בית יעקב על כתובות כ

דאית לי' חזקה דאא"ט הא אדרבה שם אמרינן דלעול' דל"ל חזקה זו. ובתוס' הוכיח מזה להיפך. ולפרש דבריו נראה דממה שלא הוכיח ממשנה כמו שמוכיח הש"ס מגופא דמתניתין דהא בגליל מצי טעין דהיה אפשר לתרץ כמו שמתרץ התוס"י בד"ה ר"א וז"ל ומיהו י"ל דבגליל מצי טעין היינו אם אירע שמשמש ע"ש ולזה הוכיח הרא"ש דהא קתני כל שנהג מנהג יהודא בגליל שנתייחד עמה א"י לטעון ובנתייחד ודאי אין ממשמשין ומשמע דכל שלא נהג יחוד אף שלא משמש דיכול לטעון ואח"כ מביא ראיה מקושית ומתי' דש"ס דמשני לא דקא טעין ט"ד ועמש"ל בסוגיא דפ"פ דע"כ אא"ל שהי' מישמוש וטענה ברורה הוא לפני ב"ד דהא כתבו התוס' לעיל בסוגיא דפ"פ דמיירי אפי' בטענת בתולה אני ומהימנא במיגו ע"ש וע"כ לא מיירי כשמשמש דכשהי' מישמוש מיגו במקום עדים הוא א"ו מיירי בלא מישמוש ולא רצה לסתור סברא דאא"ט רק דמ"מ לא מוכח דיכול להפסידה בטענת פ"פ דלמא מספקינן ליה בלא קים ליה ומתניתין מיירי בט"ד דטענה מבוררת היא אצלו ע"ש שהארכתי. ולפ"ז מוכיח הרא"ש שפיר כיון דע"כ בטענת בתולה אני מיירי בלא מישמוש ואפ"ה מהימן וע"כ משום חזקה דאא"ט מהימן. ומסיים דמכ"ש בטענת פ"פ דבטענת דמים הי' אפשר לחכז"ל לעשות תקנה במישמוש ואפ"ה סמכו עצמם על החזקה ולא עשו תקנה מכ"ש בפ"פ דא"א לעשות תקנה דמהני חזקה דאין אדם טורח

ע"ב בתוס' ד"ה ר"ה דאפי' הוא א"י בכל חייב. וקשה דהא איכא לאוקמי קרא בשבועת שומרין דאביו מחויב מטעם שאיל"מ והיורשין פטורין. והנה בספר הפלאה תי' דאין טוענין ליורשים נאנסו משום דלא שכיח ע"ש. ולפעד"נ דאף להנך דס"ל דלא טענינן להו נאנסו היינו דוקא במקום שאפשר לומר שעדיין ברשותו הוא הפקדון אבל אם היא מתה לפנינו או שהוכר הגנב רק שא"י אם בפשיעה או לא דאז ודאי דטענינן להו שלא נעשה בפשיעה

בא"ד דהתם בב"ב משמע דסבר כרבנן. וברשב"ם שם משמע דמצי סבר אפי' כסומכוס

בא"ד דפסק כר"ג והתם ברי גרוע ושמא טוב. נראה דאפילו לפי הס"ד דהתוס' דאפי' בברי גרוע ושמא טוב ברי עדיף הוא רק בכה"ג שיש לו דררא דממונא כגון הכא שלא מצא בתולים ובשור שהי' רודף בב"ק שעדים ראו הרדיפה אבל אם אחד יטעון על חבירו בדבר דלא ה"ל למידע כלל כגון שיטעון אביך לוה ממני או הזיק ממוני ודאי דפטור ולא שייך לומר ברי עדיף. ומ"ש התוס' עוד אבל אי פליגי אליבא דרבנן אבל לסומכוס לעולם חולקין הכוונה לר"נ ולר"י לעולם חולקין בין בשמא ובין בברי ושמא אבל לר"ה בברי ושמא ברי עדיף לסומכוס

בא"ד והתם הוי ברי גרוע וא"כ תקשי לשמואל אדשמואל כו'. ונלפענ"ד לתרץ דלקמן דף ע"ו בתוס' ד"ה על בעל החמור כתבו וז"ל הטעם משום חזקת מ"ק דמוציא מחזקת ממון והקשו בתוס' ע"ז מכמה סוגיות ולבסוף תירצו משום דכיון שהמוחזק מסופק אזלינן בתר חזקת מ"ק והפ"י כתב ברש"י ד"ה כלה בבית חמי' וז"ל דח"מ ודאי דלא חשיב כחזקת מ"ק דח"מ אינו מברר הספק אלא שאין כח ביד הב"ד להוציא מידו כו' ע"ש ולמאן דס"ל דחמ"ק הוי חזקה גמורה הוא משום שמברר הספק ועדיף מח"מ ע"ש. ועיין במהרי"ט בחידושיו לכתובות בסוגיא דהיו בה מומין דבחוב לא שייך חמ"ק כיון שאין מוציא דבר מחזקתו רק שאומר אתה חייב לי. אך במסקנא פליג רמי בר יחזקאל. ולפ"ז י"ל דהס"ד ס"ל כר"י אמר שמואל שם דכשיש להמחזיק רק טענת שמא חמ"ק עדיף מח"מ בשמא ולכך התם גבי ניזק אומר ברי ומזיק שמא דיש להמזיק חמ"ק שמברר הספק דהא אם הניזק אומר אמת קיי"ל דיוחלט השור וטוען שגוף השור נעשה שלו ובזה חמ"ק עדיף וכיון דחמ"ק מברר הספק וה"ל כטענה ודאית וגם יש לו חזקת ממון ודאי לא אמרינן ברי עדיף משא"כ במתניתין דליכא רק חזקת ממון שאין מברר הספק ס"ל דחזקת ממון בטענת שמא לא מהני נגד טענת ברי אפילו בברי גרוע. ולהמסקנא דהכא דכאן משום חזקת הגוף י"ל באמת א"צ חמ"ק וברי ושמא נגד חזקת ממון לחוד לא ברי עדיף

