בית יעקב על כתובות קטז

רע בדמים ולעולם דמיירי שוה ג' בג' ומש"ה בטלית מעל דמפסיד מה שהיו נותנין לו יותר כשהי' קונה בו' בב"א משא"כ בקטניות דאינו מפסיד דהקטניות בסלע וכו'. זה אינו קושיא לפענ"ד דודאי דאין הת"ק מודה דלא מעל הבעה"ב דהא כשקונין בו' בב"א נותנין לו חלוק גדול יותר וא"כ יכול הבעה"ב לומר חלוק גדול הייתי מבקש כפי מה שקונין בו' ביחד ועתה שהבאת בג' שהוא חלוק קטן ואף שאקנה עוד בג' מ"מ לא יהי' לי כ"כ חלוק גדול כפי מה שהי' לי בהיותך קונה בו' ביחד אלא ודאי דמיירי בשוה ו' בג' וע"כ השליח שהביא לו הביא כ"כ חלוק כפי מה שנותנין כשקונין בו' בב"א ובהא פליגי ר"י ורבנן דלרבנן כשהביא השליח כל הצורך עשה שליחותו ולא מיקרי שינוי מה שהי' יכול להרויח יותר דלהביא צרכו שלחו ולא להרויח ור"י חשיב ג"כ שינוי מה שמנע ממנו הריוח ובקטניות דליכא ריוח מודה ר"י ומזה הוכיח הרא"ש מדלא קאמר רבותא יותר גדולה דבקטניות אפילו ג' בג' מועלין שניהם בין לרבנן ובין לר"י אלא ודאי דמעביר על דבריו הוי וא"ל לפמ"ש דאפי' בדבר דלית ביה טיבותא ולית ביה ריעותא הוי קפידא א"כ בזבין לי ליתכא וזבין ליה כורא ג"כ הרי שינה ז"א דבשלמא בזבין כורא וזבין ליתכא נעשית המעשה דהא המקח של ליתכא קיימא שינה ממה שאמר המשלח משא"כ בזבין ליתכא וזבין כורא הרי נתקיים המקח מיד כמו שאמר המשלח בלא שום שינוי שלתך היותר דבר בפני עצמו הוא: כנמר

בגמרא אנא ארווחנא. קשה לי דהא י"ל דלא מיירי בקטיני וא"כ אם תאמר אנא ארווחנא ולא גבתה אלא מנה היתומים יבטלו המקח משום אפושי שטרא כדאמר הש"ס לקמן וכיון דמיירי הכא בהוקיר כדמפרש בירושלמי וא"כ ממילא יהי' הריוח להיתומים כיון שיתבטל המקח ואפשר שהי' לו דוחק לומר דבסיפא מיירי בקטיני כדמוקי לה לקמן ורישא שלא בקטיני

בתוס' ד"ה כאן שנה רבי קשיא דר"י אדר"י וכו'. והמגיני שלמה תירץ דהתם שאני דאותו הריוח שנותנין מחמת שמוכרין הרבה ביחד ודאי של המשלח ע"ש שהאריך. ולפענ"ד תמוהין דבריו דע"כ מיירי הא שהביא לו שוה שש בג' דהיינו שהביא לו כל מה שנותנין בעד שש אפי' כשלוקחין בו' בב"א דאל"כ הרי החלוק רע בגופו ולא הי' צריך לומר רע בדמים וא"כ כל מה שהיו נותנין לו אילו הי' קונה השליח בו' בב"א הי' של השליח ולא הי' צריך ליתן להמשלח רק מה שאחרים נותנין כשלוקחין בב"א וסך כזה הביא לו בעד הסל' והמותר הי' שלו וא"כ לא הפסידו מאומה ולפענד"נ ליישב קצת שיטת רש"י די"ל דהא בהא תליא דלר"י דאמר חולקין דמספקא ליה למי נתן המתנה לכך באין לו קצבה ג"כ יש לספק אם נתן לו בעד המקח הוספה או נתן לו במתנה ולר' יוסי דאפי' אי במתנה איכא ספק למי נתן וממילא באין לו קצבה איכא ספק ספיקא להמשלח אימור בשווי המקח נתן ואפי' אי במתנה אימור להמשלח ולכך הכל להמשלח דהא מוציאין ממון מס"ס כמ"ש התוס' בסוגיא דפ"פ והשליח הוא רק מוחזק בספק משא"כ לר' יהודא דס"ל דאי במתנה הכל להשליח דודאי להשליח נתן ממילא בדבר שאין לו קצבה דספיקא הוא כנ"ל חולקין ושפיר מקשה לקמן כיון דהריוח חולקין הרי יש הפסד להמשלח בהחצי כן נראה לי ברור

