בית יעקב על כתובות כא

בתוס' ד"ה מעלה עשו ביוחסין וא"ת והא אמרינן בפ"ב דנדרים גבי האי נואף ע"ש כולן תמהו דמאי שייכות קושיא זו לכאן. ולפעד"נ בכוונתם דהנה בת"י הקשו דה"ל להקשות מהא דאין אשה נאסרת על בעלה רק בקינוי וסתירה ע"ש. ולפעד"נ דלא קשה דודאי להוציא אשה מבעלה דבר דבר מממון ילפינן דבעינן ב' עדים דוקא ולא היה צריך רב להשמיענו שסתירה אינה אוסרת על בעלה דמשנה שלימה היא דאינה נאסרת רק בקינוי וסתירה רק רב קמ"ל דאף על הבועל אין אוסרין אותה ביחוד אף דהנטען על אשה אסור לכתחילה לכונסה אף שאין מוציאין אותה מבעלה אבל בשביל יחוד אין אוסרין אותה ומקשה שפיר דהא לזעירי ע"י יחוד מחזיקין אותה בנבעלה ומה"ת לא נאסר בשביל יחוד. ולפ"ז לא היו התוס' יכולין להקשות אהא דנדרים שם דהי' אפשר ליישב דשם גבי נואף מיירי לענין בועל וכמ"ש התוס' לקמן דף ס"ג ואוסרין אותה שפיר להבועל כמו בהנטען על האשה ביבמות ס"פ כיצד כדי שלא להחזיק הדבר והא דאמר אין אוסרין מיירי בפנויה ולענין איסור כהונה ולא ס"ל דמעלה עשו ביוחסין משא"כ בכאן דמוכח דאסורה בפנויה ביוחסין וע"כ דאף רב מיירי לענין בועל ומקשה שפיר

ע"ב בתוס' ד"ה השבתנו על המעוברת פי' לדידן ניחא דאשה מזנה בודקת ומזנה. והוא קצת דחוק דר"ג ור"י יחלוקו בסברות הפוכות דלר"י אמרינן בדף ט"ו דס"ל דאשה מזנה ודאי דאינה בודקת ומזנה ור"ג יסבור זה לאמת במזנה בודקת ומזנה. ולפעד"נ דטעמא דר"ג הוא דאינה דומה לשבויה מטעם שכתב הר"ן בקידושין דף ס"ד גבי קדשתי את בתי ובא אחד ואמר אני קדשתיה דנאמן מטעם דאינו בא רק לברר הרוב ע"ש וכן הרשב"א ביבמות ר"פ האשה רבה כתב וז"ל דאף דאין ע"א נאמן להוציא מחזקה מ"מ אם נתערב חתיכה כשירה בין רוב טריפות נאמן ע"א לברר ולומר שזו היא הכשירה ע"ש וע' בש"מ בסוגיא דפ"פ דמדמה זה לע"א נאמן באיסורין. ולפ"ז יש חילוק גדול בין שבויה למדברת דבשבויה דרוב נכרים פרוצים בעריות ואיכא חזקה שנבעלה באונס דאטו האשה אומרת שנכרי זה הוא מהמיעוט שאין פריצים רק אומרת שלא נבעלה שאין מחזיקין נכרי זה בודאי פרוץ בעריות מחמת הרוב וכיון שהיא אומרת שלא נבעלה לפרוץ זה חשוב כאומרת נגד חזקה להכחיש החזקה דחזקה הוא דכשאשה היא תח"י הנכרים הפריצים ובידם לבעלה בודאי הוא בועל אותה ולא שייך כאן לומר שאומרת לברר הרוב דהא אין מבררת בדבריה לומר הנכרי זה הוא מהמיעוט שאינו פריץ וממילא אנחנו מחזיקין נכרי זה אף עכשיו לפריץ ועוד דאין המיעוט ידוע דאפשר שאין במקום הזה אף נכרי אחד שאינו פריץ משא"כ ברוב פסולים ומיעוט כשרים ידועים דבאה רק לברר ולומר שזה האיש שבעל אותה כשר הוא אף שהוא נגד הרוב דהוי רק כמברר דהא באני קדשתיה ג"כ איכא רוב כנגדו ואפ"ה מהימן וכן ברוב איסור דנאמן ע"א לומר זו כשירה אף נגד הרוב וכן הדין בודאי אם היו תשעה שרצים וצפרדע אחד ביניהן ונוגע באחד מהן ככר של תרומה וא"י אי בשרץ אי בצפרדע ודאי דנאמן ע"א לומר שנגע בצפרדע אף שמעיד נגד הרוב ובמעיד נגד החזקה אינו נאמן ורוב נכרים פרוצים כחזקה דמיא שנבעלה דאינו נאמן נגד החזקה

בא"ד ופר"י בדוחק. ולפעד"נ לתרץ דבמתניתין מיירי בין ברוב כשרים ובין ברוב פסולין כמבואר ופלוגתייהו דר"ג ור"י היא רק במקום שצריך דיבור שלה אי נאמנת בדיבור שלה מטעם ברי וחזקה ולזה ברוב כשרים דאיכא ס"ס בנסתרה ולא ראינו שנבעלה ודאי כשירה לכהונה מטעם ס"ס בלא אמירה דידה וכשמודה שנבעלה נאמנת במיגו לר"ג וע"כ לר"י דפליג אף בכה"ג וס"ל דלא מהני מיגו אבל כשאמרה לא נבעלתי דלא צריך לאמירה דידה אף ר"י מכשיר וברוב פסולין ג"כ פליגי בנסתרה לבד דמחזיקין לה בנבעלה וס"ס לא שייך כשיש רוב כמ"ש התוס' בדף ט' בד"ה ואבע"א ע"ש וכ"כ הפ"י כאן ולא באנו להכשירה רק מטעם אמירה דידה שאומרת לא נבעלתי ולר"ג מהני אמירה דידה כמו דמהני אמירה דלכשר נבעלתי ברוב פסולין ור"י ס"ל דלא מהימנא וכיון דמתניתין בכל גווני מיירי וברוב כשרים כשאינה מודה שנבעלה שכשירה היא אפילו לר"י מטעם ס"ס בלא אמירתה וכשמודה שנבעלה רק שאומרת לכשר נבעלתי ממילא יש לה מיגו דלא נבעלה ואפ"ה ס"ל דלר"י דלא מהימנא מוכח דלא מהני מיגו וא"ש הא דפ"ב דמשמע דפליגי במיגו והא דבכאן משמע דאפילו באומרת לא נבעלתי א"נ לר"י ג"כ א"ש כיון דהברייתא הפלפול של ר"ג ור"י הוא רק ברוב פסולין וברוב פסולין לא מהני ס"ס וצריכין לסמוך על אמירתה ובזה ס"ל לר"י דא"נ בדיבורה כמו בשבוי' ור"ג ס"ל דנאמנת בדבורה כנ"ל ברור ולפ"ז ל"ק ג"כ קושית התוס' בד"ה ואין אוסרין על היחוד די"ל לזעירי דאמר נסתרה פלוגתייהו בין ברוב כשרים ובין ברוב פסולין כל היכא דבעינן אמירתה לר"ג מהימנא ולר"י לא מהימנא וא"כ בר"פ דליכא ס"ס וצריכין לאמירה דידה למה שאומרת לא נבעלתי ולכך אפילו באומרת לא נבעלתי לא מהימנא ולזה מקשה שפיר מהא דאין אוסרין על היחוד דמוכח דאין אפוטרופוס לעריות לאו סברא הוא ולא חיישינן כלל לומר שנבעלת ביחוד. ועוד דמוכח מהא דאין אוסרין על היחוד דלא בעינן אמירתה כלל דהא שם אפילו באומרת נבעלתי אינה נאמנת לאסור עצמה על בעלה. הרי מוכח דהיחוד לא משוי ספק כלל לחוש בשביל הסתירה לומר שנבעלה

בתוס' ד"ה מסייע ליה לריב"ל. הפ"י הקשה מהיכן מוכח דר"י פוסל אפילו ברוב כשרים ע"ש והנה לפמש"ל אפשר ליישב דמוכח שפיר דאי מיירי כאן ברוב פסולין ל"ל למיתני פלוגתייהו בבא דראוה מדברת דנשנית להודיעך כחו דר"י באומרת מאיש פ' וכהן הוא היינו שמודה שנבעלה רק שהוא הי' כשר הי' לו למתני רבותא יותר דאפילו באומרת לא נבעלתי א"נ לר"י. וא"ל דקמ"ל רבותא לר"ג דז"א דהא דנאמנת באומרת לכשר נבעלתי לר"ג מוכח מסיפא דראוה מעוברת.. אע"כ דמתניתין מיירי בין בר"כ ובין בר"פ וקמ"ל רבותא דאפילו ברוב כשרים א"נ כשאומרת לכשר נבעלתי ואף כשאומרת לא נבעלתי מותרת אפ"ל לר"י מטעם ס"ס אפ"ה כשאומרת לכשר נבעלתי לא מהימנא ואף שיש לה מיגו לא מהימנא וסיפא אשמועינן רבותא לר"ג

דף י"ד ע"ב בתוס' ד"ה חדא דקא מודי מצינן לפרש וכו' וא"א להעמידה דלפ"ז א"כ הא דקאמר אביי מדאפקרה נפשה היינו כשלא בדקו אמה וכו'. וכל דבריהם תמוהים מאוד דאדרבה לפי' הר"ח לא קשה כיון דאמר שתוקי בדוקי ומהני בדיקת האם כדאמר כאן וכן, יתר הדברים תמוהים ומשוללי הבנה. ונלפענ"ד דהנה מ"ש התוס' דהפי' הוא בהא דאמר ועוד דהיינו שמודה רק דהודאה לא מהני משום סברא דאביי דאמרינן מדאפקרה נפשה ע"ש מ"מ צ"ל דמלישנא דאמר ועוד מוכח דנאמנת אליבא דר"ג אפי' לא מודה כלל דאי בעינן דוקא שגם הוא מודה ורק משום חשש מדאפקרה בעינן לנאמנת לדר"ג א"כ קשה מאי מקשה אביי ועוד אי לא מודה מי מכשיר ר"ג ברוב פסולים הא ר"פ לא שייך רק דוקא בראינו