בית יעקב על כתובות קכה

במעמדה אף בנערה דעל זה ודאי הנערה יכולה למחות על קביעת זמן הנשואין דאף שיכולה לקדשה בע"כ מ"מ אין לקדשה על אופן שיהא יכול לעגנה אחר ימי בגרותה

דף ק"ט ע"א בתוס' ד"ה תשב אם קידשה אחר זמן לאו דברים הניקנין באמירה הן כו'. משמע דאפי' מבעל לאשתו וא"ל הא אין האשה רוצה להנשא רק באופן זה אף בלא רב גידל יתחייב דהא אפי' בביאה של איסור אם פסק לה נתחייב על מה שפסק ולמה יגרע ביאת היתר. אך ז"א דשא"ה שעושה קנין ונשואין ובכל קניינים כשמתנה איזה דבר כגון שתתן מאתיים זוז ולא כפל או שחסר ד"א מדיני תנאי המעשה קיים ופטור מליתן דאמרינן פטומי מילי בעלמא הן מדלא התנה בדיני תנאי ולא דמי לחליצה דאמרינן ביבמות ק"ו דהוי כשכירות מטעם שכתבתי בס' תורת גיטין סי' קמ"ג ע"ש כיון שיכול להתנות בדיני תנאי ולא התנה וא"כ אם המקדש והמתקדשת פוסקין וכן כשאביה בעצמו מקדשה כגון בנערה ולא התנה בדיני תנאי פטור מקיום התנאי כנ"ל: הו"ת בסוגיא דהפוכי מטרתא

דף ק"י ע"א מתניתין המוציא שט"ח על חבירו והלה הוציא שמכר לו את שדיהו כו' ע"ש כל הסוגיא עד המשנה ג' ארצות. והתמיהות הנופלות בסוגיא זו רבות:

א' בתוספות ד"ה ורבנן חברך חברא שכתבו דלפי' רש"י א"ש והקשה המהרש"א דהא כאן הפחד הוא שלא יהא ממה לגבות חובו כמו שאמרו חכמים מפני שהוא יכול למשכנו והוכרח המהרש"א להגיה ומפרש פי' דחוק:

ב' קושית הפלאה בהא שפי' רש"י מזויף דמה"ת נאמר שהשטר הא' מזויף הוא והב' כשר דילמא הב' מזויף ומה שתי' דמיירי שמוחזק בשדה כו' ע"ש וע"כ צ"ל לדבריו דמיירי שמוחזק ג' שנים בקרקע דאל"כ הקרקע בחזקת מרא קמא קיימא והוא דחוק לפרש כן סתם מתניתין דאמר חזקת ג' שנים מיירי:

ג' קושית הפלאה דהא למ"ד בשל עולם הן שמין ג"כ משכחת לזה גובה וזה גובה כשיש לא' בחצי החוב עידית ובחצי בינונית והב' בעד הכל זיבורית דאז ממ"נ מרויח בעל הזיבורית:

ד' קושית התומים בסימן ק"א דאמאי זה גובה וזה גובה אפילו בלזה בינונית ועידית ולזה זיבורית הא הרשב"א הקשה דלגבייהו השטר שלו בזוזי ות' הש"ך דהשט"ח של הזיבורית אינו שוה כ"כ ולזה מקשה התומים מ"מ יאמר הב' איני רוצה שתגבה לי קרקע הגבה לי שטרי דהא השטר אינו שוה יותר מהחוב שלי וכ"ז שיש לך מטלטלין אין לך רשות להגבות לי בקרקע:

ה' קושית הראשונים במאי דמקשה הש"ס ה"ד וכו'. הא גם לר"נ קשה ממתניתין במאי מוקי לה וגם מה שאמר תרגמה אליבא דרב ששת הא ע"כ לר"נ צריך לאוקמי בשזמן פרעון של הב' אחר זמ"פ של הא' דהא ע"כ מיירי ביומא דמשלם זמ"פ של הא' דהא זה לה' וזה לעשר לאו דווקא רק הכוונה היא כשהזמ"פ של הב' הוא אחר זמ"פ של הא':

ו' קושית הש"ך על הרמב"ן דמ"ש דלר"נ מיירי מתניתין בכתבי והדר יהבי ופליגי בפלוגתא דלעיל וקמ"ל דבשלו הן שמין וע"ז תמה הש"ך דאין ענין זה כלל לכאן:

ז' קושית המהרש"א על רש"י שפי' דנוח היה לו שהלוהו דהא בראשון לה' וב' לעשר נמי פרכינן לאדמון אי לא מטי זימנא מ"ט דאדמון הא איכא הוכחה מלוה דהא היה לו לפרוע וע"ז ל"ש ונוח היה לו לפרוע וע"כ דעיקר הוכחה מהמלוה:

ח' קושית הש"ך על הרמ"ה דלא מחלק בין כתבי והדר יהבי דיכול לומר כיצד אתה חייב לי הא הלכה כחכמים דאמרי זה גובה וזה גובה ולא אוקמינן ביומא דמשלם זימנא אלא לר"ש אבל לר"ג דקיי"ל כוותיה אפילו מטי זימנא גובה:

