בית יעקב על כתובות קיב

הנכסים אך הא קשה דאם לא נשאר רק שדה אחת שאינו שוה אפי' כדי כתובה אפ"ה לא חשיבא מוחזקת ונאמנים היתומים לומר פרענו ובמזונות אם אינו שוה רק כסף המזונות שעברו חשיבא מוחזקת אף שבשניהם כשפורעין דמי שווי השדה נסתלקה ונראה שמזה ראיה שבע"ח יכול לומר ליתומים כשאין השדה שוה דמי החוב לדידי שוה לי כל חובו ולכך בכתובה לא חשיב מוחזקת דמיד כשנפרעה סך כתובה נסתלקה מהשדה משא"כ במזונות א"א להוציא כלל השדה מידה אפילו יתנו לה כמה שהאלמנה יכולה לומר לדידי שויא לי השדה כ"כ ע"ס מזונות של כל ימי חייה

בתוס' ד"ה נשאת דנתקבלה או דתבעה וכו'. והטעם דכשניסת יצאו לגמרי אף מרשותה אבל בתובעת כתובתה או בנתקבלה דשוב מיד שפרעה נסתלקה מ"מ כיון שלא יצא מרשותה לגמרי שיכולה למכור עדיין שלא בב"ד ומקודם הי' לגמרי בחזקתה לכך חשיבא מוחזקת

בתוס' ד"ה ור"י סבר והכא לעולם יש ללקוחות לאסוקי אדעתא משום כתובה להניח מבע"ח כשיעור כתובה כו'. לכאורה תמוהין דבריהם דמה בכך שהשאירו שדה כשיעור כתובה הא כשתמכור כל השדות למזונות תחזור עלי' ונראה דכוונתם דודאי כל לוקח קונה באחריות דלא שדי אינש זוזי בכדי וא"כ אין ללוקח הפסד כשישאר שדה שיעור כתובה דאז אפי' תמכור השדה למזונות מ"מ כשתטרוף היא השדה לכתובה ילך הלוקח ויטרוף הקרקע שמכרה למזונות אך מ"מ מקשי התוס' שפיר שאונאה של שקר הוא כיון שבאמת מכרה לכתובה וכבר נפרעת ומן הדין אין לה לטרוף ממנו כלל ומה בכך שהלוקח יכול לטרוף שדה אחר בעד אחריות הלוקח לא ניחא ליה בחלופין שרוצה אדם בקב שלו ולזה כתבו התוס' שפיר דהא דאין טורפין למזונות מלקוחות הוא משום תיקון העולם ששום אדם לא ירצה לקנות שדה שיהא ירא שאשה תטרוף ממנו בעד המזונות ולא יהי' לו על מי לחזור משא"כ הכא שיש לו על מי לחזור כשישאר שדה כדי כתובה שאף אם תמכור למזונות יהי' לה מקום לחזור ולטרוף ולא שייך תיקון העולם ולכך ליכא אונאה

בתוס' ד"ה דר"י סבר נכסי בחזקת יתמי וכן הכא יכולה היא לכתוב וכו'. ולפ"ז א"ש מה שהקשו המפרשים על פירש"י ד"ה מאי לאו כו' דמה בכך שמפרשת למזונות מכרתי היתומי' לא יאמינו למה שתכתוב ולפמ"ש בתוס' א"ש דכשמפרשת דלמזונות מכרה שייך שוב סברא דמה הועילו ונאמנים מטעם הטוען אחר מעב"ד