דף י"ג ע"א במשנה איש פלוני וכהן הוא. בספר הפלאה כתב דנ"מ לענין שיכולה להכשיר עצמה לאכול בתרומה דבי נשא דביש לה זרע מזר נפסלה מתרומה ונאמנת שמכהן הוא לאכול בתרומה ע"ש. ולא כן אנכי עמדי דלכאורה קשה דאפילו נתעברה מכהן לא תהיה אוכלת שוב בשביל אביה דהא הא דנפסלה כשנתעברה הוא מטעם דכתיב בנעוריה כמבואר ביבמות דף ס"ז דעובר פוסל דכתיב בנעוריה ומעוברת אינה דומה לנעוריה כמ"ש ברש"י ביבמות דף ס"ט בד"ה עוברה לא תאכל וא"כ אפילו כהנת מכהן לא תיכול בשביל אביה דאינה דומה לנעוריה. אך הא אא"ל דא"כ כהנת מעוברת מכהן לא תאכל כלל דבשביל אביה אינה אוכלת מטעם דאינה דומה לנעוריה ובשביל בנה אינה אוכלת דהא אינו ילוד אינו מאכיל ולא מצינו שהעובר פוסל רק מעוברת מזר ולא מכהן כמבואר ביבמות ועכצ"ל דדוקא כשמעוברת מזר דיש צד זרות חשובה כנעוריה א"כ הכא שהוולד פסול מלאכול בתרומה דהא אין מעלין הוולד על פיה לכהונה ממילא יש בה צד זרות בגוה ואינה דומה לנעוריה ואינה אוכלת שוב בשביל אביה ולא בשביל בנה כיון דמחזיקינן אותו לזר

בתוס' ד"ה ר"א אומר נבעלה. ע' מהרש"א שדבריו דחוקים. ולפרש דבריו נראה דמ"ש וצ"ל דמ"ע הוי טענה מעולה ביותר ע"ש קאי לפרש אריש דבריו דמוקי מתניתין כר"מ לפ"ז גבי משארסתני נאנסתי איכא מיגו דמ"ע דטענה מעולה הוא ובמתניתין דמ"ע ליכא מיגו דאפילו טענה מעולה ליכא לר"מ ולכן לא הי' להתוס' להקשות ממתניתין דמ"ע דשם לא הוי מיגו כלל והקשו התוס' ממשארסתני דהוי מיגו ותי' דלא הוי מיגו טוב כמו מיגו דהכא

בתוס' ד"ה לדברי המכשיר בה ומעוברת דנקט וכו'. וי"ל בפשיטות דהא במעוברת איכא חשש דנאנסה ולא שייך חזקה דבודקת ומזנה שכתבו התוספות בד"ה השבתני על המעוברת ע"ש רק דמ"מ נאמנת מטעם שכתבו התוס' בדף ט' בד"ה ואבע"א בא"י וז"ל דאונס קלא אית ליה ע"ש ורצון הוי רוב וא"כ טובא קמ"ל דלא חיישינן במעוברת לנאנסה דאזלינן בתר רוב דרצון שהוא מדרבנן

בתוס' ד"ה ואין אוסרין תימה לרשב"א וכו'. והפ"י תי' כיון דלא ידע ממעלה עשו ביוחסין ע"כ דמיירי ברוב פסולין דמה"ת יאסר ברוב וחזקה אם לא בר"פ ובר"פ לא מהני ס"ס כמ"ש התוס' בד' ט' בד"ה ואבע"א ע"ש ולפעד"נ דא"א לומר כן דגם המקשה ע"כ ידע מסברא דמעלה עשו ביוחסין דהא תנן בקידושין ד' ע"ג דשתוקי ואסופי פסולין ואמר התם דד"ת שתוקי כשר רק משום מעלה עשו ביוחסין רק דס"ד דלא חשיבי מעלות יוחסין כ"כ לאסור מחמת סתירה כיון דבכ"מ אין אוסרין בסתירה ומה"ת נאסר כאן בסתירה. ומשני דמשום מעלה אסרו אפילו בסתירה ומסתבר להו להתוספות דמתניתין כיון דמסתמא קתני משמע בין ברוב כשרין ובין ברוב פסולין ועמ"ש לקמן ליישב קושית התוספות: