בית יעקב על כתובות טו

ברי ושמא כיון דהמוחזק א"י אם הממון הוא שלו ותובע יודע בברי שייך לומר ברי ושמא ברי עדיף כיון שזה אינו יכול להחזיק בממון אחרים מספק וזה מחזיקו בברי. אבל באיסורין במקום דע"א נאמן אינו מטעם ברי ושמא כלל אלא מטעם נאמנות ע"א. תדע דאם הי' מהני ברי ושמא באיסורין הי' מהני לר"ה ור"י ע"א אפילו באיתחזק איסורא דהא הם ס"ל דמהני ברי ושמא אפי' לגבי חזקת ממון מכ"ש נגד חזקת איסור. א"ו דלא שייך כלל לגבי איסורין ברי ושמא וברור. ולזה מוכיח הרא"ש דינו מראוה מעוברת דשם לאו מטעם ברי ושמא הוא רק מטעם ע"א כדקתני זו עדות שאשה כשירה לה ולא יכול להביא ראיה מהא דנאמנת על עצמה דגבי דידה איכא ב' חזקות חזקת כשרות וחזקת בודקת ומזנה כמ"ש בתוס' דף י"ג בד"ה השבתני ע"ש לכן עדיף מרובא דרוב פסולין משא"כ מעובר מוכח שפיר דהא עובר ל"ל חזקת כשרות. ואף שכתבו התוס' דחזקת כשרות של אם מהני לבת וכוונתם ג"כ על החזקה דבודקת. זה אינו דקתני ראוה מעוברת סתם ומשמע אפילו אם לפעמים חזקת כשרות לכהונה להאם כגון שהיא גרושה. וגם לרש"י ניחא שפי' דס"ל דחזקת כשרות לא מהני לבת א"כ ליכא גבי עובר רק חדא חזקה חזקת בודקת ואפ"ה מהימנא ברוב פסולין אע"ג דרובא עדיף מחזקה אלא דאשה נאמנת ג"כ בכה"ג אף שיש רוב גמור נגד חזקה ומטעם נאמנות ע"א כדקתני זו עדות שאשה כשירה לה וכ"כ הרשב"א ביבמות בר"פ הא"ר דע"א נאמן נגד הרוב. וזה שמסיים הרא"ש וכן משארסתני נאנסתי אין כוונתו על המשנה דמשארסתני נאנסתי דשם לענין ממון הוא ומטעם ברי ושמא ומיגו וחזקה הוא רק כוונתו על הדין דמשארסתני נאנסתי דנקט רבינו יונה גבי פ"פ דמיירי לענין איסור. ומה שמסיים אע"ג דחזקת ממון מסייע כלומר אף שהדבר נוגע ג"כ לענין ממון ואין נאמנות מועיל לענין ממון משום דחזקת ממון כנגדו וליכא מיגו מ"מ מה שנוגע לענין איסור אלימה ברי דידה ומהימנא. וכל הנ"ל א"ש לשיטת הר"ח דס"ל דמ"ע פתחה סתום וליכא מיגו. אבל אי ס"ל כשיטת רש"י דמ"ע פתחה פתוח א"א לפרש בכה"ג דהא ג"כ יש לה מיגו דמ"ע ועכצ"ל כסברת התומים דהרא"ש מחלק גבי רוב דרצון דלא מהני לענין ממון ולענין איסור החמירו והחשיבו אותו לרוב אבל בממון לא מהני הרוב להפסיד ממון וא"כ אתיין כל דבריו שפיר בפשיטות דלענין ממון דלא חיישינן לרובא דרצון משא"כ לענין איסור חיישינן לרוב דרצון מדרבנן. ובזה י"ל ג"כ ריש דבריו במה שכתב דהכא ליכא מיגו דהנה אם נאמר דלא חיישינן לרצון בממון א"כ הדרא קושיא לדוכתה בהא דמבואר בדף י"ב דאמר טעמא דמיגו דמ"ע אני תחתיך דבמ"ע גופה קשה מה"ת יהי' נאמן שהיתה תחתיו וכנ"ל ולזה שפיר י"ל דהנה התוס' בדף ע"ה ד"ה רישא כאן נמצא כתבו דלא מהני לר"ג חזקת הגוף גבי משארסתני נאנסתי רק בשהה בענין שיכול להיות שנאנסה אחר החופה ע"ש ולפ"ז ג"כ י"ל דתרווייהו טעמי צריכי דטעמא דחזקה לא מהני רק בשהה כמ"ש התוס' לכך הוצרך לטעמא דמיגו היכי דלא שהה דאף דלא שייך חזקה כיון דאיכא למימר כאן נמצא כאן הי' ובודאי נאנסה קודם אירוסין מ"מ מהני מכח טעמא דמיגו דאי בעי אמרה מ"ע אני תחתיך וכשאומרת מ"ע אני תחתיך מהני חזקה דדוקא גבי בעלה דכנסה בחזקת בתולה ונמצאת בעולה דהוי מקח טעות ומבטלין הקידושין כמ"ש הב"ש בסימן ס"ח דצריך נשואין מחדש א"כ הדין שאנו דנין הוא על ביטול רשות שייך לומר כאן נמצא כאן היה ונעשית קודם אירוסין אבל גבי מ"ע דלא הוי מקח טעות ואין הספק בענין ביטול רשות כלל רק לענין ממון אם יש לה מנה או מאתים לא שייך לומר כאן נמצא כאן היה ונעשית קודם אירוסין מ"ע כיון דאין ספק על ביטול רשות כמ"ש התוס' בחולין דף נ"א בד"ה המוציא מחבירו עליו הראיה וממילא גבי מ"ע אזלינן בתר חזקת הגוף אף בלא שהה ואמרינן דתחתיו נעשה ועל גוף הטענה דמ"ע נאמנת ולא חיישינן דילמא דרוסת איש היא הוא ג"כ מטעם דחזקת הגוף דלא נבעלה כלל אף דרוב אינן מ"ע מ"מ הא הרוב אינו אלא מדרבנן כמו הרוב דרצון וכמ"ש המפרשים בתוס' בד"ה ואבע"א דמה"ט הקשו התוס' משום ס"ס דמ"ע ולא משום חזקת היתר ע"ש משא"כ הכא גבי פ"פ דמיירי לענין איסור שפיר כתב הרא"ש דליכא מיגו דאף אם תטעון מ"ע לא תהיה נאמנת כיון דאיכא רובא דרצון ורובא דאינן מ"ע וגבי איסור חיישינן לרוב כזה וא"ל דנהימנא משום ס"ס כיון דלא שייך תירוץ התוס' מדלא טענה דהא באמת טענה מ"ע דז"א דהא הש"מ בדף מ"ד הביא בשם רא"ש לתרץ מה שהקשו התוס' דמה מהני ס"ס הא רוב דרצון כנגדה וז"ל דלא אמרינן רובא וחזקה רובא עדיף וכו' אלא כי האי דתינוקות דאי אפשר לטהר העיסה משום חזקה אם לא שנבטל הרוב דתינוקות מטפחין אבל הכא אפשר להתיר מטעם חזקה בלא ביטול הרוב רצון כגון שזינתה קודם שנתארסה משא"כ הכא בין ספק דהוא מ"ע ובין ספק דהוא אונס הוא נגד הרוב דהא הרוב אינן לא מ"ע ולא אונס ומש"ה לא מהני ס"ס משא"כ גבי ממון לא חיישינן כלל להנך רובי שהן רק מדרבנן. ולפ"ז כתב הרא"ש שפיר דהכא ליכא מיגו דהא אפילו תטעון מ"ע ג"כ תהיה אסורה. אך הא לכאורה קשה על הרא"ש שמביא ראיה מהא דמעוברת דלכאורה יש לדחות ראיה זו דהנה בתוס' ד"ה ל"צ באשת כהן הקשו דלוקמי אחזקתה שהיא כשירה לכהונה ונאמר דלאו תחתיו זינתה. ותמהו כל המפרשים דהא אפילו ודאי דלאו תחתיו זינתה מ"מ אסורה לכהונה כמו ראוה מדברת דאפי' לר"ג כיון דאינה טוענת ברי דלכשר נבעלה רק שטוענת ברי שבתולה היא והוי כמאן דליתא דהא פ"פ כהכחשת עדים דמיא ופסולה לכהונה. ולפעד"נ דהנה הח"מ והב"ש באה"ע סי' ז' ס"ק י"א כתבו בשם הד"מ ורד"ך גבי שבויה דאפילו ניסת בצינע' (ובעלה ידע שהי' שבוי') שלא ע"פ ב"ד ואח"כ באו עדים דלא תצא דכיון שניסת הוי כאילו אמרה נשביתי וטהורה אני ואף דבנשבית תחת הבעל אי באו עדים אח"כ תצא משום דהיא נוגעת משא"כ בנשבית קודם שנישאת מהני כיון שאז היה בידה להינשא לכל העולם לא שבק התירא ואכל איסורא וכיון שניסת דמי לאומרת נשביתי וטהורה אני ע"ש. ומעוברת ומדברת ודאי דלא גרע משבי' וממילא אם לא באו עדים עד אחר שנשאת לא תצא כמו בשבי' כיון שבשעת נשואין הי' בידה להינשא לכל העולם ומש"ה כשנשאת לכהן הוי כאילו אמרה אז בשעת נשואין לכשר נבעלתי ואז ודאי כשיבאו עדים אח"כ שראוה מדברת ודאי דלא תצא כמו בשבי' ופ"פ לא עדיף מעדים ומותרת היא בדליכא רק חשש דלפסול נבעלה מטעם הנ"ל ואפילו לפמ"ש הב"ש דרמ"א כיון דלא העתיקו בש"ע ש"מ דלא ס"ל כרד"ך מ"מ נראה דהיינו דוקא בשבי' שכתב לעיל בס"ק ה' דאפילו עד מפי עד מהני דבעינן הגדה בב"ד דוקא וממילא מש"ה לא מהני מה שניסת חוץ לב"ד דנהי דהוי כאילו אמרה ברי מ"מ הא לא הוי הגדה בפני ב"ד משא"כ בראוה מדברת דמהני ברי דידה לומר לכשר נבעלתי אפילו שלא בב"ד ושפיר הקשו התוס' דנוקי בחזקת כשרות כיון דנגד חשש פסול הוי כאילו אמרה בשעת נשואין לכשר נבעלתי ואף שעכשיו מכחישתו או ששותקת מ"מ כיון שכבר הוכשרה בשעת נשואין ושוב אין לה