בית יעקב על כתובות קטו

וכיון שיכול המוכר לבטל הקנין מה"ט יכול לבטל ג"כ הקנין שיעשה השליח עם הלוקח במקצת הכור דלא עדיף קנין שעשה השליח עם הלוקח במקצת הכור מהקנין שעשה המוכר בעצמו עם הלוקח כיון שגילה בדעתו שצריך למכירת הכור דוקא ועכצ"ל דשאני שליח דשייך גבי' לומר דטבי לך עבדי לך דהא הר"ן כתב דאין מכירת השליח בלתך קיים כי אם כשיכול למכור ג"כ הלתך הב'. ולפ"ז א"ש דבשלמא כשהוא מוכר בעצמו ע"כ צריך לכוין שלא יהי' לו קנין להלוקח עד שיוגמר מכירת כל הכור דאם יהיה קנין להלוקח בכל סאה חושש הוא שמא יחזור הלוקח באמצ' המקח והוא צריך לדמי כולה דאין לנו לומר שיהי' הקנין ללוקח ע"ת אם ישלים כיון שלא התנה בדין תנאי משא"כ כשהשליח הוא המוכר ודאי ניחא ליה שימכור יד על יד ושיהי' הקנין להלוקח תיכף מטעם האמור בש"ס דטבי לך עבדי לך כיון דאז ממ"נ יהי' לו טובה שאם לא ימצא מי שיקנה הלתך הב' ממילא יתבטל המקח אף מהלתך הא' מטעם שכתב הר"ן דזבין ליה לא מהני רק כשהלוקח רוצה לקנות גם לתך הב' והברירה יהי' ביד המוכר למכור או שלא למכור וע"כ אמרינן דהיתה כוונתו בכל קנין שיעשה במכירה יד על יד כגמר המכירה בכדי שיהי' יכול למכור על יד משא"כ כשמכר בעצמו. ולפ"ז הוצרך הש"ס לומר טיבותא להמשלח ודלא כמ"ש הרא"ש והא שהקשה הרא"ש דא"כ מה פשיט מחלוק וטלית הא שם הוציא כל המעות. ולפמ"ש הר"ן א"ש. דבחלוק ג"כ מיירי שרוצה השליח להביא חלוק בעד הטלית דבלא משכח להשלים ודאי המקח בטל כמ"ש הר"ן גבי מוכר וכיון דע"כ מיירי שהלוקח יכול להשלים המקח וא"כ גבי חלוק שייך לומר דטבא לך עבדי לך וא"ש ג"כ מה דקאמר בש"ס כ"ש דהוי שוי תרתי סרי ופי' רש"י ותוס' דהיינו שיהי' מוזיל יותר וכו' והרוחת הששה הנותרים לא חשיב ליה ריוח. ולפמ"ש הר"ן א"ש דע"כ מיירי שהמוכר רוצה למכור עוד בעד ג' הנשארי' חלוק כראשון דבלא"ה ודאי דהוי שינוי בשליחות כמ"ש גבי זבין ליה כורא וה"נ כן הוא להיפך בשלחו לקנות והמוכר אינו רוצה למכור יותר דהוי שינוי בשליחות ואפי' בקטנית אלא ודאי דהמוכר רוצה ג"כ למכור יותר ויש לו טיבותא להמשלח בשעה שקנה החלוק בג' רק שר"י סובר דמ"מ יש כאן שינוי במה שלקח על יד שאם הי' קונה בששה בפ"א הוי מוזיל גבי' יותר וכ"כ המהר"ם שיף דהטעם הוא דא"ל זיל קח עוד. והא דפשיט מקודם ממתניתין דמעילה ואח"כ ממתניתין דהכא נלפענ"ד ליישב דהנה לכאורה קשה על הא דנקט בבעיא דמוסיף על דבריו הוי דמצי א"ל דטבי לך עבדי לך דמשמע דאילו לא הוי טיבותא להמשלח הוי שינוי בשליחות ובסוף אמר אי מעביר על דבריו הוי משום דלא ניחא ליה לאפושי שטרא משמע דאילו לא הוי גריעותא למשלח לא הוי שינוי בשליחות והדיוקים סתרי אהדדי. לכן נראה דהנה הה"מ פ"א מה' שלוחין ה"ב כתב דאמרינן קפידא אפי' בדבר שלא יקשה זה יותר מזה והיא פלוגתא בב"ב דף קס"ה ובכמה דוכתי אי אמרינן מרא' מקום הוא לו או קפידא אבל כשהיא לשבח ודאי ליכא קפידא ואי איכא ריעותא להמשלח ודאי קפיד ובשוין איכא פלוגתא ע"ש בה"מ (וא"ל על הפוסקים שהביא הה"מ שסוברין דבדבר שלא יקשה זה מזה קיי"ל דקפידא מ"ש מהא דגיטין באמר לו גירשה בימין וגירשה בשמאל דמגורשת וכן מבואר באה"ע סי' קמ"א ע"ש. ונלענ"ד דדוקא במקום דליכא לאשכוחי כלל מקום שיהי' קפידא בשום דבר אז לכ"ע מראה מקום אבל בדבר שיש מקום למצוא איזה קפידא רק שהוא מידי דלא קפדי בי' רובא דאינשי וע"ז היא המחלוקת וקיי"ל קפידא) ולזה