בית יעקב על כתובות קיז

למיפשט רק להקשות על בעל האיבעיא דהי' פשוט להמקשן דמתני' מיירי שאמרה האלמנה שאין לה כתובה רק מנה דודאי שאין לוקח יקנה ממנה שדה דיתמי עד שתראה כתובתה והי' סובר המקשן דע"כ הטעם הא דמכרה בטל ע"כ לאו משום דמע"ד הוי דהא באלמנה לא שייך זה כמש"ל וע"כ הוא מטעם דס"ל למתני' דקני את וחמור לא קני כלל ולפ"ז מקשה שפיר על בעל האבעיא דהנה לכאורה קשה נהי דמוסיף ע"ד הוי וליכא שינוי בשליחות מ"מ הא בקני את וחמור פליגי ר"נ ור"ה בב"מ ד' קע"ח דר"ה סובר דלא קנה כלל דהקנין כשבטל מקצת בטל כולו וא"כ ה"נ יהי' בטל המקח אף מלתך הראשון דנהי דמשכחת להאיבעיא שלו כשמכר לו בב' קניינים מ"מ מלשון האיבעי' משמע דבעי אפילו כשהי' בקנין אחד ועכצ"ל דהאיבעיא קאי למאן דס"ל קנה מחצה וע"ז מקשה ממתני' על הלשון של בעל האיבעיא דמשמע שמכר כל הכור בקנין אחד דהא ממתני' לפי הס"ד דמיירי בלא אוזיל גבי' וע"כ מוכח דהטעם משום דקני' את וחמור לא קנה כלל ומשני בדאוזיל

דף צ"ט ע"א בתוס' ד"ה מדסיפא בזולא הקשו דמנין לנו דסיפא בזולא כמבואר בקושיא ג'. ולפענ"ד נראה ליישב דה"ל הוכחה דסיפא דוקא בדזולא דלפום סברא דהשתא דאפי' בלא זולא המקח בטל ע"כ סיפא בדזולא דהנה לכאורה יש תימה רבה במתניתין כפי מה דמוקי לה לסיפא בדזולא דקתני ולאחרון יפה מנה ודינר במנה של אחרון בטל דכך הי' לו לומר דכשמכרה רק לא' מהן יפה מנה ודינר במנה של אחרון בטל דכיון דמיירי בדאוזיל א"כ לכל מי שהוזיל דינר נתבטל מכירת האחרון דממ"נ אם אוזיל להאחרון ודאי נתבטל המקח כדקתני ואם אוזיל בראשון דינר הרי נתקבלה מכתובתה ק"א דינר ושוב אין לה בשעת מכירתה להאחרון רק צ"ט דינר והיא מכרה שוה מנה במנה והרי כאלו מכרה שוה ק"א בק"א דהמכר בטל ועכצ"ל דאף למאי דס"ל השתא בסברא דזבין ליתכא וזבין כורא דמעביר ע"ד הוי מ"מ הא התוס' כתבו בדיבור זה דה"א דטפי הוי מעביר לא זולא מזולא והיינו משום דבזולא הי' בטעות ולאו מעביר הוא ע"ש ונהי דלפי האמת אף בדאוזיל בטעות המקח בטל מ"מ נראה בזבין לי ליתכא וזבין כורא בטעות כגון שהשליח טעה וסבר שצוה לו למכור כור או שזבין כור בטעות במדה לא הוי מעביר דבטעות לא הוי מעביר דהנה לקמן אמרינן היכא דטעה שליח מאי ואמר מצי אמר לתקוני שדרתיך והנה טעם זה לא שייך רק כשטעה בפיסוק דמים דאם הי' השליח אפילו לעיוות הי' טעות של שליח כטעות של משלח דבפחות משתות נקנה מקח ולכך מצי למימר ליה לתקוני שדרתיך משא"כ בטעות כי האי בזבין ליתכא וזבין כורא בטעות דאין טעות של השליח מזיק להמשלח ולעולם אין המקח קיים רק במה שציוה לו המשלח אף שהתנה עמו בין לעיוות דאפי' המוכר עצמו שטעה במדה הטעות חוזר ואפי' במקצתה גזולה דעת הרשב"א שהביא הר"ן ר"פ האיש מקדש דהמכר קיים במקצתו ודאי דהמכר קיים במה שמכר מה שציוה לו המשלח ושפיר קתני במתניתין דרק בטעותא דאחרון המכר בטל אבל בטעות הראשון המקח קיים אף באחרון. והנה לכאורה קשה במתני' לפום סברא זו דבבא אחת מיירי בזולא ובבא אחת מיירי בלא זולא דלמה נקיט בבבא דסיפא היתה כתובתה ארבע מאות זוז ולא נקיט בגוונא דרישא היתה כתובתה מנה ומכרה שוה מנה ודינר במנה ועכצ"ל דהא קמ"ל כמש"ל דאין המקח בטל רק בטעתה באחרון אבל בראשון המקח קיים ולפ"ז ע"כ צ"ל דסיפא מיירי בדזולא דאי בלא זילי לא משכחת בראשונים כלל דבשווי' יכולה למכור לראשונים עד כדי כל כתובתה וא"כ הדרא קושי' לדוכתה דלמה נקיט בסיפא ת' זוז ולא בגוונא דרישא ומש"ה מוכרח לומר דסיפא דוקא בדזולא כנ"ל נכון

