שלא יהיו פסולי כהונה בישראל ומחויבין לקדשו ואזהרי' רחמנא לב"ד להיות דופנו לכהן שלא ירבה פסולי כהונה. ולפ"ז א"ש דלא הוי מצי להקשות על רמב"י ורבנן שאמרו ל"ת מקרא דוקדשתו רק לרב דעיקר הקושיא הוא דכיון דמצינו דאסרה תורה מטעם הבנים שלא יהיו ס' חללים א"כ אמאי אמר רב דל"ת הי' לה שתצא עכ"פ מדרבנן כי הבנים יהיו אסורים מדרבנן משא"כ לרמב"י ורבנן דאמרי ל"ת לא הוי מצי להקשות דהוי מצי לאוקמי פלוגתייהו דמיירי כגון שעכשיו ודאי מת כשבאו תרי ותרי רק רמב"י ס"ל דתצא משום דנשאת באיסור ותצא מטעם איסור ונטמאה דאסורה לבעל ולבועל כדקתני בריש האשה רבה דאפי' בניסת בעדים תצא מזה ומזה מטעם קנסא דחשיבה מזידה משום דלא דקדקה ע"ש ומשום בניה ליכא שום חשש כי הבנים לא יהיו אסורים דמטעם איסור ונטמאה לא נפסלו הבנים משא"כ רב דאמר ביבמות דאפי' הבעל לפנינו ותרי אמרי שהוא הבעל ויש חשש שיפסלו הבנים מטעם ממזרות ואפ"ה מתיר מקשה לו מקרא דוקדשתו שפיר ומשני איסורי כהונה שאני כלומר איסור כהונה דמדאורייתא אסורין הבנים לכך תצא משא"כ גבי ישראל כיון דבניה אינם אסורים רק מדרבנן וכיון שחכמים לא יכולין להוציאה מבעלה מטעם ברי דידהו גם הבנים מותרים כי לא רצו לאסור הבנים ולהוציא אשה מבעלה בשביל זה והם אמרו שמותרים הבנים ואבע"א בניסת ואח"כ באו עדים ורמב"י היא דלאו משום בנים הוא כלל רק משום איסור דידה עצמה תצא דניסת באיסור. והא דיש חילוק מדאורייתא בין נשאת באיסור לנשאת בהיתר הוא מטעם דהרשב"א בקידושין דף ס"ו כתב דתרי ותרי ס' דרבנן הוא ומדאורייתא אוקמי אחזקה הטעם לרמב"י דבניסת בהיתר לא תצא דהנשואין הפקיעו מחזקת א"א ואוקמי' לדידה בחזקת היתר משא"כ בניסת באיסור ע"ש ברשב"א בד"ה מאי לא תצא דעכצ"ל כן ברשב"א דמוקי להאי דיבמות גבי מת בעלך ואח"כ מת בנך דלא מיירי באומרת ברי דכתב לעיל דברי מהני נגד החזקה ולא היה צ"ל דבניסת אפקוה מחזקה אלא ודאי דר"ל אפי' באין טוען ברי דמותרת וא"כ עכצ"ל דניסת משוה לה בחזקת היתר דאי היה נשאר ספק היתה אסורה מטעם ס' ולפ"ז אין חילוק כלל בין איסור כהונה לאיסור ישראל והא דנקט קרא באיסור כהונה דכיון דאיסור הוא מטעם עצמו ולא מטעם בנים אשמועינן רבותא דאף דס' לאו ליכא איסורא מדאורייתא להרמב"ם ואפ"ה בתרי ותרי אסורה וקמ"ל רחמנא דב' וב' מדאורייתא אוקמי אחזקה ומכ"ש בישראל היכי דאיכא עדיין ס' א"א דאפי' ס' בעלמא אסור מדאורייתא. ולפ"ז י"ל דברי המהרש"א שהן תמוהין שבתוס' ד"ה הבא עלי' באשם תלוי קאי הקשה דאמאי נקטי התוס' גבי אחר בחטאת וגבי עד בחנק ותי' דבאחר משכחת לה בשוגג ע"ש. ולכאורה תמוהין דבריו דהא אהא דתני ל"ת שהב"ד פוסקין לה ל"ת ומקיים אותה אפי' אחר שראו עדים אז מזידה היא וקשה דהא בחנק קאי ונלפע"ד לתרץ דבאחר לא היה אפשר לפרש בחנק קאי דהיו יכולין לתרץ דב' עדים שאמרו לא מת אומרים שעכשיו מת רק הנשואין היו באיסור כמ"ש רש"י ביבמות דף פ"ח בד"ה אלא בכה"ג וז"ל שניסת תחילה לא' מעדים ואח"כ באו עדים שהי' חי באותו שעה ומת עכשיו ע"ש וה"נ מיירי בדכוותיה ולא מיירי הברייתא כלל כשעדיין הס' אם היא א"א או לאו דבזה ודאי תצא דבחנק קאי רק דמיירי שעכשיו מת בודאי ואין הב"ד דנים רק אם תצא מטעם המבואר באשה רבה באמרו לה מת בעלך ואח"כ ניסת ובא בעלה תצא מזה ומזה ועיין באה"ע סי' י"ז דאפי' בניסת בב' עדים תצא מזה ומזה כיון שעבר על איסור חטאת בשוגג ולזה פסק כאן דל"ת והוא משום כיון דלא תנשא הוא רק משום חומרא דרבנן ל"ת וע"ז מקשה הא בא"ת קאי ועבר איסור דאורייתא וראוי להיות תצא וע"ז מקשי התוס' דה"ל להקשות דעל ביאות ראשונות בחטאת קאי ועברה על איסור חטאת אף שה"ל בשוגג דהיינו אף