בית יעקב על כתובות קיא

בד"ה נתננו דמי מזונות לשנה הבאה והתוס' לא ציינו עצמם על פירש"י להקשות. לכן נראה דיש לפרש ברש"י ג"כ דס"ל כפי' התוס' דהנה מסברא דמדשתקה לא שייך רק כשאלמנה תובעת מזונות על שנה והיתומים טוענין שנתנו לה מזונות בכל יום או שנתנו בתחילת שנה דמי מזונות לשנה הבאה דאז מוכיחין הדברים שהיתומים אומרים דברים כנים ואמתיים דאי האמת כדבריה למה שתקה עד השתא אבל כשהיתומים טוענין אחר שנה ביום אתמול פרעתיך ליכא ראיה שיתומים קושטא קא אמרי כיון דהיתומים ג"כ מודים ששתקה זמן כזה אפי' לפי טענתם כמ"ש הש"מ בשם רש"י של מהדורא קמא ע"ש. ולזה נראה דרש"י לא הי' רוצה לפרש שתובע מזונות שעברה והיתומים טוענין עכשיו פרעתי לך דבזה ודאי דאין היתומים נאמנים שהטוען אחר מעב"ד לא א"כ דסברא מדשתקה לא שייך בזה כמ"ש ולכך הוצרך רש"י לפרש שהיתומים טוענין שנתנו לה על להבא ובאמת דרש"י ג"כ מודה דמיירי שתובעת מזוני משעה שעברה ורש"י לא מפרש כן רק בטענת יתומים דלכך בעי אי היתומים נאמנים דבטענה כזו מוכח דיתומים קושטא קאמרי דאי כדברי האלמנה אמאי שתקה עד השתא והוכחה זו יכול לסלק הסברא דטוען אחר מעב"ד ולכך בעי אי נכסי בחזקת אלמנה קיימי דאז לא מהני הוכחה זו להוציא דאפי' כשיש הוכחה מכח מיגו לא אמרינן להוציא וממילא האיבעי' שייך ג"כ אפי' בטוענין היתמי עכשיו פרעתיך דאי נאמנים לטעון נתננו על להבא דנכסי בחזקת יתמי קיימי ממילא נאמנין לטעון ג"כ עכשיו פרעתיך במגו דעי בעי היו טוענין נתננו על להבא והיו נאמנין מכח סברא מדשתקה ואי אין נאמנים לטעון נתננו על להבא דנכסי בחזקת אלמנה קיימי פשיטא שא"נ ג"כ לטעון עכשיו פרעתי מטעם הטוען אחר מעב"ד לא"כ כיון דליכא מיגו ופשט שפיר מדלוי דא"נ על שעבר וממילא מוכח דא"נ ג"כ על להבא כלום דאי נאמנים על להבא ממילא נאמנין ג"כ על לשעבר מכח מיגו:

ועוד נ"ל לתרץ קושית התוס' דהוי טוען אחר מעב"ד שיש נ"מ בין אי אינן נאמנים מכח הטוען אחר מעב"ד ובין אי אמרינן מטעם דנכסי בחזקת אלמנה קיימי ואפי' במזונות דלהבא כגון שמכרו היתומים והאלמנה ביחד קרקע והמעות עדיין ביד הלוקח שהיתומים טוענים שאנו מכרנו את הקרקע והמעות נעשו מטלטלין כמ"ש התוס' לקמן דף צ"ז בד"ה וסמך לה רק שמ"מ היתומים חייבים לשלם משלהן ומטעם מזיק שעיבודא וקא משתרשי ל' כמ"ש הש"ך בסי' ק"ז וכיון שהאלמנה א"י לתבוע להיתומים מכח גוף השיעבוד נכסים רק מטעם מזיק שיעבודו ודאי שיכולין לומר נתננו כיון שמעות שביד הלוקח שייך ליתומים דלאו הני זוזי שביק אביהן וכמטלטלין דיתמי דמי והאלמנה טוענת שהיא היתה המוכרת לצורך מזונות והמעות שתחת הלוקח נעשה שלה כיון שנמכר לצורך מזונות והוי כגבתה הקרקע וזה לא נכלל בהטוען אחר מעב"ד כיון שאינה תובעת היורשים רק מטעם מזיק שיעבודא ונאמנין לומר פרענו אף שהן על מזונות דלהבא משא"כ אם נאמר דבחזקת אלמנה קיימי אמרינן מכח חזקה קמייתא שהיא היתה המוכרת לצורך מזונות דכמו שמקודם המכירה היתה שלה גם בשעת המכירה היא שלה וירושתה נמכרה ללוקח. א"נ בעי במקום שיש מיגו להיתומים כגון במקום שאין מכירין דהיו נאמנין במיגו דאין את אשת אבינו כמ"ש בתוס' לעיל דף פ"ט ובב"מ דף י"ז דמטעם הטוען אחר מעב"ד מהני מיגו כמ"ש התוס' בב"מ דף מ"ז ואי אמרינן דבחזקת אלמנה קיימי לא מהני מיגו דחשיב כמיגו להוציא

