בית יעקב על כתובות קז

עיקר להוכיח דרב ס"ל לן כותבין שובר מהך דגט פשוט ולפ"ז מיושב מה שקשה לפי מה שפי' רש"י דליכא חשש רק באלמנה על הא דפריך הש"ס דש"מ כותבין שובר לפי מה שאמר רב דאלמנה אינה גובה רק ביושבת תחת בעלה ולמה היה צריך להתי' שמתרץ גט גובה עיקר כתובה גובה תוספות ולפי הנ"ל א"ש דגט גובה עיקר לענין טענת פרעתי וע"ז אמר דאף רב הדר בו ממה שאמר לעיל דבלא"ה צריך לאוקמי מתניתין במקום שא"כ דבלא"ה נאמן לומר פרעתי וחזר בו וסבר כשמואל דאף במקום שכותבין אין נאמן לומר פרעתי דחכז"ל תיקנו אף במקום שכותבין דגט היינו כתובה כיון שאחר שנפרעת קורעין לגיטא שייך לומר שטרך בידי מה בעי כשהגט בידה

בתוס' ד"ה גט גובה עיקר דאי אמרינן לרב דאפי' אין כתובה בידה גובה בע"מ. ועיין אא"ז מהרש"א ז"ל שהקשה דמ"מ קשה דהא איכא נ"מ במה שהכתובה בידה במקום דליכא עידי הינומא או במקום שאין מכירין וז"ל כיון דדיקדקו לומר והם לא ידעו שהיתה גרושה דמשמע דאם הם יודעים שהיתה גרושה ליכא למיחש שלא תוכל לגבות לכשתתאלמן בכתובה שהם נאמנים לומר שכבר גירשה וגבתה הכתובה והשתא אין חילוק בין אם תשאר שטר כתובה בידה בין אם תגבה בע"מ עכ"ל ולכאורה דברי המהרש"א ז"ל א"א להולמן לכן נלפענ"ד דהא שכתבו התוס' דשנויא דיושבת תחת בעלה לא קאי רק נגד קושיתו וליחוש דהיינו כשהיתומים טוענין שמא רק שאנו טוענין עבורם מספק ורצה הש"ס לשנויי דאפי' כשטוענים שמא אין אלמנה גובה רק כשהיא יושבת תחת בעלה והלא קאי דודאי דגובה אפי' שאינה יושבת תחת בעלה אבל כשטוענין ברי אפי' כשהכתובה בידה נאמנים ואם טוענין שמא אין נאמנין במיגו היכא דליכא. עידי הינומא דמידי דלא שכיח הוא דהיינו שגרשה ופרע לא טענינן להו ולפ"ז ליכא נ"מ במה שתשאר הכתובה בידה דממ"נ אי טענו היורשים ברי אפי' כשתהי' הכתובה בידה יהיו נאמנים לומר שגרשך ופרעך כשאינה יושבת והכא ודאי אינה יושבת דבאמת גרשה ואי לא יהיו יודעין שהיתה גרושה אפילו לא ישאר הכתובה בידה יהיו חייבים לשלם בע"מ דגרשה ופרע לא נטען עבורם אפילו כשלא יהי' הכתובה בידה ואי תיקשי דמ"מ יכולין לטעון לא נפרע עד שתוציא הכתובה דיכולין לבוא לידי ריעותא במקום שאין מכירין כמ"ש התוס' ז"א דאמרינן להו אם תפרעו עכשיו אפי' יהי' הכתובה בידה יהיו נאמנין לומר פרענו כיון שיש להם מיגו דגרשה ופרע דנאמנין באינה יושבת אך קשה דמ"מ נ"מ אם לא ידעו יורשים שהיתה בתולה או שהיתה אשתו ודאי נטעון אנן כמ"ש הרא"ש בפ' האשה שנתארמלה י"ל דדוקא כשנשאר בהשטר כח באיזה צד שלא יהיו יכולין לטעון פרעתי מחמת השטר י"ל לא אפרע עד שתחזיר השטר דעיקרו על שטר ניתן רק נגד טענת פרעתי אבל אם לא נשאר בשטר כח נגד טענת פרעתי רק נגד דברים אחרים שנאמר דכשלא ישאר שטר בידך יכול לפטור עצמו בטענת שקר או י"ל לא אפרע עד שתחזיר השטר ויהיו יכולין לפטור בטענת שקר משא"כ בטענת פרעתי במיגו דאלמנה שגוף טענת פרעתי הוא אמת והי' נאמן כשלא ישאר שטר בידה ודאי דמחויב להחזיר שטר כזה בשעת פרעון