תפס בעל האיבעיא האיבעיא לשני מ"ד וכאילו אמר תבעי למ"ד קפידא מ"מ אפשר דהא טיבותא הוא או לא חשיב זה טיבותא ותבעי למ"ד מראה מקום אפשר דהא גריעותא הוא למשלח וקפידא הוא או לא חייש לאפושי שטרא ומראה מקום לו נפשוט מעיקרא גוונא ראשונה דנקיט בהאיבעיא. וא"ש ג"כ הא שהקשו דהא בחלוק וטלית ליכא חשש דאפושי שטרא דמ"מ ופשיט בעיא דבעי למ"ד קפידא דחשיב טיבותא דאי לא חשיב טיבותא קשה למ"ד קפידא ממתני' דמעילה, ועוד דא"כ קשיא הלכתא אהלכתא דהא הלכתא כמשנה דמעילה ואף ר"י לא פליג רק בחלוק משום דחשיב ליה ריעותא ובקטנית דלא שייך ריעותא מודה דמראה מקום הוא ואנן קיי"ל דקפידא הוא אפי' בדבר שלא יקשה זה מזה וא"כ למה מעל בעה"ב. ועוד דברישא שם קתני והביא ממקום אחר משמע דקפידא הוי דלמ"ד מראה מקום אפי' בגט בכה"ג כשר באמר התקבל לי ממקום פ' כמבואר בב"ב שם. ואח"כ רוצה לפשוט האיבעיא דבעי למ"ד מראה מקום דדלמא חשיב גריעותא הא דאפושי שטרא ומוכיח מאלמנה דלא חשיב גריעותא וכמ"ש הריטב"א הובא בש"מ דאי הי' חשיב ריעותא הא דאפושי שטרא לא הית' האלמנה יכולה למכור בכה"ג אף דמוכרת היא ד' וה' פעמים היינו דוקא כשא"צ למכור רק מעט אבל בצריכה למכור הכל ביום א' אסור לה למכור בב' שטרות אלמא דלאו גריעותא הוא וע"ש בריטב"א שכתב תי' הנ"ל על הקושיא דמאי פשיט מאלמנה הא אלמנה לאו בשליחות יתומים קא מזבנה רק בע"כ דיתומים קא מזבנה ע"ש וממילא נפשוט האבעיא דבעי למ"ד דמראה מקום דלמא חשיב גריעותא דממתני' דהכא מוכח דזה לא חשיב גריעותא. ולפ"ז מיושב נמי קושית הפוסקים על הרי"ף שפסק לא' ואפילו לב' ופסק דמעביר על דבריו הוי ולפי הנ"ל מיושב דהרי"ף גרס כהך גירסא דאמר סתמא מאי ובסתמא ודאי לא שייך קפידא כיון שהמשלח אמר סתם לא שינה מדבריו כלל משא"כ בזבין כורא וזבין ליתכא ששינה מדבריו שאמר זבין כורא ויש מקום לומר שיש קפידא בדבריו במה שאמר זבין כורא וא"ש הא דאמר דנפשוט האיבעי' דמע"ד והיינו כמ"ש הרא"ש מדקאמר דיקא נמי דמתני' מיירי בשוה שש בג' ומשמע דשוה ג' בג' הוי מעביר ואף דלא שייך שם אפושי שטרא מ"מ נקרא מעביר כיון דמוכח מדיקא נמי דלא חשיב טיבותא וממילא הוי מעביר דקיי"ל קפידא אף בדבר דלא יקשה זה מזה ולכך נהי דאפושי שטרא לא חשיב ריעותא לשאר אינשי מ"מ כיון דשינה מדבריו ויש מקום קפידא בכה"ג קיי"ל דקפידא הוא ונתבטל השליחות ולא דמי לגירשה בימין וגירשה בשמאל דשם אין בו שום סברא לקפידא משא"כ היכא דיש קפידא לקצת מקפידים אמרינן דקפידא הוא וא"ש נמי הא דבא"ע סימן ק"ג דכיון דאלמנה לא חשיב שליח כמ"ש הריטב"א ומדרב חסדא מוכח דאפושי שטרי לאו ריעותא הוא מכירתה קיימת אפי' בלא קטיני ולא הוצרך לומר דמיירי בקטיני רק להך צד אבעיא למ"ד מראה מקום אי חשיב אפושי שטרא לריעותא ולכך הוצרך לאוקמי בקטיני אבל למאי דקיי"ל דאפושי שטרא לאו ריעותא דהא קיי"ל לא' ואפי' לב' ובשליח בטל המקח מטעם אחר דכשאמר זבין לי כורא וזבין ליתכא שינה מדבריו ובשליח קיי"ל דקפידא משא"כ באלמנה דלא שייך זה כמ"ש הריטב"א ולכך מכירתה קיימת אפילו בלא קטיני וא"ש. ועתה נבוא ליישב קושית המהרמשי"ף ז"ל שהקשה על הרא"ש דמוכח מדיקא נמי דקאמר הש"ס דמע"ד הוי דקתני מודה ר"י בקטיני ומיירי בדאייתי ליה שוה שש בשלש דאי מוסיף על דבריו הוי אפי' אייתי ליה שוה ג' בג' נמי ע"ש וע"ז מקשה המהרמשי"ף דהא י"ל דהדיקא נמי לא קאי רק על הא דקאמר