ע"ב תוס' ד"ה נכסי בחזקת אלמנה קיימי ואמאי מהימני יתמי למימר פרענו במלוה ע"פ כו'. והא דלא הקשו בתוס' מיניה גופי' דאמאי מהימן לוה גופיה למימר פרעתי במלוה ע"פ נראה דמיניה י"ל כיון דשיעבוד נכסים הוא רק מטעם ערבות של שיעבוד הגוף וכל היכא שא"י לתבוע שיעבוד גופו אף הערב וכן הנכסים נפטרו כמבואר בח"מ סי' מ"ט גבי יב"ש קנה שדה מיב"ש ע"ש א"כ ה"נ כיון דמלוה ע"פ יכול לטעון פרעתי לפטור נפשי' משיעבוד הגוף גם שיעבוד נכסים פקע משא"כ ביתומים כיון שמת בלא"ה פקע שיעבוד הגוף ומ"מ לא נפקע שיעבוד נכסים מטעם שכתב הסמ"ע בסי' ס"ו ס"ק נ"ה דזהו ענין ערבות כשימות הלוה יהי' ערב נכנס תחתיו בשיעבוד גופי' וכמו כן כשמת הלוה נעשו הנכסים משועבדים ועיקר שיעבוד עלי' כמו בשאר ערב כשמת הלוה ומקשי התוס' שפיר במת הלוה ועדיין לא פרעו תיכף כשמת נכנסו תחתיו בשיעבוד להמלוה ונעשו בחזקת הבע"ח וכשהיורשי' פורעין כקנו יתמי נכסים דמי ומקשי התוס' שפיר אמאי נאמני' לטעון פרעתי להוציא מחזקתו

בא"ד מיהו היכא דאיכא עדי' שנשרפה וכו'. לכאורה קשה ממ"נ אי נשרפה בפשיעה אין לך ריעותא גדולה מזו ואי נשרף באונס חשוב כעדיין השטר בידו דהא העדים שראו השריפה יכולין לכתוב אחרת כדאמרינן בב"ק גבי השורף שט"ח אי דאיכא עדים ליכתבו ליה שטרא אחרינא ולא קשה כלל די"ל דמיירי שנשרפה בפשיעה תחת בעלה א"נ שהיתומים טוענין שפרעו אחר שידעו ששרף דליכא ריעותא דשטרא ומקשי שפיר דבכה"ג לא יהיו יתומים נאמנים לומר פרעתי משום דנכסים בחזקת אלמנה קיימי. אך קשה לאביי בב"מ דף י"ז דמייתי סייעתא לר"י דאמר הטוען אחר מעב"ד לא"כ ממתני' דהוציאה גט ע"ש. וקשה מנ"ל דילמא בכתובה הטעם משום דנכסי בחזקת אלמנה קיימי ואביי גופיה מוקי למתני' שנשרפה בעדים כמ"ש התוס' בכתובות דף פ"ט הטעם ונהי דליכא למימר דמיירי דנשרפה באונס דליכא ריעותא דא"כ תיקשי מאי קמ"ל הא באונס חשיב כשטר בידה מ"מ קשה דנימא דמיירי בנשרפה בפשיעה תחת בעלה וכו' ולפמ"ש ל"ק דהוציאה גט מיירי אפי' נגד בעל וכשהבעל קיים לא שייך לומר נכסים בחזקתה מטעם שכתבתי לעיל וגם אין להקשות מהא דהוכיח אביי מאלמנה מן אירוסין ופי' התוס' שם שמקשה למה לא תיקנו באלמנה מן אירוסין כתובה כיון דע"כ גם מן הנשואין תיקנו בשביל העיקר למאן דלא ס"ל הטוען אחר מעב"ד ואם נאמר דגם בכתובה נכסים בחזקתה ודאי שאפי' למ"ד אמר כלום לא הוצרכו לתקן כתובה בשביל העיקר משום דנכסים בחזקתה י"ל דמ"מ מקשה שפיר דמכח טעם זה נכסים בחזקתה דלא מהני כשיש ריעותא בשטר י"ל שתיקנו כדי שלא יצטרך הבעל לשמור שוברו דכשלא יהיה הכתובה בידה יהיה נאמן לומר פרוע אבל למאן דס"ל הטוען אחר מעב"ד לא"כ אפי' כשיש ריעותא דשטרא לשיטת תוס' ודאי דלא היה צריך לתקן שטר כיון דאפי' לא יהיה שטר בידה תגבה אפי' כשיש ריעותא דשטרא ע"כ לא תיקנו רק משום תוספות ומקשה שפיר דאי אמר כלום א"כ הוצרכו לתקן גם משום העיקר כמש"ל א"כ אפילו מן האירוסין הוי ליה לתקן כתובה משום העיקר

בא"ד שאני כתובה דמיד שנפרעה נסתלק וכו'. לכאורה קשה דא"כ לאנשי יהודא דהרשות ביד היתומים לסלק הכתובה ולפטור ממזונותי' א"כ דמי לכתובה אך יש לחלק דבשלמא בכתובה כשכתובתה מנה והנכסים שוים אלף א"א כלל שיהיה מנכסים שלה יותר ממנה משא"כ במזונות אפי' לאנשי יהודא אפשר שיהיה כל הנכסים שלה שאם לא יסלקו לה הכתובה אפשר שתאכל כל