ט' קושית התומים על הש"ך שכתב דלדעת התוס' דכל היכא דיכול להבריח לא שייך דר"נ מש"ה אם הלוה האחרון הגבה השדה שקנה אחר שלוה לכ"ע לית ליה דר"נ א"כ קשה מה מקשה הש"ס ליגבינהו ארעא ליתמי דילמא איירי באין לו קרקע וע"כ צ"ל דהקושיא הוא דיקנה קרקע וליגבינהו וא"כ הוי דאקני ול"ש דר"נ וא"כ הוי כמטלטלין וא"י לחזור ולגבות מהיתומים:

י' קושית הפלאה והקצה"ח סי' פ' על הש"ך שכתב מחמת שעבודא דר"ן יכול לגבות בינונית מהלוה הב' אף שיש ללוה הראשון ג"כ זיבורית דא"כ יגבה ראובן בינונית שלו מדר"נ:

י"א קושית הרמב"ן על הבעה"ת שפי' דלר"נ מיירי במטי זימנא והטעם לחכמים שיכול לומר שלוה כדי לגבות בינונית דה"ל לגבות הבינונית מיד ולהגבות זיבורית אין דרך לעשות כן ועוד דא"כ בזה מכר לו את השדה נימא כן במכר זיבורית דדעתו למכור הזיבורית ולגבות הבינונית וגם אף אליבא דר"ש יש לנו לומר כן שדעתו לגבות העידית מיד ולהגבות הזיבורית אחרי יו"ד שנים. ונלפענ"ד לתרץ כל הקושיות ומקודם נתרץ מה שהקשה מהרש"ל והמהרש"א בדברי התוס' ד"ה ורבנן חברך חברא. דהנה לכאורה קשה בהא דאמר בש"ס גבי כתבי והדר יהבי זוזי אבעי' ליה למימסר מודעה דבשלמא אי הי' מסירת מודעה מועיל לבטל המכירה ולעכב המעות בשביל חובו וממילא כשהיה מוסר מודעה אף דכתבי והדר יהבי הוי כיהבי והדר כתבי כיון שביטל השטר מכירה אבל באמת מבואר בח"מ סימן ר"ה דבמכירה לא מהני אונס רק באונסין דאתי ליה מאחרינא דהיינו שהלוקח כופה להמוכר למכור אבל באונס דאתי ליה מנפשיה א"י לבטל המכר ואפילו במעשה דפרדיסא שרצה לכפור לו שדיהו ולא מהני מודעה לבטל המכר רק כשמברר שכבר פרע לו בעדים אבל בלא"ה לא מבטל המודעה למכור ולכן אפילו במפחידו ואמר אלך ואמסור לא הוי אונס ואצ"ל אונס כזה שהיה מפחדו מעצמו שלא יהיה יכול למשכנו אינו מבטל המכר אפי' במודעה וע"כ המודעה אינה רק נגד ההודאה מה שאנו מקבלין הענין כמודה לחבירו שאינו חייב לו מחמת שיכול לומר אלו חייב הייתי לך ובזה ודאי מהני המודעה לבטל הודאתו וכן לעיל בעשאו סי' לעצמו מהני מודעה דהודאה אינה רק כמתנה או כמחילה דמודעה בגילוי דעת סגי לה. ולפ"ז בכתבי והדר יהבי דאין בו שום הוכחה לומר שמודה לו שאינו חייב לו דהא אי"ל אילו חייב הייתי כו' דא"י לומר אלו חייב הייתי לך דמה הוי ליה למעבד כיון שהוא כתבי והדר יהבי ליכא הודאה ולמה ליה למימסר מודעה ועוד קשה הלשון שאמר אדמון דהיה לך לפרוע דהא לא היה יכול להתפרע ולא ה"ל לומר רק היה לך למימסר מודעה ועוד קשה דא"כ אם מכר מטלטלין דלא שייך בזה לומר שמכר כדי למשכנו א"כ אם נברר שמכר לו איזו מטלטלין אפילו עשה משיכה והדר יהבי ליה תבטל השט"ח לכן נראה דאפילו בכתבי והדר יהבי שייך לומר דה"ל לעכובי זוזי ולבטל המכר דמבואר בסי' פ"ב דאם יש לא' חוב בשטר וחוב בע"פ או חוב שיש לו עליו ערב והלה שותק כשקיבלו שיכול לומר המלוה על חוב אחר קבלתי במחשבה והא ששתקתי כדי שיתן לי המעות ולפ"ז נראה דהכא במכר קרקע וקרקע אינו נקנה בשטר בלא כסף רק במוכר שדיהו מפני רעתה וא"כ אפילו בכתבי והדר יהבי הרי יכול הלוה לומר אחר שקיבל המעות כיון שיש להמלוה עליו ב' חובות חוב של השט"ח וחוב של דמי מכירת השדה א"כ יכול לומר אחר שקיבל המעות על דמי השט"ח קבלתי