בית יעקב על כתובות קו

דף פ"ט ע"א ברש"י ד"ה ש"מ כו' ומיהו ה"ל למיחש שמא תמתין עד שימות ותגבה בתורת אלמנה. כל המפרשים תמהו כיון דעיקר הקושיא פי' רש"י מחשש אלמנות וקושיא זו לא תירץ רב כלום בהא דגט גובה וכן דברי התוס' ד"ה גט גובה עיקר ותירוצם תמוה מאוד כמו שתמה ע"ז הרב מהרש"א ז"ל ע"ש. והנה המהר"ם שיף ת' וז"ל כיון דגט גובה עיקר וכתובה תוס' א"כ לא נכתב כלל כתובה על העיקר וכו' ואפילו לאחר מיתה גביא בלא כתובה דהטוען אחר מעב"ד לא"כ כיון דכתובה מילתא אחריתא היא דמה ענין שמיטה אצל הר סיני וכו' ע"ש. אך עדיין לא יצא ידי חובתו דמ"ש דגובה לאחר מיתה משום דהטוען אחר מעב"ד לא"כ קשה דהא רב פליג עליה דר"י כמ"ש בתוס' בב"מ דף י"ז ובכתובות דף צ"ד ועוד נהי דהאמת היא דכתובה לא חשיב שטר כלל לרב וכדמוכח מלקמן דף ק"ב בתוס' ד"ה היכי דמי ובד"ה אמר ר"ה וז"ל דלרב אינה גובה בכתובה כלל מ"מ נראה דיכול לומר לא אפרעך דאפילו לשמואל שהגט אינו שטר כלל על הכתובה מ"מ כתבו התוס' ד"ה הוציאה גט די"ל לא אפרעך עד שתוציא מפני שיכול לבוא לידי הפסד שבלא הגט יהיה נאמן לומר פרעתי במיגו דלא גירשתיך לכן נלענ"ד דהנה מ"ש התוס' ד"ה גט גובה עיקר דלרב אפי' אין הכתובה בידה גובה בע"מ ע"ש ולכאורה טעמא בעי דהא רב לית ליה הא דר"י הטוען אחר מעב"ד לא"כ כמ"ש התוס' בב"מ דף י"ז וכן כתבו הכא בד"ה הוציאה גט שלרב דלא אלמוהו וכו' א"כ מ"ט גובה באין שטר כתובה בידה ועכצ"ל הטעם דהנה הא שפסק באה"ע סי' ק' הרב בהג"ה דאחר שניסת בטל כח מעב"ד והוא מהתוספתא וז"ל התוספתא יתומים אומרים התקבלת כתובה והיא אומרת לא התקבלתי עד שלא ניסת על היתומים להביא ראיה ניסת עליה [להביא ראיה] והנה לרב דלא ס"ל הכא דהטוען אחר מעב"ד לא"כ ע"כ הא דתנן בתוספתא דעד שלא ניסת על היתומים להביא ראיה הוא מטעם אחר דס"ל להתוספתא דאף לענין כתובה נכסי בחזקת אלמנה קיימי כשלא ניסת כמו במזונות וכן כתב המרדכי בהדיא טעם זה ע"ש ר"פ אלמנה ומוכח אפי' כשיש ריעותא כשאין הכתובה ת"י אפ"ה בחזקת אלמנה קיימי דלא כדעת התוס' ר"פ אלמנה ד"ה נכסי ומכ"ש לרב דס"ל גט גובה עיקר והכתובה לאו שטר הוא כלל על העיקר ולא חשיב ריעותא כלל כשאין שטר כתובה בידה ודאי דהטוען פרעתי לא"כ וגביא בעידי מיתה מכח הטעם דנכסי בחזקת אלמנה קיימי וגם מוכח מדברי התוס' דף ק"ד דלרב שטר כתובה לאו שטר הוא' כלל נגד העיקר וכן מוכח מדבריהם כאן ומדברי המרדכי ומדברי המהר"מ שיף שהבאתי וממילא דאחר שניסת אפילו שטר כתובה בידה לא מהני. ולפ"ז א"ש תירוצא דרב דמשני גט גובה עיקר וכיון דאמר גט גובה עיקר והיינו דכתובה לא חשיב שטר כלל על העיקר וא"כ ודאי דא"י לומר כלל לא אפרע למ"ד אין כותבין שובר דא"י לבוא לידי הפסד כלל במה שהשטר כתובה בידה אף נגד יתומים דקודם שניסת אפי' לא יהיה הכתובה בידה גובה דנכסי בחזקת אלמנה קיימי ואחר שניסת לא תגבה אף אם יהיה הכתובה בידה דהכתובה לא חשיב שטר כלל נגד העיקר ונאמן לומר פרעתי אפילו השטר כתובה בידה כמש"ל ומה הועילו לא שייך בזה דיכולה לגבות הכתובה קודם הנשואין לבעל השני. ולפ"ז יתיישב ג"כ קושית אא"ז מהרש"א ז"ל על התוס' ד"ה גט גובה עיקר במה שתירצו דלרב גובה בע"מ בלא כתובה הא מ"מ יכול לבוא לידי הפסד כשיהיה להם מיגו ולפמ"ש א"ש גם לשיטת תוס' דדוקא לעיל כתבו התוס' שפיר דמיירי