בתוס' ד"ה מיגו דיכול לומר לא גירשתיך וא"ת הא אמר ר"ה האשה שאמרה לבעלה גירשתני נאמנת כו' ונלפענ"ד לתרץ דהנה התוס' בד"ה הוציאה גט [הק'] מ"ט דרשב"ג כיון דע"כ מוקי ג"כ הא דכתובה ואין עמה גט היינו עידי הגט ותירוצם הואיל ואלמוהו והוא דחוק מאד לכאורה וליישב נראה דהנה התוס' בד"ה ש"מ סתרו דברי רש"י שכתב דהקושיא היא דאין קיי"ל דא"כ שובר ואנן אדרבא קיי"ל כ"ש דבב"ב אמרינן ואנן דכתבינן תברא וע"כ הקושיא היא למ"ד א"כ שובר והנה דברי רש"י מיושבים בפשיטות דס"ל כהנך פוסקים שכתבו דדוקא בחוב כתבינן שובר מטעם דעבד לוה לאיש מלוה משא"כ בכתובה ע"ש והא שכתב רש"י דקיי"ל הוא מטעם דכל הפוסקים למדו הלכתא משקלי וטריא דהש"ס ובכל מקום שנזכר שגובה בלא כתובה מדייק אי כותבין שובר מוכח דאין כותבין שובר והא דמיאן רש"י בפי' תוס' משום דבשלמא בפלוגתא דאמוראי שייך להקשות ממתני' אבל שובר פלוגתא דתנאי היא בב"ב דף קע"א והאיך שייך להקשות ממתני' על תנא ואי דקושיא היא משום דהלכתא כסתם משנה ז"א דהא סתם ואח"כ מחלוקת הוא ואפי' אי הוי מחלוקת ואח"כ סתם אין סדר למשנה בתרי מסכתות ולפי' התוס' ע"כ צ"ל דהוא על דרך שמקשה בכמה דוכתי בש"ס לימא מתנ' דלא כר"פ אף דלית הלכתא כוותיה ולפ"ז אף לדברי ר"י להמסקנא אין אנו צריכים להסברא שדחקו עצמם התוס' לומר דאלמוהו קודם סכנה אלמוהו ג"כ לאחר סכנה דאפשר לומר דאע"ג דס"ל בב"ב שם דכותבין שובר מ"מ י"ל דמתני' מני ר"י דס"ל דאין כותבין שובר והוציאה גט היינו גט ממש ומתרץ כאביי שכתבו התוס' דאליבי' איירי מתני' כשנשרפה אבל בעידי גירושין לא משום די"ל לא אפרע רק שהתוס' הוצרכו לסברא דאלמוהו לשיטתם שכתבו דמתני' מיירי דוקא במקום שכותבין להוכיח דין דמעב"ד כמ"ש בב"מ דף י"ז בד"ה אטו גט מנה וכו' ולא מוקים לה בנשרפה כתובתה וע"כ צ"ל דמתני' אתייא כמ"ד כותבין שובר וא"כ קשה סיפא דמתני' דכתובה ואין עמה גט דלא מצי לומר לא אפרע דהא כותבין שובר וע"כ מיירי הא דאין עמה גט היינו עידי גט ולזה הוצרכו לסברא דאלמוהו שלא יקשה מרשב"ג אפי' אי נימא דס"ל כאביי דמוקי בנשרפה כתובתה מ"מ קשה סיפא כיון דהוציאה הכתובה ושוב אא"ל לא אפרע לפי דבריהם שכתבו דלאביי לא יכול לומר לא אפרע עד שתחזיר הגט דלאביי בגט הוי כלא אפשר דכותבין שובר וע"כ מיירי בלא עידי הגט והוצרכו לסברא דאלמוהו ומוכח ג"כ הדין דהטוען אחר מעב"ד. אמנם בשיטה כתב במתני' ד"ה הוציאה גט ופירש הא דאמר בב"מ דף י"ז אטו כל דמגבי ב"ד מגבי ז"ל כלומר וכי כל הבא לגבות בב"ד הוא גובה דב"ד בקיאי וידעי למעבד הכי אבל אנא כיון דחזינא דבדין היא מעכבת עלי שלא לקורעו סבור הייתי דגט לאו במקום כתובה קאי ותהוי כתובה כמלוה ע"פ וכל היכי דתבעה מהימני לומר פרעתי מכ"ש ולפי פירושם נאמן לטעון פרעתי נגד הגט רק מטעם דהטוען אחר מעב"ד לא"כ דאף אביי מודה דהב"ד קורעין לגיטא בפירעון ולפ"ז אביי ג"כ מפרש גט ממש דבעידי גט יכול לומר לא אפרע עד שהב"ד יקרעו לגיטא ויכתבו עליו גיטא דנן וממילא כתובה ואין עמה גט לא גביא אפילו עם עידי גירושין וא"צ לסברא דאלמוהו אפי' לאביי לכן מ"ל דר"י ג"כ אף דס"ל דכותבין שובר מוקי למתני' כר"י דס"ל בב"ב דף קע"א ובשבת דף ע"ט דאין כ' שובר ומתרץ למתני' דמיירי במקום שכותבין ונשרפה בפשיעה ומוכח דהדין דהטוען אחר מעב"ד ואפי' איכא ריעותא כמו דמוקי לאביי כמ"ש התוס' וע"כ כוונת התוס' שכתבו דאביי מוקי לה בנשרפה היינו בפשיע' דבהא סגי למדחי הש"מ כותבין שובר וכיון דעכ"פ אין כתובה בידה דאי בנשרפה באונס א"כ ליכא הוכחה לאביי דהטוען אחמעב"ד במקום דאיכא ריעותא דלא א"כ לשיטת התוס' והא דפשיטא להו דמיירי בפשיעה דא"א לאוקמי בנשרפה באונס דא"כ קשה מקמ"ל בהא דהוציאה