בתוס' ד"ה א"ר פפא וטעה נכרי כו'. ובטעות ישראל נראה דאם הוא במקח והוא במקום שאין אונאה חוזר הדין כמו בנכרי אבל בטעות בחשבון או אם הוא בכדי שהדעת טועה שצריך להחזיר כמבואר בב"מ פרק א"נ ואם הוא בכדי שאין הדעת טועה שאין צריך להחזיר מטעם דאמרינן מתנה יהבה או איבלע ליה בחשבון מה שגזלו כמבואר שם ולזה יש חילוק דאם הזכיר לו שם המשלח חולקין שיש ספק למי נתן ואם לא הזכיר לו שם המשלח הכל לשליח דודאי לשליח נתן דהא אינו יודע מי הוא המשלח כנלענ"ד

בא"ד ועוד דמהדר קא הדר ביה שהרי אמר אני זכיתי בו תמי' לי דהא פועל אינו נאמן לומר שחזר בו ואמר אני זכיתי תחילה כמבואר בב"מ בסוגיא דהי' רוכב שא"נ לומר אני זכיתי תחילה ולרב אשי שם אם לא הראהו ללקט מציאות בלא"ה מציאת פועל לעצמו

ע"ב בגמרא ואחת מדעתי. הרמב"ם פסק בה' מעילה דלא מעל השליח כ"א באמר טלי אחת מדעתי כו' ותמה עליו הכ"מ ע"ש ונלענ"ד לתרץ דהנה בלא עשה השליח שליחותו דהשליח מעל היינו דוקא בלא הודיע שהוא שליח אבל בהודיעו שהוא שליח ועבר על דברי המשלח שהמקח בטל כמבואר בח"מ סי' קפ"ב א"כ לא יצאו המעות לחולין ודוקא שכבר נעשה המעשה שנאכל דבר של הקדש שייך לומר כשלא עשה שליחותו דהשליח מעל אבל כשהמעות עדיין קיים והודיע דהמקח בטל והמעות לא יצאו לחולין ודאי דלא מעל השליח וא"כ א"ש דהכא מסתמא מיירי בהא דתן בשר לאורחי' שהודיעו שהוא שליח דבכל מתנה ודאי כשהשליח נותן מדעתו ואינו מודיע שם משלחו ודאי דהוי מע"ד דהא מתנה כמכר מטעם דודאי הי' לו הנאה ממנו. והנה התוס' בקידושין דף מ"ג הקשה מהא דמעל בהנאת חבירו הא זה נהנה וזה מתחייב לא אמר' ותירצו דמדאגבי' קני' למעול כיון שיצא מרשותו ומסופק ר"י אם נתרבה למעילה בשליח לד"ע בנהנה בלא הגבהה כגון שאומר שב על הכר של הקדש ולפ"ז שפיר כתב הרמב"ם דהשליח לא מעל דכיון שהודיעו שהוא שליח א"כ לא קנה האורח החתיכה השני' בלא צווי המשלחו עד שעה שאכלו ואז זה נהנה וזה מתחייב לא אמרינן והשליח פטור והא דאמר הש"ס א"א מוסיף ע"ד הוי מש"ה בעה"ב מעל משמע שעל השליח אין ס' ול"ק כלל גם על השליח י"ל דבשליח היינו יכולין לתרץ דמיירי שהשליח נהנה ג"כ בהנאת האורחים כדאמרינן בנדרים נטלה להורישה לבנו מעל לפי טובת הנאה שבו ופי' הר"ן דהיינו שנהנה במה שבניו מחזיקין לו טובה. א"נ דבאמת היינו מוכרחים לומר דבמעילה יש שליח לד"ע אפי' בזה נהנה וכמו שמסתפקים התוס' אבל עכשיו שהמתרץ מוקי לה באמר טלי אחת מדעתי שוב אין אנו מוכרחים לכך ומוקמינן הברייתא כפשוטה ובאמת השליח ג"כ לא מעל כשלא אמר טלי אחת מדעתי דזה נהנה וזה מתחייב בכל התורה לא אמרינן אפי' במעילה וכמ"ש התוס' במעילה דף י"ח

בגמרא ת"ש היתה כתובתה מנה. הא דפשט מקודם ממתני' דמעילה נ"ל דהנה לכאורה קשה בהאבעיא דזבין ליתכא וזבין כורא דמ"ש מהא שכתב הר"ן בשם הרשב"א ר"פ האיש מקדש במוכר שדה ונמצא מקצתה גזולה דהמקח קיים במקצת ועכצ"ל דשאני הכא דאם נאמר דמעביר הוי נתבטל השליחות מכל וכל ולפ"ז א"ש דלא מצי למיפשט מאלמנה דממ"נ אי אמרה האלמנה בשעה שמכרה שכתובתה אינה אלא מנה ומ"מ מכרה במנה ודינר א"כ הויא ממש כאומר טלי אחת מדעתי ולא הוי מעביר ואי אמרה האלמנה שכתובתה מנה ודינר ג"כ ליכא למיפשט ממנה דהא הריטב"א כתב דאלמנה לאו שליח היא דבדידה קא מכרה וא"כ דמי למוכר ונמצא חצי גזולה וכ"כ הריטב"א גופיה לקמן בבעיא שני' דליכא למיפשט מאלמנה דבדידה מכרה ע"ש ולכך פשוט מקודם ממתני' דמעילה וממתני' דהכא לא בעי