דף צ"ז ע"א רש"י ד"ה אם נטלן במתנה ואת הנמכר לכתובה לא תודיע מפני הלקוחות וכו'. לכאורה תמוה כיון דנכסי בחזקת יתמי קאי טענינן ללקוחות שלכתובה מכרה דהא בשטר כשקיבל פרעון בפני עדים כשאומר סטרפי איתרע שטרא כמבואר בסי' נ"ח. וליישב זה נראה וגם ליישב קושית תוס' על רש"י ז"ל ד"ה ור"י סבר נלענ"ד דהא דא"י לטעון סטראי דוקא בחוב שא"י מטעם שכתבו הפוסקי' דהפרעון ודאי והחוב ספק ואין מניחין ודאי מפני הס' וכן בחוב ידוע כתב הרא"ש הטעם דאין אדם פורע החוב שבע"פ קודם לחוב שבשטר וע"ש בתומים בח"מ סי' נ"ח וזה שייך בחובות שחייב לשלם שניהם אמרינן שפרע זה תחילה אבל ביורשים שאין חייבים לשלם רק ממקרקעי שהניח להם אביהם ולפ"ז אם לא הניח להם אביהם רק כדי פרעון אחד ושני חובות הם ידועים מה להן ליורשי' על איזו שקיבלם המלוה והמלוה ודאי שקיבלם על החוב הגרוע ודאי דנאמן המלוה לומר על איזו חוב מקבלם וגם אין שייך לומר מדשתקה נטעון ללקוחות שבודאי פרעו היתומים דלמה הי' להם ליתומים לפרוע כשלא נשאר להם רק כדי חוב אחד וקל וחומר בן בנו של ק"ו מחזקת ת"ז דלא חיישינן לפרעון ולפ"ז אם מכרה האלמנה כל הקרקעות שהניח אביהם השווין מאתים וידוע שהי' מגיע לה כתובה מאתים ובעד מזונות מאתים ודאי שנאמנת לומר שהפרעון ר' שקיבלה מדמי מכירת הקרקעות שקיבלה על פרעון מזונות דלמאי ניחוש לה דאי לשמא פרעו היתומים דמי מזונות וקיבלה הר' מדמי מכירת הקרקעות על הכתובה זה ודאי ליכא למיחש דלמה הי' להן לפרוע מה שאינן חייבי' ודוקא כשנשאר קרקע והיא באה לגבות מהיתומי' הקרקע הנשאר יכולין לומר פרענו לך המזונות משלנו או המטלטלין לפטור הקרקע משיעבוד שלך שיהיה לנו רשות למכור הקרקע ולפ"ז א"ש דברי רש"י כפשוטן שתקנו שמכירתה יהיה תמיד בסתם ושדה הראשונה שמוכרת למזונות כשנשאר עוד שדה לשיעבוד כתובה ותוכל למכור בפני עדים למזונות ושדה האחרונה שמוכר' תמכור בסתם שאם תצטרך המעות למזונות תאמר למזונות מכרתי והכתובה תטרוף ממשעבדי שמכר הבעל דהא יכולה לנתק המעות למזונות ולא טענינן ללקוחות דלמא פרע לך המזונות ולכתובה מכרת שדה שני' כיון שמוחזק לן שלא נשאר מאביהם קרקעות רק אלו שני השדות למה הי' להם לפרוע משלהן דמי מזונות שתמכור השדה לכתובה דהא הן אין חייבים ליתן לה רק אותן הקרקעות שנשארו מאביהן ומה להן ליתומים אם תמכרם לכתובה או למזונות הלא הן א"צ ליתן יותר וזה שסיים רש"י שאותן שתמכור לכתובה לא תודיע כו' כלומר שאותן האחרונים שמוכרת לכתובה לא תודיע כי אולי תמצא לגבות משעבדי דבעל ותנתק המכירה ההיא כיון דליכא חשש פרעון מיתמי ותטרוף ממשעבדי משא"כ בשדה הראשונה שנשאר עדיין שדה כשיעור כתובה נאמנים היורשים לומר ששדה ראשונה מכרה לכתובה והן פרעו לה דמי כל המזונו' שתפטור השני' מן השיעבוד דליהוי כיתומים שגבו קרקע המשועבדת לכך כתב רש"י שצריך עדי' כשמוכרת שדה ראשונה למזונות. ומיושב נמי קושית התוס' דלעיל על פירש"י דלעיל הוי ס"ד דר"י סבר דעל אלמנה להביא ראיה וא"כ הסתם יפה לה בפשיטות שאם יכלו נכסי היתומים דהיינו שישתדפו הנכסים של יתומים שאז ודאי דאם היה נכסי בחזקת יתמי שטענינן ללקוחות אולי פרעו לך היתומים למזונות קודם שנשתדפו השדות לפטור השיעבוד מהקרקעות שהניח להן אביהן וממילא שטענינן ג"כ כך ללקוחות ולזה הוצרך לומר דר"י סבר דנכסי בחזקת אלמנה קיימי ושוב א"א לטעון ללקוחות טענת פרעון ונאמנת לומר למזונות מכרתי ותוכל לטרוף מהן ומכ"ש לענין שתוכל לטרוף ממה ששיעבדו האחין שצריכין לנכסי בחזקת אלמנה קיימי וא"ל דאפי' נכסי בחזקת יתמי קיימי מ"מ יפה הסתם מטעם שכתב רש"י הכא שהאלמנה בעצמה תמכור בכל הנכסים שהניח אביהם דאז נאמנת לומר לכתובה מכרתי מטעם שכתבתי לעיל די"ל דהיה קשה לו קושית התוס' דא"כ הלקוחות יאמרו לה הנחתי והתירוץ שכתבו ד"ה כאשתדיף ב"ח לא היה ידוע בהס"ד והתרצן משני ליה כדאביי קשישא כלומר מאביי קשישא מוכח הך סברא דאפי' אי מכרה בעצמה כל הנכסים למזונות דיכולה לטרוף מהלקוחות כשא"י לטרוף מהנכס' שמכרה בעצמה ד"ה כאשתדיף מדאמר רצה במתנה נוטלין רצה בחובו נוטלין ואם במתנה נוטלין לא כך כחו יפה (ומקודם נפרש דבריו דמה זה שהקדים שרצה בחובו רצה במתנה כיון שכחו יפה רק במתנה הוי ליה למימר שיטלם במתנה וכך כחו יפה. ולזה נראה דלכל א' יש לו מעלה וחסרון דאם יטלם