בית יעקב על כתובות קיח

הב' בטל או דלמא המקח של הלוקח הב' קיים כיון דאין אונאה לקרקעות ולא נחשב שינוי בשליחות כלל שיכול לומר בהכי אמדתי קרקע זו ואמר לו ר"נ דטעה שליח לא קאמינא וצריך להחזיר האונאה בקרקע ומקשה לו שפיר והא מר הוא דאמר אין אונאה לקרקעות ולא הוי מצי להקשות ממתני' דאין אונאה לקרקעות דאמרינן דמתניתין הוא דאין להם דיני אונאה מגזירת הכתוב כלל ופרט וא"כ גבי שליח מ"מ מכירה בטעות הוא ולזה מקשה לו מדר"נ דאמר שם בב"מ גבי מצרן דאמרי נהרדעי דמצי אמר לתקוני שדרתיך ואמר ר"נ שם דאין אונאה לקרקעות ע"ש ושם א"א לומר דאין אונאה לקרקעות היינו דאין לו דין אונאה דנגד הטעם דאמרי נהרדעי לתקוני כו' לא שייך הא דאין אונאה דהא פחות משתות אין לו ג"כ דין אונאה ואפ"ה מצי גבי שליח לומר לו לתקוני שדרתיך אלא ע"כ צ"ל כמ"ש הרא"ש בב"מ שם וז"ל שפעמים אדם קונה קרקע יותר משוי' ע"ש והנה ר"ל דהיינו שאין אונאה כלל בקרקעות כמו שאמר ר"נ בב"מ אין אונאה לספרי' וכן הוא במוכר קרקע בזול דכיון דקרקע לאו בני אמטויי למתא אחריתא הוא מוכרה לפעמים בזול ולפ"ז מקשה שפיר מדר"נ דאמר אין אונאה כלל לקרקעות וא"כ לא חשיב כלל מקח טעות במכירה הב' והא דמחזיר אונאה ובשתות ביטול מקח הוא מטעם שכתב הסמ"ע סי' ק"ט דגבי דיינין הוא מצד תקנת חכמים וה"נ לר"נ דאמר שליח כדיינין ומ"מ לא שייך לומר מכירה בטעות דגבי קרקע לא שייך טעות דבשלמא אי הי' אונאה וטעות הקרקע א"כ כיון שמכר הקרקע השוה אלף זוז כלה השליחות דהא לא עשאו שליח רק למכור קרקע זו השוה אלף וכבר מכרו הקרקע הזה וכלה השליחות משא"כ כשאין אונאה וטעות כלל לקרקע וכשמוכר הקרקע השוה אלף בתת"ק אמרינן דלא הי' שוה רק תת"ק ולא כלה שליחותו עדיין רק שהשליח צריך לתקן העיוות שיחזיר לו במעות המנה ובמוכר לב' וטעה בראשון שאילו הי' מוכרה בב' לא הי' צריך למכור קרקע הב' אף שטעה שאילו הי' יודע המשלח שיש לו לקבל כל האלף מהשליח דהא הדין דמחזיר אונאה כמ"ש התוס' לר"נ דס"ל דקנה ומחזיר אונאה ודאי דלא הי' רוצה למכור קרקע יותר להלוקח הב' מ"מ מחמת זה לא חשיב מכירה הב' בטעות כיון דלא כלה עדיין השליחות אטו אם יפול ירושה להמשלח קודם מכירת השליח והשליח לא ידע וכי נחשב זה לטעות וע"ז תירץ דבשליח חשיב טעות דאפי' כשטעה באומדנ' בעלמא דדוקא בבעה"ב לא שייך טעות בקרקע אבל שליח שטועה באומדנא נחשב לטעות וע"ז מביא ראי' מתרומה דאף גבי בעה"ב לא חשיב טעות כשעלה בידו אחת מעשרים מ"מ שליח שטעה באומדנא חשיב טעות וה"נ במכר חשיב טעות והוי מכירה הב' מקח טעות וחוזר ומתני' דמיירי באוזיל דהמקח בטל לא מצי למיפשט אף דשם ג"כ לא היתה שליח רק למכור במנה ומכרה קרקע השוה ק"א בק' ותנן דהמקח בטל די"ל דשם מיירי שלא הי' בטעות רק שהוזילה במזיד ומכרה קרקע שנישום במנה ודינר ולקחה רק במנה דבזה לא שייך לומר בהכי אמדתי קרקע זו וכנ"ל