תוס' ד"ה אלא אי אמרת מעביר ע"ד הוי כו' חשיב לא ניחא ליה כו'. ולכאורה אין שום סברא לדמות זה לזה. לכן נלע"ד דהא כתב הרא"ש והר"ן דע"כ מיירי כשרוצין לקנות עוד הלתך ב' שהשליח יכול להשלים המקח דבלא"ה בודאי בטל השליחות ע"ש וכן צריך לומר ע"כ בחלוק דמיירי שאפשר להשלים המקח כגון שציוה להביא לו ששה אמות פשתן על חלוק בדינר זהב והביא בג' ג' אמות פשתן ובעד ג' טלית והמוכר עדיין רוצה להחליף וליתן בעד הטלית ג' אמות פשתן להשלים ג' אמות להחלוק דבלא"ה ודאי דהבעה"ב לא מעל דהא לא עשה שליחותו. כמ"ש הר"ן א"כ י"ל דהכא מיירי ג"כ כשאותו הלוקח בעצמו רוצה לקנות אותו לתך ולכתוב שטר אחד שלא יהא אפושי שטרא רק דמ"מ בשעה שמכר הלתך הי' החשש דשמא לא ירצה הלוקח זה לקנות עוד הלתך שני דנהי דלהא ליכא למיחש שמא לא ימצאו קונים שוב על הלתך הב' בשויו דהרבה לוקחים ימצא על שדה דאמרי אינשי זבין קנית זבנת אפסדת כמ"ש התוס' דף ק"ו ד"ה ורבנן חברי חברי כו' ע"ש מ"מ חשש זה איכא דשמא לוקח זה לא ירצה לקנות לתך הב' ויצטרך למוכרו לאחר ויהי' אפושי שטרא ולפ"ז פשוט שפיר מחלוק וטלית כיון דשם איכא חשש גדול כשלא ירצה המוכר להשלים החלוק ודאי איכא ריעותא גדולה להמשלח דהוא חלוק קטן ורע ואפ"ה לא נתבטל השליחות כיון דבשעה שעשה השליחות ליכא צד מעליותא גם כן למשלח מטעם שאמרו בש"ס דטבא לך עבדי לך א"כ נפשוט ג"כ האבעיא דבכורא וליתכא דאף דבשעה שעשה השליחות הי' חשש דאפושי שטרא דלא חשוב שינוי כיון דהי' ג"כ צד מעליותא זה הא דטבא לך עבדי לך

ע"ב בתוס' ד"ה א"ל אע"ג דטעה ובתוס' ד"ה ה"ג והא מר הוא דאמר כו' ונראה דהא דאמר דטעה השליח כוונתו בהשאלה דהנה לעיל פשוט בזבין לי ליתכא וזבין ליה כורא דמוסיף ע"ד הוי וליתכא מיהא קני ויותר מהליתכא ודאי לא קנה וע"ז בעי באם לא הזכיר לו שום מדת קרקע רק שאמר לו מכור באלף זהובים קרקע ומכר קרקע השוה אלף וק' בסך אלף ולכאורה חשיב כמכר קרקע יותר ממה שציוה לו דבסך אלף זהו' א"צ למכור קרקע כ"כ וע"ז בעי דהתוס' לקמן דף ק' ד"ה רבא אמר כתבו דהא דמצי אמר לתקוני שדרתיך ולא לעוותי הוא רק לענין שצריך להחזיר האונאה אבל מ"מ המקח קיים ולפ"ז בעי אי צריך להחזיר לו האונאה בקרקע דוקא דדמי לזבין ליתכא וזבין כורא כמש"ל דלא קנה יותר מליתכא וא"כ ה"נ צריך להחזיר לו האונאה בקרקע או דילמא דא"צ להחזיר רק מעות והמקח קיים דבשלמא בזבין ליתכא פי' שלא ימכור יותר מלתך ועבר על כל דבריו אבל הכא שאמר לו מכור באלף זוז ואין אונא' לקרקע לא חשיב שינוי בשליחות כיון שיכול לומר בהכי אמדתי קרקע זו רק משום שיכול לומר לתקוני שדרתיך ולא הוי שינוי בשליחות רק טעות בדמים שהוטל במקח והמקח של הלוקח קיים רק שהשליח חייב לתקן המעוות בדמים כמבואר בח"מ סי' קפ"ג ובמכר לשנים האיבעיא הוא ביתר שאת כשאמר לו מכור לי קרקע באלף ומאה אמות קרקע שוה אלף זוז ומכר לא' ק' אמות בתת"ק ולב' עוד עשרה במאה ובזה האיבעיא ביתר שאת אי כלה השליחות כשמכר ק' אמות הראשונים והמקח של הלוקח