בית יעקב על כתובות קיג

במתנה כשימצא אח"כ אצל היתומים מטלטלין לא יהיה יכול לגבות בחובו מהמטלטלין דיתמי דלא משתעבדי משא"כ אם יטול הקרקעות בחובו יהיה יכול לגבות מהמטלטלים במתנה דמתנת שכ"מ קונה אפילו במטלטלין וכן אם יטול הקרקעות בחובו יש ריעותא שלא יהיה יכול לטרוף ממשעבדי וזהו שאמר אם במתנה נוטלן לא כך כחו יפה כלומר אם יטלם במתנה ג"כ יש צד שכחו יפה לענין משעבדי) וכיון דאמר דכחו יפה שהיה יכול לטרוף ממשעבדי אף שנטל כבר קרקע ומכרו לגבות המתנה ונאמן לומר שקיבל אותו במתנה ולטרוף ממשעבדי ולא חיישינן לפרעון מיתומים כיון שמוחזק לן שלא הניח אביהם נכסים אחריו ואין הלקוחות שלקחו באחריות יכולין לומר כשבאו לטרוף מהן בחובו הנחתי לך מקום לגבות וע"כ הטעם דכיון שמוכר לגבות מתנתו וקיבל עליו אחריות דנפשי' הוי ליה כאשתדיף ויכול לגבות מהן וממילא שנוכל לומר ג"כ כחו יפה אי בחזקת יתמי וכמש"ל

הרא"ש הביא בשם הירושלמי וז"ל שאם יבא בע"ח בשטר תאמר לכתובה מכרתי ואם בא בע"ח בע"פ תאמר למזונות מכרתי ע"ש והוא תמוה וסוף דברי הירושלמי תמוהין יותר וז"ל הירושלמי בסופו ואפי' בא בע"ח בע"פ מוכרת למזונות וחוזרת וטורפת לשלם כתובה ולא אמרינן חוי זבינך תפתר שהוקר המקח ע"ש. ואין לו ביאור. ולפרש דבריו נראה דהתוס' דף צ"ז ד"ה וסמוך כתבו וז"ל דאם ניסת אחר שמכרה הלוקח לא יתן רק [אחר] ל' יום ולא תוכל לגבות מהן לכתובה דהא מטלטלין נינהו וכו' ע"ש ולפ"ז א"ש דאם יבוא בעה"ש אחר שמכרה והמעות עדיין בידה שאם תאמר שמכרה למזונות שהמעות נעשה מטלטלין בידה ויש בשטר שיעבוד מטלטלין אג"ק שהבע"ח יכול לגבות מהמעות כי הנך זוזי נחשב זוזי דיתמי דהמעות הן רק חוב על היתומים יום ויום ואם תנשא או תתבע כתובה אזי דיתמי אינון הרי הבע"ח שיש לו מטלטלין אגב קרקע ימרפם והיא לא תוכל לטרפם להנך זוזי לכתובה דליכא אגב בכתובה ולכך תאמר לכתובה מכרתי והיא מוקדמת לבע"ח והמעות הן שלה ואם יבא בע"ח בע"פ ויהי' עוד קרקע בני חרי תאמר למזונות מכרתי. ומ"ש בירושלמי שאפי' אם בא מע"פ מוכרת למזונות וחוזרת וטורפת פי' דאפי' בא מלוה ע"פ יכולה להקדים לעצמה ולמכור למזונות וע"ז הקשה הירושלמי ולא אמרינן לה חוי זבינך פי' מה תרויח במה שתמכור כשתמכור למזונו' ממילא יהיה מעות עדיין ביד לוקח וא"כ נהי דתטרוף מלוקח שלקח מבעלה לכתובה מ"מ הלוקח יטרוף מכח אחריות שלו השדה שמכרה למזונות מצד האחריות שלה ובודאי הלוקח שלקח השדה שמכרה למזונות והמעות עדיין ת"י וגבה ארעא בעד מעותיו כדי שיהי' יכול לחזור ולטרוף בעד אחריות שלו כדאמרינן בפ' הכותב דף פ"ח אי פיקח הוא מגבה להו ארעא ליתמי והדר גבה לה מזונות ולא תרויח במה שתמכור למזונות וזהו שאמר בירושלמי חוי זבינך כלומר ראה מקח השדה שמכרת אם תוכל לגבות המעות למזונות דהא ודאי דלא תוכל לגבות מדמי מכירת השדה למזונותיך. ועוד נלענ"ד שאפילו כשיהי' כבר המעות בידה יחזור הלוקח עליה על המעות שת"י ותצטרך להחזיר המעות דהני זוזי דמי מכירת השדה זוזי דיתמי נינהו ובודאי כשיתומים מוכרין השדה של אביהן לצורכן ואח"כ טרפו בע"ח שצריכין להחזיר המעות דלא שייך גבי' למימר מטלטלי דיתמי לא משתעבדי לבע"ח דהני זוזי לא שביק אביהן דודאי דחשיבא כמטלטלין דמיניה דאילו לא מכרו הקרקע והי' הבע"ח טורף הקרקע מהן לא הי' להן מעות הללו שקיבלו מהלוקח. ועוד דחשיב קצת כמקח טעות וממילא שיאמרו לה הב"ד החזר דמי זבינא שלקחת ומשני שפיר תפתר שהוקר המקח פי' כגון שהלוקח קנה מהבעל שדה בעד מנה והוקר ושוה עכשיו אלף וכשתטרוף לכתובה שיש לה על אלף כל השדה לא יהי' יכול לחזור ולטרוף רק על מנה כי התת"ק זהובים שהוקר הן שבח שאין טורף ממשעבדי וגם מהמעות דמי מכירת הקרקע לא יכול לטרוף מצד האחריות דיתומים שמכרו הקרקע המעות מטלטלי הן ולא משעבדי לבע"ח דהמעות מדמי מכירת הקרקע של יתומים נצמח וממילא תרויח זהובים והיינו שתוכל לטרוף הכתובה ממשעבדי ותשאר מקצת הכתובה בידה כדי שתוכל ליקח מעות מהשדה שמוכרת למזונות

