בית יעקב על כתובות קח

גט הא בכל שטר כשנשרף באונס גובה כבשטר גמור כמו שהקשה בשיטה בד"ה אמר רב דמוקי לה במקום שא"כ מאי קמ"ל וכיון דמיירי בנשרפה בפשיעה מוכיח שפיר ר"י דהטוען אחר מעב"ד ולעולם מוקי למתני' כמ"ד א"כ שובר והוציאה גט היינו גט ממש ובכתובה ואין עמה גט י"ל לא אפרע עד שתוציא גט שיכול לבוא לידי ריעותא כשלא יהיו עידי גירושין כמ"ש אליבא דשמואל וממילא א"צ לסברא דאלמוהו בין לר"י ובין לאביי אך עדיין קשה תוס' מיהו ליגבי דבתוס' ודאי דלא יוכל לומר פרעתי וגם לא אפרע א"י לומר כיון שמחזרת הכתובה שוב לא תוכל לגבות התוס' אך לזה י"ל אליבא דר"י דמתני' מיירי בדליכא עידי נשואין דמהימן במיגו די"ל גירשתיך באירוסין דאז אף שכתב לה אינה גובה התו' ומתני' חסורי מחסרא כמו לרב והכי קתני בד"א דליכא עידי נשואין אבל איכא עידי נשואין גביא תוס' ועיקר אי מפקא גיטא גביא וכו'. וממילא מתורץ קושית התוס' שהקשו דהא אשה שאמרה גרשתני נאמנת כיון דהתוס' לא הקשו קושיא רק לר"י דס"ל להא דר"ה כמבואר בדבריהם משמע דלשאר אמוראי' לא קשה די"ל דס"ל כרבא דפליג בפ' בתרא דנדרים אהא דר"ה כמ"ש הראב"ד הובא בשיטה בד"ה מיגו ולר"י י"ל דמיירי בדליכא עידי נשואין וכנ"ל והא דלא מתרץ הש"ס כן אליבא דרב כיון דאפשר לאוקמי אליבא דרב בדליכא עידי גירושין ניחא ליה לאוקמי בכה"ג דאתיא מתני' אליבא דכ"ע אפילו כרבנן דפליגי אראב"ע בר"פ אע"פ וס"ל דגובה הכל משא"כ לר"י דס"ל הא דרב המנונא דאי אפשר לאוקמי בדליכא עידי גירושין צריכין לאוקמי בדליכא עידי נשואין וכנ"ל ולפ"ז א"ש ג"כ דברי הרמב"ם ז"ל שפסק בכתובה ואין עמה גט גובה עיקר כיון שהיא נאמנת לומר גירשתני היפוך ממתני' דקתני כתובה ואין עמה גט די"ל דמתני' אתיא כמ"ד א"כ שובר כמו דמוקי לה ר"י ואין גובה מטעם דיכול לומר לא אפרע וכו' והרמב"ם פסק כמ"ד כותבין שובר ואף דלהמקשה דמוכיח ממשנה דכותבין שובר ע"כ צ"ל דס"ל או כשיטת רש"י דחש לריעותא דגיטא או כשיטת התוס' שכתבו הסברא דאלמוהו אף שהוא דוחק ומוכיח שפיר דכותבין שובר אבל לפי האמת י"ל דמוקי מתנ' כר"י דס"ל א"כ שובר וא"ש דברי הרמב"ם אך עדיין קשה על הרמב"ם שפסק דנאמנת לומר גירשתני אפי' תובעת כתובה מהא דמקשה הש"ס לרב דמוקי בליכא עידי גירושין מרשב"ג במאי גביא דלוקי הא דרשב"ג הא דגובה רק העיקר וס"ל כר"ה דאינו נאמן לומר לא גירשתיך ולא אפרע אי"ל אחר הסכנה דבשלמא הא דמשני הש"ס על הא דמקשה התוספת מיהו ליגבי משני שפיר דעל התוס' א"נ לומר גירשתני ולכך אינה גובה בליכא עידי גירושין אבל לרשב"ג קשה מה מקשה הא יש לו' דקאי על העיקר וא"ל דדוחק לומר דגובה כתובה רק העיקר דהא לסברא שכתבו התוס' דטעמא דלרשב"ג לר"י הוא מטעם אלמוהו ג"כ אא"ל רק על עיקר דבתוס' לא אלמוהו אך הא באמת ל"ק כלל דהנה לכאורה קשה דבשעת הסכנה דיכולה לגבות לרב דלא ס"ל כר"י דהטוען אחמעב"ד רק דס"ל דגט גובה עיקר דהגט הוא כשטר על הכתובה נהי דלא שייך טעמא דלא אפרע מ"מ מה"ת לא יהי' נאמן לומר פרעתי דמי עדיף שעת הסכנה שיש לה אונס שא"י להוציא הגט שהוא השטר על העיקר ממקום שא"כ למאן דס"ל דהכתובה עצמה היא שטר על העיקר שכ' הרא"ש דלמ"ד דנאמן לטעון פרעתי נגד מעב"ד אפי' במקום שאין כותבין נאמן לומר פרעתי כיון דיכולה להתרות ולומר אל תפרעני וא"כ ה"נ כיון דבשעת הסכנה דעכ"פ אין השטר בידה מה"ת