בבא לגבות מיניה אבל נגד יתמי ליכא חשש זה דממ"נ אי קודם שניסת נכסי בחזקתה קיימי וחשיבא כמיגו להוציא ואחר שניסת אפילו שטר כתובה בידה אינה גובה כמש"ל וא"ל דמ"מ יועיל כשלא יהיה הכתובה בידה לענין טענת אלמנה נשאתיך גופיה אך הא לק"מ דדוקא כשהשטר מועיל לענין טענת פירעון י"ל לא אפרע משא"כ לענין שאר עדות שיש לברר מתוך הכתובה אי"ל לא אפרע כדמוכח מדברי התוס' שכתבו הפסידא רק משום מיגו דא"א אשתי ולא כתבו דיטעון א"א אשתי אלא ודאי דמשום זה לא יכול לטעון לא אפרע וליכא חשש אחר שניסת כלל ולפ"ז מיושב ג"כ קושית התוס' בב"מ דף י"ז בד"ה אלמנה מן האירוסין דליקשי מן אלמנה מן הנשואין במקום שאין כותבין ולפמ"ש לק"מ דאלמנה מן הנשואין הוא מטעם דנכסים בחזקתה משא"כ מן האירוסין לר"ש דס"ל בפרק אלמנה ניזונת דלא תמכור אלא בב"ד דלא חשיב מוחזקת להימן בפרעתי ומקשה שפיר לר"ש אלמנה מן האירוסין במה תגבה

בגמ' אמר רב במקום שאין כותבין כתובה עסקינן ושמואל אמר וכו'. יש לדקדק כאן הרבה: א' קושית הש"מ במאי פליגי הא ודאי גם רב מודה במקום שכותבין והוא לא כתב לה דכותבין שובר: ב' קשה לפי מה דסבר רב לומר לקמן דאלמנה אינה גובה רק ביושבת תחת בעלה א"כ לפירש"י דליכא חשש רק משום אלמנות לא היה צריך רב לשום תירוץ דמיירי במקום שאין כותבין כתובה: ג' דהיה לרב לומר הב"ע במקום שאין כותבין כתובה וכשאומר במקום שא"כ עסקינן משמע דבלאו קושיא זו דש"מ כותבין שובר צריך לאוקמי במקום שא"כ: ד' אמר ואף רב הדר בי' דמשמע דהדר וסבר כשמואל ובאמת אינו כן. לכן נלפענ"ד דסוגית הש"ס היא על דרך זה דס"ד דמקשה הי' כר"י דהטוען אחר מעב"ד אינו נאמן כלל בטענת פרעתי ומקשה ש"מ כותבין שובר דאלת"ה למה גובה הא י"ל לא אפרע ומשני במקום שאין כותבין כתובה עסקינן כלומר בלאו קושיא זו צריך אתה לומר דמיירי במקום שאין כותבין דס"ל לרב דיכול לטעון פרעתי נגד מעב"ד אם לא במקום שאין כותבין וממילא מוכח דמיירי במקום שא"כ ושמואל אמר אף במקום שכותבין מיירי מתניתין דא"י לטעון פרעתי ולכך אמר רב ענן לדידן מפרש וכו' היינו ליישב קושית הש"מ כותבין שובר דמיירי בלא כתב לה וכו' וא"ש קושית השיטה מקובצת שהקשה במאי פליגי. הא ודאי גם רב מודה במקום שכותבין ולא כתב לה דכותבין שובר ולפי הנ"ל א"ש דעיקר פלוגתא דידהו דלרב בלא"ה צ"ל במקום שא"כ דבלא"ה נאמן לומר פרעתי ושמואל ס"ל דאי"ל פרעתי אף במקום שכותבין וטעם מחלוקתן דרב ס"ל הטוען אחר מעב"ד נאמן וע"כ הא דהוציאה גט בלא כתובה כיון דעדיין לא ס"ל דגט היינו כתובה קודם שהדר בי' רב ואמר דגט גובה עיקר ועכצ"ל דבמקום שא"כ הוא והוא מטעם דא"כ מה הועילו חז"ל בתקנתן לאפוקי במקום שכותבין רק הוא לא כתב לה לא שייך א"כ מה הועילו דהי"ל ליקח שטר כתובה כיון דבמקום שכותבין הוא ולכך נאמן משא"כ לשמואל דע"כ דס"ל או דגט היינו כתובה או דס"ל כר"י דהטוען אחר מעב"ד לא א"כ ונגד פרעתי לעולם אינו נאמן רק חששא שיבוא לידי הפסד כשהכתובה תחת ידה וע"ז משני כשלא כתב לה ואח"כ הדר בי' רב נגד מה שאמר בהמשנה גם בלא"ה מיירי במקום שא"כ כתובה דבמקום שכותבין נאמן לומר פרעתי כשאין הכתובה בידה וע"ז חזר בו ואמר דגט גובה עיקר ואפי' במקום שכותבין א"נ לומר פרעתי כמו שסובר שמואל ולא מוכח מכאן אי רב סבר אין כותבין שובר ולכך הוצרך התוס' בד"ה גט גובה