בגמ' מוכרת למזונות מהו שתחזור ותטרוף לכתובה. קשה דתפשוט ליה מדר"י דאמר שהסתם יפה לה והיינו שיכול לטרוף ממשעבדי והקשו התוס' דף צ"ו בד"ה ור"י הא הלקוחות יכולין לומר הנחתי ותירצו דהוי כמו אשתדיף וכו'. ואי אמרת שתוכל לחזור ולטרוף לא חשיב כמו אשתדיף ואי נימא דהסתם יפה לה משום אותן הלקוחות גופיה שתוכל לטרוף מהן כשתאמר למזונות מכרתי זה אינו דנגד אותן הלקוחות שלקחו לכתובה ודאי דחשיב אונאה של שקר דלא שייך תי' התוס' שתי' כיון דמן הדין גם למזונות היה לה לגבות ממשעבדי וכו' ע"ש וכנגד אותן הלקוחות שלקחו ממנה לכתובה ודאי דלא תוכל לטרוף מהן אותה שדה למזונות דהכתובה היא מוקדמת למזונות וכמו שמבואר בח"מ סי' ק"ד במכרו לצורך בע"ח מוקדם ואפ' אי נימא דכתובה ומזוני דמן שוה מ"מ ודאי אם מכרו לצורך ב"ח אחר אין השני אף שזמנו ביום אחד עם אותו שמכרו לצרכו אין יכול לטרוף אותו השדה כיון דזמניהם שוים אם קדם וגבה מה שגבה גבה וצריך לומר דהעיקר כתי' השני שבתוס' שם והתוס' שכתבו תי' ראשון הוא רק להמסקנא ולהסלקא דעתך באמת צ"ל כתי' השני כנלע"ד

ע"ב ברש"י ד"ה משום חינא שיהיו בעליהן לחן בעיניהן כו'. אף דארוסה לא תיקנו לה כלל כתובה רק בשכתב לה וחשיב כמתנה בעלמא מ"מ כיון דהוצרכו לתקן באלמנה מן הנשואין במקום שאין לה מזונות שתמכור לכתובה שלא בב"ד משום חינא ובארוסה בשכתב לה ודאי דעל דעת שיהיה דין הכתובה כדין כתובת נשואה כן נראה לי

ברש"י ד"ה מגורשת ואינה מגורשת ומן האירוסין וכו'. הא דלא פי' רש"י מן הנשואין הוא משום דאי מן הנשואין א"כ מוכח ממילא דגרושה לא תמכור דאי גרושה מוכרת שלא בב"ד לכתובה מכ"ש מגורשת ואינה מגורשת שהיא ספק אלמנה וא"כ סיפא למה לי לכך פירש"י מן האירוסין ואין להקשות דהא מן האירוסין בלא"ה אין לה מזונות די"ל דמיירי בהגיע זמנו ולא נשאה שכבר נתחייב במזונות אח"כ מצאתי בס' הפלאה שכתב כן ואף שמת ואין לך אונס גדול מזה דהא כתבו התוס' לקמן דף ק"ז ד"ה עמד בדין כשחלה קודם שהגיע זמן אבל כשחלה אחר שהגיע הזמן חייב וה"נ במת וכ"ה בר"ן ס"פ נערה גבי הא דבעי ארוסה יש לה מזונות בהדיא דהגיע זמן ומת שהיורשים חייבים וקמ"ל דמגורשת ואינה מגורשת דהיורשין פטורין דסד"א הא דבעלה חייב הוא משום דחשיב כמו ס' פרעון וא"כ היורשים ג"כ חייבים קמ"ל דהא דבעלה חייב הוא משום דמעכב להינשא וממילא כשמת ששוב אינה מעוכבת היורשין פטורין וכן ל"ק דל"ל הא דגרושה לא תמכור הא מוכח מהא דמכרה מקצתה דאפשר לאוקמי דמכרה כתובה ג"כ דאיירי בארוסה שהגיע זמן דל"ל סן והוא רק משום מזונות ולכך במכרה מקצת דל"ל מזונות לא