דף ק ע"א בגמרא ומ"ש מהא דתנן האומר לשלוחו צא ותרום. הא דלא מקשה רק על מ"ד דפסק דשליח כאלמנה ולכאורה אף למ"ד שליח כדיינין ג"כ קשה דהא תרומה הוא יותר משתות ואפ"ה קיים ז"א דבתרומה עבידי דטעי ולכך לא מקשה רק למ"ד דס"ל דשליח כאלמנה דאפילו בכ"ש דעביד דטעי ואפ"ה בטיל משא"כ למאן דס"ל כדיינין דהוא בשתות דשתות לא עביד דטעי כלל לא קשה כלל מתרומ' דעביד דטעי ואין להקשות דא"כ לעיל דף צ"ט דמייתי ראי' לדבריו דאמר שליח אפי' בכ"ש דהוא דבר דעביד דטעי מהא דבשליח בטל בא' מעשרים שהוא דבר דליכא למיטעי ביה כלל והאיך מייתי ראיה מדבר דליכא למטעי על דבר דאיכא למטעי ועוד ששם מייתי ראיה דשליח בכ"ש ממשנה זו וכאן מקשה על מ"ד שליח כאלמנה ממשנה זו אבל ז"א קושיא דכבר פירשו התוס' ד"ה ה"ג דממשנה זו מביא רק ראיה להקשות עליה על מה שדימה שליח למצרן דאפי' מנה בר' ע"ש וכה"ג לא עביד למטעי הוא

בתוס' ד"ה רבא אמר ופי' ר"ת דהכא בשליח דיינין דאלים כחו כו'. וקשה דבשליח דיינין ע"כ א"א בלא שומא וע"כ צ"ל שנעשה בשומת ב"ד דכשמכרו בלי שומא נעשה כטעו בדבר משנה וכיון דהי' בשומת ב"ד מומחין ומה גריעותא דהשליח כיון דכבר נעשה שומת ב"ד מומחין. וע"כ צ"ל דהחילוק הוא דדוקא כשהב"ד בעצמם גמרו הקנין עם הלוקח שהם רבים ואלים כוחייהו. אבל כשהקנין נגמר ע"י שליח ב"ד לא אלים כ"כ. וא"ל בהא דאמר הטעם דשליח כדיינין דאלמנה לדידה הל"ל בפשיטות דאלמנה לאו שליח ב"ד הוא דז"א דאלמנה חשיב כשליח ב"ד כיון דברשות חז"ל שנתנו לה חכמים רשות למכור הוי שליח ב"ד מזה מוכח דאפי' אם שמו לאלמנה וטעו בשומא והאלמנה מכרה קודם שהגבו לה הב"ד ג"כ מכרה בטל כמו בשליח דאפי' מכר אחר ששמו ב"ד וטעו ואפ"ה מכרו בטל כיון שגמר המקח הי' ע"י שליח שהוא יחידי וה"נ באלמנה דקיי"ל שליח כאלמנה

בתוס' ד"ה בוררין להן חלק יפה. ובענין זה לא בטלה המחלוקת שאם יפול השדה שלישי לחלקו זכו השנים בחלקם הא' כו' ע"ש. וקשה דהא מבואר בח"מ סימן קנ"ד סעיף י"ז ראובן שפתח חלון כו' והתנה עם זה כשיחלוקו ויפול אצל ראובן לא יוכל למחות שאין בתנאו כלום ועיין בסמ"ע שם הטעם דדמי לאומר שדה זו לכשאקחנה קנוי' לך וה"נ כיון דאחין כלקוחות דמי ובשעה שחלקו דמי ממש ג"כ לשדה זו לכשאקחנה ושמואל ס"ל דא"א מקנה דשלב"ל עיין כתובות דף נ"ח וגם ס"ל דאין ברירה בביצה דף ל"ח גבי ב' שקנו בהמה וחביות בשותפות ע"ש

ברש"י ד"ה וכן ב"ד דזבין שדה יתומים למזון האשה והבנות כו'. והוא תמוה כמו שתמה בס' הפלאה דאמאי לא פי' רש"י כפשוטו דזבין להגבות בכתובתה ועוד דכתב רש"י בד"ה כל דזבין וז"ל לפי שהן מוכרין בהכרזה ואי נימא דלמזוני איירי הא למזוני לא בעי הכרזה. וליישב נראה דרש"י הוכרח לפרש דב"ד דזבין היינו לצורך מזונות דהי' קשה לרש"י אי נפרש דלכתובה דע"כ מיירי שנשאר עוד שדות להיורשים דהא דאחריותא איתמי היינו אקרקעות שנשארו מאביהם ולא אנכסי עצמן וכיון שנשארו עוד שדות קשה למאי נפקא מיניה בין אחריות איתמי או אחריות על האלמנה דאף אם האחריות על האלמנה הא אם יטרפו מהלוקח השדה שמכרה לכתובה שנמצאת שלא יהא שלהן או שיהי' אפותיקי מפורש והאלמנה תצטרך לשלם נמצא שלא גבתה עדיין הכתובה וממילא תלך האלמנה לטרוף הקרקע הנשאר מהיתומים וא"כ מאי נפקא מיניה להיתומים אם אחריות עליהם או עלי' כיון דמ"מ תצא הקרקע מידם ולכך פירש"י דמיירי שמכרה למזונות וע"ז יש נפקותא רבה דאם היתומים מכרו קרקע הנשארת אחר שמכרו ב"ד הקרקע להגבות לה מזונות דאז אם יהי' אחריות הלוקח על האלמנה ותצטרך להחזיר לו הדמים לא תוכל היא לטרוף הקרקע שמכרו היתומים אח"כ דאין מוציאין למזון האשה והבנות מנכסים משועבדים אפי' מה ששיעבדו האחין משא"כ אם