לא יהי' נאמן לומר פרעתי עד שתתרה אל תפרעני ועכצ"ל דמיירי שעידי גירושין יודעין מהשרפה שנשרף במזיד בפניהם והוי כשטר שנשרף באונס לפני עדים שהוא שעת הסכנה דיכולין לכתוב שטר אחר ודין שטר עליו אף שעדיין לא נכתב משא"כ באומרת גירשתני וליכא עידי גירושין דליכא עדים שיכתבו שטרא אחרינא וממילא מהימן לומר פרעתי כיון דליכא שטרא בידה וצריכה דוקא להתרות באל תפרעני כמ"ש הרא"ש במקום שא"כ ופריך שפיר לרב דס"ל הטוען אחר מעב"ד לא אמר כלום ונאמן לומר פרעתי ומקשה שפיר בדליכא עידי גירושין במאי גביא דעל התוס' איכא מיגו והעיקר לא גביא כיון דעכ"פ שמרה בידה לרב דס"ל דגט הוא השטר על העיקר אבל להרמב"ם דס"ל דכותבין שובר שאי"ל לא אפרע וגם ס"ל דהטוען אחמעב"ד לא א"כ ודאי דיכולה לגבות העיקר בגירשתני

ע"ב בתוס' ד"ה לדידך לשמואל נמי תיקשי במקום שאין כותבין. ונלענ"ד לתרץ דהנה א"ל דכוונת הש"ס להקשות דלא ליתן לאלמנה כתובה כלל מחשש שמא גירשה דמה"ת נוציאה מחזקת אשת איש ועוד דא"כ תיקשי להו ג"כ על מזונות אלמנה למה נותנין שמא גירשה ואין לה מזונות וגם קושית המפרשים דהוי ליה להקשות שמא גירשה ופרעה לכך נראה דקושית הש"ס היא דלרב תיקשי על תק"ח דמה תיקנו בזה שעקרו דין שטר מהכתובה ותוכל לגבות בגט אף מיתמי דהא סתמא תנן הוציאה גט ואין עמה כתובה גובה כתובה ומשמע אפילו מיתמי והרי יכולין לבוא לידי הפסד באלמנה שהיא גרושה דבשלמא באלמנה תיקנו לרב שפיר במה שאמר גט גובה עיקר דשוב א"י לומר לא אפרע כיון דליכא חשש רק אחר שניסת דקודם שניסת אפילו כתובה אין בידה גובה מכח מה דנכסים בחזקתה קיימי כמש"ל ואחר שניסת אפי' כתובה בידה לא תגבה לרב דאית ליה הטוען אחר מעב"ד לא אמר כלום ואחר שניסת הנכסים יצאו מחזקתה ושוב לא קיימי בחזקתה אבל באלמנה שהיא גרושה יכול לבוא לידי הפסד דמקודם תגבה בע"מ דהא אלמנה מן הנשואין א"א לה לגבות רק בע"מ ואח"כ תגבה בגט אפי' אחר שניסת דהא תנן הוציאה גט ואין ע"כ גובה כ' כו' וזה שאמר שמא גירשה הקושיא קאי על תק"ח דתקנתן קלקולה דהא איכא חשש שיבוא באלמנה לידי הפסד לפעמים יקרה שגירשה ושמא תגבה שני פעמים כי כשהגט בידה תגבה אפילו אחר שניסת אדרבא לא הי' להם לעקור דין שטר והכתובה שתהא יכולה לגבות בכתובה אחר שניסת ויהיו לה שני שטרות הגט והכתובה וממילא לא יצטרכו לפרעה לא הבעל ע"י הגט ולא היתומים בע"מ עד שתחזיר הכתובה ג"כ דהא אין כותבין שובר וממילא לא תוכל לבוא לידי הפסד כיון שבפעם ראשונה הית' צריכה להחזיר כל השטרות לא יהי' אפשר לה לגבות פעם שנית והא דמשני כיון דלא אפשר כתבינן שובר יש לפרש כמ"ש בשיטה בשם רש"י ז"ל כיון דליכא הערמה דהכתובה אין לו ענין לעיקר וכבר הביאה הגט דהיינו השטר ק' ור' וע"מ כהוצאת גט דמיא דדוקא כשלא הוציאה השטר בהא אמרי' דאין כותבין שובר דאיכא הערמה שלא הוציאה השטר וכו' ומשמע מדבריו דאף דאיכא חששות כתבינן שובר רק כשיש ריעותא דשאין מוציא' השטר אין כותבין שובר דיש כאן הערמה וממילא הכא להגט דין שטר ולאלמנה ע"מ אף דאיכא חששות כותבין שובר וכמו באלמנה מן האירוסין דלא תיקנו לכתוב כתובה אף דאיכא חששות ויכולין לבוא לידי הפסד וסמכו על שובר כמו כן סמכו בגרושה לעשות הגט לשטר ולאלמנה תיקנו לעשות הכתובה לשטר וסמכו על השובר. עוד יש ליישב כיון דהטעם, בעד שלא ניסת שגובה בע"מ הוא מטעם דהנכסי